Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Forbidden Foods Chapter 14
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
כל כו'. שיעורן בכזית כו'. והנה גבי חלב כ"כ דצריך שיהיה כזית בשעה שהוא קפוי אבל אם נעשה כזית ע"י שהמחה פטור. ועיין בירושלמי דנזיר פ"ז ה"ב דזה הוה מחלוקת דאמוראי גבי כזית נצל ע"ש אם אזלינן בתר מעיקרא או בתר השתא ולא דמי להך דמנחות דף נ"ד ולקמן בהל' ד' דכאן י"ל דהוה איסור חדש ובזה א"ש מ"ש התוס' חולין דף קי"ב ע"ב וכ"מ בד"ה ורוטבן דאמאי צריך קרא על זה אך דנ"מ דדי בכזית רוטב וכעין מש"כ התוס' סנהדרין דף ד' ע"א גבי דם שרצים. ועיין בהך דחולין דף פ"ז ע"ב גבי צללתא דדמא דמבואר שם דצריך כזית מעיקרו. ועיין תוס' נדה דף ל"ב ע"א דהקרא צריך לאשמועינן דחלב מהותך שמיה חלב ותוס' חולין דף ק"כ ע"א ד"ה לרבות ע"ש ועיין תוס' נזיר דף ל"ח ע"א דס"ל דיין של ערלה בעי רביעית דוקא ותוס' ע"ז דף ל' ע"ב ד"ה מטמא בכזית דיי"נ לענין טומאה די בכזית כמו באוכל ולא כמו משקה ע"ש וכ"כ בזה. וזה תליא בהך מש"כ לעיל אם השיעור כזית או רביעית הוה בגדר עצם או השיעור הוא כך ונ"מ ג"כ להך מה דמבואר בפסחים דף ק"ח ע"ב גבי כוסות שצריך שיהא בכולן רביעית יין חי אם הטעם משום דצריך שישתה רביעית יין חי אז, או משום דגדר מזיגה לד' כוסות הוה כך דפחות מרביע יין לא ואף אם הוא חזק והנה רבינו בפ"ז מהל' חמץ ה"ט דייק ולא יפחות בארבעתן מרביעית. ועיין בהך דנזיר דף ל"ח ע"א דמשמע שם דהשיעור הוא שצריך רביעית לא משום המזיגה. ובאמת זהו המחלוקת דאביי ורבא בשבת דף ע"ז ע"א ע"ש. ועיין בירושלמי פסחים פ"י ה"א דאמר שם בשם ר' מני טירטן ורביעי ונ"ל לשיטת הראשונים דיכול לשתות כוס חמישי אם אז ג"כ די ברביעית יין חי היכא דהמזיגה הוה טובה או דינא כן בהמזיגה דצריך שיהיה רובע יין וג' חלקי מים גבי כוסות. וזה תליא אם השיעור הוה דין או משום שיעור כמש"כ:
כזית שאמרו כו' אפילו אכל כו'. עיין בתו"כ פ' אחרי מות פ' י"א והובא בדברי רבינו בהל' אבות הטומאות פ"ג ה"ו דגבי נבלת עוף טהור אין הטומאה רק מה שנכנס ע"י הפה לגרון. אבל אם הקיאה לגרון אז אינה מטמאה בגדים ע"ש. והנה לגבי אכילת איסור כה"ג אם חייב אם הקיא לגרון או רק דרך הפה והנה מלשון הגמ' דחולין דף ק"ג ע"ב משמע רק דהחיוב הוא אם חזר דרך הפה. ועיין בירושלמי שבת פ"א ה"א דנקט שם תמן נהנה חכו דמשמע דרק דרך חיך אז מצטרף ע"ש אבל בלא זה לא ועיין בירושלמי ב"ק פ"א ה"א תמן השן אוכלת והגוף נהנה דר"ל דאכילה שאני ע"י השן דע"י מה שהוא אוכל הגוף נהנה. ועיין בהך דברכות דף י"ד גבי אכילה ושתיה קביל עליה וליכא או דילמא הנאה קיבל והאיכא. וע"ש בתוס' דגבי טעימה ליכא הנאה מן האכילה רק מן הדבר לא מן הפעולה ע"ש. וגבי סיכה הוה ג"כ כך דע"י הסיכה כל הגוף נהנה ועיין תוס' ב"ק דף כ' ע"ב ד"ה הא אהנית ובתוס' שם דף כ"א ע"א. ובאמת יש חילוק בזה בין שתיה לאכילה דגבי שתיה השביעה ג"כ הוא מגרונו כמבואר בסוכה ד' מ"ט ע"ב ע"ש. ועיין מש"כ התוס' ערכין דף כ' ע"א וכ"מ דתיכף כשבאו המשקין לגרון חייב מיד. ובאמת זה החילוק בין משקין לאוכלין דגבי אוכלין השביעה הוא במעיו ועיין בירושלמי ערובין פ"י דמחלק שם שניא הוא שמתגלגלין ויורדין משמע דלא בטלי לגבי הגוף. ועיין במה דפליגי רבינו והראב"ד ז"ל בפ"י ה' ח' דגבי מים אמר שם דאם הקיאן טמאים מפני שלא טהרו ביציאתן והר"א ז"ל פי' שם משום דהוא מטמא אותם הרי דס"ל דכיון ששתה המים מיד בטלה הטומאה מעליהם אף דשם מים לא בטל מהם וזהו כמש"כ דמשקין העיקר הוא בגרון וכיון שבא בגרון בטל. ועיין בהך דמנחות דף ע' ע"א גבי מה דאמר שם וגחין ואכיל בטלה דעתו ע"ש ברש"י אך באמת ה"פ דלא מיירי שתלשו בפיו רק שהכניס השיבולת דרך פיו לגרון ואמר דזה לא הוה גדר אכילה והקשה דגבי נבלת עוף טהור כה"ג אם הכניס מקצת בפנים ומקצת בחוץ טמא אם יש כזית בפנים וכמו שפירש רבינו בפ"ג מהל' אבות הטומאות ה' ז' ע"ש. ועיין בירושלמי תרומות פ"ח ה"ג גבי הך דלעוס כבלוע ע"ש דס"ל גם בשאר איסורים לר"א דחייב בלעיסה. ועיין תוס' נדה דף מ"א ע"ב ד"ה וסבר דפולטת לא הוה רק אם היה בפנים ויצא לחוץ ע"ש וה"נ י"ל לגבי אכילה להיפך דרק אם היה בחוץ ונכנס לפנים אז מיקרי אכילה ועיין בהך דברכות דף מ"ח ע"ב גבי לחם דרק קודם אכילה אז יש עליו שם לחם ועיין כתובות דף ל' ע"ב גבי כשתחב לתוך פיו ע"ש בתוס'. ועיין בירושלמי מעשרות פ"ג ה"ג הגע עצמך שהיתה נתונה בפיו כו' יכול הוא להחזירה ע"ש ותוס' פסחים ד' כ"ט ע"א ד"ה בדין:
כזית כו' היה פחות כו'. הנה לכאורה קשה למאי נקט רבינו אסור הא בלא נתפח ג"כ אסור מה"ת לדידן. ודוחק לומר דקמ"ל דאין לוקין. אך נ"ל דהנה עיין בדברי רבינו ז"ל בהל' ק"פ פ"י ה' י"א שכתב שם וצריך אדם שישתדל כו'. ולכאורה הא בכל הקרבנות כן צריך שלא ישתייר ממנו ואמאי דייק רבינו זה בפסח אך נ"ל דכיון שכ' התוס' בשבועות דף כ"ז ע"ב דגבי אכילה א"א שלא ישאר פירורין ע"ש וא"כ י"ל דאם לא נשאר רק פירורין לא חל עליו שם נותר כלל בשאר קרבנות ועיין מש"כ התוס' מנחות ד' כ"ג ע"א ד"ה הוא גבי לוג שמן ע"ש ותוס' זבחים ד' פ"ו ע"א ד"ה ופליגי גבי עצמות קדשים. אך כל זה בשאר קדשים אבל גבי פסח דעיין ברש"י פסחים דף צ"א לפי מה דגרס במשנה ואפילו חבורה של מאה שאינם יכולים משמע בין כולם ע"ש ברש"י. דמשמע דאף להמנות על פסח צריך דוקא שיהא ראוי לאכול כזית אבל שיהיה נטפל לחבורה די אפילו אם יכול לאכול כ"ש וכמו קטנים ועיין בירושלמי פסחים פ"ח ה"ד דהוה מחלוקת דר"ז ור"ה אם כל אחד מיקרי מן המנויים אם רק הם נטפלים לאחד. אך מ"מ ידי מצות עשיית פסח לא יצא כמבואר שם דף ע"ח ע"ב ונ"מ ג"כ לענין נשים למ"ד דרק טפילה. ובזה א"ש מש"כ רש"י פסחים דף ס' ע"א ד"ה שלא לאוכליו ואין במנויין אחרים כו' ע"ש בתוס'. אך באמת ר"ל דבחבורה לית בה עוד מנויין דאם היה אחד מהם יכול לאכול כזית לא איכפת לן באינך רק שיכולין לאכול כ"ש. וע"ש מה שאכתוב בהל' ק"פ. וא"כ שוב גבי ק"פ גם כ"ש בגדר אכילה ולכך דייק שם רבינו שישתדל אבל בשאר נותר י"ל דפירור אין עליו שם נותר כלל ולכך דייק רבינו כאן דאם נתפח אסור:
וחמשה מיני תבואה כו'. כ"כ בזה דהא גבי חדש הוה קמח ובצק לאוין בפ"ע כמבואר בכריתות דף ה' וצ"ל כמבואר בירושלמי פ"א דחלה דכל שאינו חייב על קלוי שלו משום חדש אינו חייב על לחם שלו וכ"כ בזה. ועיין בירושלמי חלה פ"א ה"א וה"ב גבי חמץ בפסח אם רק מצטרף שכבר חל עליהם שם איסור חמץ או חלה ונטל מזה מקצת ומזה מקצת וצירפן או אף כשעירבם בב"א ואח"כ חימצם ע"ש גבי ה' מיני תבואה ור"ל כמש"כ בהמ"א ז"ל בפ"ג דפסחים דיוכל להיות ע"י התערובות המינים יוצא ממנו מין חדש ועל זה המין י"ל דאין עליו כלל שם מין חמץ או שם מין חיוב חלה. ועיין מש"כ בזה בהל' חמץ ומצה. ועיין בתוספתא חלה פ"א גלגלה בחטים כו' אעפ"י שאין באו"א אלא כזית אך י"ל דשם מיירי ג"כ כגון שעשה עיסה מכל אחד כשיעור ואח"כ נשאר מהם כזית:
יראה לי כו'. עיין בהשגות, אך באמת שם קאי על לאסור את הקדירה דעל זה צריך שיהיה טעמן שוה או מיני מתיקה אבל ללקות לוקה כיון שהוא שם אחד. וע"ש בתוס' ע"ז דף ס"ו ושבת דף פ"ט. ואף דרבינו ז"ל לקמן בפי"ו ה' ט"ו לא הביא הך דמיני מתיקה התם שאני משום דפסק כרבא לכך מפרש להמשנה אליבא דידן דמיירי שהם מין אחד ושם אחד רק דמשתנות בשם המקום לא מחמת הדבר. וגם ס"ל דהך דר"מ שם דאמר שכל איסורים מצטרפין זה רק לענין לאסור הקדירה ופסק כוותיה מחמת הנך סתם משנות דערלה ושוב לא בעי לאוקי במיני מתיקה ובאמת ר"ל שם כך בגמ' דהנה רבינו פסק לקמן פי"ו ה' ב' דתבלין אף באלף לא בטיל וכן הוא בחולין דף צ"ז ע"ב רק דצריך שיהא בו שיעור שראוי לתבל ושוב אף נפל לקדירה גדולה לא בטל ועל זה הקשה דהיאך מצטרף מתחלה שיהא עליהם שם תבלין וחשיבות דשוב אח"כ לא יתבטל ותירץ כגון מיני מתיקה ונעשה עליהם שם תבלין ושוב לא נתבטל אף אם לא נתנו טעם וכן ר"ל הגמ' בשבת גבי הוצאה אך לדידן דפסקינן דלאסור הקדירה מצטרפין אף שני איסורים ובזה ס"ל כר"מ ואף דר"מ ר"ל גם לענין מלקות כמבואר בירושלמי פ"ב דערלה ה"א אך בזה לא ס"ל כן רק דבעי איסור אחד ועיין בהך דמעילה דף ט"ו ע"ב דמבואר שם דמצטרפי בשר עם יין ושמן אף דאין טעמן שוה והוא להיפך מדברי הראב"ד ועיין תוס' זבחים ד' ק"ט ע"א ד"ה עולה דמפרשי שם לענין פיגול ורבינו בהל' מעשה הקרבנות פ' י"א מפרש לה לענין אוכל בשר קודש שלפני זריקה ע"ש וצ"ל לשיטת הראב"ד ז"ל דגבי קדשים שאני דלא אזלינן בתר טעמיה וכעין מש"כ רש"י ז"ל בחולין דף צ"ח ע"ב וכן ס"ל להראב"ד ז"ל בפי' לתו"כ. ועיין מש"כ רבינו בהל' מעשה הקרבנות פ"י ה' י"ב ור"ל שם כך דקדשים לא בטלו בנתינת טעם רק בעי ק"א כמו גבי תרומה כמבואר בתוספתא דתרומות פ"ה ופ"ט גבי לחם הפנים וגבי חלת תודה ואף דגבי חלת תודה הוא בגמ' דמנחות ד' ע"ח ע"ב בעיא דלא איפשטא ורבינו פסק לקולא בפ"ח מהל' מעשה הקרבנות ה' י"ג צ"ל דס"ל דתרומת לחמי תודה יש עליהם שם תרומה לא גדר הקדש בלבד וזהו מה דר"ל בגמ' דנדרים ד' י"ב ע"ב הא קמ"ל דתרומת לחמי תודה תרומתו היא ובזה א"ש הך בעיא בירושלמי פסחים פ"ב גבי חלת תודה שנעשה נותר בע"פ אם ישרפו כדין קדשים או יקברו כדין חמץ ע"ש, ומשמע שם דצריך לשרוף אותה שלא יעבור על ב"י וע"ש דף י"ג ע"ב גבי שתי חלות ואמאי הא הוה של גבוה אך יש לחלק בין חלק הבעלים לחלק הכהנים עיין תוס' ב"ק ד' י"ב ע"ב וד' י"ג ע"ב גבי תודה שהזיקה וביצה ד' כ"א ע"א ע"ש בתוס' ועיין בירושלמי פסחים פ"ב אית תניי תני כו' ובתוספתא פסחים דהוה מחלוקת דתנאי שם בסוף פ"א גם יש לחלק דכיון דהני חלת תודה דפסחים ד' י"ג ע"ב מיירי בפסולים כמבואר שם בגמ' י"ל דשאני ופקע מהם שם גבוה עיין ירושלמי ב"ק פ"א ר"ה אמר אחד קדשים כשרים ואחד קדשים פסולים ובהך דתמורה ד' ח' ע"א ובסנהדרין ד' קי"ב ע"ב גבי בעל מום, אך לפי מש"כ לחלק בין חלת תודה לשאר קדשים א"ש. גם י"ל דגמ' דילן ר"ל לענין איסור זרות בין הני ד' חלות לשאר חלות תודה ובתוספתא ר"ל לענין טומאה וכמו בהך דערלה פ"ב. ועיין מש"כ רבינו בהל' פסולי המוקדשים פ"ו מה דמחלק שם בין לחם הפנים טמא וטהור ולגבי כהנים ובין טהור בחולין לגבי ישראלים ובגמ' דיבמות ד' פ"א ע"ב ומש"כ בזה לקמן פ' ט"ו. אך מ"מ מוכח דאף לגבי כהנים בעי ק"א לביטול וצריך לחלק בין טעם לעצם גם י"ל דהך דהל' מה"ק מיירי שיש ק"א ומ"מ לזרים אסור. אך בפיהמ"ש לרבינו בפ"ב דערלה מ' י"ו לא פי' כן רק דמחלק בין טעם לעצם וס"ל שם דמיירי שהיה חתיכה של ק"ק או של פיגול ור"ל כך דשל ק"ק מיירי כגון אימורים דאסורים אף לכהנים אך רבינו ז"ל לשיטתיה ס"ל בהך דמנחות דף ע"ד דאמר שם זרות לא מיבעי לי' ר"ל דלא כרש"י רק דאימורים לכהנים ליכא זרות ועיין רש"י פסחים ד' כ"ד ע"ב ד"ה לרבות אך רש"י ז"ל לשיטתיה אזיל וע"ש ד' צ"ו ע"א ברש"י ד"ה אישתרי ובהך דכריתות דף ד' ע"ב דנקט שם ג"כ זרות אך לשיטת רבינו ר"ל הך לאו דכליל תהיה ובאמת בירושלמי פסחים פ"ט ה"ד הוה זה בעיא שם. ועיין בסוף פ"ב דערלה וס"ל לרבינו כך דהך לאו דכליל תהיה הוא רק גדר איסור ושפיר שייך בביטול וזה רק לכהנים אבל לישראלים הוה גדר הקדש ואין בו ביטול. וכן גבי פיגול ונותר לכהנים הוה רק איסור ובטל ולישראלים הוה הקדש ור"ש ס"ל כמו דאמרינן בירושלמי דנזיר פ"ו ותרומות פ"ה דכשם שבטל טומאתו כך בטל איסורו ה"נ כאן או י"ל דר"ש לשיטתיה אזיל בכריתות ד' כ"ג דאין איסור חל על איסור בזה ועיין בהך דמעילה ד' ה' ע"א והך דשם בערלה במשנה י"ז גבי בשר קדשים שנתבשלו עם בשר תאוה דאמר שם אסור לטמאים ומותר לטהורים ע"ש בפיהמ"ש דמיירי שיש ס' וס"ל דאיסור טומאה הוה משום שם קדושה ואיסור זרות שלאחר זריקת דמים הוא רק גדר איסור עיין בר"ן נדרים ד' י"ב ועיין בתוספתא פ"ד דשקלים גבי אוכל בשר קודש לאחר זריקת דמים מה משלם ע"ש אך לפי' רבינו שם בפיהמ"ש נראה דקמ"ל דאף דהא מבואר בתוספתא סוף נדה והובא בדברי רבינו בהל' אבות הטומאות פי"א ה"ה דבשר תאוה מטמא את הקודש ע"ש ובתוספתא שם הוה מחלוקת אם גם בשר חיה ועוף כן ועיין בתוספתא מעש"ש פ"א גבי אם מותר ליקח חיה ועוף לבשר תאוה ממעות מעש"ש תליא ג"כ בזה הגזירה ורבינו לשיטתיה אזיל דס"ל דמותר ליקח חיה ועוף כמבואר בפ"ז מהל' מעש"ש ה' י"ב ועיין בירושלמי ביכורים פ"ב ה' ח' ומעש"ש פ"א ה' ג' ע"ש לכך לא הביא רבינו זה הדין דתוספתא דנדה גבי חיה ועוף. וקמ"ל הך משנה דערלה דאף דמטמאין זה את זה. זה רק כשהם בפ"ע אבל כשהם בב"א אז הוה כמו בחיבורים המבואר בחולין ד' ל"ה ע"ב דמיגו דמהני לקודש מהני נמי לתרומה וה"נ לבשר תאוה. עכ"פ הרי חזינן דגבי קדשים לא אזלינן בתר טעמא ועיין בירושלמי פ"ב דערלה דיליף מקרא דגבי קדשים בעיא מאה ואף דבחולין ד' צ"ח ע"ב גבי זרוע בשלה דהוה מחלוקת אם בס' שם רק הטעם ובאמת מה דאמרינן שם זה היתר הבא מכלל איסור ר"ל דהנה בקדשים בעיא ק' לבד מן איסור כמו גבי תרומה ע"ש ד' צ"ט ע"ב ואמר דגבי זרוע בשלה חידשה לנו התורה דהאיסור ג"כ נחשב בה מאה וכן מבואר בהירושלמי דערלה פ"א ה"ד שבכל ק' איסור ומאה ועוד מותר וכאן די בק' ע"ש וזהו מה דמתרץ רבא שם לא נצרכה אלא לטעם כעיקר ר"ל כך דאף דגבי תרומה לשיטת רש"י שם ותוס' ע"ז ד' ס"ט ע"א רק לעצם התרומה בעי ק"א ולא לטעם וגבי קדשים בעי גם לטעם ק"א. ולכך שם מצטרפים אף שאין טעמם שוה. וגם קדשי קדשים עם קדשי קלים אף למלקות וקדשי בדה"ב עם קדשי מזבח כמבואר במעילה ד' ט"ו וע"ש בירושלמי כל שם קודש אחת היא. ועיין בירושלמי שבת פ"ז ה"א ובהך דכריתות ד' ט"ז ע"א. ועיין מש"כ תוס' סנהדרין ד' פ' ע"א גבי מוקדשין שלא כדרך הנאתן אך שם ר"ל דמעל בשעה שנטלה. והנה באמת נראה דכמו שכ' התוס' יומא ד' מ"ז ע"ב גבי טבל דמנחה קודם שנקמץ דלא בטל ע"ש דבאמת דהא דטבל לא בטל לא משום דהוה דבר שיש לו מתירין כמו בהך דנדרים ד' נ"ח וע"ז ד' ע"ג רק הטעם כך עיין בירושלמי ספ"ג דחלה דהוה מחלוקת ר"י ור"ל אם טבל בטל ברוב מה"ת ופ"ה דמעשרות ור"ל כך דכיון דיש בו חיוב הפרשה זה א"א שיפקע הדבר ע"י תערובות עיין בהך דמנחות ד' ל"א ע"א ע"ש ברש"י ועיין בירושלמי פ"ג דחלה ה"ז גבי טבל של מנחה ור"ל כך אם זה הוא דין מה שהתערובות נאסר וא"כ י"ל דעל זה לא שייך לומר דיקמוץ ויתיר דהא התערובות הוה חולין רק דנאסר מחמת דין וע"ז לא מהני קומץ וכעין דאמרינן בפ"ב דמעש"ש גבי תבשיל שבשלו בתבלין של מעש"ש דלא מהני ליה פדיון ר"ל דעל התערובות חל שם איסור אחר לא מעש"ש ועל זה לא מהני פדיון וס"ל דה"ה גבי מנחה אבל גבי טבל ס"ל דלא דהתרומה הוא מתיר הדבר רק אדרבא עיקר האיסור הוא התרומה ולכך שפיר מהני הרמה אם נתערב. אך רק ממנו עליו דס"ל דכל התערובות יש עליו שם טבל וע"ש בפיהמ"ש בסוף פ"ג דחלה ובפ"ז דדמאי ובירושלמי תרומות פ"ד ה"א ע"ש. אך בזה פליגי ר"י ור"ל אם מתקן התערובות זה הוה רק גדר איסור או גדר תרומה וזהו מה דפליגי בירושלמי שם אם הוא מדמע וכן גבי טבל שנתערב בתרומה אם יתבטל ויהיה גם עליו שם תרומה, ועיין בירושלמי ביכורים פ"ב ה"ב דאמר שם גבי מעש"ש וביכורים שנתערבו אם טעונים מחיצה וגבי ביכורים אם טעונים הנחה ור"ל אם שם האוסר עליהם או רק איסור חדש ע"ש. ובזה יתבאר דברי התוס' זבחים ד' ע"ג ע"ב מש"כ שם ולא מצי למפרך מטבל דהוא תמוה לכאורה דהא חשיב שם טבל משום דבר שיש לו מתירין אך לפי מש"כ א"ש דהנה גבי לחמי תודה מוכח בזבחים ד' ל"ו ע"ב דהוה ג"כ בגדר היתר ההרמה שלהם ועיין במנחות ד' ע"ז ע"ב דבעי דהמוקף ע"ש בתוס' ובהך דנדרים ד' י"ב ע"ב ברש"י דהוה גדר טבל וא"כ י"ל דהני ג"כ קודם הרמתן לא בטלו וגם דמצטרפי לשם טבל וא"כ לחמי תודה קודם ההרמה עם מנחה קודם קמיצה מצטרף משם טבל ועיין מש"כ התוס' זבחים דף ק"י ע"א ד"ה קומץ ע"ש:
כל האוכלין כו' עד שיאכל כו'. והנה אכילה גסה דגבי יוהכ"פ פטור כמבואר ביומא ד' פ' ע"ב וכן גבי תרומה משלם את הקרן ואינו משלם החומש י"ל דזה רק גבי יוהכ"פ דבעי יתובי דעתיה וכן גבי תרומה לענין תשלומי חומש אבל לענין איסור ללקות עליו י"ל דשפיר לקה. ועיין במה דס"ל להראב"ד ז"ל בהל' תרומות פ"י ה"ז וה"ח דכוסס את החטים ג"כ פטור מחומש ומ"מ ללקות לוקה וכמבואר בהך דמנחות ד' ע' ע"ב לגבי חדש ולגבי מעש"ש חוץ לחומה. ועיין בירושלמי תרומות פ"ו דלוקה על חומץ של תרומה ועל האוכל חטה של תרומה ואף דמבואר בירושלמי שביעית פ"ח ה' ב' דאסור לאכול חטים חיות של שביעית ע"ש והטעם משום לאכלה ולא להפסד זה רק דיכול להיות דהוה כמו אכילה ע"י הדחק ולענין חומש אמרינן דבטלה דעתו וכן לענין אכילת קדשים דיבמות ד' מ' וכ"מ משום דבעיא למשחה לגדולה כמבואר בזבחים דף כ"ח ע"א ועיין תוס' מנחות ד' מ"ח ע"א דאכילת בשר חי בקדשים לא הוה זכות ר"ל דלא קיים מצות אכילת קדשים. ועיין פסחים ד' ע' ע"א דלא מקיים בה מצות שמחה ובהך מחלוקת דר"ע ורבנן בביצה דף כ"ה ע"א אם מותר לשחוט בהמה ביו"ט כדי שיאכל ממנה כזית בשר חי ועיין תוס' יבמות ד' מ"ו ע"א גבי בשולי עכו"ם ועיין מש"כ התוס' ע"ז ד' ס"ו ע"ב ד"ה אמר רבא דחטים חיות הוה בר אכילה כמו לענין ברכה ע"ש וגם הא דאמר במנחות ד' ע' ע"א אי גחין ואכיל בטלה דעתו אצל כל אדם זה ג"כ ר"ל רק לענין חומש דהא דמבואר דלא מצינו תרומה במחובר לקרקע היינו הך דמעילה ד' י"ח ע"ב ע"ש דשם ר"ל לענין תשלומין. ועיין בביכורים פ"ב מ' ד' דשם ג"כ מבואר דתרומה אינה במחובר לקרקע וביכורים ישנן וא"כ לפי"ז כה"ג גם בביכורים כן. ועיין בתוספתא ביכורים פ"ב ובירושלמי ריש פ"ג דמשמע שם דשייך חיוב מיתה בביכורים במחובר אף דלכאורה קשה הא צריך הבאה לירושלים לגירסת רבינו או לגירסא דידן בעזרה כמבואר במכות ד' י"ט ודוחק לומר דמיירי שגדל האילן בירושלים עיין תוס' ב"מ ד' פ"ח גבי תאנה העומדת בחצר אך י"ל דנ"מ להך דמבואר בירושלמי סי' פ"ו דתרומות דאם אכל ביכורים בשוגג יכול לשלם אף במחובר לקרקע ע"ש, והני לא בעי הבאה לעזרה. ובאמת כך דלגבי מלקות חייב אם אינו מזיק את הגוף ע"י האכילה וגבי חומש היה רק אם אינו מזיק את האוכל וגבי יוהכ"פ שאני משום דבעי מייתבא דעתיה ועיין בהך דע"ז ד' ס"ח ע"ב גבי עכבר ע"ש מה דפליגי שם רש"י ותוס' בד"ה דהא מאיסה אם ע"י זה יפקע ממנו האיסור של אכילה ועיין תוס' מנחות ד' ס"ט ע"א ד"ה דבלע מה דמחלקי ג"כ בין איסור לטומאה ועיין חולין ד' ע"א ע"א שלא בפניו מחזי חזי ע"ש ועיין תוס' ע"ז ד' י"ב ע"ב דמספקא להו גבי שתיה גסה אם מותרת באיסורי הנאה ותוס' ב"ק ד' קט"ז ע"א ד"ה הכרעה ע"ש בסוף הדבור ובע"ז ד' ס"ו ע"ב וזה תליא במש"כ לעיל אם שתיה בעי דוקא דרך הגרון ועיין תוס' שבת ד' מ' וכ"מ. ולכאורה י"ל דזה תליא בהך מחלוקת דר"י ור"ל המבואר בירוש' פ' שמונה שרצים גבי עורות הרכים לאכילה אם לוקה וכ"כ בזה. אך לא דמי דשם אמרינן דלא חל עלייהו כלל שם איסור:
חוץ מבשר וחלב כו'. כ"כ די"ל דזה מה דר"ל בתוספתא חולין פ"ח דאסור ברפואה והנה רבינו ז"ל דייק בהל' י"א דרק אם עירב דבר מר בתוך קדרה בשר בחלב משמע אבל אם בישל בשר סרוח בחלב לא חל עליו שם בשר בחלב כלל. ועיין רש"י פסחים דף מ"ז ע"ב גבי המבשל גיד. אך י"ל דרש"י ר"ל דאם אין בו בנותן טעם אין עליו שם בשר כלל כמבואר בחולין ד' קי"ד ע"א וכ"כ בזה. ועיין שבועות ד' כ"ד ע"א ד"ה אלא בתוס' גבי סרוחה דמותרת אם משום דאין שם נבלה עליו או משום דלא הוה אכילה וגם באמת לפי מש"כ התוס' ע"ז ד' ס"ז ע"ב ד"ה ואידך דגם ר"ש מודה דקדירה בת יומא יש בה פגם וא"כ לכאורה קשה גבי בשר בחלב לא יאסור לעולם בבלוע דהא הוה כמו סרוחה מעיקרא קודם שחל האיסור, וע"כ צ"ל דלא הוה סרוחה ממש אך יש שם טעם בשר עליו רק לאכילה אינו טוב כל כך התערובות והוה שלא כדרך הנאתו וגבי בשר בחלב אסור שלא כדרך הנאתו. גם י"ל דלא דר"ל דנתקלקל הדבר ע"י זה רק דכעת הוה פגם קצת לענין אכילה אבל הבישול בעצמו מיקרי בשר בחלב וא"כ אסור לבשל וממילא שוב אסור באכילה דהא כבר חל האיסור ולא מיקרי סרוחה מעיקרא, ובאמת זה כוונת הגמ' שם דף ס"ז ע"א בהך תרי לשני דר"ל גבי נותן טעם לפגם אם האיסור פוגם התערובות ר"ל דשני הדברים ביחד אינם טובים או ר"ל דעכשיו ע"י איזה גרם לא נתן האיסור טעם טוב בהיתר ע"ש ברש"י ולקמן אבאר זה. ועיין בתוס' ע"ז ד' ע"ו ד"ה בת יומא ובר"ש שביעית פ"ח מ"ב דמשמע שנתבטל שם הדבר ממנה ע"י לינת לילה ועיין שבועות ד' י"א ע"א גבי קטרת ורש"י סנהדרין ד' ע' ע"א גבי בן סורר ומורה:
האוכל מאכל כו'. לכאורה נ"ל דגבי דבר דאף שלא כדרך הנאתו אסור ונתכוון לאכול דבר היתר ונמצא שהוא איסור אך הוה שלא כדרך הנאתו והיכא דחייב אם שייך לומר בזה שכן נהנה דהא לא נהנה ועיין מש"כ התוס' שבועות דף י"ט ע"א וכ"מ ועיין בירושלמי סוף פ' י"א דשבת גבי נתכון לחמם והערה וכו' והעראה מחלוקת אם שייך בה הנאה וכ"כ בזה ועיין בהך דפסחים ד' ל"ג ע"א מה דנקט שם גבי הקדש הך דין דחייב מתעסק ואמאי הא בכל איסורים מתעסק חייב אך י"ל דנ"מ אם נימא כמש"כ התוס' סנהדרין ד' פ' ע"א דשם גבי הקדש גם שלא כדרך הנאתו חייב ר"ל כאן כה"ג ומ"מ בהקדש חייב. אך באמת דבר דגם שלא כדרך הנאתו חייב שם אף אם לא נימא משום דנהנה מ"מ מתעסק חייב וכעין דאמרינן בכריתות ד' י"ט ע"ב דהיכא דמקלקל חייב מתעסק ג"כ חייב ועיין תוס' שבת ד' ע"ג ע"א גבי שחוטי חוץ כה"ג אם חייב ע"ש ובאמת זה תליא דאם נימא דהשוחט להדיוט חייב כמבואר בזבחים ד' ק"ח גם זה חייב. ועיין בחולין ד' מ' ע"א גבי השוחט חטאת כו'. אך נ"מ להעלאה דלהדיוט פטור, ועיין רש"י חולין ד' ס"ז ע"א ד"ה באורתא וכ"כ בזה:
והנאה הבאה כו'. עיין בכ"מ. ובאמת הטעם משום דאנן פסקינן כר"ש דדבר שאין מתכוין מותר וא"כ עיקר הוה הכונה ועיין בהך דברכות ד' נ"ג ע"א היה מהלך בשוק כו' ונתרצה להריח הרי זה חוטא. ועיין תוס' פסחים ד' כ"ב ע"ב ד"ה ואבר מן החי. אך באמת כך, דר"ל כמו דאמרינן בהך דקדושין ד' נ"ד ע"א גבי כתנות כהונה וגבי שערי ירושלים דמחמת דלא נתנה תורה למלאכי השרת התירו ע"כ גם הנאה שאפשר להזהר מזה ועיין בהך דפסחים ד' פ"ה ע"ב גבי שערי ירושלים עשויין להגן כו'. וזה ר"ל הך מחלוקת דאביי ורבא ור"ל כך דלר"ש דס"ל דבר שאין מתכוין מותר ועיין בר"ן דס"ל דגבי שארי דברים אף פסיק רישא מותר בהנאה וא"כ לפי זה נמצא דלא הותר מעולם הנאה זה דהא לא מתכוין להנאה וא"כ אין איסור כלל ולכך אם מתכוין אסור אבל לר"י דדבר שאין מתכוין אסור וא"כ ע"כ שוב הותר מטעם דלא נתנה תורה כו' ובזה פליגי אביי ורבא אם רק היכא דצריך לזה אז מותר אבל בענין אחר לא. ועיין מש"כ רש"י שבת ד' כ"ט ע"ב מוכח שם דלר"י גבי מוכרי כסות אף אם מתכוונים פטורים דלדידיה כיון דיש מיעוט מקרא ביבמות דף ד' ע"ב דמוכרי כסות לא שייך בהו כלאים ה"ה אף מכוין ומביא ראיה שם מצילו של היכל ר"ל דבהיכל עצמו ודאי שרי כמו בכתנות כהונה דלא נתנה תורה כו'. ועיין בהך דתענית ד' י"ט ע"ב שנכנסו בהר הבית וכעין הך דפסחים ד' פ"ה הנ"ל ועיין בירושלמי פסחים שם פ"ז הי"א דמביא ראיה מהא דהיו נותנים המנעלים תחת האגף ש"מ דלא קדשו וצ"ל דזה אין דרכו בכך וכמו שכ' התוס' מנחות ד' מ"א ע"א גבי בגדי כהונה ע"ש ותוס' ישנים יומא ד' ס"ט ע"א ד"ה ותיפוק ליה כו' אם שייך קדושה לחצאין ועיין בהך דסוכה ד' ל"ז ע"ב גבי אתרוג כי אקצייה ע"ש ברש"י דס"ל מטעם דחל שם שמים ותוס' ס"ל מטעם איתקצאי וע"ש ד' ט' וד' י' ע"ב ועיין במעילה ד' י"ג אם יכול לשייר בהקדש ופסחים ד' צ' וכ"מ. אך באמת כך דדין דחל שם שמים לא שייך אז משום הך דקדושין ד' נ"ד דלא נתנה תורה למלאכי השרת ולכך האיסור רק משום מוקצה ובזה מהני שיור וא"כ נ"מ דלאחר שנפלה או שנפסלה אז גרע טפי דהוה כמו כתנות כהונה שבלו. וע"ש ד' מ"ו ע"ב גבי אתרוג שנפסל וכן הדין בהך דמגילה ד' כ"ח גבי ביהכ"נ שחרב אין מספידין כו' ומשמע בירושלמי שם דרק חרב ומשום זה דבלו שאני, וכן גבי היכל כן ועיין בירושלמי סוף פ"ג דע"ז. אך מצילו של היכל מקשה דשם הוה כמו הנאה אחרת וס"ד דאסור ותירץ שאני היכל דלתוכו עשוי והוה הצל ג"כ כמו תוכו וכמו דבתוכו שרי ה"ה בצלו ועיין במש"כ רבינו ז"ל בהל' בית הבחירה סוף פ"ז דכל הנכנסין להיכל יכנסו בתיבות ולא כתב הטעם שלא יזונו עיניהם כמו שם ספ"ד גבי עליה ועיין בהך דשבועות ד' ט"ז ע"א דמבואר שם דהיו בונין בחוץ אך שם היה בשעת בנין דעדיין אינו ראוי לכניסה והוה כמו בלו ולכך אסור וכן גבי ק"ק י"ל דעיקר האיסור משום העליה דשם לא היו נכנסין לעבודה כמבואר שם ד' פ"ו ע"א ולכך אסור משא"כ בהיכל. ועיין בתוס' זבחים ד' פ"ב ע"ב ד"ה לא נצרכה דהוה דרך משופש ע"ש ולכך בהיכל רק בתיבות משום דלא יבוא ועיין תוס' ב"ב ד' י"ד ע"א שלא יהא כו' ובהך דגיטין ד' נ"ד ע"ב וסוף מס' ערובין ע"ש, ועיין בהך דע"ז ד' מ"ח ע"ב בהך עובדא דרב ששת:
ואם היה תועה כו'. מלשון רבינו משמע דמיד מותר לאכול ולא צריך להמתין עד שיסתכן כיון דא"א בלא זה. ועיין מש"כ רבינו ז"ל בהל' שבועות פ"ה ה"כ דגם גבי אכילה הוה שבועת שוא דלא כפי המבואר בירושלמי דממתינין ע"ש וגבי שינה שאני משום דהוא ישן מאליו וגבי דבר דממילא לא שייך הותר וכעין דאמרינן בירושלמי ספ"י דערובין דגבי דבר שהוא בשב ואל תעשה גרע דזה לא מיקרי הותר. ועיין בהך דגיטין ד' פ"ד ע"א אפשר דמבריז בסילוא ועיין בסוכה ד' נ"ג ע"א דמנמנמי אכתפא ע"ש משא"כ גבי אכילה דזה הותר וא"כ י"ל דחל השבועה והוה איסור רק דזה הותר ועיין בהך דשבועות ד' כ"ו ע"ב גבי נשבע על הככר ומסתכן ע"ש דקאמר לישרי ליה ומשמע דצריך להתיר השבועה ועיין ירושלמי פ"י דערובין גבי הך אם ילדה בשדה אם מיירי בתינוק של סכנה ומ"מ צריך לשנות ועיין בתוס' שבת ד' קל"ג ע"ב ד"ה לועס ובהך דע"ז ד' כ"ח ע"ב גבי מעלין אזנים כו' דלשיטת רש"י הוה סכנה ומ"מ צריך לשנות ועיין שבת ד' קכ"ח ע"ב גבי היתה צריכה לשמן ושם ד' ס"ט ע"ב גבי מהלך במדבר:
מי שאחזו כו' מאכילין אותו כו'. והנה עי' בירוש' דכאן דהוה בעיא גבי חלה וערלה מי מהם חמור משום דחלה הוה מיתה וערלה איסורי הנאה ועי' בירושלמי פסחים פ"ב ה"ג דאמר שם דאין איסור טבל חל על איסור ע"ז כגון שמשתחוה לכרי ואח"כ נמרח אף דהיה לו שעת הכושר ע"ש ד' ל"ג ע"א מ"מ לא חל עליו אף דטבל הוא במיתה וזה רק בלאו ועי' חולין ד' ק"א ע"א מי חמור אם איסור כרת או דבר דאין לו תקנה, ועי' בהך דכריתות ד' כ"ג גבי מעילה ותוס' יבמות ד' ל"ג ע"ב ד"ה אמר ע"ש גם י"ל הטעם משום איסור הנאה וכעין הירושלמי דכאן וע"ש ד' קי"ג ע"ב גבי בשר בחלב וגם י"ל דירושלמי אזיל לשיטתיה דס"ל דהשתחוה לע"ז של אוכלים אין לו ביטול עולמית וא"כ הוה כמו טומאת בשר וע"ש בתוס' ד"ה ונטמא. גם י"ל משום מש"כ רבינו לעיל פי"א דגבי ע"ז אף כ"ש חייב לכך לא חל ועי' תוס' חולין ד' ק"ב ע"ב ד"ה שאין בו ותוס' יבמות ד' ל"ג ע"ב ד"ה אמר ועיין בהך דשם ד' קי"ג ע"ב גבי המבשל חלב בחלב אף דנ"מ למ"ד שם ד' ק"ח דדי בחצי זית בשר ועיין תוס' מעילה דף ט"ז ע"א ועי' מש"כ התוס' שבועות ד' כ"ד ע"ב ד"ה מיגו ובתוספ' שם מבואר דחל גם אפיגול ונותר ואכלאי הכרם אף דאסורים בהנאה וגבי נותר ופיגול יש בהם כרת ועי' זבחים ד' כ"ג ע"ב גבי נותר שכן הותר מכללו וכ"מ בזה. והנה נ"מ ג"כ לפי מה דמבואר בהך דמנחות ד' ס"ג ע"ב דיותר טוב שירבה במלאכה אחת מהרבה מלאכות ועי' בהך דעירובין ד' ק"ד ע"ב בהך מחלוקת דהי מינייהו עדיף או לשהות הטומאה או לרבות, ובירושלמי שם מה דמייתי מהך דפ' י"ד דנגעים אם המצורע מכניס ראשו ובהונותיו בב"א או בזה אחר זה, ושם בעירובין ד' ק' ג"כ כה"ג אם יושב כל היום על האילן או יורד מן האילן ועי' בעירובין שם בירושלמי פ"י גבי הך דר"ג אומר מכניסן שנים שנים אם דוקא שנים שנים או אפילו שנים שנים ועי' בשבת ד' קכ"ז ע"א הי עדיף אם לאפושי בהילוכא או לאפושי בטירחא ע"ש ובר"ן שם פ"י גבי מת בכרמלית דלרבות בשני איסורים גרע ועי' במנחות שם ד' ס"ד גבי חולה שאמדוהו לשתי גרוגרות ע"ש דממעטינן בקצירה ולא בשיעור והנה נ"מ ג"כ כגון חולה שצריך לאכול בשר בחלב אם יותר טוב להתיר לו בשר חזיר בחלב דגבי בשר חזיר יש ב' לאוין למאן דס"ל דנבלה נוהג בטמאים במעילה ד' ט"ז ע"א ועי' רש"י חולין ד' ק"ו ע"א מתני לחומרא ע"ש וגבי בשר בחלב יש בו איסור הנאה וגם שלא כדרך הנאתו אסור ועי' בתוספתא חולין פ"ח דמרבה גם רפואה וכ"כ בזה וי"ל דתליא בהך בעיא דירושלמי גבי חלה וערלה, אך כאן יש לומר משום דיש בו שני איסורים חמור כמו הך דמנחות הנ"ל גם משום דשלא כדרך הנאתו ומשום בישול דגבי טהורה איכא וגבי טמאה ליכא, וגם גבי חזיר בחלב אם אכל חצי זית אינו לוקה וגבי בשר בחלב אם אכל חצי זית בשר וחצי זית חלב לוקה:
נבילה וספיחי כו' שאיסורו מד"ס כו'. הנה רש"י ז"ל פי' דגבי שביעית עשה, ור"ל לאחר הביעור וכמש"כ התוס' חולין ד' ק"כ ע"ב ד"ה היכא דעשה כלה לחיה מן השדה כו' ע"ש. ועי' בירושלמי פ"ג דדמאי ה"א דאמר שם דפירות שביעית בל"ת ע"ש ועי' בהך דזבחים ד' ק"ו ע"ב דאמר שם דניליף אזהרה משביעית משמע דגם בפירות שביעית יש לאו ואפשר לומר דאף אם נימא דספיחין לא הוה רק מדרבנן זה רק כשזרען עכו"ם בקרקע ישראל או נזרע מאליהן אבל אם זרען ישראל אסורים משום לאו דלא תאכל כל תועבה, עי' חולין דף קט"ו, וזה אין לומר דגם לאחר הביעור אם עבר והשהה יהיה בהם לאו דלא תאכל כל תועבה דעיין מש"כ התוס' יבמות ד' ע"ז ע"ב ד"ה מחלל דא"א שיהיה דבר הבא מן האיסור יותר מן האיסור עצמו ע"ש, ועי' בירושלמי שביעית פ"ו ה"ב מוכח דאף במקום שספיחין מותרין זה רק אם זרען העכו"ם, ועי' בדברי רבינו פ"ד מהל' שמיטה הל' כ"ט שכ' שם דעכו"ם אם זרע בשביעית ספיחין מותרין ועי' בירושלמי דמאי פ"ב ה"א דאמר שם גבי קסרין דשל עכו"ם פטור אך שם ר"ל דליכא כלל דין שביעית דלענין ספיחין לא שייך כלל בקיסרין דהוא מהני דנאכל ולא נעבד וע"כ צ"ל לענין דין שביעית, ועי' בתוספתא דע"ז פ"א לא ישא ויתן עם העכו"ם בפירות משום אבק שביעית. גם י"ל דרש"י ר"ל כמו הך עשה דסוכה ד' מ' לאכלה ולא למלוגמא דהיינו לרפואה היכא שאין טוב לאכילה, ועי' רש"י יומא שם ד' פ"ו ע"ב גבי פגי שביעית וזה דוחק לומר דהך לא נאסוף דפסחים ד' נ"א ע"ב יהיה כמו לאו וכמו לשיטת הרמב"ם ז"ל בהל' מעש"ש פ"ג ה"א גבי לא ביערתי דשם שאני דהא מבואר בירושלמי סוטה פ"ה דכיון דאמר שם עשיתי ככל אשר צויתני הוה כמו לאו מחוור:
כבר ביארנו כו' ומשום אוכל ביוהכ"פ כו'. והנה כאן לא כ' רבינו כמו בהל' שגגות פ"ו דגבי יוהכ"פ ע"כ מיירי שהשלימו בדבר אחר דהא בעי כותבת וכמבואר בגמ' דכריתות שם וצ"ל דס"ל לרבינו דגבי מלקות היכא שבלאו הכי יש עוד איסור לקי גם ביוהכ"פ על זה וכעין דפסק רבינו לעיל פ"ח מהל' מאכלות אסורות ה"ו גבי גיד הנשה ע"ש רק דגבי כרת לא מהני זה וכעין לר"ש גבי כ"ש. ובזה א"ש מש"כ רש"י בכריתות דף י"ד ד"ה כגון דלכך לא משכחת כה"ג פיגול ונותר משום דלא הוה חד אכולהו ע"ש וא"כ הא על כוליא ליכא חלב וצ"ל משום דיוהכ"פ האיסור שייך גם על זית רק דקרבן ליכא וכמש"כ גם י"ל לפי מש"כ לעיל דגבי חלב מוקדשין על כל הנקרב יש בו גם איסור חלב וא"כ י"ל דגם על לובן כוליא אף דבחולין פטור משום חלב מ"מ במוקדשין חייב גם על זה משום חלב וא"ש מ"ש התוס' חולין ד' צ"ב ע"ב על רא"מ ע"ש ולכך נקט הגמ' רק כה"ג ולא שני זיתים ע"ש בתוס' ישנים ד"ה כגון. וגם באמת קשה לכאורה למה לא הקשה שם משבת דגבי שבת בעי כגרוגרת וי"ל דהוה כמו הך דשבת ד' צ' ע"א דדרכו להצניע ועי' שם ד' צ"א ע"א גבי כזית תרומה ומש"כ הרי"ף ז"ל ספ"ג דיבמות בשם אית דמפרשי ע"ש. ומכאן נמי מוכח כמש"כ לעיל דרבינו ז"ל ס"ל בהך דמנחות ד' ע"ד דגבי אימורים ליכא דין זרות לגבי כהן דאל"כ אמאי לא חשיב גם הך לאו דזרות כאן, והא דלא חשיב הך לאו דכליל תהיה י"ל דכיון דהוה נותר שוב פקע ממנה הך לאו ועי' תוס' שבועות ד' כ"ד ע"ב ד"ה והרי ועי' רש"י כריתות ד' כ"ג ע"א דלכך יש בו מעילה משום דאם עלה לא ירד ע"ש וא"כ י"ל דגם הך לאו דכליל תהיה ג"כ שייך בו וכמו קודם זריקה וכמ"ש רבינו בהל' מעשה הקרבנות פי"א הי"ג ע"ש והך דמכות ד' י"ח ע"ב גבי עולה דאף לפני זריקה אף דאכתי לא שייך הקרבה בו מ"מ כיון דאם עלה לא ירד כמבואר בזבחים ד' פ"ה יש בו לאו דכליל תהיה ועי' בתוספתא במס' קרבנות ספ"ה דגבי עולה ואימורים גם לפני זריקת דמים עובר בלאו והיינו כר"א דלאו של כליל תהיה דהרי גבי קדשים מבואר שם בתוספתא דלא כר"ש במכות שם דאינו לוקה לפני זריקה ודלא כמש"כ התוס' יבמות ד' ל"ג ע"א ד"ה אלא ועיין בירושלמי ערלה ספ"ב דהוה מחלוקת שם אם גבי פיגול ונותר אם הזריקה מועלת בו וזה דוחק לומר דס"ל כמ"ד מעילה ד' ג' דאין זריקת פיגול מביא לידי מעילה ומוציא מידי מעילה דנותר מאי איכא למימר רק דר"ל אזרות וכפי מש"כ לעיל בשיטת רבינו דכאן מיירי באימורים ובאמת י"ל דגבי אימורים יש עליהם שם נותר מיד לאחר ליל הקטרתו אף דהבשר אין עליהם עדיין שם נותר אך מהך דכריתות ד' כ"ג ע"א ברש"י ד"ה בימות החמה משמע דצריך שני ימים אך באמת נ"ל דיש לחלק בין חטאת ואשם לעולה דגבי עולה כיון דאין בהם נאכל י"ל דשפיר חל שם נותר תיכף לאחר זמן הקטרתו, ועי' בהך דפסחים ד' ע"א ע"א אם תליא בשר באימורים ע"ש. ובאמת גבי עולה גופא דמועלין בה לעולם אם זה הוה משום דכיון דהכל נקטר הוה קדשי ה' ועי' מש"כ רש"י זבחים ד' נ"ג ע"ב ד"ה ומשני ועי' תוס' מעילה ד' ח' ע"א ד"ה אין מועלין דמשמע דס"ל דהקדושה ראשונה פקע גם בעולה רק הטעם משום דכיון דקרב כולו הוה קדשי ה' וא"כ לפי"ז למאי דמסקינן במעילה ד' ד' דלהוצאה פיגול מהני לגבי מעילה, ולהביא לידי מעילה לא מהני זריקת פיגול, גם עולה ליכא מעילה וזהו בעצם כונת הגמ' דמעילה ד' י' ע"א גבי הך דהכל מודי' שאם נהנה ע"ש בתוס' ור"ל דמיירי שנטמא הבשר לאחר זריקה וקאי אעולה והזריקה נ"מ לענין היאך ישרפנה עיין בהך דזבחים ד' צ"ב ע"א ובדברי רבינו בהל' איסורי מזבח פ"ו ה"ה ע"ש ובהך דמנחות ד' ע"ד ע"א וזבחים ד' ק"ד ע"ב ובהך דפסחים ד' ע"ח לאפוקי מידי מעילה וגם בעולה כן ואף אם עלה לא ירד מ"מ הוה רק בגדר לחמו של מזבח דאין בהם מעילה כמבואר בזבחים ד' פ"ה גבי אימורים שהעלן לפני זריקת דמן אך י"ל כיון דקיי"ל בזבחים ד' מ"ג דפקע פיגולן מהן אם העלן וה"ה נותר י"ל דשוב מועלת הזריקה למפרע וזה כונת רש"י בכריתות ד' כ"ג ע"א הנ"ל דלכך מעל משום דאם עלה לא ירד, ועי' בהך דביצה ד' כ' ע"ב גבי הך מחלוקת בנו"נ אם עבר ושחט אם מותר לזרוק ע"מ להקטיר אימורים ונקט שם מאי בינייהו כגון שנטמא ואמאי לא אמר דנ"מ לגבי עולה וצ"ל דכיון דעיקר האיסור בזריקה ביו"ט הוא רק משום תיקון כמש"כ התוס' נזיר ד' כ"ח ע"ב וי"ל דגבי עולה לא הויא הזריקה תיקון כלל כיון דהכל נקטר, ועי' יבמות ד' ל"ג ע"ב ע"ש דנקט לשון טלטול ובאמת עיקר הטעם דביצה שם משום דלאכילה הוה כמו בשביל שתזכה היום משא"כ בהקטרה דהוה בלילה וכמבואר במנחות ד' מ"ח ואכמ"ל. נמצא י"ל כך דלגבי עולה הכל תלוי בזמן הקטרה ולגבי אימורי קדשים קלים י"ל דהנותר הוה רק כמו זמן אכילתה וכן גבי חטאת ואשם אף דאין נ"מ מ"מ הוה הנותר רק משום גדר אכילה לא משום גדר הקטרה וא"כ י"ל דלא שייך על זה לאו דכליל תהיה ונ"מ דאף דקיי"ל דאין לינה מועלת בראשו של מזבח מ"מ י"ל דיש שם נותר עליהם לענין אם אכלם ולא דמי להך דכריתות ד' י"ד דהתם אסקינהו לאחר שנעשה פיגול והוה גדר ביטול משא"כ היכא דהוה על המזבח מתחלה. וי"ל דזה תליא בפלוגתא דרבה ורבא בזבחים דף פ"ז ועי' תוס' שם ד"ה לשולחן מה דמקשה שם מלחם הפנים אך באמת נהי דלהקטיר הבזיכין לא נפסל בכלי אבל מ"מ לענין אכילה שפיר יש עליו שם נותר ובזה א"ש מה דמבואר בירושלמי שקלים פ"ז דהלחם פסול וכן פסק רבינו שם, וא"כ ה"נ י"ל כן אך גבי עולה לא ואין בו נותר. גם משמע מלשון רבינו ז"ל כאן דאף דקיי"ל דנהנה מן ההקדש לענין אשם ומלקות תליא בש"פ ועי' בהל' מעילה פ"ז ה"ח מ"מ לגבי אכילה י"ל דתליא בכזית לענין מלקות והך דפסחים ד' ל"ג ע"ב זה רק לענין קרן וחומש אך לשון הגמ' לא משמע שם כן וכן בהך דשבועות ד' כ"ד ע"ב ג"כ לא משמע כן. אך יש לדחות זה, ועי' מכות ד' י"ח ע"א בתוס' ומנחות ד' ע"א ע"א, ועי' בתוס' מנחות ד' ע"ט ע"א ד"ה תודה דמוכח שם דלגבי ק"ק באימורים הזריקה לא עבדה כלום ע"ש בזה: