אין נקראים כתובה אלא נדוניא כו'. והתוספת שהוא מוסיף על הנדוניא אם הוה דינו כחוב עי' בהך דב"מ ד' ק"ד ע"ב ותוס' יבמות ד' ס"ה ע"ב ד"ה כהא ע"ש, וזהו מה דקרא לה בירושלמי פרא פורנין ע"ש בכתובות פרק ה' הלכה ט', ופרק ז' הלכה ז' וכ"מ בזה:

וכן הזקינו כו' ושמין לה כל מה שעליה כו'. עיין בירושלמי גיטין פ' ד' הל' ג' אפילו קלוסטא דעל רישך דידי הוא, ועיין ב"ב ד' קמ"ו ע"א בייבא וסבכתא ע"ש ברשב"ם:

תיקנו הגאונים כו'. עיין בירושלמי פ' י' דכתובות הל' ג' דארמלתא דר"ה גבה לה מן המטלטלין כמנהג מקומם ע"ש, ובבלי ד' ס"ז ע"א, ועיין בפה"מ לרבינו בסוף פ"ח דבכורות דגם שבח וראוי תיקנו שיגבו ועשו אותה כבע"ח, ועיין בירושלמי נדרים פ"ט ה"ה דמשמע שם דגם גבי כתובה אף דלא גבה ממטלטלי מ"מ אומרים לו ליתן ועיין בירושלמי פ' א' דחגיגה סה"א אך שם גבי יורשים ובע"ח, ועיין בירושלמי ספ"א דכתובות הי"ד גבי ההיא אתתא דהויא פורנא כ' דינרין והיה שם חד בית דהויא שוה רק עשרה דינר ופליגי שם אמוראי אם כיון דהבית אינו שוה רק י' דינר הויא כמאן דלית לה כתובה אלא י' דינר או דמ"מ חוב הכתובה יש לה אלא דאין לה ממה לגבות ע"ש, ועיין בתוס' כתובות ד' צ"ה ע"ב ד"ה ואין ע"ש, ועיין בירושלמי פרק ג' דגיטין על הך דמלוה מעות את הכהן, וברמב"ן במלחמות שם ע"ש, ועיין רש"י ב"ק ד' י"ד ע"ב מאי טעמא לא גבו מן המטלטלין ורש"י ב"מ ד' ס"ז ע"ב ד"ה אין דס"ל דמה"ת לא חל כלל דין ערבות עליהם אף בבע"ח, ושם ד' ק"ד ע"ב ברש"י ד"ה להכי ועיין רש"י פסחים ד' ל"א ע"א דפי' שם רש"י משום דהני מעות לא הוי בעין בשעה שהאב היה חי והטעם משום דאל"כ נימא כמו דאמרינן בב"ב ד' קכ"ו ע"א גבי מלוה שעמו פלגי דכתב שם הרשב"ם הטעם משום דהוא מקנה לאביו בעין יפה ע"ש ה"נ נימא זה לכך צריך רש"י לומר דלא הוה בעין ועיין תוס' כתובות ד' פ"ב ע"א ד"ה לא מש"כ שם התוס' שהרי היבם מוחזק שהרי הוא החייב ר"ל ג"כ כן והוא שיעבד החוב בעין יפה דזה לטובתו ומיקרי מוחזק ועיין תוס' בכורות ד' נ"ב ע"א ע"ש ומש"כ רש"י בשבועות ד' ל"א ע"ב ד"ה ש"מ מוכח שם דהשיעבוד דכתובה לא חל לכתחלה רק על הקרקע וע"ש בתוס' ד"ה ש"מ מ"ש דקאי נמי אהך דהכל מודים בעד סוטה ע"ש ובאמת זה תליא כך דאם נימא דהכתובה לא חל מעולם רק על הקרקע או שחל על הכל רק דב"ד אין גובים רק מהקרקע דלפ"ז בדבר דמהני עדותו של עד אחד מה"ת אז שפיר לא נקרא משביע עדי קרקע דעדותן חל גם על מטלטלין אבל גבי עד מיתה דהויא רק עדות מחמת תקנת חכמים ומחמת דעדותו מועלת ואינו מועיל רק לקרקע ורבינו ז"ל ס"ל דמהבעל גופא חל גם על המטלטלין רק דאין ב"ד מגבין מהם משא"כ מיורשים אז לא חל כלל על המטלטלים, ועיין בירוש' כתובות פ"ט סה"ב דס"ל דלא כמש"כ התוס' ב"ב ד' קכ"ו וכתובות דף צ"ב ובכורות ד' נ"ב רק דאף שפטור מן השבועה מ"מ אין גובה מן המטלטלין, ועיין בירושלמי שבועות פ' ו' הל' ז' דאמר שם דאף אם כתב בשטר בהדיא על מנת לגבות מן המטלטלין לא מהני והטעם משום דס"ל דגבי בע"ח חל שיעבודא גם על המטלטלים אף בלא כתיבתו ומה יועיל מה שהוא משעבד המטלטלין הא בלא שיעבודו ג"כ חל אלא דמ"מ אם אין ב"ד יכולים לגבות לא מהני גם אם שיעבדם וכעין מש"כ הרי"ף ז"ל בב"ב על הך דדף קמ"ט ע"א גבי איסר גיורא דלהקנות במתנת שכיב מרע לבן שיש לו היכא דאינו יורשו כגון גר לא מהני כיון דבאמת הוא בנו רק התורה הפקיעה ומה יוסיף לן אם נותן לו במתנת ש"מ דכירושה שוייה רבנן וכבר הארכתי בזה במקום אחר, ועיין ב"ב ד' מ"ה ע"ב ע"ש אך גבי כתובה מהני כיון דע"פ דין לא משעבד זה אם יכתוב בפירוש ועיין בירושלמי כתובות פי"א הל' א' גבי יזונו בנותי אם אמרינן דר"ל מן המטלטלין ג"כ ע"ש ועי' מש"כ רבינו ז"ל בהל' מלוה פרק י"א הל' י"א ע"ש:

ועוד תיקנו חכמים כו' וכל שימכור אחר הנשואים כו'. דוקא אבל לא גובה מנכסים שמכר אחר אירוסין כמבואר שם ד' מ"ד ע"א ובפרט לשיטת רבינו ז"ל דס"ל לעיל בפ"י הל' י"א דארוסה אינה גובה ממשועבדים אף אם כתב לה כתובה. והנה בירושלמי כתובות פ' י' הל' א' מבואר שם דאם קידש אחת קודם ואחרת נשאת קודם ואח"כ נשאת אותה שקידש ראשונה היא קודמת ואף דהא ס"ל דלא נשתעבדו נכסים רק משעת נשואין זה רק דין השיעבוד אבל לגבות ממנו גובה משעת אירוסין והיא שקידשה תחלה קודמת וע"ש בירושלמי דאמר דזה תליא בפלוגתא דר"מ ורבנן אם השיעבוד הוא ממילא בגדר דין או מה שהוא משעבד עצמו וזה רק בשטר, ועיין רש"י קדושין ד' י"ג ע"ב ד"ה לאו דאורייתא ועי' רש"י גיטין דף נ' ע"א ד"ה כיון דדינא, ובאמת זהו ר"ל המחלוקת שבכ"מ ש"ד ושל"ד ר"ל אם התורה שיעבדה או השיעבוד ע"פ עצמו, וזהו ג"כ מה דמבואר בב"ק ד' י"ב דהך דעבדא כמטלטלי תליא בזה אם ש"ד ע"ש ר"ל דבדין התורה לכ"ע עבדא כמקרקעי רק בלשון בני אדם עיין רשב"ם ב"ב ד' ס"ח וד' קכ"ח וד' ק"נ וא"כ כך אם השיעבוד הוה גדר דין אז עבדא כמקרקעי ואם השיעבוד הוא מה שמשעבד עצמו הוה עבד כמטלטלי, והנה עיין בהך דכתובות דף נ"ז ע"א גבי הך דאמר מחלוקת בתחלה כו' וזה קאי אתחלת חופה ע"ש. והנה לכאורה מוכח כשיטת רבינו דארוסה אין לה כתובה דאל"כ מאי נ"מ ופליגי אם חופה בלא ביאה אם הויא כנשואין לגבי כתובה או לא ע"ש ד' נ"ו ע"א בהך בעיא דרבין ובאמת קשה אמאי לא מפרשינן בגמ' בהך דכתובות ד' מ"ח ע"ב גבי הך דר"ל דאמר שם גבי מסירה לכתובתה ע"ש אמאי לא מפרש שהיא כנשואה ליטול כתובה, אך י"ל מה דפליגי שם בכתובות ד' נ"ז אם מקרי עסוקין באותו ענין דמהני תנאי עיין גיטין ד' י"ח ע"א וב"ב ד' קי"ד וב"מ ד' ס"ז ועיין גיטין ד' ע"ו ע"א ברש"י ובר"ן ע"ש. גם י"ל לפי מה דמבואר בירושלמי ספ"א דגיטין דהמוחל שט"ח לא הויא מחילה עד דמסר ליה שטרא, וכאן כיון דגבי זה הויא תנאי ב"ד והוא דבר נמשך הויא כמו שלא מסר השטר לידו ועיין ב"ב ד' ל"א ע"א גבי אבל אכלו שית אין לך מחאה גדולה כו', ר"ל ג"כ כן דכיון דהשטר מונח הוה כל שעה כמחאה חדשה ועיין תוס' שם וא"ש ועיין תוס' שם ד' קס"ח ע"ב, ועיין תוס' בכורות ד' מ"ט ע"ב גבי דאקני בפה"ב ע"ש, אך מלשון רבינו לעיל בפ"י מוכח דס"ל דפסק כאם תמצי לומר דרבין דחופה לבד הויא נשואה גמורה, ולמ"ד דאין לה כתובה בלא ביאה א"כ אם נימא כמ"ד בכתובות ד' מ"ו דגם בלא ביאה יש דין של מוציא שם רע א"כ לפי"ז לפי מה דס"ל דאנוסה אין לה כתובה לפי שאין יכול לגרשה גם במוציא שם רע לא תהא לה כתובה כיון דעיקר הכתובה הוא ע"י ביאה ועדיין לא נתחייב לה וע' תוספתא כתובות פ' א' הוא לוקה וכתובתה קיימת ונותן לה מאה סלע ע"ש ועיין בסנהדרין דף ח', אך לפי מש"כ בשם הירושלמי דלמפרע נתחייב בכתובה אף דלא נשתעבדו הנכסים א"ש זה ועיין בהך דעירובין ד' ע"א ע"א גבי ביטל:

אלמנה כו'. והנה גם תוספת גובה בששטר כתובה יוצאה מתחת ידה אף לשיטת הרי"ף ז"ל ע"ש לפי גירסתו ופסקינן כרבי ינאי וכן ר"ל הרי"ף ז"ל בריש פ"ה דכתובות וכל זמן שהיא בבית אביה כו', ע"ש בהגה"ה ובר"ן ז"ל מה שדחקו בזה רק דהרי"ף ז"ל ר"ל אם יש כתובתה בידה אז גובה אף תוספת וכרבי ינאי לפי גירסתו:

האשה שאמרה כו'. עיין בהשגות ועי' לעיל פרק ד' הי"ג ולקמן בפרק י"ב מהל' גרושין הלכה ד' ושם לא השיג הראב"ד ז"ל:

האשה כו' ומתנאי הכתובה כו'. והנה בירושלמי מבעי לן אם התנאי כתובה דבנן נוקבין אם זה ג"כ בכלל מדרש כתובה אם לא, ועיין בכתובות ד' נ"ד ע"ב גבי תנאי כתובה ככתובה ועיין שם ד' ק"ו ע"א דאמר שם אבל לא בניו ובנותיו דמשמע דגם הבנות לא וצ"ל דשם מיירי בבנות יורשות ובלא תנאי כתובה. והנה לפי מה דמבואר בגמ' דיבמות דף קי"ז דאם נתיבמה היבם נכנס לנחלה על פיה ולפי מה דס"ל לר"י ביבמות דף מ' דאם יש אב האב קודם כאן מאי כיון דאין האב יכול לירש הנכסים עפ"י האשה הוה כמי שאין כאן אב והיבם קודם או לא ועי' בירושל' ביבמות ספי"ג גבי הוא אומר בעלתי והיא אומרת לא נבעלתי דמבעי ליה שם אם יורש בנכסי אחיו ר"ל כיון דעפ"י דין עדיין לא נגמר היבום אם יורש או לא וה"נ לר"י דס"ל דאב קודם י"ל דזה הוה בגדר יורש ובגדר יורש אין יורד על פיה, ועיין בהך דזבחים דף צ' ע"ב גבי הך בעיא דחטאת העוף ועולת בהמה ומעשר איזה מהם קודם ע"ש ובירושלמי פ' ג' דהוריות הל' ז' ע"ש, ועי' בירוש' פ' ד' דיבמות הל' ז' גבי היו שתי יבמות ועשה מאמר בזו ובעל לזו ע"ש, ועיין מש"כ בזה לקמן פ' י"ח הל' ו' אם כל היכא דאינו יכול ליטול אם הוה כמי שאינו כאן, ועיין בהך מחלוקת דאביי ורבא ב"ב ד' י"ב ע"ב אם מה דיורש את אחיו היבם ונוטל שני חלקים בנכסי האב אם זה מיקרי חלק אחד או שני חלקים, ועיין בהך דכתובות ד' פ"א ע"ב וד' פ"ב ע"א גבי יבום ואח"כ חילק דלא מהני ואמאי לא נימא שיהיה כמו בכור שנטל כפשוט דקי"ל ב"ב ד' קכ"ו שויתר ובאמת בירושלמי פ' א' דקדושין הל' ד' אמרינן כן מחמת זה הטעם ע"ש, אך באמת כך דהנה בירושלמי כתובות פ' ד' הל' י"ג מקשה דלמה ויתר הרי לא נטל כלום מחלק בכורתו ע"ש אך באמת לפי מה דקי"ל בב"ב דיהבינן ליה אחד מצרא גבי בכור כל חלקו הוה כמו חלק בכורה ועיין בראשונים דיש מחלוקת בזה גבי הך דלא יוכל לבכר אם גם חלק הפשיטות שלו או רק חלק הבכורה ע"ש, ובזה א"ש מ"ש התוס' על הרשב"ם ב"ב ד' קכ"ו ע"ב לא עשה ולא כלום דס"ל לרשב"ם ז"ל אף בחלק פשיטותו והקשה התוס' עליו דאמאי ובזה א"ש דאף חלק פשיטותו שלו הויא כבכורה ע"ש וא"כ נמצא דבכור שנטל חלק כפשוט נטל מחלק בכורה משא"כ גבי יבם דזה הוה לדידן כמו שני חלקים ולכך לא מיקרי גביה שנטל מקצת מן הירושה ולכך לא ויתר וא"ש. ובזה יש ליישב מה שהקשה התוס' ב"ב ד' ק"ח ד"ה ואחין ושם בע"ב ד"ה יכול דנימא מטעם נחלה ממשמשת והולכת ע"ש די"ל דאם מת בלא בנים ונשאר לו אח ליבם שוב פקע גדר ירושה לפי מה דקי"ל דבזה אח קודם לאביו וא"כ י"ל דנ"מ אם אח"כ מת האח בניו קודמין לאב דכאן נפקע גדר נחלה ממשמשת אף דכ"ז דלא ייבם לא זכה עדיין בנכסיו מ"מ מן האב פקע דיכול ליבם, ועיין בהך דיבמות דף מ' ע"א מה דמקשה שם לר"י היכא דאיכא אב לא תקיים מצות יבום, וע' בירוש' סוטה פ"ו דפליגי ר"ע עם ר"ט גבי ע"א אם מפסדת כתובה ע"ש, ועיין בזה דפליגי רבינו עם הרא"ש ז"ל בהל' נחלות פ' ז' היכא שטבע במים שאין להם סוף וכדומה שהיורשים נוחלים אם היא נוטלת כתובתה ועיין מש"כ התוס' כתובות דף נ"ג ע"א דב"ה ס"ל דלגרוע כחה לא אמרינן מדרש כתובה ע"ש בזה: