**תרומה גדולה אין לה שיעור כו'. עי'**בירוש' תרומות פ"ד סה"ג דהוה שם מחלוקת דאמוראי הערה[נשמט. וע' ע"ז דף ע"ג ע"ב דר"י ס"ל דדי בכ"ש.]אהע דר"י אמר אחד ממאה דוקא ור"י אמר אחד מאלף ור"מ אמר דאין לה שיעור כלל ועי' בספרי פ' שלח פסקא ק"י מה תרומת גורן אחת כו' ובהך דמנחות דף ע"ז ע"ב ברש"י בד"ה וליליף מתרומת חלה דמשמע דיש לו שיעור מה"ת ותוס' יומא דף כ"ד ע"א גבי תרומת הדשן ומה דאמר בירוש' רפ"ק דפיאה מפני המחלוקת כבר עמדו בזה התוס' והר"ש ובאמת י"ל דקאי אהך מחלוקת דקדושין דף נ"ח ע"ב ע"ש ותוס' מנחות דף ס' ע"א ועי' בחולין דף קל"ז מה דמחלק שם בין דרבנן לדאורייתא וכן פסק רבינו כאן בה"ב אך בבה"ג בהל' פיאה והל' חלה מבואר שם להיפך דחכמים לא תיקנו שיעור רק בשל דבריהם לא בשל תורה וזה תליא במ"ש בזה לעיל אם תקנת חכמים יש עלי' שם של תורה או הוא דבר בפ"ע: ובאמתזה תליא בהך מחלוקת דב"ש וב"ה בהך דחולין דף י"ח ע"א גבי השוחט במגל קציר דפליגי אם מטמא כנבלה מדרבנן ור"ל אם גזרה הוה כמו עצם והוה כמו פגום מדרבנן או לא ועי' ברש"י שם דף כ"ח ע"ב ד"ה מדרבנן שכ' שם דבדרבנן לא שייך בו טומאת נבלה: אךמדברי רבינו בהל' אה"ט פ"ב ה"ז דכ' שם דאם מת קודם שיפריס ע"ג קרקע טהור מלטמא משמע אבל לאחר שיפריס טמא אף דזה רק מדרבנן ולא דמי להך דחולין דף ט' ע"א גבי לא בדק בסימנין דשם החשש יש בו של נבלה דאורייתא וע' סוטה דף מ"ח ע"א דמעשר נטל שומן הדגן ובתוספ' סוף מעש' ועי' תוספ' ערכין פ"ד דבמאה לוג חלב יוצא לוג חמאה חזינן דשומן הוה אחד ממאה וה"נ כן ולכך ס"ל לר"י דגם ת"ג דוקא אחד ממאה ועי' בירוש' מעש"ש פ"ה ה"ח דהפרשת תרומות ומעשרות מהך לשון השקפה דהוה מרעה לברכה ור"ל דעי' בעירובין דף נ"ו ע"א דביום תקופת ניסן וביום תקופת טבת אם חל בצדק משבר ומייבש את האילנות והזרעים ועי' בתוספ' ספ"ה דמעש' דאמר שם זה מקום השקפה ר"ל דאף דכתי' בקרא צדק משמים נשקף דהיינו לשון חבטה ושבירה כדאמרינן בהך דעירובין הנ"ל מ"מ ע"י הפרשת המעשרות נהפך לטובה וזדונות נעשין לו כזכיות וזהו הגדר דחטה אחת פוטרת את הכרי כמבואר ברכות דף ס"א ע"א כמו חטה ומונח על הלב ושם דף מ' עה"ד שאכל כו' ועי' סוכה דף מ"ב ע"ב דגדול א"צ כזית בא"פ לענין הרחקה וירוש' ברכות פ"ג ה"ה יליף מקרא מיצר לב האדם כו' והוא מחשבה וזהו גדר דעת ר"ל תאות של היתר והנהגות מדיניות: וזהור"ל התוספ' ברכות פ"ב כל שנטרפה דעתו מפני חכמתו סימן יפה לו וזה הנהגת מדיניות לפני שכליות ולהיפך סימן רע לו ושם קאמר ב"ע וב"ע לשיטתו הציץ ונפגע חגיגה דף י"ד לחד גירסא וזה מה דמבואר בירוש' פ"ט דברכות אברהם הפשיר עמו ועשה אותו טוב וזה הוה אף קודם המילה כמ"ש התו"י נדרים דף ל"ב גבי לב דאברהם הי' בו ד' גדרים בן ג' הוה בו אמונה שכליות ובן נ"ב הי' לומד תורה כמבואר ע"ז דף ט' ע"א גמירי כו' וזהו הגדר בכל וזה מרגלית טובה דמבואר בב"ב דף ט"ז ע"ב שאח"כ נקבע בגלגל חמה וזהו מה דמבואר במדרש דלוחות הראשונות נחצב מגלגל חמה ר"ל משל מרגלית של אברהם ואח"כ בעת מלחמות המלכים כשהי' בן ע"ה לפי שיטת הראשונים אז התחיל עשיית המצות דהיינו מחוט כו' וזהו תפילין וציצית כמבואר חולין דף פ"ט וזהו כנגד הלב וזהו מה דמבואר ברש"י תענית דף י"ב ע"א דהרימותי ידי הוה שבועה: וכעיןדמבואר בנזיר דף ג' ע"ב דיד שמאל הוה שבועה משום תפילין וכן מבואר בספרי ואתחנן פ' ל"ג. ואח"כ בן ק' הוה גדר מילה ר"ל מעשים טובים דסוטה דף מ"ד ע"א וזהו תחלה לגרים דחגיגה דף ג' ועי' בירוש' תענית פ"ד דששה טפחים הוה הלוחות שנים בידו של משה ר"ל למסור לישראל ושנים בידו של הקב"ה ר"ל סתרי תורה כעין הך דפסחים דף קי"ט ושנים באמצע זהו טעמי תורה המבואר שם בפסחים ומשה חטפם לעצמו כמבואר בנדרים דף ל"ח דפלפול לא ניתן רק למשה לבד וזהו הגדר דפסקי טעמים לאו דאורייתא לדידן לר"י בנדרים שם רק ללוים משום שירה וזהו ניתן למשה רבינו כמבואר בערכין דף י"א עיקר שירה מה"ת יליף מן הך משה ידבר כו' ע"ש ברש"י דמשה לוי הי' ועי' בתוספ' סוף קדושין שנתגלה לאברהם טעמי תורה ודקדוקי' וזה הני ב' טפחים וע' יומא דף כ"ח ע"ב: וזהר"ל הגמ' בסוטה דף מ"ד ע"א דרוש וקבל שכר אך כ"ז באברהם אבינו אבל דוד מבואר בירוש' ברכות פ"ט הנ"ל דהרגו וע' ב"ב דף י"ז ע"א צערא כו' ופליגי בהך דעירובין דף ס"ה ע"א גבי הך דכל המפיק מגן בשעת גאוה איזה דבר עדיף אם להלחם עמו או להפכו ובהך דר"ה דף כ"ו ע"ב גבי כל כמה דכייף כו' ע"ש ור"ל דעשה גזירות ומשמרת וכמו הך דסנהדרין דף כ"א ע"א דגזרו על היחוד דפנויה וע' ירוש' פ"ד דחלה דבימי דוד גזרו על הכרשינן להפריש תו"מ ואף דהוה מאכל בהמה: וזהוהך דע"ז דף ד' עולו של תשובה וע' עירובין דף י"ט ע"א גבי הך דמעין של שיתין ע"ש ברש"י והוא גדר נסוך המים וכמבואר בתמיד דף ל"ב ע"ב כל העוסק כו' שפכי כמים כו' וע' בירוש' פ"ב דסנהדרין מבואר דדוד עשה נסוך המים בבמה ומבואר בתענית דף כ"ה ע"ב דהוא מבקע עינו של תהום דהוא עובי נ' שנה כמבואר בירוש' פ"א דברכות וע' סוכה דף מ"ט ודף נ"ג אם שיתין היו מששת ימי בראשית או דוד כרה אך באמת זה נעשה מן בריאת האדם כמבואר בירוש' פ"ז דנזיר ה"ב מלא תרוד עפר נטל הקב"ה מעפר המזבח ועי"ז נעשה החלל וע' בדברי רבינו בהל' בהב"ח פ"ב ה"ב וע"י עוונות נסתם וע' כתובות דף י' ע"ב מזבח מזיח ומכפר ולכך מבואר בזבחים דף ס' דהיה צריך לקדש מקום המזבח קדוש בפ"ע ובזה א"ש משה"ק התוס' שם דף פ"ז ע"ב ד"ה אויר דהרי אויר קרקע מפסיקו ע"ש אך במקום המזבח לכ"ע קדיש גם הרצפה וזהו משום דנעשה ע"י אדם דהוא מקור הבריאה וכשהוא משקה לכל כו' כמבואר בסנהדרין דף ל"ט וע' סוכה דף נ"ה ע"ב דסוכות הוה תיקון גם לבני נח וע' בתוספ' ספ"ה דמעש"ש וברך כו' ואת האדמה מזבח אדמה כו' ובירוש' נזיר שם יליף ג"כ מזה דאה"ר נברא משם ודוד שהתקין עולה של תשובה כרה אותם עוד הפעם וע"י נסוך המים שעשה וזהו גדר לוחות האחרונות דבאמת הן היו הנשברות והוה מ' סאה כמבואר בירוש' פ"ד דתענית וע' ברכות דף ט"ו הוקשו אהלין לנחלים דמעלין אדם מטומאה והוא יוה"כ יום שניתנו בו לוחות האחרונות אך הא מבואר בסנהדרין דף ס"ה דעבירות הוה חציצה וע' יומא דף כ"ב ע"ב כבן שנה כו' וא"כ לא מהני הטבילה ואם נימא ח"ו דאינן מקפידין אז שוב ע"ז נעשה כמו כולו דהוה בגדר פורק עול ע' שבועות דף י"ג ובזה לכ"ע חוצץ כמבואר ביבמות דף ע"ח ע"ב וע"ז מבואר ביומא דף י"ט ע"ב לפתח חטאת רובץ ר"ל דהיינו רביתיה כיון שנולד כך ומה דמק' שם משטן ר"ל דע' בספרי פ' האזינו פס' שכ"א ובסנהדרין דף ק"ד גבי אמן להכעיס כו' וזהו גדר שטן כמבואר בדברי רבינו בס' המורה דהוא לא פעולה רק העדרי ר"ל מתאוה לדברים שאינם לקיומו של עולם וזהו נחש וכמבואר בבכורות דף ח' ע"ב דהוא לבדו מין שיש לו תאוה לדברים שאין בהם קיום העולם והוא שפיתה לחוה והטיל בה זוהמא ור"ל שנתן בה גדר תאוה לדברים שאין בהם קיום ולאדם לא שייך זה כמובן: וזהוכוונת רבינו בס' המורה בח"ב פל"א וזהו ג"כ כוונת תשופנו עקב ע' אדר"נ פ' ל"א דמלאך המות באדם הוא עקיבו של אדם וע' בנזיר דף נ"א גבי רקב הבא מן העקב דעקב אין בו חיות וברש"י סנהדרין דף ק"ח ע"ב ד"ה מבין עקבי רגליכם ודף ק"ג ביבמות נועצת ונדרים דף כ' ע"א עקב כו' ובירוש' יבמות פ"ח גבי פצוע דכה וע' שבת דף ק"י ע"א גבי האי אתתא וברש"י שם וזהו הזוהמא שהטיל בה ועי"ז הוה גרם מיתה דבל"ז לא היו כל כוחות האדם יכולין לפעול בדבר שמזיק לאדם ואף דעי"ז גרם לזה וזהו גדר מיתה כידוע דהוא השטן כו' וע' בע"ז דף ה' ובערובין דף נ"ד חרות ובשבת דף פ"ח וזהו כוונת המקרא לא יוכל כו' לעלות מחמת דאז נעקר היצה"ר ובעצם לא יכלו רק דאז נתחדש להם דין דמקום המחיצה ע' שבת דף ט' גבי תוך הפתח ודף קכ"ד גבי מחלוקת דר"א אי מותר לטלטל כלים של תוך הפתח בחצר ועירובין דף צ"ד ופסחים דף פ"ה ע"ב ונדרים דף נ"ו ע"ב וזבחים דף י"ד וחולין דף קכ"ו גבי אסקופא וכ"מ בזה ושם הוה ב' רשויות שולטות כמבואר בערובין דף ע"ו ע"ב ושם יש גדר היתר ליכנס: וזהר"ל מה דמבואר בירוש' דפאה פ"א דנחש מצוי בין הגדרות וע' שבת דף פ"ה ע"א דגבול של ערוגה הוה רוחב פרסה גדר עקב ולזה הוצרכו להצטוות ע"ז ולכך מבואר בשבת דף פ"ז ע"ב דאז נצטוו על התחומין וע"י תורה ומעש"ש נתבטל זה ע' תוס' קדושין דף כ"ד ותוס' ב"ב דף כ"א בשם ספרי דע"י אכילת מעשר זוכין לתורה ובבית שני נעשה זה דאז נחלק האויר מן הקרקע במזבח כמבואר בזבחים דף נ"ד ע"א וזה היה בבית שני ע"ש בתוס' דף ס"א ע"ב ודף נ"א ע"ב וכיון שהאויר היה פועל ג"כ בדבר בזה אין טומאה שולטת ע' בירוש' חגיגה פ"ב הובא ברש"י סנהדרין דף מ"ד ע"ב גבי בעיא מוכסא ולכך מבואר שם דף ס"ד דבעי רחמי על יצרא דע"ז ובטלוהו ולכך מבואר בערכין דף ל"ב ע"ב דזהו גדר סוכות דעיקר הסוכה הוא לצורך אויר וע' סוטה דף ט' דמעשה ידיו של משה לא נתבטל לעולם ואויר נתקדש ע"י ראיית משה ולכך אוירא דארץ ישראל מחכים גם בזה"ז וזהו פלפול התורה ולוחות שניות ע' בירוש' שקלים פ"ה ה"ג דנבראו אבנים טובות מאהלו של משה וזה ר"ל פלפול התורה דלא ניתן רק למרע"ה בלבד כמבואר בנדרים דף ל"ח ובבית שני הוצרכו לזה כיון דאז נגנז הארון וע' בירוש' ברכות פ"ד ובירוש' פ"ה דיומא דארון היה מביא אורה לעולם וכל הספקות היו מתבררין. רק בימי בית שני שניטלו הלוחות אז היו צריכין לפלפול וע' בדברי רבינו בהל' עבודת יוה"כ פ"א ה"ז בימי כו' ועי"ז נתהפ' מהשקפה רעה לטובה ולכך בבית שני תקנו מעשרות גם מפירות האילן ע' מכות דף כ"ג ע"ב וברש"י ותוס' שם וכן בימי חזקיה כמבואר בנדרים דף נ"ה ואז הוה ג"כ גודל פלפול בתורה כמבואר בסנהדרין דף כ"א ובחלק: וזהוג"כ הכוונה מה דאמרינן בסנהדרין דף ק"ה ע"ב כולם חזרו לקללה חוץ מבתי כנסיות כו' דבזה לא שלטה קללת בלעם דזהו גדר אויר ונתקיים לעולם ולא ניתן על תנאי כמבואר במכלתא פ' יתרו ובספרי וע' בירוש' ברכות פ"ה המתפלל בבהכ"נ כאילו מקריב מנחה טהורה ובמנחה יכולין להקריב גם עכשיו כמש"כ תוס' יומא דף ס"ג ע"א וזבחים דף נ"ט ע"ב דלענין מנחה יכולין גם בזה"ז להקריב במקום המזבח דנשארה הקדושה וכמו אויר וא"ש:

[השמטה לפ"ג ה"א. ובאמתהך מחלוקת דשבועות דף ל"ה אי צבאות נמחק נ' כך דהנה מלשון רבינו בהל' עבו' יוה"כ ה"ו פ"ב משמע דרק ביוה"כ מזכיר שם ככתבו במקדש. ובסוטה דף ל"ח ובס' תמיד מבואר דבמקדש צריך להזכיר לעולם ככתבו. וע' סנהדרין דף ק"א ע"ב ברש"י ודף ס' ע"א שם גבי שם רבא ובקדושין דף ע"א ובסוכה דף ה' ובע"ז דף י"ח ובתוס' שם מה נקרא שם המפורש. וכ"כ בזה בהל' יסוה"ת ובהל' ע"ז. וע' מש"כ רבינו בס' המורה פ"ס ופ' ס"א וס"ל דשם המפורש הוא שם בן ד' ככתיבתו ושם המיוחד הוא כקריאתו. וע' ערובין דף י"ח ע"ב ד"ה דיו ותוס' סוטה דף ל"ח ע"א ודף כ"ד ע"ב וברש"י סנהדרין דף נ"ו ע"א ד"ה על לבו מוכח דס"ל דא"ד לא הוי כינוי: והנההתוס' סוטה דף מ' ע"ב ס"ל דגם בעת נשיאות כפים במקדש היו נופלים אך רבינו לא ס"ל כן רק ליוה"כ וע' פי"ד מהל' תפלה. והנה ביומא דף ס"ט ע"ב הוי מחלוקת שם אי מותר לומר שם בגבולין וק' הרי סתמא דברייתא בסוטה דף ל"ח דאסור אף לצורך ב"כ וע' פסחים דף נ' דרבא הוי ס"ד למדרשיה וצ"ל משום להתלמד כמו בע"ז דף י"ח ע"א ע"ש. אך באמת כך דהנה בסנהדרין דף כ"א ע"ב מבואר דעזרא העתיק את התורה בלשון ארמי וע' מגילה דף ג' וע' בס' פרדס לרש"י ז"ל ס"ה דשם המפורש הוא מתורגם בלשון ארמי וזה ר"ל רבינו בח"א מס' המורה פ"ס דכ' הלשון שאין אנו יודעים אותו אלא מעט. וזה ר"ל ג"כ הך דדף ק"א ע"ב בסנהדרין מלשון עגה ע"ש. וזהו ג"כ מה דאמר ביומא דף ס"ט הנ"ל דעזרא גידלו בשם המפורש והוא לשון ארמי דעזרא כתב: אךיש נ"מ דהיכא דהוא בגדר קריאת פרשה או במקדש צריך לקרות ככתבו. והנה ב"כ כ"כ בהל' תפלה דהיו במקדש ב' פעמים. א' במעלות העולם כמבואר ס' תמיד וזה היתה ברכה אחת ולא פסקינן וכמש"כ בתורה. והב' היתה של ג' ברכות גם שם ע' ברכות דף י"א ע"ב. ואז היו קורים את השם כקריאתו. ובאמת נ' דס"ת הי"ג שהיתה מונחת בארון ע' ב"ב דף י"ד ותוס' מנחות דף ל' ובהקדמת רבינו. שם היה נכתב כל המסורה הכתיב והקרי דכיון שנגנז לא שייך בו דברים שבע"פ כו' כמש"כ רש"י שבת דף ו' ע"ב וכ"מ וע' במס' סופרים גבי ספר שנקדו ובפס' תוס' מנחות דף פ"ז ע"ב. וברש"י ב"ב דף י"ד ע"ב כ' שבו היה קורא הכ"ג ביו"כ והמלך בהקהל. וכוונת רש"י לגבי מלך כמבואר בירוש' פ"ב דסנהדרין והובא בד' רבינו בהל' ס"ת דס"ת של מלך מגיהין אותו מספר עזרה וע' תוס' ב"ב דף י"ד ע"א. וע' תוספ' ס' מגילה כתב הנכתב ליחיד מכנין אותו כו' והרי"ף ז"ל ג' אין מכנין: אךנ' דכוונת התוספ' להך דשבועות דף ל"ו ע"א גבי קרא דיתצך וע' מש"כ רבינו בפה"מ פ"ד דמגילה גבי המכנה בעריות. והנה בסוטה דף ל"ג ע"א מבואר דברבים שואלים בלשון ארמי וכן ביוה"כ משום דאי הוי יחיד כרבים ע' ר"ה דף י"ח וביבמות דף מ"ט ודף ק"ה. וזה ר"ל ביומא דף מ"ד ע"ב ע"ש ברש"י שלא היה אז נשתק ושם דף נ"א ע"ב דאז א"צ לשליח ע"ש בת"י וכמו בשבת דף י"ב ע"ב גבי חולה דשכינה עמו יכול לומר גם בלשון ארמי וזהו הכוונה דסוטה דף ל"ח ע"א הנ"ל בתוס' ד"ה הרי. והנה בירוש' סוטה פ"ט מבואר דב"כ מבטלת קללות וע' בגמ' דילן דף מ"ט: והנהרבינו בס' המורה כ' דב"כ דהיה שם בן י"ב כמבואר בקדושין דף ע"א כלול מ"ג שמות. ושם בן מ"ב ע' תוס' חגיגה דף י"א ע"ב דהוא מעשה בראשית. ובן ע"ב דסוכה דף מ"ה ע"ש ברש"י ותוס' ופה"מ לרבינו דע"ז נאמר הך דמגילה דף כ"ט דכל מקום שגלו שכינה עמהם ובירוש' שם ר"ל דליכא ניסים גלויים ולכך מבואר במגילה דף י"ד אין אומרים הלל על נס שבחו"ל ע' תוס' ברכות דף נ"ד וזהו כוונת הגמ' בתענית דף י' דבחו"ל ע"י שליח ר"ל גדר הטבע אף בהני שלא נמסרו לשליח ע"ש דף ב' וזה ר"ל הך דחגיגה דף ה' ע"ב הסתר פנים וע' רש"י ע"ז דף ד' ודף ה' ד"ה עניות ובמש"כ רבינו בהל' עבדים פ"א ה"ו דלאו דלא ירדנו בפרך רק לעיניו ואינו מוטל על ב"ד לבדוק וכן הוא בת"כ. וזהו ר"ל גלות השכינה. וע' בכורות דף מ"ה פלוגתא אי יש מפתח לאשה ללידה וזה אי לידה הוי טבעית או נסית ע' רש"י שבת דף ל"א ע"ב גבי נפל טורא ובד' רבינו בהל' רוצח פ"א גבי אשה המקשה לילד ויצא ראשו דלא הוי רודף דזהו טבעו של עולם ובירוש' פי"ד דשבת אמר שאין אתה יודע מי הורג את מי ר"ל אי הטבה והעכוב הוא מצד הולד או מצד האם. וע' נדה דף כ"ו ע"א דיש שם מחלוקת אי חי נולד תחלה או מת ובפה"מ לרבינו באהלות פ"ז מ"ה כ' דמת יצא בנקל ע"ש. ע"כ בלידה יש מחלוקת אי זה בגדר טבע. אף דהוא ממפתח שלא נמסר לשליח כמבואר ר' תענית. וע' תוס' נדה דף ט"ז ע"ב ושם דף כ' ע"ב דריאת דמים שייכא בטבע וע"ש דף ח' ע"ב ודף ס"ד ע"ב דדמים שייכא בלידה וע' נדה דף כ"ד ע"ב ובכורות דף כ"א וירוש' רפ"א דביצה אי שייך בבע"ח לידה למקוטעים ויולדת לז' וזה תליא אי גם בהם שייך גדר השגחה פרטיית ע' ב"ב דף ט"ז ע"ב גבי אילה ורש"י חולין דף ס"ג ע"א ד"ה משפטיך וברכות דף ס"א גבי וייצר ובירוש' פ"ד דיבמות גבי ב' יצירות ובד' רבינו בס' המורה ח"ג וע' תוס' נדה דף ט"ז ע"ב דיש חילוק בין עיבור ללידה ובהך דברכות דף ל"א ע"ב דחנה קריונ' צבאות על עסקי עבור וע' סנהדרין דף צ"ב דבצבא הוא עת ע"ש וחגיגה דף ט"ז וכידוע שצבאות נקרא מסדר מערכת הגלגלים כמבואר בס' הקנה דהוא רמז לשם מ"ב ומעשה בראשית. וע' חולין דף פ"ז יוצר הרים כו' וזהו המחלוקת אי הוי בגדר עילה ועלול ע' בס' המורה פ' ס"ט ופ' ע"ב בח"א במש"כ והוא ישלח עליהם כוחותם. ור' יוסי לשי' בסוכה דף ה' דלא ירדה שכינה למטה מי' וזהו רשות אחר ואינו בגדר גבולין ותחומין ע' ערובין דף מ"ג ודף מ"ה ובירוש' פ"י דסנהדרין גבי עיה"נ דעוף טס למעלה מי' אינו בכלל. ולכך ס"ל דצבאות אינו קדוש וע' בתוספ' ס' ברכות גבי הפותח בשם כו' ובברכות דף כ"ה גבי ידיו בבה"כ פלוגתא ג"כ אי כל עצמותי או כל הנשמה. ר"ל דפליגי אי החיות לכל האברים בפרטות רק שזה מרובה מזה או ג"כ בגדר עילה ועלול מהלב. וע' מש"כ רבינו בפה"מ אהלות פ"א מ"ו שיש בע"ח שיש להם כח המתנענע בכל אבר ואבר בפרט. ובאמת הא דפליגי אי שייך השגחה פרטית גם בבע"ח זה תליא בהך פלוגתא דב"מ וכ"מ אי צער בע"ח דאור' וע"ש דף פ"ח ע"ב דגבי בהמה ליכא מצוה להחיותה. וע' בנדרים דף מ"א מה דפליגי הראשונים ז"ל אי מוטל חיוב לרפאות בהמת חבירו ושם רק משום השבת אבידה וע' ב"מ דף ל"א ע"א ותיפוק ליה: ע"כ השמטה]

[השמטה במ"ש בגדר כל מקום שגלו כו': **עי'**מ"ש רבינו בס' המורה ח"א ספכ"ג בגדר אלך ואשובה למקומו וגדר הסתרת פנים ומה מאוד קשה זאת התוכחה כו' ר"ל כשיהי' הרעות והטוב לא בגדר השגחה רק בגדר סילוק ועזיבה למקרי הזמן וכן מבואר בירוש' סנהדרין פ' י' אין לך שעה שקשה בעולם יותר מאותה שעה שאמר הסתיר אסתיר וזה הגדר דר"ה דף ל"א ע"א ששה חדשים המתינה שכינה במדבר דהיינו מעשרה בטבת שבו סמך מלך בבל כו' עד ט' בתמוז כמבואר שם דף י"ח ע"ב ומדבר הוה גדר הפקר ועי' רש"י ב"מ דף י"ב דמ"מ יש על זה גדר דעת אחרת מקנה ועי' גיטין דף ל"ט ע"ב: וכ"כבזה במ"א ועי' ספרי פ' קרח פסקא קי"ט הראה הקב"ה כו' קרבנות מוקרבים וכהנים משרתים ושכינה מסתלקת כו' ונצב עליו על המזבח ר"ל משום דמבואר בר"ה דף ל"א דזה הוה מגליות השכינה אך לא בגדר סילוק ולכך נקט קרבנות מוקרבים לא קרבים דכ"כ בזה דיש חילוק בין הקרבת האימורים על המזבח דכ"ז שהם מתעכלים על המזבח הוה פעולה נמשכת וזהו ריח ניחוח כמבואר בזבחים דף נ"ו ע"ב ונקרא גדר בישול לא הבערה ושרפה כמבואר בירוש' שבת פ"ב וסוטה פ"ג ומיקרי עיכול ועי' תוס' יומא דף כ' ע"א דזה הוה מצוה שיהיו מתעכלים יפה ואף דבגמ' דילן ביבמות דף ל"ג מבואר דהוה רק שרפה זה רק שם דקאי אזר וכיון דעביד שלא כדין אין עליו שם ריח ניחוח כיון דזה הפעולה אינה עצמיית רק הדין הוא כן וזה רק אם עשה כדין וכ"כ בזה אך זה רק בזמן שהשכינה שורה אבל בל"ז הוה רק כמו במה וכמבואר בסוף זבחים דאין ריח ניחוח בבמה ושוב לא הוה רק גדר שרפה והוה רק שם מוקרבים ולא קרבים ועי' בירוש' פ"ב דשבת ה"א וה"ז גבי פתילה דנעשה כמטהר כלים בשבת ור"ל דהפעולה שלו נמשכת לא נפסקת: וכןלכך אין מדליקין בשמן שרפה משא"כ בבמה וזה הגדר סולם של יעקב וכן לכך נקט שם בספרי לשון כהנים משרתים ולא עובדים עי' מנחות דף ק"ט ע"א דמשרת ועבודה הוה שני דברים ועי' סוטה דף ל"ח וערכין דף י"א ע"א ותענית דף כ"ו ע"ב ועיקר הגדר דעבודה הוא דבר הניקרא הכונה לא הפעולה עצמיית עי' רש"י שבת דף מ"ט ע"ב מה דמייתי מהך דסוטה דף ל"ג בטלת עבידתא ושירות הוא הפעולה עצמיית ולכך פי' רש"י בכורות דף ל' ע"ב גבי עבודה של לוים לשורר ולשוער ולשרת והיינו השמירה וכיבוד העזרה כמ"ש רש"י ערכין דף י"ג ע"ב ועי' חולין דף כ"ד ע"ב ותמיד דף כ"ז ונלוו עליך וישרתוך ולכך קרא להם הפסוק מלאכים דאין להם שם עובדים רק משרתים דאין להם בחירה ורצון וזה בזמן חורבן שהשכינה מסתלקת לא בגדר עזיבה ח"ו ועי' זבחים דף ס"ב ע"א מזבח בנוי כו' ומנחות דף ק"י ע"א וחגיגה דף י"ב ע"ב ועי' בכתובות דף קי"א כצבאות או כאילות ע"ש ברש"י הפקר וזה לא הוה עזובה וכמ"ש למ"ש לעיל דף כ"ח גבי מעשה דהלן ועיין בירוש' פ"ד דמעשרות גבי קטן שחופה כלכלה דהיכי דצריך עוד דבר לא מהנו מעשה דקטן ועיין בירוש' פ"ז דגיטין ע"ש במה שמחלק שם ואכמ"ל: ע"כ השמטה]