שלא נאמר ושלחה אלא וכו'. הנה מלשון רבינו מוכח דכל שלאחר גירושין נשארה בביתו הוה זה גופא כמו נשואין ואין צריך יחוד כלל ולכך במשנה דייק ולנה עמו בפונדקי דאז צריך הן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה אבל בביתו לא בעי זה, והוה כמו מסירה דכתובות ד' מ"ח ע"ב. ועיין בירושלמי ריש פ"א דסוטה מה שהביא התוספתא דנתייחדה עמו בעד אחד שחרית ועד אחד בין הערבים ע"ש ולכך בירושלמי פ"ז הביא על הך דלא תתייחד עמו הך דין דמסרה האב לבעלה, ועיין מש"כ רבינו לקמן פ"ט הכ"ה ע"ש ולקמן פ"ו ולכך לקמן פ"ז די בשפחה אף דיש חשש ביאה כמבואר בקדושין דעם ב' נשים אסור להתייחד ובזה א"ש דאין זה דרך אישות רק זנות:

ומנין שאינו נותנו לה אלא בתורת גירושין וכו'. ור"ל לא משום ידיעתה רק שתהא זה בתורת גט ע"ש במלחמות מש"כ בשם ספרי. ועיין בגיטין ד' פ"ו ע"ב דנתינה לשמה לא בעי ע"ש:

ומנין שיתננו לה כו'. הנה עיין בירושלמי קדושין פ"ג ה"י גבי הך עובדא דר"ש בר בא דאייתי גיטא בעד אחד ואמר דאין עד אחד בא"א כלום משמע כמש"כ רבינו. ועיין מש"כ התוס' בשם ר"ת אך ר"ת שם ר"ל לענין שתתגרש ורבינו ר"ל לענין להתירה ועיין בהך דיבמות ד' ק"ה ע"ב בינו לבינה מי ידעי ועיין בתוספתא כאן דאמר נתן לה גט בלא סהדי לא פסלה לכהונה, וע"ש בפ"ו דרק ב"ש ס"ל דפסלה כמו דאמרינן בגמ' ד' פ"א ע"א. ועיין מש"כ הרשב"ם ז"ל ב"ב ד' ק"ע ע"א. ובאמת עיקר מה דקיי"ל עדי מסירה כרתי הוא ר"ל להגירושין לא להגט וכן משמע מהרשב"ם שם, רק דגט שלא נוכל להתיר ע"י זה שוב לא מקרי כריתות לא הויא גט ועיין בתוס' יבמות ד' ק"ב ע"ב גבי עד שיכוין וב"ב ד' קמ"ב ע"ב דבעיא שיהא בר הכירא ע"ש גבי בכור. ועיין בירושלמי ריש פ' בתרא דיבמות גבי יבום כה"ג כי ישבו בודאי ולא בספק ר"ל דצריך שיהא ידוע שזה אח לזה, ובפרט לשיטת הסוברים דצריך שתהא יודעת שנתגרשה עיין בהך דגיטין ד' ע"ח ע"א בתוס' ד"ה אינו גט ובעל המאור שם ובהך דיבמות ד' קי"ג ע"ב. ובאמת נ"ל דזהו כונת הירושלמי הובא בתוס' גיטין ד' י"א ע"ב ד"ה בגיטי נשים אילו המגרש אשה שלא מדעתה שמא מגורשת ע"ש ר"ל שתדע שנתגרשה וכעין מש"כ התוס' בקדושין ד' ה' ע"א ד"ה שכן דגבי יעוד ג"כ כן דאף דיכול ליעדה בע"כ מ"מ צריך להודיעה ועיין שם בתוס' ד' מ"ד ע"א ד"ה במאמר שכתבו ג"כ כן דנהי דדי בע"כ מ"מ צריך שתדע ועיין בירושלמי דיבמות פ"ו ה"א דגבי ביאת יבמה מצריך לזה שני פסוקים ע"ש ועיין בירושלמי ריש פ"ב דגיטין דהשליח צריך שידע שזהו גט אשה ע"ש ולכך אמרינן גבי גט כל המשנה ממטבע כו', משום דכיון שיש בו שינוי שוב י"ל דלא קבלתו לשם גירושין וגם י"ל דלא הוה כריתות כעין מש"כ רבינו גבי תנאי ועיין מש"כ לקמן פ"ז ה"ב. ועיין בגיטין דף פ"ו ע"ב לדברי חכמים אף ריח הגט אין בו ובירושלמי שם:

אבל אם כתב כו'. עיין בהשגות ועיין מה שהקשה ע"ש. ועיין בהך דב"ב ד' קס"ה ע"ב מה התם פסולה דאורייתא כו' ע"ש בתוס' וברא"ש:

והוא שיכירה כו'. עיין בירושלמי גיטין פ"ט ה"ט פתר לה כשהיו יודעין לקרות. ועיין בהך דכתובות דף ק"ט ע"א וע"כ צ"ל כמש"כ רבינו דכאן מיירי שמכירין הלשון רק דאינם יכולין לקרות ושם מיירי דאף הלשון אינם מכירים. ועיין מש"כ הראב"ד ז"ל בהשגות בהל' מלוה פכ"ד ה"ז דרק גבי שטר קיום ב"ד מהני אם אחר קורא והוא חותם ע"ש והוא משום הך מ"ש התוס' גיטין ד' ט' ע"ב ד"ה קוראין רק גבי גט דהעדים הוא להכשירו של גט ולא לעדות מהני והגירושין יהיה ע"י עדי מסירה דע"כ צריכים לקרותו קודם הנתינה כמבואר בגיטין דף י"ט ע"ב וכמש"כ רבינו בהל' י"ט:

וכן התקינו כו' וכשאר השטרות כו'. ר"ל כך דבכל השטרות צריך זמן משום דמן הדין בעי דרישה וחקירה וזמן מן ז' חקירות הוא ועיין בסנהדרין ד' ל"ב ע"א אך גבי גט לא, דהא רק בעדי בירור צריך דרישה וחקירה דע"י זה נעשים עדים בב"ד דחוץ לב"ד לא מקריא כלל בגדר עדים וב"ד בעי דרישה וחקירה משא"כ דבר הוה פעולה א"צ כמו גט וכן קדושין דהעדים עושים הדבר וממילא נעשים עדים וכן גבי שטר שחרור עיין גיטין ד' י' וביבמות ד' ל"א. וכן כיון דאמרינן עדים החתומים על השטר כמי שנחקרה עדותן בב"ד שוב הוה כמו אם באו עדים ואמרו שכבר נגמרה דין של פלוני בב"ד דלא צריך רק ב"ד כמש"כ רבינו בהל' סנהדרין פי"ג ה"ז. ועיין בהך דמכות ד' ה' ע"א דמ"מ יש על זה דין עדות וגדר הזמה ע"ש אך י"ל דדיני נפשות שאני וכבר כתבתי בזה בהל' עדות ע"ש. ועיין בהך דב"ב דף קס"ח ע"ש בתוס' ורשב"ם אם צריך גבי קיום הזמן ע"ש ברמב"ם ז"ל וזה ג"כ מש"כ הרמב"ם ז"ל בכ"מ דשטר מה"ת פסול משום מפיהם ור"ל כך דהא דבעי מפיהם זה רק בב"ד אבל היכא דרק גילוי מלתא די כמו מחאה ומודעה והך דכתובות דף כ"ג ע"ב גבי מעלין משטרות ליוחסין ע"ש רק כך דהא מה"ת מלוה על פה גובה רק דרבנן תקנו דלא גביא וא"כ מדרבנן צ"ל דשטר הוה עדות בעצם לא גילוי מלתא כדי שתגבה ממשועבדים אף מדרבנן ובאמת הא דאמרינן דעדים החתומים על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותן זה רק בשטר ראיה דהעדים חתומים לשם ראיה אבל גבי גט וקדושין לא. ובזה א"ש הך דיבמות דף ל"א ע"ב ע"ש ואף דהא בגיטין דף ג' ע"א אמרינן גם גבי גט זה שם לא ר"ל הגט רק מה דע"י הגט הזה והעדים החתומים עליו נתברר שהוא נעשה שליח על זה ר"ל נחקרה עדותן ועיין מש"כ הרי"ף ז"ל בפ"ט דכאן ותוס' ב"ב דף קס"ה ע"א. ועיין מש"כ רבינו ז"ל בפ"ט מהל' גירושין הל' ב' ע"ש בדברי ה"ה:

גט כו' או מאוחר כו'. עיין בהשגות ועיין בהך דע"ז ד' י' ע"א. והנה עיין בתוספתא ספ"א דחולין דאמר שם כשר בגט פסול בפרוזבול לכאורה משמע כדברי הראב"ד אך באמת לפי מה שכתב רבינו ז"ל בפהמ"ש פ"י דשביעית דפרוזבול צריך להיות קודם כתיבת השטר וגט קודם הנשואין פסול זהו כונת התוספתא, וגם י"ל דלכך ס"ל לרבינו דמאוחר פסול משום חשש הך דב"ב ד' קע"א ע"ב גבי שטרי מקח וממכר ע"ש דה"נ חיישינן שמא יחזירנה ואח"כ תוציא הגט ותאמר דעכשיו נתגרשה וא"כ יהיה נ"מ לזה באשת כהן דאין שייך שמא יחזירנה אז מאוחר כשר ועיין מש"כ הרשב"ם ז"ל ב"ב ד' קע"ב ע"ב דצריך שיהא מוכח מתוכו לשם גירושין מאותו הזמן ובאמת לפי המבואר בירושלמי גיטין פ"ב ה"ד וה"ה ופ"ג ה"ב ופ"ז נראה שם דבזמניהם היה הגט נחלק התורף בפני עצמו דהיינו הגירושין ומי מגרש וע"י זה הוא גט ושם האשה הוא לגירושין לא לעשות גט רק שתתגרש בו ועיין בירושלמי גיטין פ"ב ה"ג דאם כתב אני פלוני מגרש את אשתי כשר אך זה ר"ל דכשר היינו שע"י זה גט ולא שתתגרש בו ועיין במש"כ הגהות אשר"י ז"ל בפ"ב ובפ"ג דגיטין ע"ש ועיין גיטין ד' פ"ה ע"ב בהך דאתקין רבא בגיטא דשם אין כתוב שם אבי האשה משום דזה רק בעצם הגט ועיין ב"ב ד' ק"ס ע"ב גבי גט מקושר ע"ש דהוה כמו שני דברים בהגט והזמן לא היה כתוב רק בתורפו ולא בתופסו. ובזה א"ש הך דב"ב שם גבי ההוא מקושר דאתא לקמיה דרבי ע"ש בתוס' ד"ה אם איתא ועיין תוס' ב"מ ד' ח' ע"ב, משא"כ עכשיו דכותבין הכל ביחד אז גם מאוחר פסול וכשיטת רבינו:

חתך ממנו הזמן כו'. עיין בהשגות. אך עיין בירושלמי פ"ט ה"ד דאמר שם הללו חוביהן על גרמיהן כו' מחמת שקיבלו עליהם לחתום הגט שאין בו זמן וא"כ כאן הרי העדים חתמו על הגט שיש בו זמן ואח"כ חתכו לכך כשר אף לכתחלה ועיין ב"ב ד' ק"ע ע"ב בתוס' ד"ה אלא לברר מ"ש שם על הרשב"ם דפי' שם דגרע היכא שלא הביא כלל העדים מהיכא שהביא ואמרו שאינם יודעים אך הרשב"ם נמי ס"ל כן דמצדו לא היה מניעה והביא העדים ומה שהעדים שכחו בשביל זה לא הפסיד שהרי בלא זה נאמן לומר פרעתי. ועיין בירושלמי פ"ד דדמאי דהוה מחלוקת שם אם תרומת מעשר של דמאי מדמעת ע"ש בהל' ג', ואף דהא מבואר במנחות ד' ל"א ע"א דטבל של דמאי מדמע ע"ש ברש"י לחד לישנא ודוחק לומר דזה רק לר"ש שזורי לשיטתיה אך כך דדמאי לא הוה ההפרשה רק תקנה וכ"ז שלא עשה התקנה יש עליו איסור טבל דרבנן אבל אם קיים התקנה שוב י"ל דאין מדמע כלל. ועיין בהך דנדה ד' ט"ז ע"ב גבי בדקה בעד ונאבד ע"ש ולקמן בהל' שחיטה פ' י"א הי"ג גבי בדיקת הריאה ע"ש בהשגות דהוא ג"כ בגדר תקנה שצריך לבודקה וזהו מה דאמר בירושלמי פ"ג דביצה ראיית טריפה מדבריהם ע"ש בהל' ד':