Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Appraisals and Devoted Property Chapter 4
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
שדהשירשה כו'. ע' בתוס' כאן דף י"ד ע"א ד"ה בעכו"ם דכ' דהטעם משום דא"ל נחלה בארץ לכך לא שייך בו דין שדה אחוזה וע' בסנהדרין דף נ"ט ע"א דלאו בני כיבוש נינהו וברש"י שם והנה באמת לכאורה קשה דאם נימא דיש להם נחלה שוב אין עליה דין א"י וע' גיטין דף מ"ז ע"א במחלוקת אם יש קנין לעכו"ם לחפור פירות ובאמת מה דאמר שם רבה מנא אמינא לה ר"ל ג"כ אהך שיש בו קנין נכסים מדיכול להפקירם ומהני הפקרו לפוטרו ממעשר וע' בירוש' פאה פ"ד ה"ו ברם כמד"א יש קנין כו' ר"ל והוא ס"ל דהך קרא דלי הארץ ממעט בורות שיחין ומערות וא"כ לא הוה הפקרו הפקר ותירץ דקל הוא שהקילו חכמים ושם משמע דקנין נכסים י"ל לכ"ע וכן בירוש' פ"ה דדמאי ה"ט ובגטין פ"ד אך י"ל דכיון דמבואר בירוש' שם הטעם משום דמקשינן לעבד וכמו גבי עבד אף דקי"ל דעכו"ם קונה קנין הגוף מ"מ אינו מורישו לבניו כמבואר בנזיר דף ס"א וקדושין דף י"ז ע"ב ה"נ גבי שדה כן ולכך אמרינן בגיטין דף ל"ח ע"א דא"ל קנין הגוף להורישו לבניו וע"ע וע"כ הם שוים לענ"ז וע' בתוספתא דע"ז פ"ד וכ"כ מזה במק"א וע' מש"כ רבינו בהל' תרומות ה"ו די"ל קנין נכסים אך נ"מ לענין אם חזר ולקחו ממנו אי יש עליו דין כיבוש יחיד וע' בדברי רבינו בהל' מכירה פכ"ג ה"ו ובירוש' בגיטין שם גבי קנה שדה ביובל אם יכול לחפור בה שיחין ומערות אך שם ר"ל בשנת היובל עצמה ובמחלוקת דרב ושמואל בגטין מ"ד וע' רש"י ערכין דף כ"ט ע"ב ד"ה בחדא דא"ש דנ"מ אם קצץ אילנות ואף דבירוש' אמר דבעינן ושב לאחוזתו י"ל דאילנות לאו אחוזה היא כמבואר בערכין דף י"ד ע"ב וע' בב"מ דף ק"ט ע"א גבי שבח שקמה ושם מבואר דיובל הוי רק אפקעתא דמלכא לא בגדר קנין פירות ובמק"א אבאר זה. גם י"ל דנ"מ לפי שיטת רש"י שם בערכין גבי ימים שבין ר"ה ליו"כ ביובל ע' לק' בהל' שמיטה פ"י הי"ד וב"מ דף ס"ו ע"ב ומודינא דאי שמיט כו' אך זה נ"מ אם חוזר ביובל שדה שמכר ישראל לעכו"ם וזהו כונת הירוש' שם גבי לא תמכר לצמיתות ואם נימא דא"ל רק קנין פירות שוב אינו יוצא כיון דלא הוי לצמיתות כע' הא דב"מ דף ע"ט וע' ערכין דף כ"ט ע"א דאמר שם אין שדה אחוזה נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג והנה בתוספתא פ"א דקדושין מבואר דנוהג גם בחו"ל בזמן שהיובל נוהג בחו"ל ובאמת בכ"מ מבואר להיפך אך י"ל דהטעם כמו דאמרינן בערכין שם דקרקע של חו"ל אין עליה שם קרקע וי"ל דזה רק בהני דלא הוי אף בקדושה ראשונה אבל הני דהוי בקדושה ראשונה שפיר יש עליהם שם קרקע ובזה א"ש ג"כ הא דנגעים פי"ב מ"א דשל עכו"ם אין מטמאין בנגעים ואם לקחן יראו כבתחלה ואף דאם נימא דיש קנין ויהיה כמו חו"ל והוה כמו עכו"ם שנתגייר וצ"ל ג"כ דמכוין דמתחלה היתה בה קדושה שפיר יש עליה שם אחוזה ואם חזר ולקחה הדרא קדושה למפרע וע' במש"כ רבינו בהל' סנהדרין פ"ד ה"ו דגם א"י שהחזיקו בה עולי מצרים שייך סמיכה וע' במש"כ רבינו בהל' טו"צ פי"ד הי"א ובסנהדרין דף ע' ע"א דעזה יש בה דין נגעי בתים וע' בירוש' פ"ו דשביעית דמחלק שם בין עזה לגבול עזה וע' בירוש' פ"ג דבכורות לענין סמיכה גבי עזה אך יש לחלק משום דקדושת בעלי מסין גרע טפי ע' בירוש' שביעית שם ופ"ב דדמאי ולכך רבינו ז"ל בהל' תרומות פ"א ה"ה ע"ש מה דמחלק בין בית שאן לאשקלון דכאן נקט לשון פטור וכאן לשון היתר. וע' בהוריות דף י' ע"א ברש"י ד"ה דיבור משמע דאח"כ שפיר מטמא אף דהיו עדין קודם כיבוש וחילוק וע' יומא דף י"ב ע"א וצ"ל דמ"מ לא הוה פטור בעצם אך באמת גבי שדה אחוזה זה הוה מחלוקת דר"י ורבנן בתוספתא פ"ג דערכין דר"י מוסיף אף יבנה ור"ל אף דיבנה הוה רובא עכו"ם כמבואר בתוספתא דמאי פ"א וע' תוס' כתובות דף מ"ה ע"ב דבטלה הקדושה ובירוש' פ"א דמגילה וע' בתוספתא דע"ז פ"ד ובכתובות דף קי"א ובירוש' דמאי פ"ה ה"ט גבי הר המלך דבקשו לפוטרו מן המעשר והטעם משום דהוי רובו עכו"ם כמבואר שם ובכ"מ ומ"מ ס"ל לר"י דיש בהם דין שדה אחוזה וזה ר"ל התוספתא דקדושין הנ"ל וה"נ י"ל גבי עכו"ם כן וא"ש דברי התוס':
וערכה. הוא הערך כו'. כ"כ בזה לעיל אם ר"ל דהתורה שמתה אותה כך או דהוה רק גזה"כ ע' ב"מ דף ס"ח ע"א וזה תליא בהבעיא דכאן דף ה' ע"א גבי הקדיש שדה אחוזה למזבח וא"כ אם נימא דזה הוה רק גזיה"כ י"ל דהוה כמו בחולין דף קל"ט דכ"ז שלא באו המעות ליד גזבר עדין לא קדשו ולא יצאה השדה לחולין והנה אם גבי שדה אחוזה בעי ג"כ י' כמו גבי קרקע כיון ששומתו ידועה והוה כמו גבי ערכין דמ"ש רק היכא דבעי שיהא נישום כעבד אז בעי' י' כדמבואר לעיל פ"א ה"ט ובסנהדרין דף ט"ו וא"כ גבי שדה אחוזה לא בעי י' אך כיון דמבואר לק' בה"ז לשיטת רבינו דיש נ"מ בדעת הגזבר וא"כ י"ל דלזה בעי עשרה וגם צריך כהן:
וכמההוא כו'. ע' ב"מ דף ק"ה ע"ב ובירושלמי פאה פ"ה:
כיצדערך כו'. ע' תוס' בכורות דף נ' ע"ב דאם פודה שנה ראשונה א"צ להוסיף הפונדיון שההקדש משתכר וכן כתב רבינו לק' בהי"ב ואף דבהל' שקלים לא משמע כן רק דמ"מ צריך ליתן הקלבון וע' בכריתות דף ה' ע"ב הקב"ה יודע בהכרעות כו' דמוכח שם דא"י להביא בב"א בלא הכרע וע' בירוש' שקלים פ"א דא"ש אע"פ שאין שקלו תורה קלבנו תורה מ"מ כאן א"ז חיוב מן התורה לכן א"צ ליתן אם פדאו בב"א וכבר הארכתי בזה לעיל:
וכן. אם פדתה כו'. כן מבואר בתו"כ פ' בחקתי וע' בקדושין דף כ"ד וזבחים דף ו' ע"א. והנה לא ביאר רבינו כאן גבי אשה באיזה ממון היא פודה אם בשלה או בשל בעלה וע' ברש"י ותוס' שם בקדושין ומש"כ רבינו לק' בהל' מעש"ש פ"ה ולק' פ"ז ה"ב וצ"ל דס"ל דיד אשתו כידו לע"ז וגם י"ל כיון דמבואר ביבמות דף פ"ו ע"א דהתורה נתנה רשות לאשה לתרום ה"נ י"ל גבי פדיון כה"ג ונ"מ דאינה יוצאה לכהנים ביובל דהוי כמי שפדה הוא אף אם פדתה אותו שלא מדעתו וע' לק' בהכ"ב בהך בעיא דשם וע' בב"מ דף ל"ד ע"ב גבי אשה ששאלה ושלם בעלה וע' שביעית פ"י מ"ו דכותבין פרוזבול לבעל על נכסי אשתו ע"ש בירושלמי ובתוספתא פ"ד דמעש"ש דאפי' למ"ד ידה לאו כידו מ"מ אסור ליתן לה מעשר עני ומשמע אף להעדפה כמבואר בקדושין דף ל"ב וכן ג"כ בהא דלק' הכ"ב אם הבעל צריך להוסיף חומש ולכאו' נראה דלא וגם היכי מיירי שם אם ר"ל שהקדישה בשעה שהיתה פנויה ואח"כ נשאת לבעל ובאמת זה הוי כמו נכסים שאינם ידועים ע' בר"ן פ"ח דכתובות והא דב"מ דף צ"ו ע"ב י"ל דאתיא דלא כר' שמעון וכן הא דקדושין דף כ"ד. או שהקדישה לאחר נשואין וזה יהיה תליא אם יכולה אשה להקדיש שדה לקדשי בדה"ב בלא רשות בעלה ע' בכתובות דף נ"ט ע"א וע"ב בתוס' וב"ק דף צ' וא"כ י"ל דכיון דהפירות לא שייכי להקדש שוב לא שייך בה גדר פדיון והוי כמו הא דכאן דף י"ד ע"ב גבי הקדיש טרשין דפודה בשויה ומכל מקום יוצא לכהנים ביובל כמו גבי טרשין וע' ב"מ דף ק"ו ע"א גבי שביעית וברש"י שם וע' כתובות דף נ"ד ע"א דמוכח שם דאף אם נתארמלה שייכי הבגדים לבעל מ"מ לא חל ההקדש עליהם וע' ב"ק דף ק"ב ע"ב דקדושת דמים לא חל על דבר שיש לאחר זכות בו ול"ד למש"כ התוס' כתובות דף נ"ט ע"ב וע' תוס' ב"ק דף פ"ט ע"ב מהא דיבמות דף ס"ו אך באמת נ"ל כך דזה רק למ"ד דיוצא בשן ועין א"צ גט שחרור וא"כ נמצא דזה מפקיע השעבוד אבל לפ"מ דקי"ל דצריך גט שחרור ומוכח דהוי מה"ת ע' בתוס' גטין וקדושין א"כ נמצא דזה לא הוה רק חיוב עליו שצריך לשחררו אז א"י להפקיע השעבוד אף דזה הוי כמו קדושת הגוף ושוב לא מקרי מחוסר גט שחרור ג"כ ע' גיטין דף מ"ב ואף דלכא' לפ"ז יקשה משמואל דס"ל דכל שאין לרבו רשות עליו לא הוי עבד כלל צ"ל דנ"מ לענין ולדות ע' בירושלמי בגטין שם דף מ"ב ע"ב ודף מ"ג ע"ב בגיטין שם וע"ש בירושלמי דאין מעכב מלאכול בפסח והנה בגטין דף ל"ט ע"ב מבואר דר"ש ס"ל דלא כשמואל דהרי בכסף לדידיה פקעו כל הממונות ומ"מ האיסור לא פקע ואזיל לשיטתיה דס"ל שם דף מ"ב גבי ראשי אברים ג"כ כן דצריך גט שחרור ולכך גבי ערכין ג"כ לא מצי למשכן לכסות אשתו ובניו וע' גיטין דף מ"ז ע"ב גבי בכורים דמצריך קרא דלביתך ע"ש בתוס' ובאמת כך דילמא לכך צריך קרא לאשמעינן דקורא דלא נימא כיון שהשדה של האשה לא עדיף מינה דהיא מביאה ואינה קוראה וע' ב"ב דף פ"א ע"א ברשב"ם ד"ה למעוטי דאם נימא דהקונה פירות צריך לקרות מ"מ הקונה מפירות הגר אינו מביא וכ"ש דאינו קורא אף לשיטת התוס' וא"כ נימא דקרא להכי הוא וע"כ צ"ל דכיון דנימא דקנין פירות כקנין הגוף דמי גבי בעל הוי כמו שהקרקע שלו וע' בב"מ דף צ"ו גבי שאילה בבעלים כה"ג ובתוספות שם וכיון דצריך רשותה הוה כמו שגם היא שאולה לו ועי' תוס' קדושין דף מ"ו ע"א ד"ה קרא וב"מ דף ל"ו ע"א במה דתירץ שם דאמר לדעתיך ור"ל כך אם כל היכא שהוא מסלק עצמו מהדבר אם הוה זה כמו שהוא מכר את הדבר או כמו שאין לו הדבר וע' מש"כ הראב"ד ז"ל בהל' אישות בפכ"ב הט"ז דמחלק שם בין מכרה כתובתה לבעלה או מחלה דזה הוי כמו שעוקרת למפרע וגבי מוכר הוי שהדבר הוא שלה רק היא נתנה לו וזהו ג"כ כונת הגמ' כתובות דף נ"ג ע"א דמחלק גבי כתובת בנין דכרין בין מוחלת למוכרת ור"ל כך דמוכרת אינה יכולה למכור רק מה שיש לה וא"כ אם מתה היא דאז אין לה שוב לא מכרה וא"כ הוא יורש מכחה ושפיר יש לבניה כתובת בנין דכרין משא"כ במוחלת דשם נעשה כמו שלא היה כלל וא"כ לא שייכא כתובת בנין דכרין כיון שאין לה כלל וזה ג"כ כונת רש"י ב"ק דף פ"ט ע"א כשם שלא תמכור והיא תחתיו ע"ש בתוס' ור"ל דלא נימא דהיא מוכרת עכשיו זכות שיש לה וא"כ שוב הוי כמו שפקעה לגמרי הכתובה ובפרט אם מוכרת לבעלה דנוכל לאמר שהבעל משעבד עצמו לה כדי שתהיה מכירה גמורה כו' דאמרינן ב"ב דף קכ"ו גבי מלוה שעמו פלגי וע' תוס' כתובות דף פ"ב ע"א ד"ה לא דהיבם מוחזק ור"ל גם כן דהוא משעבד עצמו בעין יפה כדי שיהיה מוחזק וע' רש"י פסחים דף ל"א ע"א ד"ה דינא דכתב משום דהמעות לא היו בעין דאל"כ הוא משעבד עצמו כיון דנ"מ לגבי דידיה וע' ב"ק דף ע"א ע"ב דאמר שם גבי אחד מן האחין דהוה כמו מודה בקנס ע"ש אף דהא בעי דוקא בפני ב"ד וע"כ צ"ל כיון דלעצמו הוא הוה כמו הודאה בב"ד ואנן ידעינן וע"ש דף ק"ד ע"א גבי שליח שעשאו בעדים ובתוס' שם ד"ה רבה גבי פונדיון דהוי כאילו אמר לו ושם דף ק"ט ע"א גבי גזל הגר ובתוס' ב"ב דף קמ"ג ע"ב גבי הא דרב ספרא דכיון דגברא רבא הוא אף היכא דבעי דוקא ב"ד זה הוה כמו התנו בב"ד וכבר הארכתי בזה במק"א. מ"מ קמ"ל דזה לא הוי מכירה חלוטה רק אם מת הוא או גירשה וע' בירוש' כתובות על הא דרפ"ט גבי דין ודברים אין לי בפירותיך אם זה הוי כמו שנתן לה הפירות בגדר מתנה או רק סילוק ונ"מ דהא קי"ל דהנותן מתנה לאשתו אינו אוכל פירות וכאן מבואר דאוכל פירי פירות ע"ש בירוש' וכן מייתי שם ראיה מהך דשם דף צ"ג ודף צ"ה ע"ב גבי דין ודברים אין לי אם זה הוה ג"כ כמו מתנה ונ"מ דנותן זכותו ג"כ או רק סילוק ולק' בפ"ז אבאר זה. ואמר שם בירוש' דנ"מ אם יכולה למכור פירות המחוברין כ"ז שלא נתלשו ולא זכה בהן הבעל וא"י ליתנם לה ע"ש וע' תוס' עירובין דף ע"ט ע"ב ד"ה וע"י דכתבו שם דהיכא דאמר לה טלי מעשי ידיך למזונותיך מקרת ג"כ סמוכה על שלחנו ר"ל שהוא נותן לה תחת המזונות מעשי ידיה ולא מטעם סילוק וע' ב"מ דף קי"ח ברש"י ד"ה לדברינו דכיון דמוחל הד' זוזי שתקנו לו חכמים נעשה כמי שיש לו בהעומר הד' זוזי וע"ש דף צ"ב ע"א גבי פועל משלו הוא אוכל. וא"כ הכא אם הוא הסכים בהקדשה הוה כמו שהוא הקדיש ג"כ וכמש"כ וע"כ או דר"ל שהקדישה קודם שנשאת לו וע' ב"מ דף צ"ו ע"ב אם נימא דגם בהקדש יהא לבעל זכות וע' בקדושין דף כ"ד ע"א גבי אם נימא דמעש"ש ממון גבוה הוא ודאי אין לבעל זכות ול"ד להא דב"מ הנ"ל משום דגבי מעש"ש לא שייך מעילה שיצא לחולין. או די"ל דיכולה להקדיש גוף השדה ולא הפירות ומ"מ לא דמי למקדיש טרשין כע' דאמרינן בב"מ דף ק"ו ע"א גבי שביעית וזהו כונת הגמ' שם דכיון דשביעית אפקעתא דמלכא הוי כמו שאין עליה שם קרקע כלל וכע' פסלתו מלכות ב"ק דף צ"ז ע"א וחו"ל הטעם משום דאין עליה שם קרקע כלל והוי כמטלטלין כמבואר בערכין הנ"ל. וכן ג"כ כאן אם פדתה אשתו דהוי כיד בעלה אם יוצא לכהנים ביובל וע' בירוש' כתובות פ"ח ה"ה דלר"ש דס"ל דביציאתה המחוברים שלה אם קרא עליהם שם ביכורים קודם שגירשה ואח"כ גירשה פקעה מהן קדושתן וס"ל דשפיר יש עליהן קדושה כשהן מחוברים וכמו קדושת פה וע' בר"ש ביכורים פ"ב מ"ב ולק' אאריך בזה וא"כ חזינן דמה שמביא ביכורים הוא מחמת עצמו לא מחמת שהוא במקום האשה דאל"כ היך פקעה וכע' דאמרינן בירוש' תרומות פ"א ה"ב דאם אמר לבן לוי כור מעשר לך בידי ועשאו הלוי תרומת מעשר על מקום אחר א"י לחזור בו והא דב"מ דף מ"ט ר"ל אם עדין לא עשאו ועמ"ש בירוש' דהוי בגדר שלוחו וכאבא אלעזר בן גמלא ע"ש וא"כ ה"נ כן וע"כ דמביא בגדר עצמו וע' ביבמות דף נ"ח ע"ב ברש"י ובתוס' סוטה דף כ"ד ע"ב בשם הירוש' דיבם הוה בגדר וקנא והביא וע' רש"י סוטה דף ו' ע"ב ד"ה שמת דלא כתב הטעם דכתובות דף פ"א דבעינן והביא משום די"ל דנ"מ לענין יבם ומכ"מ לא מצי למסריא ליבם משום דאינה ראויה בשעת נפילה ואכמ"ל ובזה יתבאר הא דגטין דף מ"ז ע"ב ע"ש בתוס' ד"ה מתה ור"ל כך דקודם המיתה הוא מביא בגדר עצמית ואחר המיתה אם נימא דירושת הבעל דרבנן וא"כ סד"א שיהיה כמו גרשה ותפקע ממנו הקדושה קמ"ל והא דקאמר שם מתה אין לא מתה לא לא ר"ל כגון שהיא אשתו דא"כ פליג על תנא דלעיל אלא ר"ל כגון שגירשה ושוב פקע ממנו דין האישות וע' בכורים פ"א גבי המפריש בכורים ומכר שדהו מביא ואינו קורא וזהו ג"כ כונת רבינו בפ"ד מהל' בכורים ה"ו דנקט אע"פ שמתה ור"ל דהוא ס"ל דירושת הבעל דרבנן וע' בירוש' שם והוי כמו הא דירוש' שם פ"א ה"ט גבי לקח פירות תלושים ולקח הקרקע והובא בדברי רבינו פ"ב מהל' בכורים הי"ד דמביא בכורים דמשמע אבל לא קורא וזה ג"כ כונת התוס' גטין דף מ"ז ע"ב דהתוס' ר"ל לענין קריאה דשם אדמתך יש עליהם אבל לא מן האדמה אשר נתת לי וכמש"כ הרשב"ם דף קל"ו ע"ב ולק' בהל' בכורים אבאר זה וכן ר"ל ג"כ הגמ' דב"ב דף פ"א הא דמחיב היה ר"מ אפילו לקח פירות בשוק ור"ל ג"כ לקריאה ואכמ"ל וע' ב"ב דף קי"ג ע"א דמוכח שם דבעל גבי ירושה הוה אחר וברשב"ם שם ובתוס' ויהיה נ"מ אם הא דזבחים דף ה' ע"ב דהניח' מנחה לב' בניה היך הדין גבי בעל וע' ב"מ דף ל"ד ע"ב גבי כפל כה"ג וגם נ"מ אם שייך בו רשות יורש לאו כרשות לוקח אם הטעם משום דהוא כמו חד רשות ולא הוי שינוי כלל דכרעא דאבוה הוא או משום דנפלה ליה ממילא וע' תוס' ב"ק דף ס"ח ע"ב גבי בע"כ וע' מש"כ התוס' ב"ב דף מ"ט ע"ב דיורשי האשה כנכרים הם ושם דף קל"ט ע"ב בעל לוקח הוה או יורש וע' בירוש' כתובות פ"ט ה"א במה דבעי שם גבי ע"מ שלא יירשני בעלי מי יורשה ר"ל דכיון שיש לה בעל שוב א"ל כלל יורשים וכמש"כ התוס' הנ"ל וע' תוס' ב"ק דף ק"ח ע"ב ד"ה לבניו וזה ג"כ תליא בזה וכ"כ בזה במק"א. ובאמת זה תליא אי הך דירושת הבעל אף אם נימא דהוא דרבנן אם זה גדר דין או גדר קנין וע' במה דפליגי בזה רבינו והראב"ד ז"ל בהל' אישות פי"ב ה"ט ופכ"ב ה"ד גבי חרש שנשא פקחית אם יורשה אי אמרינן היא אקנתה עצמה לו. וע"ש בפכ"ג ה"ז ובהשגות שם וע' גטין דף מ"ד ע"ב גבי בן בבל שנשא אשה ויש לו עבדים משמע שם דזה הוי כמו שהיא הקנתה לו וב"מ דף צ"ו ע"ב דלא משמע כן וכן נ"מ כאן לגבי אם היא הקדישה שדה אחוזה ומתה אם הבעל יורש זכותה לענין דאם גאלה אח"כ שלא תצא לכהנים וע' כאן דף ל"א גבי בתי ערי חומה דמרבה שם בנו וע' נזיר דף ל' ע"ב וע' תו"כ פ' בחקותי פ"ו דמרבה שם מאם גאול יגאל יורש ואשה ר"ל דגם היורש הוי כבעלים דאינו יוצא לכהנים והאשה צ"ל דמרבינן למש"כ לעיל דאם פדתה האשה שייך לבעל ואינה יוצאה לכהנים וע' בירוש' דמאי פ"ו ה"ג גבי ע"מ שיהיו המעשרות לי וליורשי אם ר"ל אף יורשים שאינו מן התורה כיון דלא הוה בגדר ירושה רק גדר תנאי וכן נ"מ להא דב"ב דף קכ"ג ע"ב גבי מכירי כהונה איך הדין לגבי אשתו וע' חולין דף קל"ב ע"א גבי הך דאכל בשביל אשתו ומוכח שם דמקיים גם מצות נתינה אף דמבואר בירוש' פ"ה דמעש"ש וכן בספרי פ' שופטים דבעי כהן עצמו ולא שלוחו ומוכח דזה הוי בגדר עצם. וע' מנחות דף צ"ג ע"ב וכ"מ:
נשארבינו כו'. ע' בהשגות כאן וע' בירוש' קדושין פ"א ה"ב מה דמקשה שם מע"ע ותוס' כאן דף ל"א ע"א דגם גבי מוכר שדה אחוזה אזלינן לגבי המוכר לענין חדשים ע"ש ומפ' רבינו דהא דאמר בגמ' דמחשבין חדשים להקדש ר"ל דאין מחשבין חדשים שיצאו לגבי הקדש שיהיו כשנה דגבי הקדש לא מקרי שנה רק שנה שלימה וא"כ נ"מ דאם הוא הקדיש בפלגא דמ"ח והוי החדשים אצלו והוא הדיוט הוה שפיר כמו שיצאה השנה ואינה נפדית בגרוע כן מפרש רבינו דברי הגמ' וא"ש קושית התוס' ואף דמלשון רבינו בפיהמ"ש לא משמע כן מ"מ כאן כן כונתו וע' מש"כ רש"י ב"ב דף י' ע"א מה דאמר שם גבי דפשי להו שיבסר זוזי דפי' שם בער"ה ור"ל דאם היו נותנין לאחר ר"ה לצדקה לא היה נחשב על שנה העברה לענין החשבון של ההפסד אף דלענין הפסד ומקרה עד יו"כ שייך לשנה העברה ע' ר"ה דף ט"ז מ"מ כיון דהמצוות נחשבות לשנה הבאה א"א לחשבן לשנה העברה וזה תליא ג"כ בזה דאין מחשבין חדשים להקדש. והטעם כך דכל היכא דהפדיון הוא לא מחמת שויה רק מחמת גזיה"כ כ"ז שלא נגמר הדבר לא פעל כלום וע' ע"ז דף כ"ה ע"א גבי ק' חביות בק' פרוטות כו' דכ"ז שלא נגמר הכל אינו חיב כלום וע' מנחות דף ח' במחלוקת דרב ור' חנינא אם זה קדיש בל"ז גבי שמן ולבונה וזה ר"ל ג"כ הגמ' דב"ק דף ק"י ע"ב גבי ש"מ כסף מכפר מחצה ר"ל אם זה הוה כמו הא דזבחים דף ק"י ע"א גבי בעיא דקומץ ואמר דכסף שפיר עושה פעולה וזה ר"ל ג"כ הגמ' בקדושין דף מ"ו ע"ב ש"מ מעות בעלמא חוזרות ע"ש בתוס' ור"ל דכ"ז שלא נגמר הדבר לא הוה נתינה כלל וכן הדין דאינה לשחיטה אלא לבסוף וכ"כ בזה. אך כך דכל דבר שהוא מחמת גזיה"כ אז פחות מזה אינו כלום וזה כונת הגמ' סוכה דף י"ז ע"ב משום שיעורא ולאו שיעורא ע"ש ר"ל דפחות משיעור אינו כלום ולא שייך בו מצטרף סכך פסול לאויר וע' לק' בהי"ב וזה ר"ל ג"כ הגמ' כאן דף כ"ב ע"א הכסף עד שיהא כסף כולו כאחד וע' בר"ן פ"א דקדושין דאף למה דקי"ל דנגאל לחצאין לא לענין שתצא לחולין רק כשתצא ביובל לא תצא לכהנים משום דגבי הקדש צריך כל הדבר וכמש"כ וע' כאן דף ל"א ע"ב גבי מקדיש בית בבתי ערי חומה דמבואר שם דאם גאל אחר מיד ההקדש צריך שיהא אצלו שנה מזמן שגאלה ולא חשבינן משעה שהקדיש וכן כתבו שם רש"י ורבינו בהל' שמיטה פי"ב ה"ח וכן מוכח שם בגמ' דף ל"ג ע"א ולא הוי כמו מכרו ראשון לב' וע' ר"ה דף ה' ע"ב גבי ג' רגלים דאין מצטרפין עם החילוף וברש"י יומא דף ס"ג ע"ב ד"ה רבינא ובתמורה דף ט' ע"ב אם הוי כמו הקדש ראשון או הקדש שני:
איןנמדדין כו'. ע' תוס' ב"ב דף ק"ג ע"א דקדשי בתורת טרשין והנה בתוספתא כאן פ"ד לא מוכח כן רק דלא קדשי כלל ולא בטלי לגבי ארעא וזה הוי כמו שם אחר ול"ד לבית ובורגנין דמבואר בתוספתא שם דקדיש אגב השדה וע' מש"כ רבינו לק' בהל' שמיטה פי"ב הי"א וכאן דף ל"ב ע"א דשובך הוי כמו בתי ערי חומה לגבי מכירה וצ"ל דכיון דלא קדיש אלא אגב שדה אין עליו הדין לגבי אם גאלה אחר מיד הקדש ולא עדיף משדה וע' לק' בהל' ט"ו מש"כ שם וע' ערובין דף נ"ה ע"ב ע"ש:
היהבה כו' נמדדין כו'. ע' בהשגות ורבינו ר"ל דנ"מ לענין מש"כ רש"י בדף ס"א בקדושין אם מחשבין מדרון שלהם דאם בהדי ארעא נחשבין ואם הם דבר בפ"ע אינם נחשבין ע' ערובין דף נ"ה ע"א ובכ"מ:
היתהמלאה כו'. ע' בהשגות ולק' בה' כ"ה והנה רש"י ז"ל ס"ל שם גבי מה דמקשה שם ולפרקינהו דקאי אמכר ולא אמקדיש אבל באמת כך דהנה ע' בדברי רבינו בהל' בכורים פ"ב הי"ג מבואר דגבי ביכורים אף אם ודאי לא קנה קרקע מ"מ אם קנה ג' אילנות צריך להביא ביכורים וע' תוס' ב"ב דף ל"ז ע"ב ד"ה מכר וע' בתוס' שם דף ע"א ע"א ד"ה אמר דזה ב' דברים אם מה שקנה הוא אגב האילנות או מחמת עין יפה וע' מש"כ רבינו בהל' מכירה פכ"ד ה"א והנה גבי בכורים ס"ל לרבינו כך כיון דשם לא כתיב שדה רק אדמתך וכיון דחזינן דג' אילנות הקרקע הולך אחריהם יש שם אדמה עליהן ואף דא"ל קרקע כיון דיש לו רשות יניקה וכע' מש"כ רבינו שם בהל' בכורים פ"ב הי"א גבי הברכה וע' מש"כ התוס' ב"ב דף כ"ו ע"ב ד"ה גזלן בשם ר"ח וזה הוה מחלוקת בירוש' פ"א דבכורים ה"א וע' מנחות דף פ"ד ע"ב אם הא דאשר תזרע בשדה קאי על בכורים ע"ש וזה נ"מ להך מחלוקת דשם גבי גג וחורבה אם מביאין בכורים וע' ירוש' ערלה פ"א דהיכא דכתיב שדה בית אין עליו שם שדה ואדמה וארץ שפיר שייך על בית ע"ש בה"ב ובירוש' שם פ"ה דמעשרות ה"ב וכלאים ופ"ז ה"ו גבי עציץ שאינו נקוב אם יכול לאמר על פתו המוציא לחם מן הארץ וא"כ יהיה נ"מ לגבי בכורים וכן הדין לגבי אילנות בלבד דאין עליהם שם שדה כמבואר כאן דף י"ד ע"ב וע' תוס' קדושין דף ל"ט ע"א גבי כלאים ועירובין דף צ"ב ע"ב וע' ירוש' פאה פ"א ה"ד דמבואר שם להיפך דשייך שם שדה על אילנות. וזהו ג"כ שיטת רבינו בה"א דביכורים הנ"ל ואזיל לשיטתיה בה"ט שם דפסק דמביא מן הגדול בגג והא דגמ' דילן שם גבי עציץ לכא' י"ל דמיירי תרויהו בשאינו נקוב רק דנ"מ בין בכורי תבואה לבכורי אילן דהא מבואר בירוש' פ"ק דערלה הנ"ל דגבי אילן אין נ"מ בין עציץ נקוב לאינו נקוב וע' בירוש' כלאים ספ"ז דגבי נטע ה' גפנים בעציץ שאינו נקוב והוא משום זה דבאילן אין נ"מ וע' מנחות דף ע' ע"א ובדברי רבינו בהל' טומאת אוכלין פ"ב ה"ט וי"א ובהשגות שם. וא"כ כך דיש ב' דברים גבי אילנות חדא הטעם דבטלה הקרקע לגביהו ואז הוי כמו הקדש חד ולא קדשי באפי נפשיהו ונ"מ דאז הם נפדין בפעם אחת וע' כאן בהי"ז וגם נ"מ להא דהכ"ה דאינו יוצא לכהנים ביובל אף דגם הקרקע קדיש אך י"ל דשם מיירי כגון שהקדיש מפורש חוץ מקרקע. אבל אם נימא דהטעם משום עין יפה אז הוי כמו ב' הקדשות וזה רק למסקנא דס"ל דאין לו קרקע לאילן והא דנהרדעי הוא רק בבא מחמת טענה אבל לס"ד דס"ל דהקרקע אזיל בתר אילן ור"ל רק להאילן הזה וזהו דאמר בב"ב דף ע"א ע"ב דאי נפלו הדר שתיל להו ולא לאילן אחר וע' ב"מ דף ק"א ע"א ושם דף קט"ז ע"ב גבי פרסק ודף ק"ג ע"א גבי גרגותא ובב"ב דף ס"ג ע"ב גבי דיוטא ע"ש דמשועבד הדבר לזה כ"ז שהוא קיים אז ודאי דהוי חדא הקדש וא"צ לפדותן ב' פעמים וע' ב"מ דף צ"ט ע"ב גבי חבצי דתמרי אך שם רק גבי מעילת הקדש אבל לא לענין פדיון ויהיה ג"כ נ"מ אם הקדיש שדה מלאה אילנות ואם לא פדאה יוצאה לכהנים מהו דינם של האילנות וגם אם הכהנים צריכים ליתן הדמים של האילנות להקדש וזה נ"מ אם הקדושה היא ע"פ דין מחמת דינקי מהקדש דאז י"ל דלענין פדיון א"צ לפדות זה בפ"ע ובין אם נימא משום דהוא הקדיש זה וכן יהיה נ"מ להא דפסקינן בערכין דף ה' משום דנידון בכבדו או משום דפשטא קדושה בכולן דנ"מ לענין הפדיה אם צריך לפדות אותה בשויה או רק כפי מה שהקדיש וכעין מש"כ הראב"ד ז"ל בפט"ו מהל' מעה"ק ע"ש ולק' אבאר זה ויהיה נ"מ ג"כ לדידן בין אם הקדיש ג' אילנות ממטע י' לבי"ס ובין אם הקדיש ג' אילנות לבית סאה וכגירסת רבינו כאן ע' תוס' כאן וב"ב דף ל"ו ע"ב וכן ס"ל לרבינא בהל' מכירה פכ"ד ובהל' טוען פי"ב ונ"מ בין היכא דאזלינן בתר יניקה דאז הוה דין וממילא ובין בעין יפה וא"ש כל דברי רבינו כאן:
המקדישכו' ותהי' אחוזה להם כו'. אך רק כמו של ישראל וכמו גבי שדה חרם וכמבואר לק' פ"ו ה"ו וכאן דף כ"ו ע"א והטעם לפ"מ דקי"ל כרבנן כאן דף ל"ג ע"ב דזה תליא רק בערי הלוים וא"כ ה"נ כן ואף דא"כ למ"ל קרא כאן דף כ"ט ודף ל"ד לילף מאחוזתו וע' לקמן בדברי רבינו פ"ו ה"ו דנקט רק כהן שהיתה לו שדה חרם שזכה בה דמשמע לכא' דרק חרם גבוה אבל חרמי כהנים שפיר יש ע"ז שם אחוזה של כהן ועי' בירושלמי חלה פ"ד דיליף לה מלשון נחלתו דמשמע דהוי נחלתו של כהן אך י"ל דיהי' נ"מ לר"א דס"ל דרק לוי אבל ישראל שירש אבי אמו לוי דינו כישראל ואח"כ נפלה לכהן דאז י"ל דשפיר מיקרי אחוזה של כהן גם י"ל דיהיה נ"מ למ"ד דהכהנים צריכים ליתן דמיה דאז שפיר מיקרי אחוזה שלהם ובין למ"ד דא"צ ליתן והנה באמת לשון הגמ' אינו מבורר בהא דדף כ"ט ודף ל"ד במה דאמר והרי היא תחת ידי מ"ה תחת ידו דקאמר הא הקדישה אך באמת כך דהנה רבינו גבי כהן לא כתב והקדישה רק והחרימה ובה"ז שם כתב והקדישה וזה דוחק לומר דהך והחרימה ר"ל חרמי כהנים ומשום דס"ל דהא דאין מחרימין הוא רק שלהם אבל מה שנפל להם מחרימין אף חרמי כהנים ואם כן לפי זה יהיה נ"מ למאן דמקיש מטלטלי למקרקעי שם דף כ"ח יהיה יכול להחרים גם מטלטלין שנפלו לו מחרמים אבל למאן דלא מקיש דאז מטלטלין ניתנין לכל כהן שירצה כמבואר כאן דף כ"ח א"כ לא יוכלו הכהנים להחרים מטלטלין אף שנפלו לו מחרמי כהנים כמבואר במשנה דכיון שהחרמים שלהם לא חל כלל גדר חרם והטעם משום דהא צריך שיהיה מתחילה קודש ואח"כ יהיה חרמי כהנים שינתן לכהן כמבואר בגמ' דף כ"ט ותוס' כאן דף כ"ח ע"א ד"ה דתני וע' בתמורה דף ל"ב בתוס' ד"ה אמר ומנחות דף ע"ג ונדרים דף י"ח ע"ב ובתוס' ורא"ש שם וא"כ גבי כהנים דלא חלה עליו קדושה לא שייך זה ועי' תוס' תמורה דף ל"ב ע"א ד"ה חרמי אך באמת נראה כך דהנה זה משמע מלשון רבינו דאף דקי"ל דהכהנים צריכים ליתן דמיה לא שאסור ליהנות תחילה רק היובל מפקיע מהאיסור דמתחילה לא קדשה רק עד היובל רק דמ"מ צריך ליתן להקדש בשביל ממון הקדש ולכך אם פדה אחר יוצא להקדש ביובל ואח"כ לכהנים כמבואר בלשון רבינו כאן בה"כ דהכהנים זוכים מן ההקדש לא מן הפודה וע' חולין דף קל"א ע"א גבי נכסי כהן ע"ש ברש"י ודף קל"ג ע"ב וזהו כונת רבינו ה"כ שכ' ה"ז חוזרת לבעלים ע"ש בהשגות ור"ל דלא נימא דפקע ההקדש מיד שפדה רק כך דגוף הקרקע עדיין שייך להקדש רק דהוא פודה אותה כל שנה בסלע וכשבא היובל אז אם הבעלים גאלוהו יוצא לבעלים ביובל ואם אחר גאלוה יוצא לכהנים וזה תליא במחלוקת דכאן דף כ"ו ע"ב גבי בעלים ביובל ב' לר"א אם כאחר דמי או לא ונ"מ ג"כ אם אז הבעלים צריכים להוסיף חומש אם נימא דהיובל מפקיע שם הבעלים או י"ל דרק מפקיע שם אחוזה ועי' דף ל"ג ע"א מה דאמר שם ממכר יוצא ואין הקדש יוצא כו' ר"ל ג"כ דבאמת אין הכהן והלוי יכולים להפקיע השדה שלהם מחמת דכתיב אחוזת עולם היא וכמבואר דף כ"ח ע"א וע' תוס' דף ל"א ע"ב גבי מתנה רק דמ"מ חל עליהם שם הקדש לענין ממונות. ולכך צריך קרא דגם ערי הלוים יוצאים ביובל עי' כאן דף ל"ג ותוס' דף ג' ע"ב דהו"א דא"ז מכירה גמורה דהוי רק לפירות ויכול לגאול לעולם ולא שייך בו לצמיתות וכמו גבי ב' שנים דשדה אחוזה דאין היובל מבטל הב' שנים עי' דף כ"ט ע"ב ודף ל"ג ע"א ואחר השנה הב' יוצאה לבעלים בחנם כדמשמע מרש"י והטעם דזה הוי כמו ב' מכירות והך דלעולם מפקיע היובל והך דב' שנים לא פקע ביובל כמו הך דב"מ דף ע"ט גבי המוכר לזמן ע"ש ונ"מ דאחר היובל אף דעדיין לא נשלמו הב' שנים מותר לגאול והוי כמו ערי הלוים והוא ג"כ מחמת זה. ובאמת נ"ל דהא דאסור פחות מב' שנים זהו רק בדרך גאולה היינו לבטל המכירה אבל ליקח ממנו זה ודאי שרי דלא גרע מאחר וכע' הא דב"מ דף ט"ז ע"ב דזה זביני חדתא ולא ביטול המקח ועיין ב"ב דף קס"ט ע"א ושם דף ס"ג ע"א גבי מכרה וחזרה ולקחה ומש"כ הרמב"ן ז"ל במלחמות פ"א דב"ק על הך דדף ח' ולקמן אבאר זה ונ"מ לענין אם נתיקרה עכשיו כמבואר כאן דף ל' וכן ר"ל בהך דקדושין דף ט"ז ע"א גבי גרעון כסף דיש ב' פסוקים שם א' שמגרע כסף המכירה וא' שקונה את עצמה מיד האדון והוה כמו קנין חדש ונ"מ שזה יכול בע"כ וזה מדעתו וזהו כונת הירושלמי פ"א דקדושין ה"ב לפ"מ דס"ל שם דגרעון כסף הוא רק בכסף ולא בשוה כסף ואמר שם מודה כו' שאם ביקש לגרוע אף בתבואה וכלים ור"ל כך דאם בע"כ של האדון אז הוי בגדר ביטול למפרע וצריך דוקא כסף אבל אם נתרצה האדון אז מהני גם בתבואה וכלים דהוה כמו קנין חדש וכמש"כ ולקמן בהלכות עבדים אבאר זה וכן הדין גבי שדה מקנה דהנה התוס' כאן דף כ"ו ע"ב ד"ה שדה הסתפקו בזה אם צריך דוקא שיגאלנה אחר ואז תצא או לא וע' בירושלמי פ"ג דקדושין הובא בתוס' גיטין דף מ' ע"ב מוכח דא"צ לפדותו וכן מבואר לשון רבינו כאן בהכ"ו אך מלשון רש"י גיטין דף מ"ח וכ"מ לא משמע כן אך באמת כך דההקדש פקע בהיובל רק דמ"מ צריך ליתן בגדר דמים ונ"מ דאף אם בעלים הראשונים שהשדה שלהם רוצים לפדות מכל מקום אין צריכין להוסיף חומש אף דהם בעלים שלהם אך י"ל דכאן שאני דהם לא הקדישו וחומש אזלינן בתר מקדיש וכן נ"מ להך דכאן דף כ"ו אם חזרו הבעלים והקדישו אי מוסיפין חומש וכן נ"ל דגם כהנים אם פודים שדה אחוזה שלהם א"צ ליתן נ' שקל כסף דאינו הקדש הגוף וכמש"כ והנה כ"כ דיש חילוק בין חרם לבדה"ב להקדש לבדה"ב דחרם חל על עצם הדבר ולכך היכא דא"א להקדיש עצמיות הדבר לא מהני לשון חרם וכדמשמע קצת בלשון רבינו פ"ו הכ"א ולק' אבאר זה וא"כ לפי זה י"ל דכהנים אינם יכולים להחרים אף לבדה"ב רק להקדיש וזה רק בערי הלוים אבל שדה שנפלה לו או שירש אז יכול גם להקדישה בלשון חרם לבדה"ב ולכך דיק רבינו כן בלשון חרם אך י"ל דיהיה נ"מ לפמש"כ לעיל דגם הבעלים אם גאלוהו קודם היובל לא מהני רק שאם יבוא היובל זכו הבעלים מצד היובל ולא מצד הפדיה וכעין מש"כ הר"ן ז"ל פ"ק דקדושין לשיטת רש"י גבי הא דנגאל לחצאין וא"כ י"ל דשוב אח"כ אין עליה שם שדה אחוזה לגביה ואם הקדישה פעם שניה אז הוי לגבי פדיון שם שדה מקנה ובזה א"ש מש"כ התוס' כאן דף כ"ד ע"ב ד"ה סוף ע"ש בסה"ד ולענין אם יוצאה לכהנים כה"ג הנה באמת מלשון המשנה דף כ"ו ע"ב ודברי רבינו כאן בהכ"ו מוכח דהטעם דשדה מקנה אינו יוצא לכהנים ביובל משום דהוה דבר שאינו שלו לא משום דבעי אחוזתו ונ"מ לר"מ דס"ל דמתנה אינה כמכר ואינה חוזרת ביובל אם הקדיש שדה מתנה שניתנה לו אם יש עליה שם דין שדה אחוזה לענין זה וכן לענין נ' סלע לדידן וע' במש"כ התוס' כאן דף י"ד ע"א ד"ה בנכרים דמשמע לכא' הטעם משום אחוזה וע' מש"כ התוס' גיטין דף מ"ז ע"א ד"ה אי בסה"ד דמשמע דהטעם משום דחוזרת ביובל אבל אם אינה חוזרת שפיר הוה שדה אחוזה וכמו גבי שדה חרמים של כהנים וכן נ"מ לפי שיטת רבינו בהלכות שמיטה פי"א הכ"א דירושת הבעל אף דקי"ל דהוא רק דרבנן מכל מקום אינה חוזרת ביובל והוא מהך דב"ב דף קל"ט ע"ב ע"ש וכן לגבי מתנות שכ"מ דמבואר ב"ב דף קמ"ז ע"ב ודף קמ"א ע"ב ובכ"מ דכירושה שויוהו רבנן וא"כ בודאי אינה חוזרת ביובל אם יש עליה שם שדה אחוזה ועי' לקמן בה' כ"ב מש"כ בזה וגם י"ל דאף דקי"ל דמתנה כמכר י"ל דזה רק מחמת הך דב"מ דף ט"ז ע"א אי לאו כו' וע' במגילה דף כ"ו ע"ב וגיטין דף נ' אי מתנה מיקרי משועבדים ועי' כאן דף ל"א ע"ב גבי בתי ערי חומה דגם מתנה כן ושם לא שייך גדר ביטול מקח וע' בירושלמי פסחים פ"ח ה"ד אם יכולים להמנות אחרים על פסחם במתנה ומשמע שם דלא אמרינן דמחמת הנאה נותן לו מתנה ועי' ירושל' פ"ה דע"ז ה"א גבי מוליך חביות של יי"נ בחנם דממשכנין מנכסיו כדי טוה"נ ואם כן י"ל לפמש"כ רש"י כתובות דף מ"ט ע"ב דאם נתן מתנה לבנו אין עליו שם מכר כלל וא"כ י"ל דזה אינו חוזר ביובל ובזה א"ש הא דגיטין דף כ"ה ובכורות דף נ"ז ורש"י בכ"מ דמתנה אינו יוצאה ביובל והוא להיפך מהגמ' דס"ל לחכמים דיוצא אך דהטעם דיוצא משום דהוא ג"כ גדר מכר אבל היכא דלא שייך בו י"ל דאינו יוצא ועי' בירושלמי מעשרות פ"ב ה"ב ומעש"ש פ"א דס"ל שם דאף למ"ד ממון גבוה הוא אי מתנה אינה כמכר נהנה ע"ש ובזה י"ל קושית העולם בהא דב"ב דף קכ"ז ע"ב גבי יכיר דמקשין הא נ"מ ליובל אך לגבי בן אין נ"מ לענין יובל וכמש"כ וע' ביחזקאל גבי מתנה דנשיא דמחלק בין בניו לאחר ע"ש:
אםחזר המקדיש. עיין בהשגות ובזה א"ש קושית התוס' כאן דף כ"ו ע"א ד"ה אי לימא:
בד"אבישראל כו' אבל. כ"כ די"ל דהכהן ולוי בערים שלהם א"צ ליתן נ' סלע משום דלא קדיש קדושת הגוף כמו גבי ישראל וע' לקמן פ"ו ה"ו ז' והנה שם לא ביאר רבינו אם צריך דוקא שהכהנים יתנו דמיה וכן אם הקדיש הלוקח מכהן אי צריך דוקא שאחר יגאלנה וע' בגמ' כאן דף כ"ו ע"א דשם נקט וגאלה אחר גם כה"ג אך רבינו לשיטתו בהכ"ו דא"צ לפדותה מיד הקדש גבי שדה מקנה אך לרש"י ולפמש"כ לעיל דהטעם משום ממון הקדש לא משום איסור י"ל דהכהן צריך לשלם מעות ליד הגואל כיון דעי"ז הוא נפטר מלשלם להקדש והנה עי' בתרומות פ"ז מ"ג גבי המאכיל את עבדיו דצריך לשלם קרן ואם אח"כ נשתחרר העבד מבואר בירושלמי דצריך העבד לשלם קרן וחומש אם נימא דכיון דהאדון שילם הקרן דהיינו משום גזל וכאן לא שייך לומר דצריך לשלם דמי סעודתן כמבואר שם פרק ו' מ"ג משום דשם מחויב הוא ליתן להם סעודה וכאן כיון דפסקינן דיכול הרב לאמר לעבד עשה עמי ואיני זנך ואף דעדיין לא אמר מכל מקום הוה כמו דאמרינן בעירובין דף ס"ה ע"ב היכא דמצי לסלק ליה וע' ב"מ דף צ"ב ע"ב וע' תוספות כתובות דף פ"ו ע"א ד"ה אמר דאף דמצי למימר מ"מ כ"ז שלא אמר לא ע"ש וע' תוס' שם דף צ"ח ע"ב ד"ה הכל גבי פועל משום דמצי הדר ביה אך מ"מ י"ל דזה הוה כמו הא דירושלמי שם גבי גזל תרומה מאבי אמו כהן אי צריך לשלם הקרן או די בהפרשה ועי' בדברי רבינו בהלכות תרומות פ"י הכ"ב ושם הארכתי בזה וה"נ י"ל דכיון שכבר שלם הקרן הוה כמו שלו לענ"ז ועי' גיטין דף נ"ט ע"ב גבי גידל דכ' שם רש"י דהטעם משום דבעלים הראשונים לא נפטרו בנתינתו משמע דאם היו נפטרים היו צריכים לשלם וע' במש"כ רבינו פרק ח' מהלכות עבדים הט"ו דאם פדאו לשם בן חורין לא יטול מרבו כלום והוה כמו שהוא הפקיר המעות וה"נ י"ל כאן ונ"מ לפמש"כ לעיל די"ל דאם הכהן נוטל השדה מן ההקדש ונותן דמים הוה שלו לענין שדה אחוזה והא דאמרינן דלא הוה שדה אחוזה של כהנים רק אם אינו נותן דמים אך אם נימא דצריך ליתן דמים להפודה אין נ"מ וכמש"כ:
האשהשהקדישה כו'. ואף דרבינו ז"ל פסק דירושת הבעל דרבנן מ"מ ס"ל דזה הוי גדר ירושה כמבואר לקמן בהלכות שמיטה פרק י"א ועיין בהלכות נחלות פ"א ה"ט דספק מגורשת אין הבעל יורשה ועי' ב"ב דף קנ"ח ע"ב הואיל והוחזקה נחלה באותו השבט וצ"ל דכאן שאני דבל"ז נפקא לכהנים והם אינם מוחזקין ולכך לא הביא כמו גירסת גמ' דילן דמי מחזיק בנה או בעלה משום דזה רק אם נימא דירושת הבעל דאורייתא אז נוכל לאמר דבמקום בעל בנה לאו כלום הוא כמש"כ התוס' ב"ב דף מ"ט ע"ב ודף קי"ג ע"א ועי' כתובות דף ס"ה ע"ב משא"כ לדידן דס"ל דרק מדברי סופרים בנה ודאי מעמיד רק דזה קמ"ל דהבעל ג"כ הוה בגדר יורש וע' במש"כ רבינו בהלכות בכורים פ"ד ה"ו דמביא וקורא אף שמתה ור"ל דלא פקעה הקדושה דמתחילה כיון דחכמים תקנו דהבעל יורשה וע' בירושלמי בכורים פ"א סה"ו דרק אי ס"ל דירושת הבעל דאורייתא ועי' בירושלמי מעש"ש פרק ג' ה"ח גבי אם נטמא בולד הטומאה ופדאו דמועיל לענין מלקות ע"ש וע' רש"י סנהדרין דף מ"ז ע"ב גבי אבילות דיו"ט דלא נדחה ועמש"כ בח"א בהלכות אישות בזה אך זה מוכח דס"ל לרבינו דאף תקנת חכמים לא הוי בגדר קנין רק ממילא ושם ירושה עליה ועי' יבמות דף ס"ז ע"ב דגבי תק"ח לכ"ע אין לעובר זכיה ע"ש גבי נכסים מועטים וצ"ל דירושה שאני וכמבואר בספרי פרשת פנחס דהתורה מסרה לחכמים ירושה ור"ל דאף דירושה הוא דבר דממילא ותק"ח הוה גדר קנין עי' ב"מ דף צ"ו ע"ב ובמש"כ רבינו ז"ל בהלכות זכיה ומתנה פי"ב הי"א דחוב וכתובה אין גובין מנכסים שכתב לו אחד ואמר אחריך לפלוני ומכל מקום גבי בעל מבואר בכתובות דף צ"ה ע"ב דאין לאחריך במקום בעל כלום וע"כ צ"ל דזה הוי ממילא וא"צ לגבות והא דב"מ דף צ"ו הנ"ל דאמר לימעלו ב"ד התם ר"ל או משום דבחיים שאני דזה ל"ה ממילא וע' בגיטין דף מ"ד ע"ב גבי בן בבל שנשא אשה או משום דשם ר"ל בנכסי הקדש שנפלו לה אחר נשואין ע"ש דזה הוה מחלוקת דרש"י ותוס' אם ר"ל המעות שהיו לה בעת הנשואין או במה שנפלו לה נכסים מאביה עם מעות הקדש אחר נשואין ע"ש וזה תליא אם הזכותים של הבעל הם נעשים בעת נשואין או נמשכין בכל יום ויום וכבר הארכתי בזה בהל' אישות ועי' ב"ב דף קל"א ע"א דשם ר"ל ג"כ דתנאי ב"ד הוה אף לדבר שלבל"ע. עי"ל כמו דאמרינן בכ"מ דעשו שאינו זוכה כזוכה ר"ל דהוי קנין גמור וממילא בלא תקנה ועי' בירושלמי כתובות פ"ד גבי הכותב נכסיו לבניו הוא ואשתו נזונים מהם אם מתו והניחו לבניהם דשוב הם יורשים מכח ירושת תורה י"ל דאין ניזונין מהם אף דהם יורשים מחמת המתנה וכן ר"ל בכתובות דף נ"ד ע"ב גבי רצה להוסיף ר"ל דהוא עושה הדבר כמו כתובה ובכתובה הוה הדין כך וכן ר"ל שם דף י"ב ע"ב גבי ב"ד של כהנים ג"כ כן וכן הא דמתנה שו"ח להיות כשואל ר"ל דהוא מקבל על עצמו להיות שואל ושואל הוה דין תורה שחייב בכך והחיוב בא אחר כך בזמן שאירעה הסבה עי' ב"ק דף י"ב ודף קי"ב ובכ"מ ועי' גיטין דף פ"ה ע"א דבעי שם דחוץ מירושתך מהו ר"ל אי זה הוי דבר דממילא או גדר דין בפ"ע דאי ממילא הוי הוא שיור בגט ואם דבר בפני עצמו לא הוי שיור וכע' הא דירושל' גיטין פ"ז ה"ג לא מצינו אשה נשואה כו' ורבינו ז"ל הביא זו האבעיא בהל' גירושין פרק ח' ה"ו חזינן דאף דפסק דירושת הבעל הוה רק מדבריהם מ"מ הוה בגדר ממילא לא קנין וע' בספרי פרשת עקב פסקא נ' אין בשר ודם מוריש ר"ל דזה ממילא לא ע"י פעולה וזה גם כן כונת הגמ' ב"ב דף קי"ט ע"ב גבי ירושה דא"י דנקט שם אני ה' ור"ל כמש"כ דזה ממילא לא על ידי קנין כיבוש ועי' בירו' רפ"ט דכתובות אם מה שקונה הנכסים לפירות אף לאחר שנשאת אם הוא ממילא על ידי נישואין או בכל יום ויום הוי קנין חדש וכבר הארכתי בזה. ובאמת י"ל דזה רק לאחר נשואין גמורין אבל אם מסרו שלוחי האב לשלוחי הבעל אף למ"ד דיורשה כמבואר בכתובות דף מ"ח ע"ב זה לא הוי בגדר עצם דעדיין לא מקרי שארו ע' סנהדרין דף כ"ח ע"ב רק קנין וכשיטת רבינו בהלכות אישות והנה מש"כ הראב"ד ז"ל דהאשה מוחזקת לפי מחמת שהשדה ברשות הבעל ר"ל וא"כ ל"צ תפיסה והכהנים אם תפסו זה תליא בהא דתקפו כהן אי מוציאין ועי' מש"כ הר"ן ז"ל בשבת ריש פרק שואל גבי הלואת יו"ט ועיין בגיטין דף כ"ה ע"א דאמר שם שדה משום דלחומרא וברש"י שם ומוכח דהיכא דהוה ספק אמרינן שיוצא ביובל ואף דעד עכשיו היה מוחזק בפירות אך באמת זה תליא אי הך דיוצא ביובל הוא ממילא או צריך להחזירם לו וע' לקמן בהל' שמיטה פרק י' הלכה ד' ולא השדות חוזרות לבעליהן משמע דהפירות עדיין שייכות לראשון אך יש לומר דהטעם משום שמא לא יתקעו ביובל וכה"ג כמבואר דזה מעכב ונפקא מינה גם כן לענין אי מותר העבד בשפכ"נ מראש השנה ועד יוה"כ ועי' לקמן הכ"ד דשדה אחוזה שייך למשמר של ראש השנה ביובל ודלא כרש"י בערכין שם דשייך למשמר של יוה"כ וכן מבואר להדיא בתוספתא מנחות פי"ג דניתן למשמר של ר"ה וא"כ חזינן דבר"ה למפרע נעשה עליו דין של יובל וע' תוס' ערכין דף כ"ד ע"ב דמשמע שם דאם הקדיש קודם יוה"כ חל ההקדש. אך באמת זה תליא למה דפליגי רש"י ותוס' דלמ"ד חוזרין אם ר"ל דנוטל כבתחילה או מחליפין חלק זה בזה ע' גיטין דף כ"ה ותוס' דף מ"ח ורש"י ב"ק דף ס"ט וכ"מ ואם נימא דנשאר כבתחלה שוב לא הוי רק גדר מצוה ואיסור אם אינם מחזירין וכע' שכ' התוס' בכורות דף ט' ע"א וע"ב ע"ש בד"ה לאפקועי וע' נדה דף כ"ה ע"א גבי ספק בכור וכ"מ וע' בהלכות שכנים פ"ב הי"א ובהשגות שם אי גבי גורל הוה רק חיוב או זה קנין וכן נ"מ לגבי יובל כיון דקי"ל דהוה קנין גמור ולא נפקע רק משום אפקעתא דמלכא כב"מ דף ק"ט ע"א אם צריך לעשות קנין חדש או לא וכן הדין גבי חלוקת א"י אם היו צריכין לעשות קנין עי' ב"ב דף קכ"ב ורשב"ם שם דף קי"ח ע"א גבי בני יוסף ביער ועיין תוספתא ב"ק פ"ז גבי מחוברין ובתוס' קדושין דף ס"א ע"ב אם בלא עשית מלחמה יש להם חלק ובאמת זה תליא בהני ב' לישני דב"ק דף נ"ו ע"ב אם שייך לומר גדר דש"ש משום דרחמנא שעבדיה אף דאינו נוטל שכר ובאמת טענה דבני יוסף י"ל דהיה על חצי שבט מנשה שלא נטל חלק בארץ וגם לא החליפו חלקם בעבר הירדן רק דה' נתן להם כמבואר בירושלמי פ"א דבכורים דמביאין בכורים מהם וא"כ אותו החלק למי שייך אם לכל השבטים או רק לבני יוסף ועיין בירושלמי כתובות פ"י ה"ב גבי כתובת בנין דיכרין אם מת אחד מהם אם כל האחים יורשים חלקו או רק אחיו מאמו ע"ש וע' בכתובות דף ק"ב ע"ב וכבר הארכתי בזה במק"א וע' בה' ק"פ פ"ד ה"ג גבי אם זכו טהורים בחלקם של טמאים. וע' גיטין דף מ"ח ע"ב גבי בעל בנכסי אשתו אם צריך הרשאה אך באמת כך דרבינו ז"ל ס"ל כמש"כ לעיל דאף היכא דיוצאה לבעלים ואף אם גאלה הוא בעצמו זה לא מחמת הגאולה רק הגאולה מפקיעה עד היובל והיובל מכניסה לרשות הבעלים וא"כ לא שייך לומר חזקה דהא בל"ז ע"כ יצאה מרשותו וע' בתוס' קדושין דף ע"ט ע"א גבי קידשה עצמה בעיר דלא שייכא כאן חזקה כיון דממ"נ יצאה מחזקתה וע' תוס' ב"ב דף פ"א ע"ב ד"ה אלא ובר"ש ז"ל במקואות פ"ב מ"ב דגבי טומאה חמורה מקילין משום דע"כ יצא מחזקתו הראשונה וכ"מ בזה. וגם נ"מ אם גירש את האשה קודם היובל אם אז שייך השדה להאשה דשם לא שייך טעם הראב"ד ז"ל ובאמת י"ל דזה תליא בב' הגירסות דלעיל ה"כ ע"ש בהשגות אי אזלינן בתר הגאולה או בתר היובל:
שתצאכו'. כן מבואר בערכין דף כ"ח ע"ב וע' ברש"י שם דהטעם משום דחל עליו עוד מאתמול בלילה וע' בר"ה דף ז' ע"ב דרק למ"ד דמר"ה חל יובל אז חל מאורתא ואף דאין מקדשין את החודש בלילה צ"ל כמבואר בירושלמי שם פ"א דקדיש למפרע וגם י"ל כמש"כ רבינו בפיה"מ רפ"ג דר"ה דמשכחת שיתקדש הלילה של ל' וכ"כ בזה בח"א ובאמת נ"ל דביוה"כ של יובל היו צריכין לקבל עדות החודש עוד הפעם ואף אם ב"ד לא קבלו את העדים בר"ה כמו מן המנחה ולמעלה מ"מ לענין יובל אין מונין רק לראשון וצריך לקדשו כיון דהוא תלוי בב"ד לענין שופר וכה"ג ולכך נקרא ר"ה כמבואר בערכין דף י"ב וע' תו"י נדרים דף כ"ג ע"ב וזהו כוונת הגמ' תענית דף ה' ע"א כדרך שמונין כו' וע' עירובין דף מ' ע"א במחלוקת דר' דוסא ורבנן גבי ר"ה וזה תליא אם הטעם דנוהגין גם יום א' קודש משום ספק דלמא יתקדש או משום הטעם שכתב רבינו בהלכות קידוש החדש דכיון שהלבנה נראית בו ביום אף שאין אנו מקדשין אותה מ"מ אין נוהגין בו חול. ואף דעדיין קודם יו"כ אין עליה שם יובל אף לדידן לגבי שדות כמבואר לקמן פ"י מהלכות שמיטה הי"ד וכן פירש"י בר"ה דף ט' ע"ב אך באמת נ"ל דרבינו ז"ל לא ס"ל בזה כרש"י דהא דקי"ל דשלשתן מעכבות בו הוא רק לענין דיני יובל אבל לענין מלאכת קרקע ופירותיה הפקר זה גם אם לא נהגי הני ג' דברים מ"מ הדין כן ועי' בתו"כ פרשת בהר דמבואר שם דהיכא דליכא שמיטה לכ"ע ליכא יובל ובתוס' ערכין דף ל"ב ע"ב ד"ה מני מבואר להיפך ע"ש אך באמת ר"ל לפ"מ דמבואר בירושלמי ר"ה פ"ג ה"ה דאם אינן משמטין כספים בשביעית מעכב לענין יובל ע"ש וט"ס שם ומה דמקשה שם בירושלמי דהשמטת כספים לבסוף אף דזהו קודם יובל או די"ל דס"ל דהא דאמר שם דתקיעת שופר מעכב לא ר"ל של יובל כגמ' דילן אלא דר"ל כר' ישמעאל בנו של ריב"ב ור"ל לענין ר"ה וא"כ שוב עדיין לא מקרי סוף שביעית וע' שבת דף קמ"ח ע"ב עוד יש לומר דאתיא כהא דירושלמי דקדושין פ"א ה"ב דלמ"ד דיובל עולה למנין שבוע י"ל דיובל תהיה קודם שביעית ובזה א"ש דברי הגמ' דנדרים דף ס"א ע"א לדבריכם ה"ה אומר כו' הרי כאן ד' ומשמע דזה רק לרבנן ולא לר"י ע"ש ברש"י וע"כ משום דלר"י משכחת לה דלא הוי בב"א ומה דמבואר דיש יובל אע"פ שאין שביעית ר"ל לענין עבודת קרקע ולפירות ועי' ב"מ דף ק"ט ע"א יובל הפקירא הוא ובר"ה דף ט"ו ע"א יד הכל ממשמשין כו' ע"ש ברש"י ובזה א"ש כונת הירושלמי שביעית פ"ז ה"ו דמחלק שם על הא דתני סיאה איזוב כו' אם מששית לשביעית ששית וגבי שאר דברים אמר ר"י דמששית לשביעית שביעית ואמ"ש תמן ר"ל גבי סיאה וכו' ע"כ מיירי דהם בחצר כמבואר בנדה דף נ"א ע"א ע"ש בתוס' וא"כ לא שייך למימר רשות העני משא"כ בשאר מינים שהם בשדה והשדה הוי הפקר בשביעית וכמבואר בנדרים דף מ"ב ע"ב ולכך ספק הוה שביעית וא"כ לפ"ז י"ל דלגבי שדה אחוזה היוצאה מיד הלוקח כ"ז דלא הוי יו"כ אינה יוצאת מרשותו דלמא לא יתקעו ואף דמבואר בגיטין דף מ"ח ע"ב דהוה מוחזק למוכר ע"ש ברש"י דנקט רק המוכר שדה אחוזה ואמאי לא קתני המקדיש גם כן לענין דאם גאלה הוא או בנו דיוצאה ביובל לו ונימא ג"כ דבכור נוטל בה פי שנים אך לפמש"כ לעיל דגבי הקדש חל על עצם ואף דאם גאלה בנו דקי"ל דיוצאה לאביו ביובל זה רק גדר דין וכמו אפקעתא דמלכא דב"מ דף ק"ט ולפ"ז י"ל דבכה"ג אין בכור נוטל פי שנים דאינו אלא ראוי ובזה א"ש דברי הירושלמי פ"י דכתובות ה"א דגבי כתובת בנין דכרין הוי שדה החוזר ביובל כמו חוב ואמאי הא זה מוחזק כמבואר בגיטין הנ"ל רק י"ל דהירושלמי מיירי במקדיש. אך באמת כך דלגבי מכר לא שייך חזקה משום דלענין הפקר לא תלי בהני דברים דר"ה דף ט' כמ"ש וא"כ לא שייך בזה חזקה משא"כ גבי מקדיש דיוצאה ביובל לכהנים אז שפיר אמרינן דזוכה בה מר"ה ע' בנדרים דף ז' ובחולין דף קל"ד גבי ספק. גם י"ל דזה תליא אם שביעית נוהגת בשדה הקדש ע' בירושלמי ספ"ז דפאה דמבואר שם דנהגי ועי' תוס' מנחות דף פ"ד ע"א דמבואר להיפך וכ"כ במק"א ולכך מבואר בתוספתא דמנחות פי"ג הנ"ל דכאן אזלינן בתר ר"ה:
המקדישאת האילנות כו'. ע' בהשגות וכ"כ לעיל לחלק בזה בין אם הוא מקדיש בעין יפה או שמקדיש רק שצריך לאילנות וע' בירושלמי דמאי פ"ו ה"ה במחלוקת דר"י ורבנן אי זיתים כקרקע וע' בירושלמי פ"ד דפסחים גבי הקדיש את האילן אי יכול לשייר הגדולין ור"ל אם הם גדולין מן האילן או מן הקרקע וע' חולין דף קל"ה ע"א גבי חוץ מגיזה וכחישה משום דהגיזה הוה חלק מגוף מחמת שמכחישה וע"ש דף קל"ח ע"א דאם הקנם לו כל ל' יום ע"ש ברש"י דהוי כמו קנין בגוף הצאן והוא משום כחשא דהוה לו חלק בגוף הצאן וע' ב"מ דף ק"ט ע"א ודף ק"ד ע"ב גבי כחשא דארעא ובירושלמי פ"ט דכתובות ה"א במחלוקת אם יכולה למכור פירות המחוברים לקרקע:
אבל. המקדיש את כו'. עיין כאן דף ל"ב ע"א גבי חולסית ומצולה אי יש עליה שם שדה או דין בית וע' במחלוקת דף ע"ט ע"ב דכתובות אי פיר של גפרית הוה קרן או פירות וב"מ דף ק"ו ע"א גבי שביעית דכיון דחזי למשטחי בה פירות שם שדה עליה וע' תוס' כלאים פ"א גבי הזורע ע"ג הסלע ובירושלמי שם פ"א ה"ט מודה ר"ל בזורע ע"ג טרשין שהוא פטור אך שם הטעם משום שאינו נקלט והוה כמו שערי בכדא וע' מנחות דף ס"ט ע"א ורש"י פסחים דף כ"ה ע"א ד"ה שעת הכושר וחולין דף קי"ד ע"ב דהא חטי ושערי כו' אם האיסור הוא ע"י הקרקע או ע"י הזריעה והקליטה וע' תוס' שם דף ק"כ ע"ב ד"ה היכא דהאיסור הוא על ידי הזריעה ועי' מנחות דף ע"א ע"א גבי בשדה כתיב ולא מקרי רק על ידי קליטה ע"ש:
כיצדדין כו'. כן מבואר כאן דף י"ד ע"א וע"ב דרק בדמיה ואינו מוסיף חומש ומשום דאיתקש לערכין ולא כטעם דרבא והנה באמת יהי' נ"מ אם הקדיש שדה טרשין דקי"ל דנגאל בשויו אי מוסיף חומש כיון דבה לא כתיב דין דמוסיף חומש ואיהי לא איתקש לערכין והנה ע' במש"כ רבינו ז"ל בהל' מכירה פכ"ג ה"ו דמחלק שם בין קרקע לזמן ובין המוכר לפירות וע"ש בהשגות וע' בירושלמי גיטין ספ"ד דמבואר שם לכאורה דא"י לחפור בה בורות שיחין ומערות וע' ב"מ דף ק"ט ע"א דמבואר שם להיפך דהוי ממכר גמור וע' רש"י ערכין דף כ"ט ע"ב ד"ה וחדא דלרב אם שמט וקצץ אילנות הוי שלו ורק אילנות משום דלא שייך טעם הירו' דושב לאחוזתו בעיניה ואילנות לאו אחוזה היא משא"כ לחפור בה בורות שיחין ומערות וע' תוס' ב"ב דף כ"ז ע"א ד"ה לא ותוס' ב"מ דף ס"ד ע"א וא"כ לפ"ז גבי הקדישה הלוקח על עצם השדה לא חל ול"ד להשוכר בית דתוספתא דב"מ הובא בתוס' ערכין דף כ"א דיכול להקדישה ע"ש דשם הדבר המשועבד לו ישנו בעין משא"כ כאן וע' לקמן פ"ו הכ"ח וכאן לא שייך זה דאין ההקדש חל על גוף הקרקע כיון שאינו שלו אך י"ל דהוי כמו שנתן לו בעל הקרקע רשות להקדישו לזה ובאמת זה צ"ע למה דקי"ל דהמקדיש מוסיף חומש ע' תמורה דף י' דיליף מקרא היכא דאמר אחד כל הרוצה להקדיש יבוא ויקדיש כעין הך דשם דף ט' ע"א והקדישה אחד ופדאה אם צריך להוסיף חומש כיון דעכ"פ לאו ביתו הוא וע' תוס' תמורה דף ב' ע"ב ד"ה קתני דזה הוי גדר שליח וע' ב"מ דף ל"ו ע"א בהא דתירץ שם דא"ל לדעתיך ובנזיר דף כ"ד ע"ב דהקנה לה בעלה אם זה מקריא דהקדישה בעלה או הוה כמו שלה וע' ב"ב דף ס"ג ע"א גבי ע"מ שהמעשרות שלי דאמר דהוה מקום המעשר שלו רק שנתן לו רשות לעשור מפירותיו על תבואתו ויהי' נ"מ לפ"מ דקי"ל דתורם משלו על של חבירו טוה"נ שלו אם זה ג"כ הוי כן כיון דהוא לא תרמן וזה תליא בגירסת התוספתא פ"ז דדמאי וכן בירושלמי פ"ו ה"ג הובא בדברי רבינו לקמן בהלכות מעשר פ"ו הל' כ' ע"ש בהשגות אי גרסינן ישראל שמכר או שקיבל דאי מכר נימא ג"כ ששייר למקום מעשר וא"כ טוה"נ שלו וע"כ דלגירסא זו אין טוה"נ שלו רק דגבי כהן ולוי שאני וע' בתו"י בנדרים שם. וה"נ י"ל כאן לענין חומש וא"כ אף בלא היקש דהוקש לערכין י"ל דא"צ להוסיף חומש משום דלא הוי שלו וע' לקמן בהלכות מעש"ש פ"ז הי"ח ואע"פ אם פדה לעצמו ע"ש בהשגות ור"ל דלא נימא דכיון דמעש"ש ממון גבוה הוא אף דיכול להקדישה לשלמים מ"מ לענ"ז לא מקרי הקדשו שלו להיות צריך להוסיף חומש וע' בב"ק דף ס"ט ע"ב קריא רחמנא מעשרו כו' קמ"ל דכיון דפקע המעש"ש לאחר שהקדישו שלמים מקרי שלו. חזינן דלענין חומש צריך שיהא שלו לגמרי אף שהתורה זכתה אותו שיהא הוא בעלים ויהא יכול להקדישם ובאמת נ"ל דגם לענין ערכין כן דכיון דקי"ל דחולין הן עד שיבואו ליד גזבר וא"כ נמצא דאין הפרשה שלו מקדשתן ואם הגזבר קיבל ממנו מטלטלין עבור הערכין כעין הך דסנהדרין דף ט"ו ע"א ואח"כ רוצה לפדותן מיד ההקדש י"ל דא"צ להוסיף חומש דהוא לא הוה המקדיש וזהו כוונת הגמ' כאן דאיתקש לערכין ר"ל כה"ג דלא מקרי הוא המקדיש וא"כ לפ"ז גבי שדה טרשין אף דאינו נפדה בנ' כסף מ"מ צריך להוסיף חומש וע' במעש"ש פ"ה מ"ה מה דנקט שם גבי כרם רבעי ובשביעית פודהו בשויו ונ"ל דר"ל דא"צ להוסיף חומש כיון דרחמנא אפקריה וכ"כ בזה בח"א:
הלוקחשדה כו' ובין הקדישה כו'. הנה באמת הטעם משום דהקדש לא הוה כמו שהדבר כבר נגמר והוא קדוש מאליו מחמת שהקדישו אז רק כל שעה ושעה רכיב עליה הדבור שכבר הקדישה והוי כהקדש מחדש והטעם שכיון שיכול לשאול על הקדשו כל שעה ושעה הוא קדוש מחמת דבורו מחדש וכע' שכ' התוס' בכורות דף מ"ט ע"ב גבי שעבוד דפדיון הבן וזהו ג"כ כונת הגמרא במעילה דף ט"ו ע"א לא יהא אלא דאקדיש אשפה ע"ש בתוס' אך ר"ל כך דהנה שם דף י"ב ע"א מקשה וכי קדושה שבהן להיכן הלכה ר"ל אף דא"י לפדותה כעת מ"מ הקדושה הראשונה אמאי פקעה ואז היתה ראוי וא"כ יש בו מעילה אף דעכשיו אינו ראוי וע' רש"י שם דף י"ט ע"ב דאם שחטן אף דכעת לא הוי בר פדיון מ"מ יש בו מעילה אך הטעם דכיון דנעשה מעשה מאליו ואז לא חזי להקדושה עי"ז פקעה הקדושה וע' תוס' קדושין דף נ"ז ע"ב ד"ה מה שלי כו' אך זה רק בדבר דכעת לא הוי מצי למיחל עליה הקדש אבל גבי קדשי בדה"ב כיון דכעת ג"כ יכול להקדישן לא הוי זה הפקעה להקדש ראשון אף דכעת לא הוי בר פדיון על הקדש ראשון והטעם משום דכל שעתא ושעתא הוה כמו הקדש חדש לענין מעילה וה"נ כאן. וע' רשב"ם ב"ב דף ע"ב ע"ב גבי דאזיל בתר פדיון וע' שבת דף קי"ט ע"ב הא דר"א מנין שהדיבור כמעשה וע' תמורה דף ג' ע"ב גבי מימר ג"כ זה דהוה כמעשה אך זה רק אם נימא דנשאלין על התמורה אבל למה דקי"ל דאין נשאלין כמבואר לעיל פ"ד ה"ז דהל' נדרים וכן הוא בירוש' נזיר פ"ה וע' לק' ספ"ו לא מקרי מעשה דא"ז ע"י דבורו רק ממילא. וע' לק' פ"ז ה"ה דתמורה הוה כמו הקדש שני וזה תליא בבעיא דתמורה דף ב' ע"ב אי קטן יכול להמיר אי הוה זה בגדר עונש וקנס או נדר והקדש וע' תוס' חולין דף פ"א ע"א בסה"ד: