בא הבעל וערער כו' תצא והולד ממזר כו'. עיין בה"ה ז"ל והטעם משום דנהי שיהיה גט ע"ז די בעדי חתימה היינו כמו שכ' הרי"ף ז"ל דהם גופא הוה כע"מ וא"כ כאן אף שיש ע"מ מ"מ הם לא ידעו שזה גט כלל וא"כ אין עדים שנתגרשה והנך ע"ח לא מהני ע"ז דשוב הוה מפיהם ולא מפי כתבם והולך לשיטתו דמן התורה במקום שצריך עדותן גדר בירור לא פעולה מן התורה פסול, ועי' לעיל פ"ו הי"ד והט"ו ובירושלמי פ"א כדי להחזיקה גרושה בפני שנים אך יותר נ"ל דמה שכתב רבינו ולא נודע עדיו כלל ר"ל דהעדים אומרים שאין יודעים כלל ועי' כאן בתוספתא כיצד אמרו יתקיים כו', ע"ש דאם אמרו שאין מכירין לא את האיש ולא את האשה מ"מ הגט כשר ועי' במש"כ רבינו בהל' עדות פ"ח ה"ד ובהשגות שם ועי' בירושלמי פ"ד דגיטין ובירושלמי פ"ה דשבועות ה"א ע"ש גבי שטר דאין חוששין אם שכחו עדותן ועי' גיטין ד' י"ז ע"ב בתוס' ד"ה גזייה וביבמות ד' ל"א ע"ב ע"ש:

שליח שהביא כו':

[השמטהואפילו היו שמות כו'. וכאןלכ"ע לא מהני שמות מובהקים דהא צריך עדים על השליחות וע' מש"כ רבינו לק' פ"ט הל"ב דבלא עדי חתימה לא מהני דאינן יודעים שהוא שליח ולעיל פ"ו הי"ד וט"ו ע"ש ושם ג"כ משום זה דכיון דלא קראו הגט ולא ראינו עדי חתימה אם כן לא נתברר לנו שהוא שליח ולא מהני בפנ"כ וא"ש: ע"כ השמטה]

גבי בבל כא"י כו'. עי' בגמ' ובתוס' ד"ה מכי ור"ל כך דאם התקנה הוא על כל חו"ל הוה כמו כל דבר שבמנין דצריך מנין אחר וזהו מה דקאמר שם ד' ד' שלא תחלוק רק התקנה היה כך דבא"י תיקנו דלא צריך ואז אף אם ישתנה הדבר ג"כ א"צ ובחו"ל תקנו דצריך ואז אף אם ישתנה הדבר ג"כ צריך ובבל לא היה בכלל התקנה אך היכא דצריך צריך והיכא דל"צ ל"צ ועיין בירושלמי כאן פ"א גבי תחומין ובבלי ד' ו' ע"ב גבי כפר סיסאי ועי' בתוספתא פי"ח דאהלות דפטורים מן המעשרות והטעם עיין בירושלמי פ"ו דשביעית דהיא הנקראת ארץ טוב שהיא פטורה מן המעשרות מפני שהיא מבעלי סיסין ועי' בירושלמי ר"ה פ"ב דהיא הוה רובא עכו"ם ופקע קדושתה כמש"כ התוס' כתובות ד' מ"ה ע"ב ע"ש ועי' בירושלמי דמאי פ"ה ה"ט שרצו להמנות על הר המלך לפוטרם מן המעשרות והטעם משום דמבואר שם פ"ו ה"א שהיו רובא עכו"ם וה"נ כן ולא כמו שכתב התוס' ריש פ"א דגיטין דכפר סיסאי מחו"ל ע"ש רק דשם א"י עליה רק אין בה דין א"י ומ"מ לענין תקנה של בפ"נ הוה בכלל א"י ועי' מש"כ בזה בהל' ממרים פ"ב. ועי' בתוספתא דתרומות פ"ה לגבי הני דברים דחשיבי דאינם בטלים משום דבר חשוב אם נתבטלה חשיבותם, מ"מ צריך מנין שיבטל, ועי' מש"כ רבינו ז"ל לקמן בהל' מאכלות אסורות פי"ו ה"ט, אבל בבל אינו כלל בכלל תקנה לכן יש מקום דצריך ויש מקום שא"צ ולא שייך כלל דין תחומין ולכך קאמר שם עד היכן היא בבל וגם אקיסטפון הוה ג"כ מבבל וכן מחוזא ולא כמש"כ התוס' גם אפשר לומר דרק בהני מהני אם אמר בפ"נ ובפ"נ דאמרינן אי עבדת אהנית אבל בא"י גופא לא מהני כלל וכן מוכח בתוספתא כאן פ"א גבי חומר בא"י מחו"ל ע"ש ועי' בירושלמי סוטה פ"ו דרק היכא דהב"ד הימנוהו אז מהני אח"כ ממילא לגבי כתובה דלא תיטול אבל בלא זה לא מהני ע"ש גבי עד אחד בסוטה וכה"ג אמרינן בב"ק דף ק"ו ע"א גבי שבועה קונה דרק אם עפ"י דין נתחייב שבועה אז קונה ועי' רש"י מכות ד' כ"ג ע"ב גבי חייבי כריתות שלקו ע"ש וזהו ג"כ כונת הגמ' גיטין ד' כ"ט ע"ב והא שליח שלא ניתן לגירושין כו', ר"ל דרק גבי גירושין תקנו שהשליח לבדו נאמן לומר בפ"נ ובפ"נ ולקיימו משא"כ זה דלא הוה שליח לגירושין רק למידי אחריני עליו לא תקן זה הדין ולא נתנו לו נאמנות:

חלה השליח כו' ואין השליח האחרון כו'. עיין בירושלמי כאן דהוה מחלוקת שם אם צריך למסור לו כל שליחותו ר"ל אם השליח הראשון מסר שליחותו לאחר הוא נסתלק משליחותו או לא ור"ל אם ירצה יכול לבטל את השליח השני ולעשות אחר וזה באמת תליא כך דהא דאמרינן בקדושין ד' מ"א דיש קרא דהשליח עושה שליח אם ר"ל דזהו בגדר דין של השליח או של המשלח ועי' כאן ד' כ"ט ע"ב גבי הך דרבה דאמר שליח בא"י כו' ע"ש בהך דר"א ומדר"א, וזהו מה דקאמר בגמ' מילי לא ממסרי לשליח ר"ל אם השליח השני הוה כמו הבעלים אמרו לשליח ראשון שיעשה שליח, או ר"ל דהדין הוא כך שהשליח יכול לעשות שליח רק היכא דקפיד הוה כמו הבעלים התנו עם השליח שלא יעשה שליח אחר ועי' בירושלמי כאן מה דמספקא ליה שם גבי שליח של קדושין אם יכול לעשות שליח אחר ועי' בירושלמי כאן פ"ד סה"א גבי עשה שליח לבטל הגט אם השליח יכול לעשות שליח אחר ע"ש ועי' בהך דיבמות ד' פ"ו ע"א דיליף שם מקרא דנותנת רשות לתרום ר"ל לא מה שהיא יכולה לתרום הוא רק בגדר רשות מבעלה וא"כ י"ל דהיא אינה יכולה ליתן רשות לאחר רק דהיא עצמה הוה בגדר בעלים ועי' תוס' עירובין ד' פ' ע"א ע"ש גבי נשים מערבים כו' וזה ר"ל בגמ' והא שליח שלא ניתן לגירושין ר"ל כך דרק גבי שליח של גירושין יש ריבוי מפסוק דשליח עושה שליח ולא גבי ד"א וזה לא מקרי שליח לגירושין ובאמת י"ל דזה תליא אם הך דין דשליחות הוא לומר דהוה כבעלים או רק דהתורה רבתה דיכול לעשות שליח ועי' בקדושין ד' מ"ג ע"א במה דפליגי ב"ש וב"ה ובמנחות ד' צ"ג ע"ב ותוס' שם ד' ס"א וכ"מ בזה וכ"כ בזה. והנה באמת לשון המשנה תמוה דהיאך אמר ואין השליח האחרון צריך לומר הרי אינו יכול דהרי הוא לא ראה כלל וכבר עמד על זה הר"ן הובא בכס"מ פ"ג מהל' חמץ ומצה ע"ש אך באמת י"ל כשיטת הרשב"ם ז"ל בב"ב ד' פ"ב ע"א דהבעלים יכולים לומר הנה הבאתי ע"ש בתוס' וה"נ להיפך השליח יכול לומר בפ"נ דהוא עומד במקום המשלח עיין מש"כ רבינו ז"ל לעיל בהל' אישות פ"ג הי"ח וא"כ ראיה דהשליח הב' הוא עומד במקום השליח הראשון וזהו כוונת הירושלמי פ"ג דגיטין הנ"ל בהך דצריך למסור כל שליחותו מה דהביא ראיה מן המשנה ע"ש. ועי' בירושלמי נזיר פ"ב ה"ב גבי הך דראה עכו"ם עובר ע"ש וט"ס שם ור"ל אם אחד אומר הלשון שאמר חבירו ואמר אני אם שייך זה לומר שאומר על חבירו או על עצמו. ועיין במש"כ התוס' סוכה ד' נ"ג ע"א ד"ה אם אני ע"ש:

ואעפ"י שלא פירש כו'. זה לכ"ע אף לרשב"ג וכן מבואר בתוספתא פ"א דגיטין ע"ש:

בד"א וכו' ואעפ"י. עי' בה"ה ועי' מש"כ הראב"ד ז"ל לקמן פי"ב ה"ב ועי' מש"כ בהל' עבדים פ"ו ה"ז דפליג על זה ועי' ברש"י בגיטין ד' ח' ע"ב דס"ל גבי גט שחרור דאמר שם עבד שהביא גיטו ופירש דמיירי בחו"ל משמע דבא"י צריך קיום. ועי' בירושלמי גיטין פ"א משמע דהשליח א"צ לומר בפ"נ אבל זה צריך שיכתוב בפניו וכן משמע בתוספתא כאן: