Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Forbidden Intercourse Chapter 19
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
אבל הכהן עצמו כו'. משנה דסוטה ד' כ"ג וע"ש בפה"מ ובתוס' יבמות ד' פ"ה ע"א וכ"כ בזה ועיין בדברי רבינו בהל' ביאת מקדש פ"ו ה"ט דנראה דחזר בו ממה שפי' בפה"מ ע"ש:
אם נשאת אעפ"י כו'. עיין בתוספתא פ"ו דיבמות מבואר להיפך וכן בירושלמי שם דס"ל דהפסול תליא דוקא בביאה ולא בנשואין ועיין בבלי כאן ד' נ"ח ע"א בהך מחלוקת דת"ק וריב"ב ע"ש ועיין תוס' גיטין ד' פ"ה ע"א דס"ל דלא פסלה מה"ת בנשואין בלא ביאה וכן הוא שיטת בה"ג דאף דקיי"ל כמ"ד במכות דף ז' דלגבי מיתה די עד שיראו כדרך המנאפים מ"מ לאסור על בעלה לא אסרינן עד שיראו כמכחול בשפופרת ע"ש בהל' מיאון וכן ס"ל להתוס' בכתובות ד' ט' ע"א ד"ה מפני מה ע"ש ועיין בתוס' יבמות ד' כ"ד ע"ב ד"ה אמר דלא ס"ל כן ובתוס' כתובות ד' ס"ג ע"ב ד"ה אבל ע"ש וכן ס"ל בה"ג גבי קדושין כה"ג דבעי דוקא סהדי שיראו שבועל אותה ולא די בעדי יחוד ודלא כשיטת רבינו אך זה י"ל דזה רק בשיש עדים דאז הדין נותן דנאסרה רק אם אין עדים רק הוא אומר שמצאם אותם כך אז י"ל דבעי דוקא כמכחול דזה הוה רק גדר אומדנא ועיין במש"כ המרדכי בקדושין פ"ג מש"כ בזה דזה הוא רק גדר אומדנא וכעין הך דגיטין ד' נ"ז ע"ב גבי הך עובדא דבבא בן בוטא וגם נ"ל דגבי חלל שנשא כשרה דשם אין איסור בהנשואין כמבואר ביבמות דף פ"ד ע"ב רק דמ"מ חיללה י"ל דזה רק בביאה ולא בנשואין ועיין מש"כ רבינו בקדושין בפה"מ על הך משנה דבת חלל זכר ע"ש דתמה על זה, וכן נ"מ גבי אתנן אם חלל בא על כשרה אם שייך בה דין אתנן:
וכן אם בעל כו'. עיין בה"ה, ואף דלדברי רבינו גם שאר חייבי לאוין בקדושין לא לקי צ"ל דאין עליה שם בעולה כלל כ"ז שלא נשאה וגם י"ל דס"ל לרבינו דאף אם קידשה כבר ובא עליה שלא לשם נשואין לא חיללה דבעי דוקא ביאת נשואין, ועיין כתובות ד' ל' ע"א ע"ש:
לפיכך כהן כו'. עיין כאן ד' פ"א ע"א וברי"ף פ"י דיבמות דלא משמע כן וכ"כ בזה:
כהן שנשא כו'. כן מבואר ביבמות ד' ק' ע"ב ע"ש דולד של ראשון כשר:
וה"ה בחלל של דבריהם כו'. הנה משמע מלשון רבינו דמה"ת לא לקי כיון דמדרבנן הוא חלל ועיין בירושלמי פ"ג דמעשר שני ה"ח דאם נטמא בולד הטומאה ופדאו ואח"כ נטמא באב הטומאה ופדאו אינו לוקה על מעות השניות ע"ש, ועיין תוס' חולין ד' י"ג ע"ב דכתבו שם דאף אם יש טומאה דרבנן מ"מ הוה תיקון וכ"מ בזה. אך עיין לקמן פ"כ ה"כ מבואר דאם הוה פסול מדרבנן מ"מ ללקות לקי, אך יש לחלק דכאן עכ"פ שם חלל עליו, וכן נ"מ לענין טומאה דרבנן אם מותר חלל מדרבנן לטמא עיין בהך דנזיר ד' כ"ט ע"ב דהוה שם לחד לישנא מחלוקת דר' וריב"י ע"ש ועיין תוס' סוכה ד' מ"ד ע"א ד"ה אמר ליה דתקנתא דרבנן לא דחי מעלות דרבנן ע"ש, ועיין בתוס' יבמות ד' י"א ע"א ד"ה ר"ש מש"כ שם דממ"נ תועיל ושם ד' נ"א גבי גט ומאמר ע"ש, ועיין בהך דסנהדרין ד' ה' ע"ב דשם נקט בביה"ק ולכך נקט שם דהוא בן גרושה ובירושלמי הובא ברש"י שם דעובדא הוה רק משום ארץ העמים לכך נקט אשה שאינה הוגנת ועיין בהך דנדה ד' מ"ו ע"ב בהך מחלוקת דמופלא סמוך לאיש אתא נשואין דרבנן ומבטלי כו' וכן שם גבי תרומה ג"כ כן, ועיין תוס' מגילה ד' י"ט ע"ב ד"ה ר"י וכ"מ, ובהך דמנחות ד' ל"א ע"א גבי נתערב לי טבל ע"ש:
הואיל והורתה ולידתה בקדושה כו'. וא"כ מוכח מלשון רבינו דאם נתגיירה מעוברת הבת יש עליה שם גיורת ועיין בהך דיבמות ד' ע"ח ע"א גבי מעוברת שנתגיירה אם הוה כשני דורות או כדור אחד, וכן פסק רבינו ועיין ביבמות ד' צ"ז ע"ב דמבואר שם דיש עליהם שם ישראל וכ"כ בזה ועיין בכתובות ד' מ"ד ע"ב דצריך על זה ריבוי דחייבת סקילה אם היתה הורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה וכ"כ בזה לעיל ונראה די"ל דזה תליא בה והוה כמו דאמרינן בתמורה ד' כ"ה אם שייר משוייר ועיין מש"כ בזה בהל' שחיטה פ"ב ה"ד ובהל' פסולי המוקדשים ובדברי רבינו בהל' עבדים פ"ז ה"ה ע"ש בהשגות ובאמת זה הוה כמו דאמר ר"י במנחות ד' י"ד ע"ב הכתוב קראו גוף אחד כו' ר"ל דתליא בו אם ירצה הוה כמו גוף אחד ואם ירצה הוה כמו שני גופים וה"נ כן ודלא כמש"כ רש"י בתמורה שם ונראה לפי"ז דאם נכרית מעוברת טבלה ע"מ שלא יהיה בנה בכלל מהני ועיין ב"ק דף ע"ח ע"ב דיש שם ב' לשונות אם זה הוה שיור בגוף או לא ע"ש, ועיין נזיר ד' נ"א גבי גלגלין ע"ש דהוה בעיא דלא איפשטא, ועיין תוס' ב"מ ד' ע"ט ע"ב דגבי מקח וממכר לא הוה בכלל ועיין בהך דשבת ד' קל"ה ע"ב גבי בלוקח זה שפחה וזה עוברה ע"ש ובדברי רבינו ז"ל שם דכיון דחלקם לשני גופים לא מהני טבילתה של זו לעוברה ועיין במש"כ רבינו בהל' חובל ומזיק פ"ד ה"ב וה"ד דמוכח שם דהולדות של נתגיירה מעוברת שייכים לה וא"כ מוכח דהיא יורשם וכשיטת התוס' כתובות ד' י"א ע"א וסנהדרין ד' ס"ח ע"ב ועיין בירושלמי ב"ק שם פ"ד דמוכח דס"ל כפי' ריב"ם בתוס' ב"ק ד' מ"ב ע"ב ד"ה היתה וס"ל דמיירי דלא שחרר רק אותה והעוברים שייכים להאדון רק כיון דלא אפשר לשום אגב גופה דגופה אינה שלו לכך אינם שייכים להאדון ועיין בהך דערכין ד' ז' ע"א סד"א ממונא דבעל הן ע"ש:
כל משפחות כו' ואעפ"י כן כו'. ואף אם היתה המשפחה מוחזקת בכשרות מ"מ אם נראה בה דבר שיש בו חשש פסול איתרע וכן מבואר בהך דפסחים ד' ג' ע"ב ע"ש גבי שמץ פסול. והנה רבינו כאן פסק דכל המשפחות בחזקת כשרות ועיין מש"כ רבינו לקמן פ"כ ה"ה ע"ש בדברי הה"מ מה דמחלק בין משפחה בין אחד שאינו ידוע שאין לו חזקת משפחה כלל. והנה התוס' כתובות ד' כ"ד ע"א כתבו דיש נ"מ אף לדידן דלהכשיר לעבודה צריך אף לרבנן בדיקה ועיין בהך דקדושין ד' ע"ב ע"ב בהך מחלוקת דר"מ ורבנן גבי כל הארצות בחזקת כשרות ושם דף ע"א דמחלק בין בבל וא"י לשאר ארצות ומוכח שם דבשאר ארצות אף סתמא אף דיעבד מוציאין אשה מידו ע"ש וע"ש בתוס' ד"ה כאן, ועיין בירושלמי פ"א ה"ט דכתובות בהך מחלוקת דשם אם שתוקי כשר או שתוקי פסול וכהך דר"א ור"י אם חזקת האב מהני לבת ואמר שם דר"ז ס"ל שתוקי פסול ומביא ראיה מהך דקדושין ד' ע"ט ע"ב דר"ל ס"ל דהך דכרוכים מהני דוקא לתרומה וע"ש בתוס' ד"ה לא שנו והך דדף ע"ו קאי למשפחה, וע"ש בתוס' דלא ס"ל הך חילוק של עבודה ליוחסין. והנה למאן דס"ל בקדושין ד' ע"ב ע"ב דגם רבנן לא ס"ל הך דכל ארצות בחזקת כשרות וא"כ ע"כ הך דין דדף ע"א ע"ב דלהשיאו אשה שהיא מיוחסת מד' אמהות דוקא אם יודעין שהוא ודאי כשר וא"כ הך דין דדף ע"ו או דמיירי בבבל או דמיירי במוחזק שהוא כשר אך זה רק אם הוא כהן וכשיטת הראב"ד ז"ל לקמן בהל' י"ח ומפרש דזהו כונת הגמ' בכתובות ד' כ"ד ע"ב דנאמן להאכילו בתרומה ואינו נאמן להשיאו אשה ר"ל כך דכיון דנימר לו שיהיה מוכרח שישא אשה שיבדוק ד' אמהות דרק כהן צריך שיבדוק ד' אמהות וא"כ על ידי זה נחזיקנו בודאי כהן ולכך אסור זה וכעין דאמרינן בחולין ד' פ"ו ע"א גבי כיסוי הדם בא לימלך מא"ל ואף דאם כן הוה זה קולא אך כיון דעיקר הטעם משום מעלה וכאן כיון דאין מאמינים אותו שוב אין בו הך מעלה זהו כונת הראב"ד אך רבינו ז"ל ס"ל דגבי משפחת כהנים אדרבא קולא היא וגם ישראל צריך לבדוק משום דקיי"ל כמ"ד דכל ארצות בחזקת כשרות וא"כ צריך גם הוא לבדוק והך דכתובות ד' כ"ד ע"ב מיירי דאין לו חזקת משפחה ואז נשאר הדין דדף ע"א ע"ב וכמבואר לקמן פ"כ ע"ש, ועיין בירושלמי בקדושין שם מה דאמר דלרבנן בודק לעולם וזה ר"ל כמש"כ דכיון דלרבנן כל הארצות בחזקת כשרות א"כ צריך הוא לבדוק לעולם דיש בו דין מעלה יוחסין:
כל שקוראין כו'. עיין בהשגות ועיין בהך דקדושין ד' ע"א ע"ב גבי משתקותא דבבל היינו מיחסותא ועיין ב"ב ד' נ"ח ע"א גבי הך עובדא דר' בנאה ע"ש, ורבינו ז"ל ר"ל אליבא דדידן דס"ל כל הארצות בחזקת כשרות בזה אם קראו לו ושתק בטל ממנו החזקה ולא עליו רק שאין נושאים נשים ממשפחתו אא"כ בדקוהו:
וה"ה אם כו'. עיין בכ"מ בשם הראב"ד, אך באמת אין כן כונת הראב"ד ז"ל רק הפי' דכיון דעיקר הטעם משום מעלות כהונה זה רק היכא דהפסול לא שייך רק לכהנים אבל פסול ממזר כיון דשייך גם בישראלים לא עשו בה מעלה אף לכהנים ומותרת לכתחלה משום ס"ס וט"ס הוא שם בדברי הראב"ד והך ועיסה דנקט שם הראב"ד הוא מלתא באנפי נפשה, ועיין מש"כ הרמב"ן ז"ל במלחמות פ"ד דקדושין על הך דדף ע"ו וזהו שיטת רש"י שם ד"ה לא הוזהרו ועיין מש"כ רש"י ביבמות ד' פ"ח ע"ב גבי איסור כהונה שאני ע"ש ובאמת לכאורה יש לפרש כן דברי הברייתא בכתובות ד' י"ד איזהו אלמנת עיסה כל שאין בה כו' ור"ל כך דהא כאן מיירי בספק ספיקא וקאמר דרק היכא דהחשש הוא לכהונה אז גזרו לכתחלה ולא היכא דיש בו הני חששות דנ"מ גם לישראל אז מותר לכתחלה והא דגמ' לא מוקי לה כן משום הך דר"מ דשם וכעין זה אמרינן בירושלמי כלאים פ"ז ה"ד וע"ז פ"ב ה"ו גבי אין אדם אוסר דבר שאינו שלו דהיכא דנ"מ גם להדיוט ובהדיוט אינו אוסר דבר שאינו שלו מותר גם לגבוה אבל גבי בעלי חיים דאף שלו אינו נאסר להדיוט יכול לאסור גם של חבירו לגבוה ועיין בירושלמי נזיר פ"ב ה"א גבי אבר מן החי אמר ג"כ כך דכיון דאבר מן החי שחלקו בטל ממנו דין טומאה בטל ממנו גם דין איסור משא"כ בדבר דאין בו רק איסור לבד לא בטל, וכן ס"ל לרש"י בהך דחולין ד' צ"ח ע"ב גבי ביטול דאף דס"ל דקדשים אוסרים אף פחות מכדי נותן טעם זה רק היכא דיש בו רק איסור קדשים אבל היכא דיש נ"מ גם לאיסור אז אין נ"מ בין קדשים לחולין וכעין זה אמרינן בהך דזבחים ד' ע"א ע"ב גבי ביטול וכ"מ בזה: