וקטנה מן האירוסין כו'. והנה מן הנשואין הוה מאמר שלה מדרבנן לכאורה עי' בה"ה וא"כ לפי זה קשה למה לא מוקי הך דיבמות ד' י"ב ע"א גבי צרת ממאנת אסורה ע"ש דלמא מיירי שהשיאה אביה ואח"כ מת בעלה והיבם עשה בה מאמר וא"כ המיאון רק על המאמר ולא על הזיקה דזיקה שלה מה"ת ועי' בהך דיבמות ד' נ"ב ע"ב גבי כתב גט למאמרו ולא לזיקתו ע"ש וכאן אי אפשר למאן על הזיקה, וי"ל דאסורה לאחין, ועי' בירושלמי ביבמות פי"ג ה"א דבאמת מוקי המשנה כן ע"ש, דנקט תפתר, שהשיאה אביה ועי' בהך דיבמות ד' צ"ו ע"א אם יש מאמר ביבם קטן, ועי' ביבמות ד' קי"א ע"ב גבי יבם קטן שבא על יבמה קטנה ואם נימא כשיטת התוס' דביאת קטן לא הוי רק כמו מאמר ועי' בתוס' יבמות ד' נ"א ע"ב אם ביאת קטן מהני בעל כרחה ע"ש בד"ה אי, וע"ש בירושלמי פ"ה ה"ה ע"ש וא"כ איך מהני בקטנה ודוחק לומר בקטנה מן האירוסין ומדעת אביה דא"כ לכמה שיטות דס"ל דגבי איילונית בנשואה צריכה גט ובארוסה לא מחמת קושית התוס' בריש יבמות ובכ"מ דמאי פריך בגמ' ניחוש דלמא איילונית הא ממ"נ שרי וא"כ קשה הא כאן ג"כ מקשה כן בגמ' וע"כ דמיירי מן הנשואין ומוכח דיש בהם מאמר, אך י"ל דמיירי בקיבל עליו:

יבמה שנתיבמה כו'. ואף דנתיחדה עמו ע"ש בתוס' ואף דזה גופא הוה גדר ביאה לענין לפסול כמש"כ רבינו ז"ל בהל' אס"ב פי"ט ה"ג וכבר כתבתי בזה דזה רק היכא שהדין פועל שזה גמר משא"כ ביבמה ועי' בתוספתא כתובות פ"ד יפה כח כו', ועי' לקמן פ' י"ז הל' ד' מהל' אס"ב וכאן בהי"א ע"ש דגבי חייבי לאוין אף אם נשא כל זמן שלא בעל אינו לוקה אף דלפסול ס"ל דפסול, ועי' מש"כ התוס' יבמות ד' צ"ז ע"א ד"ה עריות גבי שארות ושם ד' ג' ע"א ושם ר"ל התוס' לענין מיתה דתליא בשארו כמו לאחר מיתה ואז פקע שארות כמבואר בב"ב ד' קי"ד ותוס' יבמות ד' נ"ה ע"ב אז פטור ממיתה אבל יש בה כרת לשיטת התוס' ביבמות ד' צ"ד ע"ב, ועי' בהך דסנהדרין ד' כ"ח ע"ב דשארו הוא רק בנשואין ע"ש, ועי' רש"י שם ד' נ"ג ע"א ד"ה בין ותוס' יבמות ד' נ"ז ע"ב ד"ה רב ע"ש, הרי חזינן דלשיטת רבינו ללקות לא לקי בנשואין לבד אף דלפסול פסול, והטעם דמה דאמרינן שכל נשואה בחזקת בעולה רק לגבה דזה הוה דין ונפסלת אבל לענין מלקות דנ"מ לדידיה ועליו לא שייך זה דבו אין נ"מ בין נשוי או לא אז ע"כ צריך ביאה ועי' בהך דמכות ד' ז' ע"א גבי במנאפים ע"ש, ועי' במש"כ רש"י קדושין ד' ג' ע"א ד"ה למעוטי חופה שכתב שאם מסרה אביה ולמה כתב כן וע"כ משום דס"ל דחופה היינו יחוד וא"כ להוי בגדר ביאה ועי' מש"כ רש"י יבמות ד' נ"ז ע"ב ד"ה יש ע"ש וע"כ מיירי בפחות מבת ג' דמחמת גדר ביאה לאו כלום הוא כמבואר ביבמות שם ועי' מש"כ רש"י סנהדרין ד' ס"ט ע"א ד"ה נשאת ע"ש אבל מחמת גדר קנין חופה שפיר קנה דלא כשיטת התוס' שם ביבמות וא"כ ע"כ מיירי שאביה מסרה ובאמת נ"ל דגם גבי חלל שנשא כשרה דפסלה זה רק אם בא עליה אבל בלא ביאה אין בה פסול לכ"ע בנשואין לבד כיון דשם אין איסור בנשואין רק הביאה עושה הפעולה כל זמן שלא בעל ולא כלום עבד, וכן הדין גבי יבמה אף דלמ"ד זיקה ככנוסה מ"מ בשהיה אחד מהם חלל לא נפסלה היבמה אם היא בת כהן עי' יבמות ד' נ"ח ע"ב, ע"ש בירושלמי פ"ח והטעם משום מש"כ, ועי' בהך דיבמות ד' כ"ח ע"ב סד"א משום מצוה עבוד רבנן ע"ש ברש"י. אך באמת הכי פירושו דסד"א דלכך עבדי זיקה ככנוסה רק משום מצות יבום אבל היכא דליכא מצות יבום על ידי זה שם לא אמרינן כן:

לאחר ל' כו' מבקשין כו'. ולענין הירושה עיין בירושלמי כאן וכ"כ בזה לעיל אם זה דבר ממילא כמו כל הירושות או רק פעולה:

מי שמת כו' או לחלוץ כו'. וס"ל כמ"ד דגם בחליצה גדול עדיפא וכן מוכח מהך דביצה ד' ל"ז ע"א ע"ש:

ואין כופין את היבם לייבם כו'. עיין בהך דכתובות ד' ס"ד ע"ש ולפי מש"כ דאף דקיי"ל כרבנן דמותר גם לא לשם מצוה מ"מ שוב ליכא הך דמצות יבום קודם, וא"כ אם אינו רוצה לייבם אמרינן דלא יעשה לשם מצוה ולכך אין כופין, ועי' בהך דיבמות ד' קי"ב ע"א ובדברי הרמב"ן שם:

וכופין את יבמה לחלוץ כו'. עיין בה"ה, אך י"ל דר"ל דרך הטעה כהך דיבמות ד' ק"ו ע"א ואח"כ כופין אותו ליתן חליצה כשרה, וע"ש בירושלמי ובירושלמי פ"א דיבמות סה"ב ופ"א דגיטין סה"א גבי אם נתן לה גט פסול:

מאחר שנסתלק הגדול כו'. עיין בהשגות, ועיין מש"כ בזה בהל' רוצח פ"א גבי גואל הדם, ועיין בהך דב"ק ד' ק"ח ע"ב גבי לבניו או לאחיו ומה דפליגי שם רש"י ותוס', ועיין בהך דקדושין ד' כ"א ע"א וע"ש ברש"י ד"ה חובה וכ"כ בזה:

ותצא בלא כתובה כו'. עיין בהשגות, ועיין בה"ה, אך הר"א ז"ל ר"ל דהך ותצא שלא בכתובה קאי אכאן ולא אמרדה ור"ל דאף אם בקשו אותו ונתן לה חליצה מ"מ תצא בלא כתובה כיון דהיא גרמה, וזהו הלשון מש"כ רבינו ואם לא רצה הרי היא מורדת:

אם רצה היבם לייבם כו'. ומזונות מחיים אף דרבינו ז"ל ס"ל בהל' אישות דזה הוה ג"כ תנאי כתובה כמבואר בהל' אישות פי"ב וכ"כ בזה מ"מ כאן יש לה מזונות מיבם וזה ר"ל הך דיבמות ד' נ"ב ע"א מש"כ שם ואנא אוזין ואפרנס ע"ש ועי' בתוס' כתובות ד' נ"ג ע"ב בד"ה בת יבמה ועי' בכתובות שם ד' נ"ח ע"א ברש"י ד"ה וכי ע"ש ונ"מ לביאת שוגג דמחייב במזונות וכ"כ בזה:

גירשה הכהן או מת כו'. עיין גיטין ד' פ"א ובסוף נדרים, ועיין בירושלמי יבמות פ"ב ה"י ועיין בהך דיבמות ד' קי"ט ע"ב בהך דר"א ורבנן וכ"כ בזה: