Turei Zahav on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah Siman 344
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
**ומוסיפין בהם קצת.**קשה מה לי שקר מעט מה לי שקר הרבה ונראה לתת טעם לזה דדבר מסתבר הוא שכל מי שעושה איזה מצוה כגון צדקה וכיוצא בה באיזה שיעור בודאי אם היה בא לידו דבר הצורך קצת יותר ודאי לא היה מניח מלעשות גם אותו השיעור כי לא היה משחית בעבור דבר מעוט יותר וע"כ נחשב לו כאלו עשאו ואין כאן עדות שקר עליו: ישבירושלמי המת יודע ושומע קילוסו כמתוך החלום וכל שאומרים בפניו יודע עד שיסתום הגולל):
« Et l’on en ajoute un peu. » — Il est difficile de comprendre : qu’est-ce que cela change, que le mensonge soit petit ou grand ? C’est un mensonge dans tous les cas ! Il semble que l’on puisse donner une raison à cela : c’est une chose logique, que quiconque accomplit une mitsva — comme la tsédaqa (charité) ou une autre du même genre — selon une certaine mesure, si une circonstance s’était présentée à lui pour faire un peu plus, il est certain qu’il ne s’en serait pas abstenu. Car il ne gaspillerait pas l’occasion de faire davantage à cause d’un supplément mineur. C’est pourquoi, cela est considéré comme s’il avait accompli aussi ce supplément, et il n’y a donc pas là de faux témoignage à son sujet. Il est dit dans le Yeroushalmi : « Le mort sait et entend les louanges [qu’on lui adresse], comme à travers un rêve. Et tout ce qu’on dit devant lui, il le sait — jusqu’à ce que l’on ferme le couvercle (du cercueil). »
**עניים בני חמשה.**דעניים מצטערים יותר מעשירים דעשירים יש להם שמחה בממון שלהם:
**המחותך.**פי' שהוציאוהו חתוך מן הבטן. מסורס שיצא הפוך. כן כ' נימוקי יוסף:
**מוציאין מהם בעל כרחם.**דהספדא יקרא דשיכבא הוא:
**לכבוד המת.**דכל שאין לכבוד המת ודאי אסור ולא כיש שמכוונים להראות מעלתם בדרוש שעל המת מה שאינו לכבודו ולאו שפיר קעבדי ושמעתי הרבה גדולים היו מקפידין על דבר זה. וכתב הטור בשם רב האי גאון דאפילו חוץ לארבע אמות אסור בד"ת: בספרתורת האדם כתוב דאין מנהג ולא דרך ארץ להזכיר המת אחר שנים עשר חודש וכל שאין מגעת שמועה אלא לאחר שנים עשר חודש פטורים מהספד ואין חודש העיבור בכלל כי לא הוזכר שנה רק י"ב חדש: