ובוטל התמיד בבית ראשון כו'. עיין ערכין דף י"א ע"ב וס"ל דאף שהובקעה העיר בט' בתמוז מ"מ התמיד בוטל בי"ז וראיה לזה דהא אמרינן בגמ' בתענית שם דמעת שהוסר התמיד הועמד צלם וזהו מה דמקשה בירושלמי בתענית כאן פ"ד מפני מה לא קבעו אותו תענית ור"ל דגם על ט' בתמוז היה להם לקבוע תענית וגרסינן בר"ה דף י"ח ע"ב זה י"ז בתמוז דאף בראשון היה התענית בי"ז:

ונהגו כל ישראל כו'. עיין בה"ה אך באמת אין הפירוש כן רק דקאי אי"ג באדר ובזמן ביהמ"ק אסור להתענות מחמת יום טוריינוס או נקנור כמבואר בתענית דף י"ח ועיין בפה"מ לרבינו בר"ה דס"ל דשל ת"ב אף בבית שני התענו ע"ש וס"ל דגם אז לא היה שלום ובאמת טעם דהוכפלו לא שייך קודם חורבן בית שני וכמ"ש התוס' אך באמת לפי הנראה יש בזה שיטה אחרת בענין החורבן ואכמ"ל בזה:

ובכולן אוכלין וכו'. עיין בה"ה בשם הרמב"ן שמעיקר הדין כולן וכו' אך אינו כן רק דתעניתים אלו אין בו כלל שם תענית ציבור כיון דהוא על המאורע שהיה וכמ"ש רבינו ז"ל בהל' תפלה וזה לא הוה רק מנהג וכמו מנהג נביאים או יסוד נביאים והוה תקנה להיות בזמן צרה תענית רק אח"כ עשו ת"ב מעין ת"צ וזה דאמר אין תענית ציבור בבבל ועיין רש"י פסחים ד' נ' ע"ב ובירושלמי דר"ה פ"ג צריכא ליה אבל הוא ת"צ הוא ע"ש בה"ד ועיין בירושלמי פ"ב דתענית ע"ש ותוס' מגילה ד' ה' ע"ש. ובזה א"ש מש"כ התוס' במו"ק ד' ט"ו ע"ב בשם הרשב"ם דת"ב מותר לרחוץ פניו ידיו ורגליו ע"ש. והוא תמוה דהוא להיפך מהך דפסחים דף נ"ד ע"ב אך שם משום אבל וכאן משום תענית צבור ונ"מ לגבי רחיצה שאינה של תענוג ועיין בירושלמי פ"א דתענית ה"ו ובבלי ד' י"ג ובמרדכי שם ועיין בתוספתא פ"א דכאן הלילה הולך אחר היום ובר"ן ספ"א דר"ה ע"ש:

והלוקח חצר מסוידת כו'. הנה רבינו ז"ל לא פירש כרש"י ותוס' שם דמיירי שהיתה מסוידת קודם הגזירה וס"ל דהאיסור לא חל על מה שכבר הותר ועיין בעירובין ד' ק"ד גבי באר הקר ובירושלמי שם גבי פסי ביראות שהיו בזמן ההיתר שוב לא פקע היתרן מהם ומותרין לעולם ועיין בהך דחולין ד' י"ז וברא"ש שם ועיין בכורות ד' ד' ע"ב דלמ"ד לא קדשו בכורות במדבר אם מהני דקדשו אם פקע מהם הקדושה או רק מכאן ולהבא פקע הקדושה ועיין רשב"ם ב"ב ד' קכ"א ע"א ד"ה לבוא ע"ש ועיין בירושלמי פי"א דנדרים גבי נדרה מפירות העולם והיה לה פירות צבורים בסידקה ע"ש ועיין ברא"ש נדרים ד' נ"ה ע"ב גבי הנודר מן הדגן. ועיין בשאלתות דר"א גאון פ' יתרו פסקא נ"ז מוכח דס"ל כפירוש רבינו כאן דמיירי בסידן אחרים ע"ש בזה:

וכן גזרו שלא כו'. נ"ל דזה לא למלאכה אבל אם מלמד לאחרים שרי בשכר ועיין בהך דכתובות דף ס"ו ע"א וע"ז ד' כ' ע"ב ע"ש ואפשר דנשים מותרות דהוה כמו תכשיט כמבואר בירושלמי פ"א דפאה ע"ש ועיין בתענית דף י"ג ע"ב אין הבוגרת רשאי לנוול ושם משמע דגם רחיצה מותר וי"ל דזה הוה בגדר שאינו של תענוג ועיין נדה דף מ"ח ע"ב בנות כרכים ושבת ד' ס"ב ע"ב דלא גזרו רק על דבר שיש בו תענוג ושמחה וע"ש ד' פ"א ע"ב:

ואח"כ גזרו על עטרות חתנים כו'. זה ר"ל לכל אדם אף אינו חתן עיין גיטין ד' ז' ע"א:

ושלא יניח כו'. זה ר"ל חופת חתנים דכאן:

מי שראה כו' ראה ירושלים כו'. והנה לא כתב וקורע גבי ירושלים וס"ל דכיון שכבר קרע על ערי יהודה א"צ לחזור ולקרוע והא דבגמ' נקט וקורע נ"מ אם הוא נולד בערי יהודה דאז צריך לקרוע על ירושלים וגם נ"מ אם ירושלים נשארה בקדושה או לא עיין תוס' זבחים ד' ס"א וברכות ד' ס"ב ע"ב ע"ש ומש"כ רבינו ז"ל בהל' בית הבחירה ובהל' ביאת מקדש פ"ג ה"ח ע"ש מש"כ בזה:

ומהיכן חייב לקרוע כו'. הנה כאן משמע דצופין ר"ל שמשם רואין ירושלים ועיין בהך דפסחים ד' מ"ט ע"א גבי בשר קודש ועיין בירושלמי שם דמביא שם על זה פסוק המובא בגמ' שם ד' נ' כל מצלות הסוס קודש ר"ל משום דהנה מבואר בבכורות ד' נ"ד ע"ב דראית העין שולטת עד י"ו מיל ע"ש והנה מבואר שם בגמ' דעד שעה שהסוס רץ ומציל יהיה נתוסף ירושלים והיינו ג"כ בערך י"ו מיל כמבואר שם ד' צ"ד וס"ל דאוירה נתקדש אך לא הקרקע ולכך פריך שם בירושלמי דצופין דהיינו מקום שיכול לראות ירושלים דהיינו י"ו מיל קדוש האויר גם עכשיו ועיין בספרי פרשת דברים פסקא א' ע"ש, ועיין תוס' ברכות ד' מ"ט ע"ב ושם ד' ס"ב ע"ב משמע דקאי אמקדש וכן בדברי רבינו ז"ל בהלכות בית הבחירה פ"ז ועיין מכות ד' כ"ד ע"ש ועיין בירושלמי דמגילה פ"א גבי הך דשילה נאכל בכל הרואה אם ר"ל שיכול לראות שילה או משכן שילה ועיין בזבחים ד' קי"ח ע"ב ע"ש, והנה מלשון רבינו ז"ל כאן משמע דחיוב קריעה של צופים הוא על המקדש ומ"מ אח"כ כשמגיע למקדש עצמו חייב לקרוע עוד הפעם וכן מוכח במסכת שמחות פ"ט וט"ס שם ומה דאמר שם במס' שמחות על כל פרק ופרק ר"ל כל ל' יום כמבואר בדברי רבינו כאן:

ואם פגע במקדש תחלה כו'. עיין בהך דסנהדרין ד' צ"ו ע"ב תא אשינא דטורא ושם ד' צ"ה ע"א גבי סנחרב דאמר שם אטור בי מקדשא דבציון ועל עזרתא דבירושלים מוכח דטור בי מקדשא הוא חוץ לירושלים ור"ל כמו דמבואר בכ"מ דבהר הזיתים היו רואין את המקדש גבי כהן השורף את הפרה ועיין שבועות דף ט"ז ע"א גבי שני בצעין שהיו בהר המשחה ובבית שני הוסיפו על ירושלים ושם היו קברי מלכי ב"ד וחולדה הנביאה המבואר בירושלמי נזיר פ"ט ובתוספתא ב"ב פ"א דאמר שם דלכך לא פינו אותם משום דאין מפנין קבר המלך והנביא ואמאי לא הקשה האיך קברו אותם שם, רק דבזמן שקברו אותם עדיין לא היה על הר הזיתים שם ירושלים דהיינו בבית ראשון, רק בבית שני כשהוסיפו על העיר אז מקשה למה לא פינו ועיין רש"י יומא ד' ע"ז ע"ב דציון חוץ לירושלים ועיין ב"ק ד' ט"ז ע"ב [השמטה ולפי מה דמבואר בשבועות דף ט"ז ע"א דעליונה שהוסיפו לא היה בה קדושה כל כך לכך מבואר בירושלמי שקלים פ"ח ה"א קצרן של גוים היה שם ר"ל דבשוק העליון היה מותר לגרי תושב לישב משום דהא קיי"ל והובא בדברי רבינו בהל' בית הבחירה פ"י הי"ד וכ"מ דאין גר תושב מותר לדור בירושלים ע"ש ולכך מבואר בסנהדרין ד' ק"א ע"ב דשלמה בנה בית לבת פרעה בהשערים של ירושלים והוא משום דהיא לא היתה גיורת גמורה עי' יבמות ד' ע"ו וירושלמי פרק ב' דסנהדרין ואסורה לדור בירושלים אך קיי"ל פסחים ד' פ"ה ע"ב דשערי ירושלים לא נתקדשו ולכך עשה להם שם בית וא"ש, וקצרה ר"ל כמו עיר עי' ערכין ד' ל"ג ועי' בתוספתא זבים הובא בר"ש דגם רוק של גר תושב מטמא ע"ש. וכן הקברים של מלכי בית דוד וחולדה דמבואר בירושלמי סוף נזיר ותוספתא ב"ב היה שם בעליונה של הר הזיתים ובמקדש ראשון לא היה שייך כלל לירושלים רק בשני הוסיפו ועי' ב"ק דף ט"ז ע"ב ע"ש, וברש"י יומא ד' ע"ז ע"ב ע"ש. ועי' בירושלמי ספ"ג דפסחים גבי הך דעד שלא עבר צופים דאמר שם דכל שיכול לראותו עדיין שם קדושת ירושלים עליו ולכך הביא שם הא דאמרינן בפסחים ד' נ' כל מצילות הסוס כו' דעתיד להוסיף בירושלים עד שהסוס רץ ומציל ע"ש ברש"י ר"ל דהיינו לאחר חצות ומשום דאמרינן שם ד' צ"ד דהוא בערך ט"ז מיל ומבואר בבכורות דף נ"ה דשיתסר מיל שלטא עינא דרועה ע"ש וא"כ צופין הוה ג"כ שיעורא כה"ג וזה עתיד להיות קודש ולכך גם עכשיו יש עליו שם קדושת ירושלים לענין שלא נקרא חוץ לענין שיהא מותר לשורפו שם ע"כ השמטה] ואכמ"ל:

כל הצומות האלו כו'. כן מבואר בתוספתא סוף תענית ע"ש: