שאיןהאכזריות מצויה כו'. עי' ביצה דף ל"ב ע"ב גבי הך עובדא דשבתאי ע"ש דאמר מערב רב ר"ל דלא הוה גרים גמורים:

כלהמעלים עיניו כו'. ר"ל כעין הך דקדושין דף ל"ג שיעשה פעולה שלא יתחייב בצדקה ועי' ב"ב דף י' ע"א גבי הך דר"פ ומשום הך דשם דף ט' ע"א דר"פ לא נזדקק לעני החוזר על הפתחים והוא הי' סבר דעפ"י דין אין צריך ליתן לו ועי' באדר"נ פרק ל"ח גבי ר' שמעון ב"ג דאף אם רק גרם שלא יתחייב הוה כן ועי' בהך דשבת דף ק"ד ע"א שכן דרכן של גומלי חסדים כו':

כלהנותן כו'. עי' חגיגה דף ה' ע"א דאמר שם מוטב דלא יהבתי' חזינן דיותר טוב שלא יתן כלל משיתן שלא כהוגן ועי' לקמן בה' י"ד דלא משמע כן אך י"ל דעי' בסוכה דף מ"ט ע"ב במה דאמר שם אלא לפי חסד כו' ע"ש ברש"י ובירוש' פיאה פ"א ועי' ב"ב דף י' ע"ב גבי צדקה של ב"נ אך באמת גבי צדקה יש שני פעולות אחד הנתינה ואחד מה שעי"ז יש לעני ועי' בתוספ' פיאה פ"ד דאם אמר ליתן יש לו שכר אמירה ג"כ ולא הוה כמו נדר כמ"ש הר"ן בנדרים דף ט' ע"א דרק הקיום ולא האמירה ועי' קדושין דף מ' ע"א גבי מחשבה טובה וברא"ש נדרים דף ח' ע"א ד"ה נדר גדול נדר דצדקה יש עלי' גדר נדר אף דאין חל על הדבר רק החיוב עליו ע"ש והטעם דצדקה בלא הנדר יש בה פעולה מה שעי"ז יש לעני כמש"כ ולכך מיקרי מחשבה טובה וכן הדבור משא"כ בנדר דכ"ז שלא נדר ולא חל על הדבר שם אינו כלום ובלימוד ג"כ יש שני פעולות אחד הלימוד בעצמו ואחד הידיעה שבא לו ע"י הלימוד ולכך אף אם לא קיים בהלימוד מצוה מ"מ הידיעה יש לו ולכך מדמה לה בנדרים זה לזה וגבי ב"נ לא הנתינה ולא הלימוד מצוה רק הידיעה ומה שיש לעני ולכך מיקרי זה בלשון חסד ונ"מ דאם נתן בקופה של צדקה שלא כהוגן אז לא קיים כלל דכיון שנתן להקופה קודם שיגיע לידי העני שוב אינו שלו וכמו שכתבתי ועיין נדרים דף ס"ה עמוד ב' דהוה בזה פלוגתא ופסקי תוס' ערכין דף ד' ע"א ובירוש' שקלים פ"א ופ"ב ומ"מ מבואר שם בירוש' פ"ב ה"א דיש להם נחת רוח מה שקרבנות קריבים משלהם ע"ש וה"נ גבי צדקה כן והנה לכך דייק רבינו כאן אפי' נתנו לו אלף זהובים דשוב עי"ז פקע שם עני ממנו והמצוה לא הוה רק בשעת הנתינה ואז לא עשה כהוגן ולכך ג"כ קי"ל לקמן בה"ח דלא יתן אדם כו' אלא א"כ יודע ר"ל דכיון דתכף שבא לקופה אין לו זכות בו רק בשעת נתינה וצריך שיהי' נתינה טובה ועיין סנהדרין דף פ"א דקורא שם לקופה של צדקה בשם אשה נדה ר"ל דאין לה בעלים ולא שייך לומר אתייקורי דמתייקרי בי חולין דף מ"ה וקדושין דף מ"ז וע"ז מ"ד ע"ב גבי ר"ג וירושלמי פ"ח דשביעית ואם הי' מתחשב כמבואר בהשגות בהל' שמיטה פרק ה' ה"כ ולכך י"ל הך דסוף מס' פיאה כל שצריך ליטול עיין שם בר"ש ולקמן בה' י"ח וי"ט אך יש לומר דנ"מ בין קופה של צדקה דזה גנאי משא"כ שאר צדקות והך חגיגה דף ה' שם ר"ל דהנתינה לא קיים כיון דעשה בפרהסיא ועיין שבת דף ק"ד ע"א דרכו של עני לאהדורי אפי ובתוס' קדושין דף ל"ו ע"ב בשם ירוש' פ"א דערלה מאן דאכיל מחברו כו':

שמונהמעלות כו'. מעלה גדולה כו'. עיין שבת דף ס"ג ע"א גדול המלוה ובדברי רבינו בהלכות מלוה פרק א' הלכה א' ואף דבגמרא שם נקט דמטיל בכיס גדול יותר י"ל דזה קאי רק את"ח עיין פסחים דף נ"ד ע"ב ועי' באדר"נ פמ"א וגם זה תליא בהך דבבא מציעא דף ק"ד ע"ב דאינו יכול לעשות ממנו שירצה ע"ש:

וכןהנותן מזונות כו'. עיין קדושין דף ל"ב ע"א אם מותר להאכילה מעשר עני ורבינו ר"ל לענין דנכלל בכלל חומש עי' לעיל פ"ז ה"ה מ"ש רבינו בפיהמ"ש פ"א דפיאה מ"א דאמר שם דהוה מידת חסידות גם יותר מחומש והוא לכאורה להיפך מדברי הגמ' ועי' מ"ש רבינו בהל' ערכין ע"ש אך נראה דנ"מ שלא יחשוב מה שנותן לקרובים מהחומש ועיין כתובות דף מ"ט ע"ב גבי כותב נכסיו לבניו ונ"מ אף לפי מה דקי"ל גבי כיבוד אב דמשל אב והא דכייפינן רק בגדר צדקה עיין תוס' קדושין שם ובר"ש ובדברי רבינו פרק ו' מהל' ממרים מכל מקום יכול לחייב עצמו בזה והוה בגדר פריעת חוב כמבואר בירושלמי פרק א' דפיאה ושוב לא יעלה לו בחשבון חומש ולא יהי' בכלל מבזבז וכבר הארכתי בזה במקום אחר היכא דמחייב עצמו במה שאינו חייב אם יש עליו שם הדבר או רק כמו מתנה עיין בבא קמא דף ע"א גבי אתנן ושבת דף ק"כ ע"א דלא מיקרי שכר שבת היכא דאינו מחוייב בזה ובבא מציעא דף ס"ה ע"א גבי ריבית היכא דיהיב לו יתר ופסחים דף פ"ט ע"ב גבי המוכר עולתו דכל המעות קנסינן ותמורה דף כ"ט ע"א גבי מאה טלאים ובירושלמי ריש פרק ה' דע"ז נתן לו הכל בשכרו ובירושלמי ספ"י דשביעית גבי המחזיר לבנו הגר אם הוה בגדר ירושה לענין שיהא בן קודם ע"ש וכ"כ בזה:

שםוכל המאכיל כו'. עי' יבמות דף ס"ג ע"א ועיין מ"ש רבינו בסוף הל' איסורי מזבח דצריך ליתן לעני מהמובחר שבשולחנו ועי' קדושין דף פ"א בהך דפלימו דרק בעיו"כ צריך להאכיל את העני על שולחנו והטעם דכיון דמאכילם על שלחנו לא הוה בגדר קנין ועיין בדמאי פ"ד מ"ו דצריך להודיעם שהוא ממעשר עני דאל"כ יהי' סבור שנותן לו משלו ע"ש ובתוס' ביצה דף י"ב ע"ב ובפיהמ"ש להרמב"ם שם ועיין בחולין דף קל"ג ע"א דבעיו"כ היו רגילים לקבל מתנות כהונה ולכך אז י"ל דא"צ להודיעו שהוא ממתנות ולכך אז כ"ע אתכא ועי' עירובין דף ע"ג ע"ב אם יש זכות לבני חבורה המסובים על השלחן בהמנות ותוס' שם דף מ"ט ע"א דמשמע שם דיש להם זכות ועיין בנדרים דף ל"ד ע"ב ברש"י ורא"ש דס"ל דזכו בהם מיד שהזמינו וביצה דף מ' ע"א ובתוספ' שם וכ"מ בזה ולכך אז ס"ל לרבינו דצריך ליתן לו מן המובחר ועיין שבועות דף ט"ו ע"א בתוס' ד"ה ללמדך אך באמת נפקא מיניה כך דא"צ רק שבאותו המין יהי' הטוב והיפה וכעין מ"ש רבינו ג"כ בהל' מעה"ק פרק ט"ז הלכה ג' וכן מוכח בהך דקדושין דף י"ז ע"א גבי הך דאשר ברכך עיין שם בתוס' ועיין בנזיר דף ל"א ע"א וא"כ כך אם נימא דהוה שלו אז הוה כמו דבר אחד וצריך ליתן לו מן היפה וגם יש לומר דכ"כ דהיכא דנעשה של העני הוה רק צדקה בגדר כפרה כמו גבי שקלים משא"כ היכא דהוא שלו ועיין יומא דף ס"ד ע"ב בתוספות שם מ"ש דשם לא בעי מובחר ולכאורה קשה מפ"א דשבועות דף י"א ע"ב אך יש לומר דזה רק היכא דבא בשביל חטא וכעין דאמרינן בר"ה דף כ"ו ע"א ועיין סוטה דף ט"ו ע"א ולכך גבי צדקה ג"כ כן ולכך אם מאכיל על שולחנו דאז הוה גדר מצוה ולא כפרה אז צריך מן המובחר ועיין מנחות דף צ"ז ע"א עיין שם וכ"מ גם יש לחלק בין נאה לשמן וכבר כתבתי בזה בהלכות לולב מהך דצפורי מצורע שכתב רבינו בהלכות טו"צ פרק י"א אך שם כתבתי מחמת דמבואר בנדה דף י"ט ע"ב דשמן סומק טפי וזה ג"כ נקרא חי כמבואר בנדה שם וא"כ קשה למה בהך דחולין דף ק"מ ע"א במה דנקט חיות לא מפרש כה"ג משום דם כמבואר בסוטה דף ט"ז עיין שם. עכ"פ זה הוה שלו ולכך נקט לשון עונג כאן רבינו דהיכא דהוה כפרה אין זה נקרא כן עי' מנחות דף ע"ד ע"א ובסים ריחי ועיין זבחים דף מ"ו ע"ב דרק אברים נקראים ריח ניחוח ותוס' שם דף מ"ג דדם לא איקרי לחם ובספרי פ' פנחס ועי' מנחות דף ק"י מוקטר מוגש ועי' מנחות דף ע"ה ע"ב דעל מנחה מברך שהחיינו עיין שם והטעם משום דבמנחה יש בה קומץ דהוה בגדר דם דמכפר וגדר לחם דהיינו אכילה ועיין פסחים דף ע"ז ע"ב ומנחות דף כ"ו משישלה בו האור ועיין שם דף ק"ד ע"ב דמנחה מיקרי נפש ועי' רש"י ברכות דף ה' ע"ב ושבת דף קכ"ז ע"ב דתפילה ג"כ נקרא נפש וזהו כונת הירושלמי פרק ה' דברכות המתפלל בביהכנ"ס כאילו הקריב מנחה טהורה דהיינו שהכפרה והלחם הם בב"א ועיין רש"י סוכה דף מ"ט ע"ב גבי נסכים ועי' ערכין דף י"א ע"א גבי שירה דמיקרי שמחה וטוב לב ור"ל דהוא ב' פעולות אחד בשביל אכילה ושתי' והב' בשביל כפרה ושמחה כמבואר במנחות דף כ' ע"א וע"ש דף ס"ג ע"א דמנחה מכפרת אהירהור ע"ש וכמו תפילה דהוה עבודה שבלב כמבואר תענית דף ב' ובירוש' ספ"ח דיומא דעולה מכפרת על זה ושבת דף ס"ד ע"א דקדשי ב"ה מכפרים על זה והוא דבר אחד וזה ר"ל טהורה בירוש' דהוא עצם ולא כמו קדושה דהוה דבר הנתוסף ועי' שבת דף ל"א ע"א דעת זה טהרות דהוא עצם והיינו נפש ותפלה ומנחה כמש"כ ואכמ"ל:

ציווחכמים שיהיו ענים כו'. כן מבואר ב"מ דף ס' ע"ב ע"ש:

סליק הלכות מתנות עניים.

תם ונשלם שבח לאל בורא עולם