שבכל הלילות כו'. והא דלא חשיב במשנה זה משום דהא הוה מחלוקת בפסחים דף ק"ח ע"א אי תרתי כסי קמאי בעי הסיבה וא"כ עדיין לא הסבו כלל וגם י"ל דמנהגם היה לאכול כל השנה בהסיבה כמ"ש וא"ש:

ואח"כ כורך מצה ומרור כו'. עיין בירושלמי פ"א דחלה ובתוספתא כאן פ"ב דמבואר שם דהיו אוכלין שלשתן כאחת ועיין בכריתות ד' י"ד ע"א אין בית הבליעה מחזיק וכתבו התוס' שם שזה דרך אכילה. והנה באמת זה תליא בפלוגתא דר"י ור"ל ד' כ"ג ע"א אם שלא כדרך אכילה יצא, ועיין בתוס' יבמות ד' מ' וכ"מ בזה ושם ד' צ"ט ע"ב ובאמת יש ג' מצות באכילת קדשים אחד אכילת פסח שמצותו הוא האכילה וכן גבי קרבנות כהן המקריב כמ"ש תוס' יבמות ד' מ' ע"א דעליו מוטל מצות אכילה וגם יש מה שמקיים מצוה באכילת קדשים דוהבשר תאכל עיין נדרים ד' ד' ע"ב ופסחים ד' נ"ט וברכות ד' מ"ח ע"ב ע"ש ברש"י וכ"מ בזה והג' שצריך לאכלו כדי שלא ישתייר בנותר וזה מקיים אף שלא כדרך אכילתו עיין תוס' מנחות ד' ק' ע"א וד' מ"ח ע"א ד"ה עמוד וחטוא ע"ש שכתבו דאין זה זכות לאכול חי ר"ל דמצות אכילה לא קיים ועיין בירושלמי עירובין פ"ג ה"א דיליף מיניה דיכול לערוב בבשר חי ועיין פסחים ד' ע' ע"א דשמחה ליכא בחי. אך באמת עיין תוס' פסחים ד' קט"ו ע"ב ד"ה ידי מצה דדוקא כשלועסין אז מבטלין זא"ז אבל כשבולען שלמים אין מבטלין זא"ז ע"ש. והנה עיין בירושלמי פ"ו דנזיר דגבי כזית מצה אם חלקו בפיו תליא בפלוגתא דר"י ור"ל ור"א דשם וחולין ד' ק"ג ע"ב ע"ש. והנה י"ל דאף דאין בית הבליעה מחזיק יותר כו' זה רק כשלא ריסקן בפיו אבל אם ריסקן בפיו שפיר מחזיק, אך לפי"ז יהיה חשש ביטול או משום חשש דצריך שיהיה שלם ואזלא לשיטתיה בזבחים ד' ע"ח וד' ע"ט גבי מצות מבטלין כו' גם י"ל דהנה עיין ברש"י מעילה ד' י"ז ע"ב גבי פיגול ונותר דאם יש מזה חצי זית ומזה חצי זית יש עליהם שם שניהם ועיין בכריתות ד' י"ד ע"א ברש"י ד"ה אלא בכזית אחד דכתב שם דאנחה לפלגא דזית המזבח אין כו' ר"ל דלא פקע שם פיגול ממנה כיון דזה לא הויא הקטרה משמע דבלא זה הוה מחייב משום נותר ואף דליכא כזית ועיין רש"י מנחות ד' י"א ע"ב במשנה גבי להקטיר לבונתה וזבחים ד' ק"ט ע"ב ע"ש וא"כ לפי"ז י"ל דמצה ומרור ופסח מצטרפין להדדי ודי בכזית ומחצה משלשתן ועיין בזבחים ד' ק"ח ע"א די"ל דמלח משלים לכזית לחייב עליו משום העלאת חוץ, ועיין תוס' פסחים ד' קי"ד ע"א ד"ה אעפ"י ע"ש וביצה ד' ל"ח ע"א ע"ש גבי דהוה חד מין כיון דמתקן ועיין בסנהדרין ד' ע' ע"ב גבי בשר עוף דאינו נעשה בן סורר אבל להשלים לטרטימר בשר משלים אך צריך שיהיה הרוב מבשר בהמה וזה לשון השלמה עיין חולין ד' ע"ו ע"ב גבי עור משלים לבשר ועירובין ד' נ"ה ע"ב ע"ש בתוס' ושם ד' י' ע"ב גבי פרוץ כעומד ונדה ד' ע"א גם דם תבוסה ועיין נדה ד' כ"ז ע"א גבי אי אפשר שלא ירבה כו' וזבחים ד' ע"ח ע"א וד' ע"ט ע"ב בתוס' גבי מי חטאת ומנחות ד' כ"ב וסוכה ד' י' ע"ב וד' מ"ח ע"ב גבי ניסוך המים המגולין ובירושלמי פ"ג דפסחים ה"א אם בשרובו מצה יוצא ידי חובתו ועיין מה דפליגי בירושלמי פ"ג דחלה ה"ז רשב"ג ורבנן אם בעי שיהא בדגן שיעור חלה ושם פ"ב ה"ו ועיין סוכה דף י"ט ע"א ומה שכתב הר"ש ז"ל בפ"ג דחלה מ"א גבי הקמח שעורך עם הפת ע"ש:

ומטבל המצה בחרוסת כו'. עיין בהשגות ובהה"מ. והנה גבי מצה יש ב' טעמים על מצות אכילתן אחד משום זכר לעוני ואחד משום זכר לחירות עיין פסחים ד' ק"ח ע"א ובמרור רק טעם אחד משום עבדות וחרוסת ג"כ משום עבדות. והנה בזמן המקדש בודאי מטבילין המצה ג"כ בחרוסת אך בזה"ז כיון דחזינן דמצוה דזכר לעבדות בטל דמרור בזה"ז דרבנן רק במרור תיקנו משום זכר אבל במצה א"צ לתקן כיון דנשאר בו הטעם משום חירות דהוה מה"ת וא"כ לא שייך טיבול בחרוסת ובזה פליגי רבינו עם הראב"ד ז"ל אם שייך תיקון דרבנן היכא שבלא זה שייך חיוב דאורייתא עיין בהך דברכות ד' כ"ו ע"א גבי משמשת שראתה נדה ובירושלמי שם אם יש שם לטומאה קלה אצל טומאה חמורה וביומא פ"ג ה"ב ובירושלמי קדושין פ"ג הי"ד ושבועות פ"ב ע"ש ועי' תוס' מנחות ד' נ"ב ע"א גבי מעילה דרבנן ושם ד' כ"ד ע"א ע"ש גבי שבע לטומאה ועיין תוס' מכות ד' י"ג ע"א גבי גרושה וחלוצה ע"ש ועיין תוס' פסחים ד' ק"ח ע"א גבי הסיבה דבן אצל אביו אף דהוא רבו ע"ש ועיין בתוספתא פ"ב דב"מ דאבידת אביו ואמו שנתגרשו שניהם שוין אף דהאיש קודם לאשה להשבת אבידה כמבואר בהוריות ד' י"ג ועיין בירושלמי פ"ג דהוריות ועיין ר"ה ד' י"ט ע"א אם שייך ד"ס צריכין חיזוק במקום שיש שניהם ד"ס וד"ת ועיין גיטין ד' נ"ג ע"ב דמטמא הוה דרבנן אף דהא המטמא תרומה הוא איסור דאורייתא ולוקין עליו לכמה שיטות אך ההיזק הוה דרבנן ועיין בירושלמי פ"א דתרומות ה"ח גבי הבעיא דמי חמור גזל השבט או גדר מי חטאת ועיין יבמות ד' ל"ו ע"ב ע"ש בתוס' וכ"מ:

ויש לגמור ההלל כו'. עיין בהשגות ועיין בהה"מ אך הראב"ד ז"ל ס"ל דגג ובית הוה כחד מקום כמבואר כאן ד' ק"א ע"א ולכך מותר ועיין בתוספתא כאן דאמר שם דאם אחד מקרא ההלל להם הם הולכים אצלו ולא הוא אצלם והם גומרים את ההלל לגמרי והוא מטעם זה דצריך לעשות הכוסות בחד מקום ועיין ד' ק"י ע"א אם הוו ד' דברים או דבר אחד וד' ק"ח ע"ב ע"ש ועיין זבחים ד' פ' אם מצטרפין להזאות ושם ד' ע"ה גבי קיבל בד' כוסות וד' ל"ד ע"ב ובהך דר"פ ורב הונא בריה דר"י דיומא ד' נ"ז ועי' ברכות ד' נ' גבי זימון ובירושלמי שם גבי טבילת אזוב מה דבעי שם אם הטביל כל קלח בפ"ע ע"ש ותוס' מנחות ד' כ"ז ע"א גבי לולב ועיין זבחים ד' מ"ב ע"ב גבי מדי בהיכל ע"ש ברש"י ותוס' ועיין בהוריות ד' ז' ע"ב מה דפליגי אביי ורבא גבי הוראת כהן משיח אם תליא ג"כ במקום אחד או בשני מקומות ע"ש אבל באמת זה תליא בהך דפסחים ד' קי"א ע"ב אם שינוי מקום צריך לברך אם לא ועיין בזבחים ד' פ"ב ע"ב גבי הזה מדמן על הפרוכת והוציאן כו' אם זה הוה כמו שני מקומות או חד מקום:

מי שישן בתוך הסעודה כו'. עיין בהשגות ועיין בירושלמי כאן דהטעם הוא שמא עבר חצות ועיין בתוס"י יומא ד' ח' ע"א דשינה לא הוה היסח הדעת ועיין חגיגה ד' כ' ע"א אם אדם משמר מה שביד חבירו ועיין מש"כ הראב"ד ז"ל לעיל בהל' ברכות פ"ד ה"ז ועיין זבחים ד' כ' גבי קידוש ידים ורגלים ובירושלמי יומא פ"ג ה"ב דנתנמנם ג"כ צריך קידוש ידים ורגלים ובירושלמי לא ס"ל זה אך י"ל דס"ל דר"י לקולא פליג ועיין עירובין ד' מ"ה ע"א ע"ש: