פוסקין לבת כו' וכסות כו'. עיין בבלי ד' ס"ח ע"א ובירושלמי פי"ב ה"א ותוס' ב"ב ד' קל"ט ע"ב ע"ש:

דבר המספיק להם כו'. עיין בירושלמי פ' ה' הל' ו' אלמנה ובניה יורדין והך אלמנה ר"ל כמ"ד דלאחר מיתה שאני ע"ש ד' מ"ח ומה דמבואר שם בירושלמי הבת זה קאי אפסק לזון את בת אשתו כמבואר שם בירושלמי פי"ב ע"ש ובד' ס"ח ע"א:

אין הבנים כו' שמא מחלה כו'. עיין בהשגות ועי' בהך דכתובות ד' מ"ג ע"ב גבי הך מגבי מאימת גביא ע"ש ברא"ש שכתב דמהני מחילתה אף דהכתובה שייך להאב מ"מ כיון דעל ידה הוא נוטל הכתובה לכך מהני מחילה דילה. וע"ש ד' נ"ט ע"ב בתוס' ד"ה כגון שנדרה היא גבי כיון דמשעבדא ליה ר"ל להתינוק ומ"מ אם גירשה אין כופין אותה להניק ואמאי היאך מהני גירושין דידיה שתפטור מהשיעבוד שמשועבדת להתינוק וע"כ צ"ל כיון דזה בא על ידה שפיר יכול למחול הוא ועיין בהך דנדרים ד' ל"ה ע"ב בר"ן ד"ה ה"ג דמהני אם פטרה מה שכותבת לו שובר ע"ש והיאך מהני זה הא כבר נתחייב ועיין נזיר דף כ"ד ע"א. אך י"ל דזה הוה כמו עשיר והעני ועיין בערכין ד' י"ז ע"ב בהך מחלוקת דשם ועיין בהך דיבמות ד' ע"ט גבי חלק מזבח מי יתיר ועיין ברש"י גיטין ד' ט' ע"א ע"ש גבי חוזר בנכסים ואינו חוזר בעבד ועיין בתוספתא פ"י דכתובות גבי הנושא את האשה וכתב לזון את בת אשתו לא מהני מה שהיא שוברת לו אך י"ל דשאני התם דכבר נתחייב לה ובזה לא מהני מחילה וכעין מש"כ התוס' ב"ב ד' קמ"ג ע"ב ד"ה ואם אמר דהיכא דלא בא עדיין לידו הריוח מהני מחילתם וה"ה דמחילה שלה ועיין בהך דכתובות ד' ק"ו ד"ה וקטנה, ועיין בהך דב"ק ד' פ"ד ע"א גבי ההוא ינוקא דבעי למשיימיה כעבד ולא נתרצה האב. ועיין מש"כ שם בהגהות אשר"י ועיין בירושלמי פ"א דקדושין דמוקי הך ע"מ שאין לך עלי שאר כסות ועונה בקטנה ואף דקטנה אינה יכולה למחול וצ"ל כמש"כ התוס' ב"ב הנ"ל דכיון דעדיין לא זכתה בהם יכולה למחול ועיין תוס' כתובות ד' פ"ו ושם דף מ"א ע"ב וכ"מ. ועיין מש"כ הראב"ד ז"ל לקמן פ' כ"ב ה"א דמחילה גרע מפרעון וזה נראה דאף לשיטת רבינו זה רק אם מחלה להבעל אבל אם מחלה להיתומים כתובתה אף דמזונות שלה הפסידה עיין בירושלמי פי"ג ובפי"א מ"מ הבנות ניזונות דאז כבר נתחייבו ולא מהני מחילתה:

בת הממאנת כו'. עיין בה"ה. אך באמת נ"ל דרבינו ז"ל ר"ל כגון שמיאנה לאחר מיתת בעלה וכמש"כ לעיל דמחילתה לגבי בנות לא מהני רק אם מחלה לבעלה ולא להיתומים ובאמת נ"ל דאף דהממאנת אין לה כתובה ומטעם שכתב רש"י בכתובות ד' ק' ע"ב דכיון דיוצאה בעל כרחו אין לה כתובה אבל מזונות דהטעם רק משום גדר מחילה וכיון דהיא עדיין קטנה לא מהני מחילתה ועיין בירושלמי יבמות פי"ג דלכך אינה אוכלת ממזונות בעלה לאחר מיתתו משום דבתנאי כתובה הוא כותב לה ואת תהא יתבי בביתי וכאן לית היא בביתו אבל הבנות יש להם מזונות:

בת ארוסה ובת אנוסה ובת יבמה. נראה דאפשר לומר דהך בת ארוסה ובת אנוסה ר"ל אם קידשה בביאה ומזה נתעברה או נתעבר' מביאה של אונס ובת יבמה ר"ל מביאת שוגג דלא קנה קנין גמור. ועיין בירושלמי פ"ג דכתובות ה"ה דגם גבי מפותה מיבעי ליה וע"כ כה"ג:

נשאת הבת כו'. עיין בה"ה אך זה רק אם נתגרשה כשהיתה קטנה אבל אם היתה נערה לא הדרה למזונות. ועיין בירושלמי יבמות פי"ג ע"ש:

[השמטהור"להירוש' ביבמות שם דאף דקי"ל דמיאון עוקר למפרע זה רק לענין איסור אבל לא לענין קנינים לדידן דקי"ל כר"י דמעשה קטנה כלום וגם נ"ל דנ"מ אם קטנה שנתקדשה לדעת אביה ומת אביה ונשאת לו בעודה קטנה ואח"כ מיאנה דאז י"ל דהקנינים נשארו ובאמת נ"ל דלשיטת רבינו בהל' תרומות פ"ו ופ"ח דמשמע שם דהא דמבואר בגיטין דף נ"ה ע"א דקטנה בת ישראל שנשאת לכהן אוכלת בתרומה זה רק בשהשיאה אביה ע"ש והך דיבמות דף פ"ט ע"ב דנקט שם ואוכלת בתרומה י"ל דמיירי שאביה קידשה ומת ואח"כ נשאת לו כשהיא קטנה וע' מש"כ לעיל פ"ד ה"ח: ע"כ השמטה]