Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Forbidden Intercourse Chapter 16
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
אפילו כהן שהוא פצוע דכא כו'. עיין בהשגות ועיין בה"ה ועיין בהך דכאן ד' נ"ז ע"א ע"ש ועיין בסנהדרין ד' נ"א ע"ב דיש ריבוי על בעלי מומים ובהך דהוריות ד' י"ב ע"ב דמשוח שנצטרע אסור באלמנה וצ"ל דפצ"ד שאני כיון דפסולו הוא לא מחמת קדושת כהונה וגם בישראל הוה פסול זה ופקע קדושת כהן מיניה, אך איסור כהונה נשתייר בו ונ"מ דמ"מ גרושה אסור לישא אף כהן פצ"ד אם היא גיורת ועיין בתו"כ פ' אמור והיו קודש להגיד מה גרם וכן גבי כי אני אמר שם להגיד מה גרם ר"ל כי יש ב' איסורים על כהן בנשים אחד משום איסור ואחד משום קדושה ונ"מ דאף דקיי"ל דהיא ג"כ מוזהרת עליו עיין יבמות דף פ"ד ע"ב זה רק בדבר שהוא משום איסורי כהונה אבל דבר שהוא משום קדושת כהונה וכעין שכ' התוס' בחגיגה ד' י"ד ע"ב גבי בעולה לכה"ג וכן נ"ל דהעשה של קדושים תהיו עיין תוס' ב"מ ד' ל' ע"א היא אינה עוברת ואף דמדברי התוס' שם לא משמע כן וביבמות ד' ה' ע"א ד"ה אכתי ובאמת קשה לשיטת הרמב"ם דס"ל בהל' אבל דגם ישראל המטמא כהן עובר ע"ש בפ"ג ה"ה א"כ טומאה ג"כ הויא כמו זה, ועיין ביבמות ד' פ"ה ע"א וכ"מ דקרי אינו שוה בכל וצ"ל ג"כ דהך עשה דקדושים המטמא אינו עובר וכן גבי המקיף את הנזיר כן. וכן נ"ל דהך דין דיבמות ד' פ"ח ע"ב שאם לא רצה דפנו ואמר שם דאיסור כהונה שאני זה רק עליו אבל הנשים אין כופין. ובזה יש ליישב שיטת התוס"י נדרים ד' צ' ע"ב גבי טמאה אני לך דשם ג"כ הוא רק משום איסור כהונה שאני וכן נ"ל הך דבכורות ד' מ"ה ע"ב גבי הנושא נשים פסולות דמדירין אותו כו' וכבר עמדו הראשונים היאך נאמן בנדר הא חשוד אך שם ר"ל רק כה"ג דיבמות ד' פ"ח ע"ב דהפסול הוא רק משום איסור כהונה ובזה די בנדר ועיין מש"כ רבינו בפה"מ סוטה ספ"ג דמשמע שם מדבריו דכל זמן שיש לו האשה פסול לעבודה מן הדין ע"ש ועי' יבמות ד' פ"ה ע"א דפליגי בזה רש"י ותוס' ע"ש בד"ה וכל מקום וע"ש ד' ק' ע"א גבי נושא אשה שאינה הוגנת:
ואפילו כו' מן הספיקות כו'. הנה לכאורה קשה כיון דסבירא ליה לרבינו דממזרת אסורה לפצ"ד וגם ישראלית אסורה וא"כ אסור ממ"נ אך לפי מש"כ לעיל דספיקות הוה כמו מין בפ"ע יש ליישב זה ועיין מש"כ בדברי רבינו בהל' בכורים פ"ט ה"ה גבי כוי ובהך דנדרים ד' ז' גבי ספק צדקה מהך משנה דפאה פ"ז מ"ד גבי עוללות דאם ספק לעניים לד"ה והטעם דשם הספק הוא בעצם לא ע"י סיבה, ועי' בירושלמי רפ"א דברכות דיליף ספק קרא ק"ש ספק לא קרא מהקורא בהש"מ הרי דס"ל דגם בהש"מ הוה רק ספיקא לדידן ולא ספק עצם, ועיין בירושלמי פ"ח דפסחים ה"ב גבי הזורק דם חטאתו ספק ביום כו' ובהך דהוריות ד' ד' ע"א על הך דסומכוס ע"ש ובירושלמי שם פ"ג ה"ג ע"ש, ועיין בירושלמי נדה פ"א ה"א דבעיא שם אם ראתה ראיה שהוא ספק טומאה אם מטמא מעל"ע למפרע ויליף שם מטומטום ואנדרוגינוס דמבואר בתוספתא דדיין שעתן הרי מבואר דס"ל דדמי להדדי משום דס"ל דטומטום ואנדרוגינוס הוה ספיקן רק גדר סיבה ועיין תוס' יבמות ד' פ"ג ע"א ד"ה בריה וכ"מ בזה ועיין ירושלמי כלאים פ"ח ה"ה דחשיב שם ששה ספיקות וכו' אנדרוגינוס באדם וכוי בבהמה ר"ל דהספיקות לא הוה גדר סיבה רק בגדר עצם דהוה מין שהוא כך וצ"ל דהראיה דירושלמי דנדה הנ"ל הוא מטומטום וכמו הך דבכורות ד' מ"א ע"ב וכמש"כ התוס' בכ"מ ובאמת זה ר"ל הגמ' ביומא ד' מ"ח ע"ב בהך בעיא דבין הבינים ופשטוהו ספק ע"ש בתוס' ר"ל כך דלא דהוה ספק בחסרון ידיעה לאיזה צד הוא שייך רק דהוא ספק בעצם ויש בו שני הצדדים וישאר הספק לעולם והוי כהני ספיקות דירושלמי דכלאים הנ"ל. ועיין בפאה פ"ד ה"ז גבי הך מחלוקת דר"י ור"ע גבי ראש היד והוא ר"ל ג"כ כה"ג וס"ל להירושלמי דרק באדם הוה אנדרוגינוס גדר מין ולא בבהמה ועיין בכורות ד' מ"א וכ"מ, אך ביהש"מ ס"ל דהספק הוא רק גדר סבה וע"ש בפ"א דברכות הנ"ל גבי לכשיבוא אליהו ואמר שם מאן תנא ראיה נחלקת לשנים ר"י ור"ל חדא דס"ל דהוה רק כהרף עין דאל"כ הוה ראיה מרובה וכמש"כ התוס' שבת וגם משום דס"ל בכריתות ד' י"ט ע"ב דאף חלק קטן יכול להתחלק לשנים ע"ש גבי הגביה בהש"מ וכ"כ בזה. אך באמת י"ל דהך אחד מן הספיקות שכ' רבינו היינו כגון מצא תינוקת במקום שמחצה על מחצה כמבואר לעיל פט"ו הכ"ו:
ואם ניכרת כו' מוקף לכל כו'. הנה בגמ' דילן אמר דדי ברובא אך באמת כך דהך נחתך מעטרה ר"ל דנחתך מהעובי דאף אם ניטלה כל העטרה היינו שנעשה שוה להגיד ולא שניקף ואמר דצריך שישתייר חוט שיהיה גבוה משאר הגיד והחוט צריך שיהיה על שטח רוב העטרה אך מ"מ צריך שיהא מקיף לכל הגיד ועיין שם ביבמות ד' ע"א ע"ב גבי רוב גובהה ובהך דחולין ד' מ"ד ע"ב גבי קנה ושם ד' נ"ב ע"ב גבי גולגלת וד' ע"ו ע"ב גבי מן הארכובה ולמעלה אך למטה אף אם נחתך לגמרי כשר והך כחוט השערה ר"ל שדי שיהיה העטרה גבוה מן הגיד כשיעור חוט השערה:
אבל אם נולד כו' או שחלה כו'. הנה רבינו ס"ל דכל שנעשה פצ"ד על ידי איזה פעולה אף שלא בידי אדם אסור לישא אשה ועיין בתוספתא כאן פ"י באחד שעלה לראש הזית ונפל ונפצע ומבואר שם דפוסל את אשתו ועיין בהך דכתובות ד' י"א ע"ב בהך מחלוקת דמוכת עץ ע"ש דהוה פלוגתא דר"מ ורבנן ועי' תוס' עירובין ד' ז' מה דמחלק שם בין ע"י חולה בין ע"י אדם ע"ש ועיין בחולין ד' נ"ה ע"ב גבי צמקה הריאה ע"ש ועיין בירושלמי כאן פ"ח ה"ה גבי סרסו מבפנים ע"ש דס"ל דהוה סריס בידי אדם וע"ש בהל' ב' דאמר שם דהוה מחלוקת גבי בידי שמים אם פסול או לא אך לבסוף מסיק שם דהמחלוקת הוא רק היכא דתחלתו בידי שמים ואח"כ נגמר ע"י אדם אבל היכא דנולד כך אז גם לרבנן שרי ע"ש ועיין בהך דבכורות ד' מ' ע"א בהך מחלוקת דר"י ור"ע גבי יש לו שני כיסין אם הוה מום או לא ומשמע שם דחסר ביצה אחת לא הוה מום אם נימוק וע"ש בע"ב דדי שתהא השניה רק כפול אך י"ל דנ"מ כך דאם אין לו רק כיס אחד אז הוה גדר בעל מום אבל אם יש לו ב' כיסים רק שנימוק אז הוה רק גדר חסרון וע"ש ד' ל"ט ע"ב ברש"י ד"ה אלא דאמר שם דכו"ע ס"ל חסרון מבפנים שמיה חסרון וא"כ ע"כ צ"ל דפליגי לענין פדיון, וע"ש ד' מ"ד ע"ב גבי הך מחלוקת דר"י ור"ע דר"י אומר כל שנמחו האשכה. אך רבינו ז"ל בהל' ביאת מקדש פ"ז ה"ח פסק דאם אין לו אלא ביצה אחת הוה בעל מום והך דנימוק האשכה פי' שם בפ"ט הי"ב דקאי על כיס של ביצים ולא על ביצה ממש ועיין בתוס' בכורות ד' מ"ג ע"א ד"ה הא איכא ורבינו ז"ל בפה"מ בכורות ד' מ' ע"ב ס"ל דהך דאמר שם די שיהיה אחת כפול קאי אאוזן ולא אביצה ועיין בתוספתא בכורות מבואר שם דבין סריס חמה ובין סריס אדם פסול לעבודה וא"כ הך דמרוח אשך למאי הלכתא לפרש"י וצ"ל דנ"מ לחילול העבודה. והנה רבינו ז"ל כאן לא הביא הך דנימוקו עיין ברש"י דהפי' הוקטן ועיין חולין ד' מ"ז ע"ב ברש"י ד"ה נימוקו אך אם נימא כשיטת רש"י בבכורות דגם אם אחת קטנה כפול כשרה א"ש. אך באמת זה כך דאם המום הוה שע"י זה נעשה חסרון בלידה או שזה גופא הוה מום ועיין בתו"כ פ' אמור דאמר שם דאין הנקבות בסירוס ופי' בס' יראים דאם ניטל האם של נקבה אינה נפסלת לקרבן ואמאי הא הוה עכ"פ חסרון מבפנים וצ"ל דאין על אברי הלידה שם אבר בפ"ע ועיין במש"כ רבינו ז"ל בהל' עבדים פ"ה ה"ד דס"ל דאינו יוצא לחירות בסירוס, ואף דגבי קרבן פסק דהוה בעל מום, ועיין תוס' ב"ק דף צ"ח ד"ה מותיב כתבו דדי שהאבר שיש בו חסרון יהא ניכר וא"כ צ"ל דרבינו ס"ל דהביצים אינם פועלים בעצם בהלידה רק דהוה גרמא ומ"מ לענין קדשים הוה מום דהוה כמו הך דאמרינן בבכורות ד' ל"ז כל מום רע ועמש"כ רבינו בהל' איסורי מזבח פ"ב ה"ח ע"ש ועיין מש"כ רבינו ז"ל בהל' בכורות פ"ג ה"ה גבי הך דין דנמצא השניה דבוקה כו' ולא הביא דין זה בהל' איסורי מזבח. ונ"ל די"ל דאף דלאחר המיעוך לא יצתה הביצה מ"מ כיון שחזינן שישנה י"ל דאפשר שיש מציאות שתחזור רק הוה כמש"כ התוס' בכורות דף ל"ח ע"ב דאף דבר שחוזר ע"י רפואה מ"מ הוה מום קבוע רק דבר שחוזר ע"י נסיון זה לא הוי מום וה"נ אם חוזר ע"י מיעוך זה הוה גדר נסיון אבל אינו חוזר ע"י מיעוך אף די"ל דיש לו רפואה וכעין דאמר ר"א ביבמות ד' ע"ט ע"ב גבי סריס חמה וע"ש בתוס' דף קי"א ע"ב ד"ה קרי. והנה עיין בתוספתא בכורות פ"ד דיבלת שיש בה עצם אף אם חתיכה הוה מום לשחוט עליו ונראה דזה רק גבי בכור דלא בעי פדיה ומיד כשנולד חלה עליו הקדושה והוא בעל מום אבל גבי קדשים דצריך פדיה וזהו מה דאמרינן בגמ' בכ"מ דבעי העמדה וכיון שיש פעולה שיתרפא המום א"א לזה גדר העמדה לפדיון לכך י"ל לגבי קדשים אם נמצא הביצה דבוקה לא הוה פדיון ולחוש לזה א"צ דזה לא שכיח וכעין שכתבו התוס' ביבמות הנ"ל ולכך לא הביא זה רבינו גבי קדשים ועיין רש"י בכורות ד' מ' ע"א ד"ה והתיר דהטעם משום דאינו במקומו וא"כ משמע דס"ל דהביצה עצמה הוה בגדר אבר ועי' תוס' חולין ד' מ"ז ע"ב ד"ה אבל ע"ש ונ"מ לבעל שלש ביצים אם הוה כמו גבי כליות שם ד' ל"ט ע"א ע"ש. וכן נ"מ לענין פסול בקהל אם היה לו ג' ביצים וחתך אחד מהם ועיין בקדושין ד' כ"ה ע"א גבי היתה לו יתרת ובהך דבכורות ד' מ"ה ע"א ע"ש ברש"י ד"ה אם ובדברי רבינו בהל' ביאת מקדש:
אסור להפסיד כו'. עי' בתוספתא מכות פרק ד' דהוה שם מחלוקת דר"י ורבנן גבי סירוס בנקבות ע"ש דרבנן מחייבי ועי' בתוספתא יבמות פ"ח ועי' בהך דב"ב דף פ' ע"א גבי דבורים אך י"ל דזה הוה רק כמו גרמא ולא גרמא בעצם האברים רק כמו גבי כרבלתא דתרנגולא דשבת שם דס"ל דכוס עיקרין גורם שינוי בעצם אברי הלידה ולכך אסור, ועי' תוס' בכורות ד' ל"ט ע"ב ד"ה כולם ותוס' סוטה ד' כ"ו ע"א ד"ה אשת ע"ש דפליגי על רש"י ועי' בהך דקדושין ד' כ"א ע"ב ד"ה מיעוט סם דכתב שם דזה הוה מאיליו ועי' בהך דנזיר דף מ' ע"א דכל היכא דבעינן לגלח ולא שיהא מגולח אז בסם לא מהני ועי' במכות דף כ' ע"ב דגבי קרחה חייב אף בנשא והטעם דכיון דחזינן דיש שני איסורים גבי קרחה וכן גבי זקן אחד שלא ישחית וזה בין עליו בין על חבירו, ואחד שלא יהא מושחת וזה רק עליו, ונמצא כך דהוא בעצמו חייב אף בסם כיון דעל ידי זה נעשה המעשה ועל אחרים אינו חייב רק בידים ועי' בנזיר שם ד' נ"א ע"ב בתוס' דנשא אינו עוקר השרשים של השער וע"ש ד' ס"א ע"א גבי הך דבעיא שם אם יכול לגלח בנשא ובירושלמי שם ספ"ח דמחלק בין מלמעלה למטה בין מלמטה למעלה ונ"מ לענין הקפת זקן בנשיא ועי' בריטב"א פ"ג דמכות ע"ש ונראה דה"ה כאן גבי סירוס כן עי' שבת ד' ק"כ ע"ב וד' קל"ג ע"א ובירושלמי פ"א דמגילה הל' י"ג מוכח שם דכל היכא דכתיב עשיה גרמא שרי, ועי' קדושין ד' כ"ד ע"ב אך זה רק אם האיסור הוא משום הפעולה אבל שלא יהא הדבר נפעל אז אין נ"מ ועי' ב"מ דף צ' ע"ב ובדברי הירוש' פ"ט דכלאים מה דמחלק שם בין לדעתה בין בע"כ גבי בהמה ובדברי רבינו פ"ט מהל' כלאים הל' א' דמחלק בין הרבעת כלאים בין הנהגת כלאים דגבי הרבעה פטור בקול וגבי הנהגה חייב בקול וזה כמו שכ' וגם י"ל משום דאין קושי אלא לדעת גם בבהמה, ועי' ב"ק דף מ' ע"ב ע"ש. אך נ"ל דכאן גבי מסרס אחר מסרס הנה לכאורה אין האיסור רק משום הפעולה לא משום שיהא נפעל דהא כבר הוא סריס וא"כ מה הקשה הגמ' בשבת שם על הך דמוקי דמיירי בסריס מה דמיון מסרס אחר מסרס לכוס עקרין וצ"ל דהאיסור שם הוא משום השותה ולא משום המשקה וא"כ נ"מ דלשאר מינים מותר להשקות כוס עיקרין אם היה סריס כבר וא"ש מ"ש התוס' בכורות ד' ל"ט ע"ב ע"ש:
אסור לומר כו'. עי' בה"ה, והנה רבינו ז"ל דייק כאן דלבנו הגדול רק מותר למכור משמע אבל לא ליתן ועי' מש"כ רבינו בפ' י"ב מהל' זכיה ומתנה הל' י' דגם בבנו הגדול הוה כעצמו אך שם כתב אף מכרן ועי' בהך דגיטין דף מ' ע"א גבי קמקניה לבנו קטן, ועי' בהך דבכורות ד' ל"ה ע"ב דהוה מחלוקת דרשב"ג ור"י אם בנו ובתו הוה כגופו או לא ועי' בהך דכתובות ד' כ"ז ע"ב גבי שבויה דהוה ג"כ מחלוקת בזה אם בנו ובתו כגופו דמי, ועי' רש"י כתובות ד' מ"ט ע"ב ד"ה מבעי דגבי בנו לא אמרינן מתנה כמכר ע"ש: