בלא סיוע המצוה. פי' שהקנין שקנ' אותו הוא נעשה קודם קיום המצוה לאפוקי אם הוא על ידי המצוה של נטילת הלולב נעשה אז קנין זה לא מהני דה"ל מצוה הבאה בעבירה:

של ישראל. דע"א של ישראל לא מהני לה ביטול:

מיום ראשון ואילך. זהו דברי רבא בגמ' דאמר בדף ל"א לולב של ע"א ששמשו בו לע"א לא יטול ואם נטל יצא ופי' בו הר"ן והמגיד דזהו בי"ט ב' שאדם יוצא בשאול וק"ל דהא פרכי' שם על רבא ממתני' דתנן של אשר' פסול ומשני באשר' דמשה כו' ולפ"ז לא פריך מידי דהא קודם לזה ריש פירקין ס"ל לרבא כר"י בר נחמני דאמר על מתני' דתנן גזול פסול ל"ש אלא בי"ט ראשון אבל בי"ט שני מתוך שיוצא בשאול יוצא בגזול ואיתא שם רבא אמר לעולם בי"ט ראשון כו' וא"כ ה"נ בשל אשיר' ודאי מיירי בי"ט ראשון והא בהדי הדדי מתני' ומדברי הר"ן משמע דל"ג רבא אמר לעולם בי"ט אלא רב אשי דכ' והרז"ה פוסק כר"י בר נחמני משום דפריק רב אשי אליביה והיינו תי' דלעיל לעולם בי"ט ראשון והא דכשר אחר יום ראשון אע"ג דאסור בהנא' דמצות לאו ליהנות ניתנו: כתוב בלבוש יש רוצים להכשיר אותן האתרוגים הבאים מן הפרדס שקורין גרטיז"א ואני אומר שהם פסולים מן התור' שהרי ידוע שהם מורכבים שהורכב ענף מאילן האתרוג בתוך אילן מראנ"ץ או לימונ"א או איפכא והרי נעבד' בו עביר' דהרכב' ואע"ג שהרכיבו עכו"ם הא איכא למ"ד בפ' ד"מ דאפי' ב"נ מצווה על הרכבת אילן וכיון דנעבד' בו עבירה אע"ג דמותר באכילה אמאיס לגבורה דומיא דבהמת כלאים דאע"ג שמותר באכילה אסור' לקרבן מטעם דנעבדה בה עבירה דמאיסה לגבוה ה"נ הכא כנ"ל עכ"ל וק"ל דא"כ מאי אהני הא דאמר רבא להנהו תגרי מוכרי הדס דכי זבינתו אסא מעכו"ם דלא ליגזזו אתון אלא לגזזי אינהו ויהבי לכו מ"ט סתם עכו"ם גזלני ארעתא נינהו כו' כדאי' בדף נ' דהא ס"ס עביד העכו"ם עבירה ואמאיס לגבוה לפ"ד דהא ב"נ נצטוו' על הגזל ותו דאי' בסי' י"א ה' ציצית המשתחו' לפשתן נטוע כשר לציצית שהרי נשתנ' כ"ש כאן שאין לך שינוי גדול מזה שאחר שנעש' ההרכבה נתגדל האתרוג ונעשה בריה חדשה ותו ק' ממ"ש בפ' מרוב' דף ע"ח גבי קדשים או כבש פרט לכלאים ל"ל קרא ת"ל דה"ל מצוה הבאה בעבירה לפי דבריו אלא ודאי דלא שייך כאן מצוה הבאה בעבירה מטעם שזכרנו נ"ל לאסור מטעם אחר דבפ' מרובה שם אמרי' אא"א לרבויי אתא תרי ריבויי ל"ל השתא כלאים אתרבי לי' נדמה מבעיא ש"מ דכלאים יש לאסור טפי מנדמה והכא חזינן דאתרוג דנדמה אסור דאי' דף ל"ו דומה לכושי פסול פירש"י גדל כאן ונדמה לכושי נדמה הוא ופסול וא"כ כ"ש כלאים דפסול באתרוג והאי גרטיז"א הוא כלאי האילן פשיטא דפסול אלא דק' מנלן איסור כלאים ונדמה באתרוג דהא בקדשים בכור ומעשר צריך קרא שם בפ' מרובה וא"כ אתרוג מנלן וי"ל דהא כתב הרא"ש בפ' לולב הגזול בפשט דנולד בו סימני טריפות מהו דפסולי דאתרוג אין עיקרן אלא מד"ס והשתא דתקון רבנן באתרוג כעין דאוריי' בקדשים וכ"כ הר"ן בר"פ דפסול הדר מסר' הכתוב לחכמים איזה הדר ולדעת הטור דכ' בסי' תרמ"ח דספיקא דאורי' הוא צ"ל דהל"מ הוא בפסולי אתרוג וא"כ גם גבי כלאים הוי כן אלא דק' על זה אם אתרוג המורכב הוא פסול אמאי אמרי' דף ל"א לא מצא אתרוג לא יביא לא רמון ולא פריש ולא ד"א ולא אמר לרבות' ולא יביא אפי' אתרוג המורכב וכעין קושיא זו אי' באשר"י לענין אתרוג פסול דיש מדקדקים למה אמר פריש ורמון ולא פסול אחר ויש לדחות דלרבות' נקט פריש ורמון אפי' שהוא הדר ושלם כו' וזה ל"ש לתרץ במורכב דהא המורכב ג"כ הדר ושלם ותו דאטו אתרוג כתיב בקרא והלא לא כתיב אלא פרי עץ הדר ודרשי' מיני' אתרוג כדאי' בגמ' הרבה דרשות ע"ז והאי מורכב יש בו כל המעלות שיש לאתרוג ואי משום שנתערב בו דבר שאין בו מעלת האתרוג אמאי לא מדמי' לההוא דאו"ב דף ע"ט בסוגיא דתייש הבא על הצבי' דס"ל לרבנן שם ואפי' מקצת שה אמרי' ה"נ אמרי' כיון שיש בו מקצת פרי עץ הדר ולא יזיק לו תערובות מידי אחרינא שבו והא דהבאתי מנדמה דפסול יש לדחות דשאני נדמה דלאו הדר הוא כיון דהוא לאו אורחי' ונלע"ד דביום הראשון ודאי אין ליטלו כיון דחסר פסול בו כי חשבי' לההוא חלק של המין האחר כמאן דליתי' אשתכח שמה שנשאר מחלק האתרוג הוא חסר ולפ"ז אין לפוסלו בשאר הימים דחסר כשר בהם מ"מ יש [חשש שמא] הרוב מחמת חלק שאין מין האתרוג ולא נשאר בשיעור מחלק האתרוג ואסור אפי' בשאר ימים ונרא' דאפי' ליטלו בלא ברכה שלא תשתכח תורת אתרוג לאו ש"ד לכאור' דהא אמרי' בגמר' לא מצא אתרוג לא יביא ד"א פשיט' מ"ד לייתי כי היכי דלא תשתכח תורת אתרוג קמ"ל זימנין דנפיק חורב' מיני' דאתי למיסרך והיינו בשאר מינים שאינם אתרוג כלל כ"ש בזה המורכב שיסברו שהוא אתרוג כשר ואפשר דמשום הכי אמר פריש או רמון לרבות' דאפי' בזה גזרי' שמא אתי למיסרך וכ"ש במורכב אלא דמ"מ כיון דאין האיסור ברור הוא לא גזרינן ביה ויש ליטלו כל ז' בלא ברכה כנלע"ד: שוב ראיתי בתשובת רמ"א סי' קכ"ו שכ' מהר"י פדואה זיל קרי ביה רב הוא בארצנו שאין יוצאין בו אפי' ע"י הדחק ונתן בהם סימנים שם הא' כי המורכבים הם חלקים ולאתרוגים בליטות קטנות בכל גופם וגובה להם הב' דמורכב העוקץ בולט ובאתרוג [העוקץ] (האתרוג) שוקע עוד נתן סי' במם שבתוכו:

גנות הצעירים. איני יודע פירושו אבל הוא ענין ממשרתי' ע"א:

כ"ז שאין עובדין לאילן. נ"ל דאף אם עובדין לאילן אין פסול אלא באותן פירות שישנן באותו שעה שעובדין אותו אבל מה שגדל אח"כ לא גרע מפשתן הנטוע שעובדין אותו לענין ציצית כמ"ש קודם לזה שודאי אין לך שינוי גדול מזה:

ויש פוסלין בגזול כל ז'. משום דה"ל מצוה הבאה בעביר' ואין לברך עלי':

דניחא ליה וכו'. כיון דאין חשש קלקול במה שנוטלו ומנענע בו ע"כ ל"ד זה ללומד מספר חבירו שלא מדעת דאסור מפני שחושש שלא יקלקלנו:

עד שיסיר ניקור העכברים. בגמ' איכא תרי לישני דלישנ' קמא אמר רב נקבוהו העכברי' אין זה הדר איני והא ר"ח מטבל בו ונפיק ביה א"ל רב שאני עכברי' דמאיסי א"ד אמ' רב זה הדר דהא ר"ח אביל מני' ונפיק בי' וכ"ז בי"ט ב' ואין סברא לו' דפליגי הני לישני אם צריך לחתוך מה שנראה שאכלו העכברים דודאי הכל מודים שהוא מאיס ותו מאי ראי' מביא לישנא בתרא מהא דר"ח דאכיל מיניה ומה מדמה זה לאכילת עכברים שנראה בפנינו ולמה לא נחתוך אותו קצת המאוס ותו דמאי מקשה בלישנא קמא מדר"ח דהא רב דאסר היינו כל זמן שלא נחתוך המאוס וכ"ת דאכתי לא היינו יודעי' טעם דמיאוס והיינו סוברים דרב אוסר אפי' אחר שחתך את המיאוס משום שהוא חסר עד שתי' לו משום מיאוס ואז איו מפרשי' דרב לא פסל כולו רק אחר שחתכו זה אינו דא"כ אמאי אמרי' דיש כאן ב' לשונות דשמא גם ל' הב' ס"ל דעכברים מאיסין ואחר החתך קאמר רב דזה הדר ותו דהטור כ' ובה"ג פסל אם נקבו עכברים כל ז' משום דמיאוס אמאי פסלו הל"ל צריך לחתכו במקום המיאוס ע"כ נ"ל דהכל מודים שצריך לחתוך המאוס אלא דלישנא קמא ס"ל דאף אחר החתך יהיה פסול כיון דבא מחמת מיאוס וכעין שכ' הג"א אם חתך היבשות והמנומר דפסול דכיון דבא מחמת הפסול והמאוס וה"ה נמי באכילת עבבר דמאוס טפי ממנומר ולישנא בתרא ס"ל דאחר שיחתוך מקום אכילת עכברים לא מחמירים לאסור עוד דהוה הדר ויוצא בו משום חסר כר' חנינא ורמ"א מחלק בין פסול דעכבר לפסול דמנומר דאינו נכון דודאי עכבר מאוס טפי כ"ז שרואין מקום המאוס ולפ"ז כיון שביארנו להחמיר כלישנא קמא כבה"ג וחיישינן למיאוס אפילו אם הסיר המאוס פסול כמ"ש:

וחזזית פוסלת כל ז'. הטעם בר"ן דכל שהוא פסול משום הדר אין חילוק בין ראשון לשני כדאמרינן בר"פ יבש פסול כל ז' משום דבעינן הדר ותימא לי דבדין לולב דסליק בחד הוצא כתב הר"ן מדאמרינן בעל מום הוא משמע שפסולו מגופו ופסול כל ז' אפי' בזמן הזה וי"א שאין פסולו אלא מפני שאינו הדר וביום ראשון בלבד פסול עכ"ל ש"מ דכל שהפסול משום הדר לא פסול כל ז' לד"ה ודוחק לחלק בין הדר להדר גם מל' הגמ' דפסול כל ז' מדאמר רב בלישנא קמא אין זה הדר ולא אמר סתם פסול כמ"ש בכל הפסולין אלא להורות שיהי' פסול כל הז' ימים ובאשר"י כת' שמא ירושלמי חולק אגמ' דידן וסבר אפי' בהדר לא בעינן אלא יום ראשון ומדברי הרמב"ם שהם דברי הש"ע כאן בפסול מחמת מומין אינו פסול כי אם בראשון והיינו פסול מחמת שאינו הדר שזהו המום באתרוג וא"כ גם חזזית אינה פוסלת אלא בראשון וה"ל לרמ"א לכתוב כאן וי"א דחזזית פסול כל ז' ונרא' לענין הלכ' לסמוך להקל בחזזית כרמב"ם כיון דבשאר ימים אין חיוב נטיל' אלא מדרבנן:

שני ימים טובים כו'. הטעם דאנן בקיאין בקביעי דירחי ואין אנו עושים יום טוב שני אלא בשביל מנהג אבותינו כדאית' ריש ביצ' ויש סברא להיפך דכל דתיקון רבנן תיקון כעין דאוריית' וה"ל כמו יום ראשון ע"כ נוטלין ולא מברכין על פסולי י"ט הראשון:

יברך על של חבירו מדעתו. פי' יתן לו במתני' בענין דמהני אפי' ביום ראשון אבל שלא מדעתו אע"פ שכתב לעיל דמותר דניח' ליה לאינש למיעבד מצוה בממונו מ"מ הוה כשאול ופסול בי"ט ראשון וגם בשני מספק:

ויש מכשירין בלולב. הרמב"ם ס"ל כן וטעמו כתב הרב המגיד כיון שזה הזכירו בגמ' בפירוש וע"כ אין מועיל בלולב שעת הדחק אלא בפסול דיבש דע"ז אית' בגמ' דהיו מורישין לולביה' לבני בניהם כדי לסמוך על זה בשעת הדחק אבל בנחלק' התיומת ושאר פסולים דלולב לא עדיף משאר מינים שלא הוזכר בגמ' וע"כ לא יברך על שום א' מהם אפי' בשעת הדחק זולת ביבש: