Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations Chapter 10
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
ואסור לרחם כו'. אך זה רק אם חלה שיבריא אבל שלא יחלה שרי וזה הוי כמו מבריח ארי וזה תליא בהך דע"ז ד' ט"ז ע"א גבי תריסין ועיין תוס' שם ד' כ' ע"א ד"ה ר"י ועיין שבת דף קכ"ט ע"א ע"ש בזה:
מישראל. משמע דוקא עיין חולין די"ג ותוס' ע"ז ד"י ע"ב:
מכאן אתה למד כו'. עיין ד' כ"ו ע"ב לאפוקי לשם מורנא ועיין תוס' גיטין ד' ע' ע"א ד"ה רב ע"ש:
וכן אסור. עיין ברכות דף ח' ע"ב וסוטה דף מ"ב ע"ב שאסור לספר וכו' ובכורות דף מ"ה ע"ב ע"ש: ועיין ערכין דף י"ד ע"א:
מפני שגורם. ע' ע"ז די"ח ע"ב גבי כרכום ובלבד שלא יתחשב כו' ועי' עירובין דף ס"ב ע"א וב"מ דף ע"א ע"א:
[ממהדורא תניינא: ושואלי' בשלומן כו' מצאו בשוק כו'. הנהבאמת זה שני דברים דהנה לפי דברי רבינו בפירוש המשניות פ"ד דשביעית ובסוף פ"ה דגיטין רק אם יזכיר עליו שם השם רק דבשביעית פירש שם המיוחד ובגיטין מפרש כינוי ור"ל דהרי מבואר ברכות דנ"ד ומכות דכ"ג ע"ב דזה הוי תקנה שתיקנו לשאול בשלום חבירו בשם ולא הוי כמוציא שם שמים לבטלה ורש"י מכות ס"ל מחמת דשלום גופו הוי שם וכן כתב רש"י גיטי' דס"א ועי' סנהדרי' דמ"ד ברש"י ושבת ד"י ע"ב ותוספות סוטה דף י' ע"א עי"ש דסבירא להו דשלום הוי שם גמור ואינו נמחק ועי' בדברי רבינו בהלכות ק"ש פ"ג הל' ה' עי' בדברי רבינו בהל' ברכות פ"א הל' י"ג דס"ל דאין עונים אמן אחר גוי המברך משום דחיישינן שמא לדבר אחר נתכוין ואזיל לשיטתי' דסבירא ליה לעיל גבי מגדף דאין קורעין על עכו"ם שגידף ועי"ש בגמרא דאמר ושם המיוחד לא ידעי עכו"ם בסנהדרי' ד"ס ועי' בירושלמי סוכה פ"ג דמחלק שם בין עכו"ם שבירך בשם או שבירך את השם ועי' מנחות דק"י ע"א דקרו לו כו' ועי' בתוספתא ברכות פ"ו הפותח בי' כו' וחותם בא' כו' הרי זה דרך אחרת, ולכך רבינו בפי' המשניות פ"ד בשביעית נקט רק שם המיוחד ולא כמו בפי' המשניות דגיטין, עכ"פ בעכו"ם יש חשש אם הגוי נותן לו שלום שמא כונתו לשם דבר אחר ולכך אין כופלי' לו ועי' ברכו' די"ז ע"א בהך דריב"ז וי"ל דדוקא כן, עכ"פ ברישא כאן לא רצה לומר שלום ממש דזה אסור לנכרי רק כמו בסיפא. ע"כ ממהדורא תניינא]
אבל בזמן שיד ישראל. עיין גיטין דף מ"ה ע"א:
[ממהדורא תניינא: אין כל הדברים כו' ואין מקבלין גר תושב כו'. עיין בהשגות, הנה בגדר גר תושב עיין במ"ש רבינו בפ"י מהלכות מלכים, דלכאורה נראה שם בהל' יו"ד דגם בב"נ אם משמר ז' מצוות מצווין עליו להחיותו, וב"נ היינו בזמן שאין היובל נוהג דאז ליכא דין גר תושב כמ"ש רבינו כאן ובהל' איס"ב פי"ד ובהל' ביהב"ח דאז בזמן שהיובל נוהג ומקבלים אותו בגר תושב בב"ד אך נ"מ לגבי גלות לשיטת רבינו אם הרג אותו ישראל גולה וכן הוא אם הרג עבד או גר תושב אחר ג"כ גולה כמבואר בדברי רבינו בה' רוצח ובירוש' פ"ח דיבמות וגם יש בו לאו דלא תלין עי' ב"מ דקי"א וגם ישנו בדין אונאה כמבואר בירוש' שם ואף דאין עליו שם עמיתך עי' רש"י סנהדרין דף ע"ה ע"א גבי תוכחה ועי' במ"ש רבינו בה' אסורי ביאה פ"ב דאין בבת גר תושב דין קנאים פוגעים בו ועי' בר"ש נגעים דבגדים שלו מטמאים בנגעים ע"ש ועי' ב"מ דף ע"א אך מ"מ לקט שכחה ופאה אין נותנין לו כמבו' בתו"כ פ' אמור ובספרי, וכן אין מחללין עליו לא שבת ולא יו"ט עיין בדברי רבינו בהל' שבת פ"ב ולכך בפ' ראה גבי עצרת כתיב רק וגרך אשר בקרבך ולא בשעריך כמבואר בכ"מ, ועיין בגיטין דף מ"ה ע"א דזה קאי אגר תושב ובשביל גר תושב אסור מלאכת אוכל נפש ביו"ט, עי' ביצה דף כ"א ע"ב דהוה כמו נכרי, ועיין בהך דסוטה דף ל"ה ע"ב במאי דפליגי ר"י ור"ש וע"ש בתוס' ובדברי רבינו פ"ו מהל' מלכים ובהשגות ובספרי פ' שופטים, אך נראה כך דלשיטת רבינו גם מז' אומות אם היו מקבלים עליהם בגדר גר תושב מניחים אותם, אך אז עדיין לא הי' היובל נוהג דאז עדיין אין מקבלים גר תושב, ודברי התוס' גיטין דף מ"ו ע"א ד"ה כיון לכאורה הם תמוהים דאז לא יוכל לקבל גר תושב דאין היובל נוהג, ולכך מרע"ה קבלן לעבדים ר"ל במילה וטבילה, עי' יבמות דף ע"ט ובתוס' מגילה דף י"ד ועי' רש"י גיטין דף כ"ג ע"ב דלכך נק' עבד בן ברית משום הך קרא דחוטב עציך כו' וע' בחולין קל"א ע"א דצריך ריבוי בעבדים שיהיו בגדר כפרה ביוה"כ ועי' במאי דפליגי גמר' דילן דסוטה דף ל"ח דגמר' דילן ס"ל דרק עבדים משוחררים הם בכלל ברכת כהנים אך הספרי לא ס"ל כן וס"ל דגם הם בכלל בר"כ, ועי' הוריו' די"ג, והגדר אם יש בהם גדר השגחה פרטית או מחמת האדון שלהם ועי' נזיר דף ס"א ע"ב ודף ס"ב ע"ב דאין נפשו קנוי, ומה שאוכל בתרומה ובקדשים קלים הוא בשביל רבו ולא בגדר פרט, וכה"ג פי' הירוש' הך דגיטין דף י"א ע"ב וי"ב ע"ב מפני שהוא קנינו ר"ל דהוא בעצמו אינו בכלל מציאות בפ"ע רק שהוא בטל לרבו ולכך לא שייך בזה גדר חוב הוא לו וכן פי' רבינו בפי' המשניות בגיטין, ובגדר בהמה עיין ברכות דף ט"ז וקידושין דף ס"ב ע"ב מעיקרא בהמה ודף ס"ט ע"א ועי' ביומא דף ע"ה, ועיין במכילתא פ' בא דלר"א דס"ל במכילתא שם דאין מילת עבדיו מעכב מלאכל בפסח, [השמטה מ"ש בגדר המכילתא שכתבו התו' יבמות ד"ע ע"ב דלר"א אין מילת עבדים מעכב מלאכול בפסח, ובאמת י"ל דכיון דר"א ס"ל דגר שטבל ולא מל הוי גר וכן מל ולא טבל כמבואר שם דף מ"ו ס"ל דמה שהוא ערל כיון נעשה עבד גמור זה רק מצוה פרטית ולא איכפת לן ובאמת הך מחלוקת דיבמות דף מ"ח ע"ב אם מקיימין עבדים שאינם מולים י"ל דפליגי אם יש קנין הגוף להאדון בהעבד שאינם מלים היכא דקנו אותו כך בלא מילה וע"ש דף מ"ו ע"א ובירוש' פ"ח דיבמות דמשמע דלטבילה לבד הוה קנין הגוף אבל אידך לא ס"ל כן ולכך לא איכפת לן ובאמת כ"כ דבזה פלי' רבינו והראב"ד ז"ל בהשגות בה' קר"פ פ"ה ה"ה גבי שפחות שלא טבלו אם מעכבות בפסח, וכן בתוספ' שם משום דס"ל להראב"ד ז"ל דשפחה כ"ז שלא טבלה אף אם קנה אותה עצמה אין לו בה קנין הגוף וכשיטת רב אחאי ביבמות דף מ"ו וא"כ ליכא בה כלל קנין ואם הייתה יליד בית ואמה טבלה שפיר אכלה וגבי ערל משכחת כגון שנולד משפחה שטבלה ועדיין לא מלו אותו אך רבינו ס"ל דבקנה שפחה עצמה אז קנה קנין הגוף בכסף בלבד וכן ס"ל בהל' עבדים פ"ט וגם גבי עבד משכחת לה אי נימא דבטבילה לחוד הוה קנין כמ"ש, וכבר כתבתי בח"א מהך דשבת דף קל"ה ע"ב ע"ש בתוס' ובפרדס לרש"י, וי"ל דגם לר"א היכא דקנה ב"נ עצמו ולא מלו מעכב גם להאדון מאכילת פסח אי נימא דהוי קנין הגוף ועי' ירוש' יבמות פ"ז גבי עבד ערל ופ"ח גבי קנה עבדים ע"מ שלא למולם אז אפי' מלן לא יאכלו בתרומה ור"ל דאז המילה לא הוי מחמת קנין עבדות רק מצוה פרטית ואין אוכל בתרומה מחמת רבו. ע"כ השמטה]. ועי' בתוס' יבמות דף ע' ע"ב ומפרש הקרא כך דאף אם קנה עבדים ומלן וטבלן לאחר שחיטת הפסח אוכלים ולא נקראים כלל שלא למנויו שהם בטילים להאדון, וזה פי' הפסוק ומלת בו אז, ואינם צריכין קרבן גירות וכבר כתבתי בזה ועי' גיטין דף י"ב ודף ל"ז ע"ב גבי חיוב צדקה ופדיון שבוים בעבד וע"ש בתוס' וב"ק דף פ"ח ע"א בתוס' גבי רבית מעבד, ובאמת זה תלי' אם יש לעבד בושת, ועי' תוס' נדה דף מ"ז ע"א ודף י"ז ע"א ובדברי רבינו פ"ח מהל' עבדים, והגדר בהשגחה פרטיות זה ר"ל הך דר"ה דט"ז ודל"ב ג' ספרים כו' וספרי חיים כו' ולכך בתפילה בגדר כלל מבקשים כל בני בריתך והיינו גם עבדים בכלל ובגדר פרט מבקשים כל עמך בית ישראל, ונ"מ ג"כ לגבי מודר הנאה מישראל ומזרע אברהם עי' בתוספת' נדרים פ"ב ודף ל"א ע"ש ברא"ש גבי גרים ולא עבדים וגם זה מה דמבואר במגלת אסתר דכתיב ועל כל הנלוים עליהם דאין לומר דר"ל הגרים שהוא בכלל ישראלים, עיין שבועות דף ל"ט ובהך מחלוקת דבכורות דף ל' ע"ב גבי גר שבא להתגייר חוץ מד"א מדברי סופרים אין מקבלים אותו ועי' רש"י שבת דף ל"א, וסוכה דף כ"ח, אך י"ל דנלוים קאי על עבדים אך מל' רבינו מוכח דהם פטורים, וכן נ"מ לגבי קבורה אם יש לעבדים קנין ותפוסה בארץ ישראל, ועי' בספרי פ' בהעלותך דמרבים שם מקרא קבורה בגר וכן גבי כפרה דהעלם דבר, ועי' פסחים ד"ט גבי שפחתו כו' ובאהלות פט"ז גבי נפלים ע"ש בתוספת' וסנהדרין דמ"ח וב"ב דק"ב. ומחוצה לא"י אז די אף אם היו חוזרין בתשובה בלי קבלת גירות כלל עי' ע"ז דף ס"ה, וגבי יפת תואר כיון דאם לא היתה רוצה להתגייר לא הי' יכול לגיירה בע"כ לדידן, עי' יבמות דף מ"ז ע"ב ואף לר"ש ב"א נקט שם דמתחילה כופה ומטבילה לשם שפחות ואח"כ מטבילה לשם שחרור ושם לא נקט כופה, ומשום דכיון דאסור להתעמר בה לכך ע"כ צריך דעתה ורצונה, וגם משום דכיון דקיי"ל אשה לא שייכה בכיבוש יבמות דס"ה וקידושין ד"ב וגם לכך לא שייך בה קנין ע"י מלחמה גיטין דל"ח וכ"מ וזה ר"ל התו' סנהד' ס"ח ע"ב גבי פנחס דבאשה ליכא קנין. [השמטה במ"שבמ"ש בענין יפת תואר, ועי' במ"ש רבינו בהל' אישות פ"ו ה"י גבי יפ"ת אם קידשה ע"מ שיתעמר בה הוה מתנה על מה שכתוב בתורה ור"ל דבכל מקום קידושין לא קנה אותה למעשה קניני האישות וכאן מחמת שהוא קנאה במלחמה התנה שתהא קנויה לו בקידושין בלבד הוה זה מתנה על מה שכתוב בתורה, ועי' בקידושין דף י"ח ע"ב גבי ייעוד דמיבעי' לי' אם הוה נישואין ואמר שם נ"מ ליורשה ולטמא לה כו' ומשמע שם דלשאר דברים הוה כנשואה, וע"ש בירוש' קידושין דמקשה למ"ד המעות הראשונות לקידושין ניתנו וא"כ יחזור לה מעשה ידיה ואמר דהוה כמתנה ע"מ שמעשה ידיה שלו ע"ש, ובדברי רבינו בהל' מלכים משמע דזה הוה בגדר פלגש ור"ל קנוי' לי' מלבד האישות וכ"כ דזה ר"ל המכילתא פ' משפטים דזה כמ"ד פילגשים בקידושין בלא כתובה ואם יעדה הוה בגדר פילגש, ושאר כסות ועונה חייב ליתן לה אבל ליורשה וליטמא לה לא, ואם תצא ממנו צריכה גט אבל אין לה כתובה וזהו אין כסף זה ר"ל שם ע"ש ועי' בספרי פ' תצא דאמר שם אזהרה לב"ד ור"ל דאף דגבי ע"ע הנמכר לנכרי דכתיב שם לא ירדנו בפרך לעיניך ומבואר שם בתו"כ וכ"כ רבי' בהל' עבדים פ"א ה"ו דרק לעיניך אבל אין צריך ליכנוס לבית ולראות ע"ש אבל ביפ"ת מוטל חיוב על הב"ד להשגיח שלא יתעמר בה משא"כ בנכרי, ועי' סנהדר' דע"ה גבי תוכחה דלא שייך בג"ת. ע"כ השמטה]. וגם אם לא השלימו צריך להניחה כמ"ש רז"ל וע"כ אינו יכול לגיירה וצריכה לקבל עלי' המצוות מדעתה ורצונה אבל אם מטבילה לשם שפחה לא לגדר שפחה כנענית, ואף דמבואר בשבת דף קל"ה דאינה צריכה טבילה, זה רק שלקחה, שהיא מכרה את עצמה ואז יש לו בה קנין הגוף אף שלא קיבלה המצוות ולא טבלה ואז אם הוא משחררה נשארת ב"נ כשהייתה, וזה ר"ל הך דיבמות דף מ"ו גבי הני דיהבי זוזא לאינשי כו' לכרגא דצריך גיטא דחירותא, לא ר"ל חירות שתהי' ישראלית רק שתשאר ב"נ, וכן משמע מלשון רבינו בהל' עבדים פ"ח ה"כ גבי ישראל שתקף כו' ועי' בירוש' פ"ח דיבמות בזה ורבינו כתב בבא ג' וע"כ ס"ל כמו שכתבתי דע"י טבילה יצא מרשותו ובאמת זה ג"כ ר"ל הגמר' שלנו ביבמות דמ"ה ע"ב הלוקח כו' וקדם וטבל לשם בן חורין ואינו מובן כלל דלדידן דלגירות צריך מילה וטבילה מה מהני טבילה בלבד דר"ל דכיון דלא קנה אותו קנין גמור כמבואר שם ע"י הטבילה שלא מדעת האדון יצא לחירות לגמרי לא בגדר ישראל, ומצא קטן או שקנה אותו במלחמה, או שאביו של הקטן הגוי מכרו לו, (דב"נ יש לו קנין הגוף בבניו הקטנים וזה רצה לומר הך דיבמות דמ"ח ע"א איש כו' ע"ש ברש"י ותוס', ועיין בכתובות דמ"ד ע"א גבי גיורית שנתגיירה בתה עמה דזה יכולים עפ"י דין, והך די"א ע"א ע"ש ברש"י גבי גר קטן דכתב שאמו הביאתו להתגייר והיא לא נתגיר' וזה קמ"ל רב הונא ועי' יומא דף פ"ה עמוד א' וכבר כתבתי בזה) או שהי' גדול ומכר את עצמו לו, אז אם מוציאו מדעתו לחירות מהני, ועי' בל' רבי' בפ"ט מהל' עבדים הל"ב ובהשגות שם. אך גבי יפת תואר הטבילה ראשונה שצריך דווקא לדעתה נקט הל' כופין ור"ל בדברים עי' כתובות ד"ע ודע"ז וכ"מ, וגם הא מבואר בדברי רבינו בהל' מלכים דצריך שניהם: לקבל ז' מצוות וגם שיהי' משועבדים וגבי יפ"ת א"א זה לכן ע"כ לא מז' אומות לר' יהודא, ומשם אשה אין הורגין, אך מהך דסוטה ד"ג וכ"מ לשיטת רש"י שם מבואר דכנעני איני יכול לקנותו בעבד, ובאמת אני כתבתי דשם לא ר"ל לעבד במילה וטבילה רק לעבד תושב דאל"כ מאי קמ"ל שמואל דאסור לשחרר הלא זה מחלוקת תנאים ועי' גיטין דף ל"ח ע"ב ע"ש, אך באמת ר"ע ור"א דגיטין שם ר"ל אעבד תושב ושמואל קאי אעבד במילה וטבילה, אך רבינו אזל לשיטתי' דפי' בהך דסוטה פי' אחר בפ"ט מהל' עבדים הל' ג' ובהל' איסו"ב דנ"מ גבי ב"נ שבא על שפחה הוולד עבד ושייך להאדון ועי' בירוש' פ"ג דקידושין ותוס' כתובות דכ"ט, וביבמות דף ע"ח ועי' תמורה דף כ"ט דמשמע שם דעבד עברי הבא על השפחה של אדון אחר יש גם להאדון של העבד חלק בוולדות דאל"כ איך מותר ועי' גיטין דמ"ד ע"א גבי מוכר עבדו ע"ש ברש"י ד"ה חוץ, ועי' תוס' גיטין דף מ"ג ע"ב גבי מפקיר עבדו דמ"מ הוולדות לאדון ומה זה הא אזלינן בתר השפחה ועי' בפסקי תוס' סוטה ספ"ז. עכ"פ להחיותו בזמה"ז דא"א לקבל גר תושב ס"ל לרבינו דצריך להחיותו ומשמע שם דאף בלא קבלה בפני ג' בני אדם, אבל לדור בארץ ישראל, רק גר תושב, ועי' בספרי פ' תצא פסקא רנ"ט דמשמע שם דאף בשאר עיירות חוץ מירושלים אסור לגר תושב בתוך העיר וכלשון הראב"ד בהשגות פי"א מהל' איסו"ב. ע"כ ממהדורא תניינא]