והבא על ארוסתו כו'. עי' ירושלמי פסחים פ"י ה"א וקדושין פ"ג ה"ו. ועי' יבמות ס"ט ע"ב ועי' בתוס' כתובות ד' ז' ע"ב ד"ה ר"י ע"ש דרק שלא לשם חופה ועי' תוס' יבמות ד' ל"ו ע"ב ד"ה ולא ע"ש, ולקמן בהל' סוטה פ"ב ה"ח ע"ש ועי' מש"כ הר"ן ז"ל פ"ז דכתובות על הך דדף ע"ג ע"א ע"ש:

והבא על ארוסתו כו'. עי' ב"ק ד' ע' ע"ב גבי הך דשנים אומרים בעל לפי פי' בעל המאור ז"ל שם משמע דזה ג"כ באו עדים. ועי' בהך דיבמות ד' נ"ח דאם בא עליה בבית אביה לא הוי נשואין, ותוס' שם ד"ה אלא לא משמע כן, ועי' רשב"ם ב"ב ד' קמ"ו ע"ב מוכח דביאה בלא חופה לא גמר ועי' בהך דכתובות ד' נ"ד ע"א גבי בת ארוסה מהו אך י"ל דשם ר"ל דקידשה בביאה ועי"ז נולד לו בת. ועי' בירושלמי בכתובות פ"ד הי"ד בא עליה בבית אביה ועי' בכתובות ד' מ"ח ע"ב סתם חצר דידיה כו' ובתוס' יבמות ד' פ"ט ע"ב ד"ה משתגדיל ע"ש בזה:

אבל אם היתה נדה כו'. עי' מ"ש הראב"ד ז"ל בהשגות בפי"א מה' א"ב ה"י ובדברי רבינו שם דבדרבנן ליכא חשש ורבינו לשיטתו כאן ועי' בהך דיבמות ד' ק"ז ע"א ע"ש גבי לא ניחא ליה. ועי' מש"כ רבינו ז"ל לעיל בהל' אישות פ"ד הי"ב דלקדש את הנדה לכתחלה לא. ועי' כאן ריש פ"א:

[השמטהשלא תקנו לה עיקר כו'. עייןסוטה דף כ"ג ע"ב בתוס' ד"ה ושומרת יבם ודף כ"ה ע"א ומוכח לכא' דארוסה יש לה כתובה וע' תוס' קדושין דף ס"ה ע"א אך באמת לפ"מ דמבואר בב"מ דף ק"ד ע"א גבי הך דאנשי אלכסנדריא גבי הא דהוציאו לכתובת אמכם וא"כ משכחת לה שפיר דהכתובה נכתבה ומ"מ עדיין לא הוי קדושין דעדיין לא נכנסה לרשותו אך באמת כ"כ דשם הוה זה שטר קדושין וכמו שטר סימפון המבואר בירוש' פ"ג דקדושין דהוה שטר קדושין עם תנאי כתוב בו ועי' בירושלמי יבמות פט"ו ה"ג גבי הך מעשה דאנשי אלכסנדריא ע"ש: ע"כ השמטה]

ואם יהיה שם יין כו'. עי' בירושלמי דסוטה פ"ח ה"ה ע"ש:

ויש מקומות שנהגו כו'. עי' שבת ד' ק"י ע"א גבי הך דרב יצחק כו':

ואם מת או גרשה כו' מבני חורין כו'. משום דס"ל דזה הוה כמו הך דכתובות ד' ק"ב ע"ב דדברים הללו לא ניתן לכתוב, ועי' מש"כ רבינו ז"ל בפ"ו מהל' זכיה ומתנה וה"נ כיון דעפ"י דין אין צריך ליתן לה כתובה לא נשתעבדו הנכסים מחמת מה שכתב לה:

אבל כו' שלא תקנו לה כו'. כן מוכח בהך דכתובות דף נ"ד ע"א כיון דלא תקנו רבנן כתובה ע"ש ברש"י:

וכן תקנו חכמים כו'. עי' בירושלמי פ"א דכאן דזה הויא תקנת משה רבינו. ועי' מש"כ רבינו ז"ל בפ"א מהל' אבל. ולענין אם היא מותרת לעשות מלאכה עי' כתובות דף מ"ז ע"א דמשמע רק דמבטל לה זמן דחופה ולא יותר רק אותו היום. אך י"ל דשם ר"ל מה"ת. ועי' בדברי רבינו ז"ל בהל' אבל פ"ו ה"ה דהאשה מותרת להנשא תוך ל' של אבילות רק שלא תיבעל משום דבה ליכא שמחה. רק משום שלא תתגנה מותרת בתכשיטין, עי' בכתובות דף ד' ע"א ויומא דף ע"ח, וע"ש דף י"ז ע"א בכתובות:

יש לו לאדם לישא כו'. עי' ב"ב דף קמ"ה ע"ב ע"ש ור"ל כגון שאחת מהם טהורה והשאר נדות ומברך ברכת חתנים לטהורה ויוצא גם להנדות דלא גרע מדיעבד כמבואר לעיל בהל' ו', ומ"מ השמחה לא יהיה עד שתטהר דאז מקריא נשואה כמש"כ רבינו לעיל בהל' ב'. אך באמת בזה יש לספק כיון דלכתחלה אסור לברך בחופת נדה ז' ברכות, אם בירך על הטהורה אם זה הוה כדיעבד עי' בירושלמי מגילה פ"א ה"א גבי הך דמקשה שם למ"ד דהכל יוצאין בי"ד וא"כ היאך תני מקום שנהגו לקרותה ב' ימים קורין אותה שני ימים ואמאי הא כבר קרא בי"ד ועי' בהך דגיטין דף ל"ד ע"א גבי גילוי דעתא בגיטא התם לקיומי תנאה קבעי כו'. ועי' ברכות דף מ"א ע"א ברש"י ותוס' ד"ה אבל דדוקא היכא דעבר דיעבד ועשה זה אז יצא אבל לעשות כן לכתחלה ולצאת לא, אך הירושלמי שם בברכות לא ס"ל כן רק דמברך בורא פה"א על מין שצריך בורא פה"א ויוצא ג"כ ברכת בורא פה"ע ע"ש. ועי' בהך דכריתות דף כ"ז ע"ב דר"ל דאם הפריש קרבן עשיר כשהיה עשיר ואח"כ העני שידחה הקרבן ע"ש וקשה הא קיי"ל שעני שהביא קרבן עשיר יצא, וע"כ צ"ל כה"ג כיון שזה הפריש בזמן שהיה צריך להביא לא הויא כדיעבד. ועי' ביבמות דף נ"ט ע"א גבי קידשה כשהיא נערה ובגרה מהו ע"ש אף דקיי"ל דבוגרת אם נשא אין מוציאין מידו, ודוחק לחלק בו קידש לכנס, עי' בירושלמי פ"ב דשם קידש כמי שכנס וע"כ כה"ג וכבר כתבתי בזה ועי' בכתובות דף כ"ז ע"ב גבי זכריה בן הקצב גבי הך דאמרו לו אין אדם מעיד על עצמו ותיפוק ליה דהמעיד על השבויה לא ישאנה וצ"ל דזה הוה כדיעבד עיין בתוספתא דיבמות דאם נשא אינו מוציא:

ואפילו בחולו של מועד כו'. עי' בתוס' כתובות ד' מ"ז ע"א דתוס' שבת ויו"ט מותר לישא אשה ע"ש. ועי' בהך דפסחים דף ק"ה ע"א אם מיקדש יומו וע"ש ברי"ף ובעל המאור ובמלחמות אם קובע משעת תוספות ועי' בפה"מ לרבינו פ"ד דדמאי מ"א וברש"י נדרים דף ע"ז ע"א וכבר כתבתי בזה: