וכן הוא לוקה על כל גיד כו'. עי' בה"ה וכ"כ בזה כיון דקיי"ל אין בגידין בנותן טעם הוה גופין מחולקין, ועי' מש"כ רבינו ז"ל בהל' ק"פ פ"י ה"ד ובירושלמי שם פ"ז דמחייב על כל עצם ועצם אף בהתראה אחת ועי' בהך דמכות ד' כ' גבי פיאות מחלקות ותוס' שבועות ד' ג' ע"א ע"ש, ועי' בהך דסנהדרין ד' כ"א ע"ב גבי סוסים ע"ש דצריך קרא לזה:

העוף כו' ואם נמצא כו'. עיין בהך דבכורות ד' מ"ה ע"א גבי רוב מנינו דמבואר שם דאזלינן בתר רובא דאינשי דדי בקכ"ה אברים. וכן פסק רבינו בהל' טומאת מת פ"ב ה"ח אך שם משמע דאם היתה אצבע יתרה נספרת ע"ג היד אז לא אזלינן בתר רובא דאינשי ע"ש, ועי' בחולין ד' קל"ז ע"א גבי עז בת רחל אם חייב בראשית הגז או רחל בת עז ועי' בבכורות ד' י"ז ע"א ונ"מ לרחל בת עז דאף דהוה גדר חימום מ"מ פטור מראשית הגז מטעמא דלעמוד לשרת אך יהיה נ"מ לרחל בת עז בת רחל דאז אם בתר מינו אזלינן שפיר מיחייב בראשית הגז ואם בתר דידיה ג"כ וכ"כ בזה, ועי' בהך דעירובין ד' מ"ח ע"א ובירוש' דשבת פ' כל כתבי גבי מצילין בשבת לרעבתן כדי מזונו ולחולה כדי מזון כל אדם וכ"מ אך החילוק כך דכיון דכאן אין השינוי תלוי בהגיד גופא רק בכף ובכף עצמו אין נ"מ לן לענין דינא וכיון שהכף הוא משונה אז י"ל שפיר דאזלינן בתר דידיה, ובהך דבכורות דף מ"ה הנ"ל שם הוה כמו שקיבל מסיני דקכ"ה אברים מטמאין, ולא מטעם רוב רק הדין הוא כן, ועי' בהך דקדושין ד' נ"ד ע"א גבי הך דכתנות כהונה שלא בלו דכיון דאי אפשר שלא יהנה הוה כמו שהתירה התורה ליהנות מהן, ועי' בהך דכריתות ד' ה' ע"א גבי מה דאמר שם כשהוא שוקל בהכרע הוא שוקל ומבואר שם דאם לא הכריע הוה בגדר חסר, ואף דאין מבואר בתורה שצריך הכרעה אך כיון שאי אפשר בלא זה הוה כמו שמפורש בתורה, ועי' בירוש' פי"א דתרומות ה"ה דמבעי שם גבי לוג שמן של מצורע אם אינו צריך למצות ומיצה הוה כמו יתר ועי' תוס' מנחות ד' כ"ג ע"א ד"ה הוא עצמו ובהך דבכורות ד' י"ז ע"ב מה דאמר שם שאני התם דרחמנא אמר עביד מוכח שם ג"כ דדבר שא"א בלא כך הוה כמו שמפורש בתורה כך וכ"כ בזה, ועי' בהך דכריתות ד' כ"א ע"ב מה דאמר שם אלא משום דלית בהו איסור ג"ה כו', משמע שם דהפטור הוא משום המין ולא משום הסיבה:

האוכל גיד הנשה כו'. עי' בכ"מ מ"ש בשם הרשב"א וצ"ל דסבירא ליה לרבינו דכיון דגבי בהמה טהורה אחשבה רחמנא לגיד שיהיה עליו שם איסור לעבור עליו חל עליו ג"כ שם נבלה או מוקדשים וכעין דאמרינן בהך דבכורות ד' י' ע"א איסורו חישובו, ועי' בפסחים ד' מ"ו ע"א גבי כזית בצק בעריבה ועי' ב"ב ד' צ"ז ע"א כדרך שאמרו לענין איסורן כך אמרו לענין הכשרן ור"ל דלא צריך לחשבו וכמו הך דחולין ד' פ"ז ע"ב גבי דם וכן ס"ל לרבינו גבי לבונה דאף דפסק בהל' איסורי מזבח פ"ו ה"ח ומשמע שם מלשונו דס"ל כשיטת רש"י בכ"מ דהוה רק גדר פסול אך זה רק אם הוא בפ"ע אבל מנחה שנטמאה עם הלבונה פסק רבינו בהל' פסולי המוקדשים פי"ח הי"ב דאם אכל כזית לוקה ודייק שם מלבונת המנחה שנטמאת ומשמע דוקא אם נטמאת המנחה ועי' מש"כ שם בהל' כ"ד דאין עליהם טומאת הגוף וזה ר"ל בבאה בפ"ע ובזה א"ש הך דגמ' שם ד' מ"ו ע"ב ועי' שם בפה"מ דפי' שם על לבונה לגבי אכילה ועל עצים לגבי הקרבה ע"ש והטעם ג"כ משום זה דכיון דהמנחה עצמה נטמאת וחל עליה שם טומאה לוקה גם על הלבונה של המנחה והוי כגדר דאמרינן בחולין ד' קכ"ט כששימש מעשה עץ שימש, ועיין בהך דחולין ד' ל"ו ע"א גבי צריד של מנחות ע"ש בתוס' ובאמת ר"ל ג"כ זה כמו לבונה דהלבונה בעצמה לא חל עליה טומאה רק אגב המנחה נטמאת ג"כ ועי' מש"כ התוס' מנחות ד' י"ג ע"ב ד"ה לאכול דס"ל שם גבי לחם הפנים דאם נטמא חלה אחת נטמא כל הסדר והוא ג"כ מטעם זה דהוא כמו דבר אחד ועי' בירושלמי פ"ג דחגיגה גבי צירוף בהל' ב' דשם ר"ל ג"כ גבי קומץ מנחה דזה לא משום צירוף רק דהוה כמו דבר אחד וכעין שכ' התוס' שבת ד' נ"ח ע"ב גבי זוג ועינבל דהוה כמו דבר אחד. ובזה י"ל ג"כ מ"ש רש"י בהך דפסחים ד' מ"ז ע"ב גבי המבשל ג"ה בחלב דזה אתיא כמ"ד יש בגידין בנ"ט ע"ש. אך בזה א"ש דכיון דיש עליו תורת ג"ה יש עליו דין בשר גם לגבי בשר בחלב ובעצם זה הוא תליא בהך מחלוקת דד' צ"ב ע"ב עץ הוא והתורה חייבה עליו ע"ש בתוס' אם זה תליא בהך דאין בגידין בנ"ט ובאמת הוא דבר בפ"ע דשם ר"ל בגדר בשר וכל הגידין כן וכאן אמר דבעצם יש עליו שם בשר רק עץ הוא בגדר אכילה:

טבח הנאמן כו'. עי' מש"כ רבינו לקמן בהלכות שחיטה דשם כ' רק אם הוא בודק לעצמו ומוכר דמשמע רק שעושה זה לעצמו ג"כ וכן בהל' עדות פי"ב כ' ג"כ שהוא בכלל אוכלי טרפה ודייק שם ג"כ בודק לעצמו, ועי' בתוספתא דע"ז פ"ח דגבי ישראל החשוד משמע שם דרק חשוד למכור אז מותר ליקח יין ממרתף ואם הוא חשוד על השתיה אז אף ממרתף שלו אסור, ועי' בע"ז ד' מ' ע"ב גבי כהן החשוד למכור תרומה לשם חולין כו' ובהך דבכורות ד' כ"ט ע"ב גבי עורות עבודין ועי' בירוש' דדמאי פ"ב ה"ב בהך מחלוקת דר' יונה ור"י גבי חברים חשודים לאכול ואינם חשודים להאכיל ע"ש בר"ש ור"ל כן דהנך דהוא מתארח אצלם ס"ל לר' יונה דאינם חשודים כלל רק דלא קיבלו עליהם חברות ור"י ס"ל דאף אם חשודים לאכול כיון שאינם חשודים להאכיל המתארח אצלם ס"ל לר"י דהוא נאמן והקשה שם דאמר שם על עצמו אינו נאמן משמע רק דאינו נאמן אבל לא חשוד הרי חזינן שם דאף דחשודים לאכול אין חשודים להאכיל ועי' בירושלמי שביעית פ"ה ה"ט ע"ש בהך בעיא דר"פ אך זה רק לענין להתארח אצלם אבל ליקח מאתם כיון דהם חשודים לאכול אף דבר דידעינן בודאי דליכא בו חשש אסור ליקח מאתו, ועי' ע"ז ד' ל"ט ע"ב אך שם מיירי במקום שאינו חשוד רק סתם וכשיטת רבינו לקמן בסוף פי"א. והנה עי' מש"כ רבינו ז"ל בהל' מטמא מו"מ פ"י ה"ט גבי ע"ה שקיבל עליו דברי חברות ונחשד ובהל' י' דשם כ' ה"ז אינו נאמן לעולם וכפי הנראה מדברי רבינו שם דמחלק בין נחשד לעצמו או שנחשד למכור לאחרים דנחשד לעצמו אינו חשוד רק לזה הדבר ובנחשד לימכר לאחרים אז פקע ממנו תורת חברות לעולם עד שיעשה תשובה גמורה וכן מפרש בהל' י"א הך דבכורות ד' ל' דזה רק למכור לאחרים ע"ש ולהיפך מכאן וכעין הך דירושלמי דדמאי הנ"ל, וצ"ל דס"ל כך דלענין שיפקע ממנו גדר נאמן אז רק אם מכר לאחרים אבל לענין שיהיה בגדר חשוד אז אם נחשד לעצמו ונ"מ כך דהיכא דפקע ממנו גדר נאמן בדברים דצריך נאמן כמו גבי שביעית שיש דברים שסתם ע"ה חשוד עליהם ויש דברים שרק ודאי חשוד אז חשוד עליהם עי' בירושלמי פ"ח דשביעית ה"ב גבי לוקח הוא שמן ערב שביעית וכן בפ"ט ה"ז גבי מורסן, וכן שם פ"ה ה"ו גבי כלים ועי' בפ"ה דמעשרות ה"ז גבי פשתן אותם דברים רק בודאי חשוד אסור אבל סתמא לא ושאר דברים אף סתם ג"כ חשוד, ועיין בתוספתא דעירובין פ"ה דאמר שם דמותר להוליך ערוב בבית ע"ה בשביעית ולא חיישינן שמא מחליף מחמת דאינו חשוד על השביעית משמע שם דאם הוא חשוד אז חיישינן לחילופא ואף דבגמ' מבואר להיפך דלא חיישינן לחילופא ועיין לקמן בהל' י' ובירושלמי פ"ג דדמאי ה"ד מבואר שם דגבי כותים אף משנחשדו מ"מ נאמנים על הפקדון וצ"ל כך דלענין לאסור הפירות מטעם חלופי לא חיישינן אך זה רק שיהיו כמו סתם אבל למכור אותם בתורת ודאי היכא דבעי רק נאמן אז ע"י שהיו ביד החשוד על השביעית נפקע מהם זאת ועיין לקמן בהל' י' גבי הך דהלוקח בשר כו' ואפילו עבדי ישראל. ועיין בע"ז ד' ל"ט דאמר שם עבדו של חבר הרי הוא כחבר אך זה רק במי שאינו חשוד אבל אם שלח ביד מי שהוא חשוד אז אף דלעצמו אין חוששין שמא יחליף מ"מ אין עליהם שוב בחזקת פירות של חבר וכמש"כ. נמצא כך דבמקום דבעי נאמנות דוקא אז מיד שנמצא אינו נאמן פקע ממנו הנאמנות לעולם. אך מ"מ נ"מ דיכול ליקח מאשתו וכמבואר בירושלמי דמאי פ"ב וכן פסק רבינו בפ"י מהל' מעשר הל' ד' ה' ע"ש אבל היכא דרק חשוד אז אם נחשד לדבר אחד לא נחשד לשאר וא"צ בירור גמור ששוב אינו חשוד ואינו נעשה חשוד רק אם הוא עצמו אינו נזהר ואסור ליקח ממנו אף ע"י אשתו או עבדו, וכן אף במקום שיודעין בודאי שאין בו חשש זה, ועיין מש"כ רבינו ז"ל בפי"ב מהל' מעשר הי"ו גבי אסור ליקח ממנו כל דבר שיש בו כו' ר"ל ואף דידעינן בודאי שבזה הדבר אין בו מ"מ גזרו על זה וא"ש:

וכן בשר הנמצא כו' וכבר אסרו כו'. עיין בה"ה. והנה מדברי רבינו מוכח דס"ל דזה הוה תקנה דאף אם ידעינן בודאי שזה כשרה מ"מ גזרו ומה דאמר שם בגמ' בהך דרב אסרינן ניהליה ר"ל אף אם לא מצאו אלא חתיכה אחת, ועיין בתוספתא דטהרות פ"ו בהך מחלוקת דרשב"ג ורבנן גבי הנבלות והשחוטות ועיין בהך דביצה דף מ' ע"א גבי הך דר"ה ב"ח ע"ש ברש"י אך אם יש סימן אצלו או ט"ע אז הוי כמי שלא נעלם כלל מעיניו, ועיין בדברי רבינו בפה"מ שקלים פ"ז דבעיר שכולה ישראל אין שייך גדר בשר שנתעלם מן העין ועיין בירושלמי שם גבי אם היו מחרוזות. ובאמת י"ל דזה תליא בהך דחולין ד' י"ב וב"מ דף כ"ד ע"ב ע"ש אך כ"ז קודם תקנת רב אבל לאחר תקנת רב ובפרט לפי מה דס"ל לרבינו דבזמה"ז אין לוקחין בשר עד שנודע שהוא מומחה וכיון שנעלם מן העין הוה כמו שאין אנו יודעים ממי לקח. אך י"ל לפי מש"כ התוס' לחלק במנחות ד' מ"ב ע"ב ובעירובין ד' צ"ז דרק אם אנו רואים ממי לוקחים אז צריך מומחה אבל במוצא לא איכפת לן אין ראיה:

ג"ה מותר כו'. עיין בה"ה, ור"ל לפי המסקנא שם ד' כ"ג ע"ב דילפינן ק"ו מחלב:

כל מאכל כו' והדמים מותרים כו'. עיין בה"ה ועי' בתוס' חולין ד' ד' ע"ב. והנה רבינו ז"ל פסק בנדרים דאסור ע"ש בהך דדף מ"ז אך שם כך דעיקר הטעם הוא משום דאיסורי הנאה אין להם דמים ולכך לא תפסי ובנדרים שם ר"ל כך דהחליפם המדיר ולו מותרים וא"כ שפיר יש עליהם שם פירות הראשונים דאישתרושי קמשתרשי ליה כמבואר בחולין ד' קל"א ע"א ובגיטין ד' מ"ד והביא ראיה שם מהך דהאומר לאשתו קונם שאני נהנה לך וס"ד דהבעל לוה ונותן לאשתו ועיין בהך דע"ז דף ס"ג ע"ב גבי הך דאומר אדם לפועליו כו' ע"ש והוא בעצמו יכול להחליף הנכסים וא"כ תיכף בשעה שלוה הוה כאילו החליף הנכסים שלו מה ששיעבד עצמו להמלוה בזה וא"כ היאך היא מותרת ליקח המעות הא הויא אצלה חליפי איסורי הנאה וכאן שפיר תפסי דהא לו הם מותרים ולא הוה כהך דב"ק ד' ק"ט דשם הנכסים אסורים לו בהנאה וא"כ לא הוה חליפין כלל ומה דאח"כ הבע"ח נפרעין זה לא איכפת לו כלל ותירץ דלא מיירי שהוא לוה רק היא לוה ובאמת לכתחלה אסור משום דאסור להחליף ובדיעבד שרי, ואח"כ מקשה שם מערלה ולא הביא כל המשנה והטעם משום דס"ל דמיירי אף בערלה בחו"ל דרק לו אסור בהנאה אבל אחר שרי וא"כ שפיר תפסי דמיהן וא"כ הדמים אסורים לו כיון דהוו בגדר תפיסה ולכך תירץ דרק דיעבד אבל לכתחלה אסור משא"כ בכל איסורי הנאה מותר ליהנות מהדמים אף לכתחלה וא"ש:

וכל דבר כו' אסור לעשות כו'. באמת נ"ל דהא דאמרינן בירושלמי פ"ב דערלה ופ"ב דפסחים מה שרצים הקלים עשה בו המאכיל כאוכל לא ר"ל כמו הך דיבמות ד' קי"ד דהיינו להזהיר הגדולים על הקטנים רק דר"ל דאסורים לעשות בהם סחורה, ועי' בתו"כ פ' שמיני לא יאכל, ועיין מש"כ בס' בה"ג בהל' כיסוי הדם בהך דכתובות ד' ק"ו ע"ב אין משתכרין בשל הקדש ובשל עניים נראה מדבריו שגם זה מהך טעמא דאין עושין סחורה כו'. והנה התוס' פסחים ד' כ"ג כתבו דחזירים אף בנזדמנו אסור לגדלם ע"ש מטעם הגזירה ועיין שבת ד' צ' ע"ב בתוס' ד"ה שמצניעין ושם דף קנ"ה ע"ב ברש"י ד"ה חזיר. והנה בב"ק ד' פ' ע"א אמר שם גבי גר שנפלו לו כו' משמע דגם בחזירים כן אך י"ל דכיון דקיי"ל בקדושין ד' י"ז ע"ב וע"ז ד' ס"ד דירושת הגר רק מדרבנן ואיסור לא תיקנו לו כמבואר שם לכך מותר לגדלם כיון דמן הדין אינם שלו ולכך לא נקט בגר עצמו שנתגייר ועיין מש"כ רבינו בסוף פ"ה מהל' נזקי ממון ובתוספתא דע"ז ספ"א מוכר לו חזירים ע"ש ובדרך הבלעה עם עורם אם מותר עיין בהך דבכורות ד' ל"א ע"ב גבי מעשר בהמה מה דמחלק שם בין דאורייתא לדרבנן, ועיין מש"כ רבינו בסוף פ"ה מהל' בכורות ע"ש, ועיין ב"ב ד' ע"ח ע"ב גבי חמורה מניקה למאי צריך ואמאי לא נימא לחלב וצ"ל דכיון דמפרש לא הוה כמו הבלעה, ועיין בבכורות ד' ל"ב גבי מבליע בעצמות. אך ע"ש בפה"מ לרבינו דכתב שם דהחלב לא חזי למידי ע"ש, ועי' בהך דע"ז ד' י"ד ע"א גבי זה וזה דאסור ע"ש, ועיין בירושלמי שביעית פ"ט ה"ט מה דאמר שם ר"ל שניא היא שנפלו לו ע"כ, ועיין בספרי פ' נשא דמבואר שם דנזיר מותר לעשות סחורה ביין אף דאסורה לו ואפשר לומר דר"ל ביין שהיו לו קודם שנזר. גם י"ל דזה תליא אם נזירות הוא איסור חפצא או איסור גברא דאם נימא דהוא רק איסור גברא אין החפץ נאסר כלל ולא שייך בו גדר סחורה: