קודם מתן תורה כו' ובועלה כו'. עיין בה"ה, ועיין בירושלמי פ"א דקדושין דהוה זה מחלוקת דאמוראי אם צריך דוקא שיכוין לשם אישות, ועי' בתוס' ע"ז ד' ל"ו ע"ב, ועיין מש"כ רש"י בסנהדרין ד' נ"ז ע"א ד"ה נהרג, דמשמע שם דמזנות לא הוה אשתו אך י"ל דשם קאי לר"א ור"א לשיטתיה בירושלמי שם דס"ל דבעי כוונה. וע"ש ד' נ"ח ע"א דאמר שם אמו מאנוסתו ולא קאמר מפותתו והטעם דס"ל דא"צ כוונה בב"נ והויא אשת איש, אך רבינו ז"ל פ"ט מהל' מלכים הל' ו' נקט לשון מפותתו ע"ש, ועיין רש"י יבמות ד' מ"ה ע"א וד' ס"ח ע"ב דזה לא הוה בגדר קדושין רק בגדר אישות ונ"מ לענין תחילת ביאה אם קונה בב"נ או שלא כדרכה, ועי' יבמות ד' נ"ו ע"א ע"ש בתוס' ד"ה לדברים דגבי יבמה לא קנה העראה קנין גמור, ובסנהדרין ד' נ"ח ע"ב דגבי שלא כדרכה לא שייך לשון ודבק, ועי' בהך דכריתות ד' י"א ע"א גבי שפחה חרופה דאינה חייבת עד שתהא בעולה, ושם ג"כ רק ביאה כדרכה אם נבעלה להעבד אז נקראת שם חרופה די"ל דזה לא מקרי שינוי ובזה א"ש מה שהקשה התוס' יבמות ד' נ"ט ע"א ד"ה הא, וע"ש גבי לכה"ג:

ולקוחין אלו כו'. ובכסף מדברי סופרים, עיין סוטה ד' ט"ז ע"א גבי הלכה עוקבת המקרא ע"ש דכללי ופרטי הוי רק מדרבנן ונ"מ אם הוה דבר שהצדוקין מודים בו ועי' רש"י יבמות ד' ל"ז ע"א ד"ה כותי ע"ש ועי' בקדושין ד' ע"ו ע"א שאינן בקיאין כו', ועי' ברכות ד' מ"א ובירושלמי פ"א דפאה וכבר הארכתי בזה במקום אחר, ועי' מש"כ רבינו לקמן פ"ג הל' כ' ע"ש, ועי' בירושלמי נזיר פ"א הל' ב' דאמר שם דנזירות שמשון אינה תורה ובירושלמי שם פ"ז סה"א ע"ש ופ"ט ה"א אמר ר' מני לוקין על ההלכה ע"ש ועי' בתמורה ד' י"ח ע"א ובנזיר ד' כ"ה דמבואר שם ג"כ דאין לוקין על ההלכה אך זה רק בשעיקר הדין הוא הלכה אבל אם ההלכה בא לפרש הדין של תורה אז לוקין כמש"כ הר"ן ז"ל בפ"ז דשבת ע"ש וגבי נזירות שמשון דאמר בירושלמי דהוה רק הלכה אף דמבואר במכות ד' כ"ב ע"א דלוקין י"ל דזה לא גרע מן יד לנזירות אך יהיה נ"מ דאם נשאל עליו אף דלא מהני שאלה לנזירות שמשון זה רק בגדר הלכה ואינו לוקה על זה ובזה א"ש דברי המפרש במכות הנ"ל ועי' נזיר ד' ס"א ע"ב גבי נזיר עולם ובכורות ד' ט"ז ע"א ע"ש:

קודם מ"ת כו' ומשנתנה התורה כו'. עיין בהשגות, ועי' מש"כ רבינו ז"ל לקמן בפ"ב מהל' נערה בתולה הל' י"ז דרק אם נתיחדה לכך, ועי' בהל' א"ב פ' י"ח הל' ב' דוקא אם הפקירה עצמה לכל ע"ש, ועי' בסנהדרין ד' ע"ו ע"א גבי הך לאו דאל תחלל את בתך ע"ש ושם ד' פ"ב ע"א זו זונה ע"ש ותוס' שם דף נ' ע"ב ד"ה ת"ל, ועי' בהך דנדה ד' מ"ה ע"א דאמר שם א"כ פסולה כו' ר"ל משום דכיון דאמרה שנבעלה איזה פעמים אז לר"ע הוה זונה וא"ש מה שהקשה שם תוס', ועי' ברש"י יבמות ד' נ"ו ע"א דזה הלאו קאי אשפחה דלא כשיטת רבינו לקמן בהל' א"ב פי"ב עי' תוס' שם ד' ט"ז ע"ב וקדושין ד' ע"ה ע"ב ע"ש בתוס' ועי' בגיטין ד' פ"ד ע"א גבי ע"מ שתבעלי לפלוני ע"ש ברש"י ותוס' אם ר"ל דרך קדושין או דרך זנות ועי' ביבמות ד' צ"ב ע"א גבי הלכה וקלקלה אם גבי פנויה מקרי זה ג"כ קלקול וחייבת בקרבן ועי' רש"י שם ד' ס"ט ע"ב ד"ה ה"ד ע"ש וברכות ד' כ"ב ע"א ועיין בהך דתמורה ד' כ"ט ע"ב גבי אתנן ומש"כ לקמן ספ"ז מה"א ע"ש:

בת בן בנו כו'. עיין כריתות די"ד ע"ב ובירוש' כאן: