אם בכסף הוא מקדש כו'. והמנהג שמקדש בטבעת ולא בכסף. ונ"ל דהנה עי' בירושלמי פרק ה' דנדרים דהמקדש בספר תורה שלו אינה מקודשת וטעם כמ"ש הר"ן פרק א' דקדושין גבי מנה אין כאן דבדבר שלא יצא מידו לגמרי לא הוה קדושין והנה מבואר בב"ב ד' מ"ג דמן ס"ת אינו יכול לסלק לגמרי וע"ש ד' קנ"א ע"א גבי אם מיקרי נכסו ואף דהא בגיטין דף כ' אמרינן דאם גירשה בס"ת אם אקדים זוזא לספרא כו' הוה שייך גט התם כיון שנכתב לשם גט נפסלה הס"ת אבל בס"ת כשירה אינה מקודשת והנה כעת המנהג שמקדשים בשעת חופה ותיכף הוה נשואה וא"כ יהא לו בכסף קדושין פירות וא"כ לא הוה קדושין לכך תתקדש בכלי דהוה כלבוש ועי' כתובות ד' נ"ד ע"א וסנהדרין ד' קי"ב ומש"כ רבינו ז"ל בפרק א' מהלכות מלוה ה"ה וכ"מ בזה ועי' ירושלמי נזיר פרק ה' הל' ב' דאין בע"ח גובה מתכשיטין של אשתו אך באמת ברש"י קדושין דף ט' ע"ב מוכח דכסף קדושין לא הוה בגדר קנין בלבד רק בגדר דין ע"ש במש"כ בד"ה הויה דכסף דכתב שם שתהא צורת הדינר טבועה לשמה ומה שייך זה הא גבי שטר קדושין כ"ז שלא קידשה יש שם שטר קדושין עליו משא"כ גבי כסף כ"ז שלא קידשה אין עליו כלל שם של כסף קדושין ואיך ס"ד כלל להשוותם זה לזה ועי' לעיל שם דף ה' ע"א טבעא מיהו חד הוא וע"ש דף ג' ע"א בתוס' ד"ה ואשה ושם ד' י"ג ע"א דאמר כשם שאין אשה נקנית כו' ע"ש בתוס' ועי' בגיטין ד' פ"ה ע"א גבי חוץ מקדושי כסף ובאמת זהו מה דר"ל שם בגמ' דף ח' ע"ב מנה אין כאן משכון אין כאן דר"ל כך דעיקר מה שיש לה קנין במשכון הוא ממה שהבע"ח חייב לו וכאן כ"ז שאינה מקודשת אינו חייב לה כלום וא"כ לא שייך כלל גדר משכון כיון דבלא המשכון אינה מקודשת וא"כ אינו חייב לה כלום וא"כ אמאי יחול המשכון ועי' כתובות ד' ק"ב ע"א גבי כתב שטר לכהן ע"ש מה דמקשה א"ה אמאי בנו אינו פדוי ועי' בירושל' פרק ג' דקדושין הל' ב' גבי הך דרבי אבהו דאמר אשה לא קניתי ואת אמר זיל הב ע"ש ובאמת עי' מ"ש התוס' קדושין ד' נ"ב ע"ב ד"ה המקדש אמאי גרע מע"מ שאדבר לך לשלטון ע"ש בתוס"י אך באמת עיקר הטעם דהוא אין יכול למכור והיא אינה קונה וכ"ז שלא קנתה לא הוי קדושין וכמבואר שם דנ"ג ע"ב ודנ"ד ע"ב דאינה יכולה ליתן במתנה וזהו מה דר"ל שם ד' נ"ג אם יש בה דין חלוקה ר"ל אם מה שנותן לו אם הוי קנין ולכך יכול ליקח בו קרבן אחר כנגדו ואמר דאין בו דין חלוקה ואינו יכול ליקח ועי' בהך דחולין ד' ק"ל ע"ב גבי הך דריב"ב דאמר יכול אפילו חזה ושוק דין ע"ש ברש"י, אך באמת דר"ל דכיון דמשולחן גבוה קזכו לא שייך בו כלל גדר משפט ואין בו כלל דין זכיה כמבואר בקדושין הנ"ל וע"ש דף קל"א גבי תשעה נכסי כהן ועי' ב"ק ד' י"ג ע"ב גבי תודה שהזיקה ועיין בהך דיבמות ד' ק"א גבי ספק מאיזה בית אב אם כופין אותו לעבוד ע"ש בתוס' ובירושלמי ועי' תמורה דף ז' ע"ב גבי חטאת ואשם שאין זכין בהם בחייהם ע"ש דכ"ז שלא קרב לא זכו הכהנים בהם כלל אף שבא לידם ועי' ערכין ד' ל"ד ע"א מי דמי קדשיו לאו ברשותו ע"ש ברש"י ועי' ב"ק ד' קי"א גבי אם לא הקריב הקרבן ע"ש בירושלמי דאנשי משמר שנתעצלו ולא הקריבו כו' דנוטלין ממנו המשמר השני ע"ש בפיה"מ לרבינו, ולכך גם באיסורי הנאה אינה מקודשת משום דאינה קונה וא"ש מ"ש התוס' שם ד' נ"ו ע"ב ועי' תוס' ע"ז ד' ס"ב ע"א וסוכה ד' ל"ה, והנה גבי גט לדידן כו' דקי"ל בגיטין דף כ' דאקנויי אקני ליה רבנן לבעל ע"ש וזה ודאי אם יגרש אותה וימסור לה הגט אבל אם לא ימסור לה הגט לא אקני ליה וא"כ בשעת מסירת הגט אז נעשה גט ולא קודם ועי' בר"ן שם על ד' כ"ב ע"ב ע"ש והוה כמו כסף ועי' מש"כ רש"י ז"ל בגיטין ד' ע"ח ע"ב ד"ה והא אגיד גביה שפירש שם הטעם משום ונתן בידה ולא פירש הטעם משום כריתות כמבואר שם בגמ' ע"ש ועי' בתוס' כתובות דף ל' ובאמת בירושלמי פרק א' דגיטין אמר שם הטעם כמ"ש רש"י ע"ש כו' אך משום דרש"י ז"ל ר"ל לפי עכשיו דתיקנו רבנן שיהא לבעל וזה רק אם מתגרשת אבל אם אינה מתגרשת אז הוה שלה ולא שייך הטעם משום כריתות דאגיד גביה רק משום דאין הגט בידה לגמרי ועי' בירושלמי שם פ"ב גבי כתב על הקרן של פרה ע"ש, אך לפי שיטת רש"י דכסף קדושין לא מטעם קנין לבד רק מחמת דין א"ש, ועיין בירושלמי פ"ב דקדושין ה"א גבי חטף סלע מידה כו' ואמר שם במה קידשה ופליגי שם אם הקנתה לו הסלע או אמרינן שהוא סלע אחר ועיין רש"י קדושין ד' נ"ב דפירש שם דאחילתיה ולא משמע דהקנתה לו רק דלא אמרה אין שקלי ודידי שקלי והוא מהך טעמא דס"ל דאין צריך בזה גדר קנין רק הוא דין ועי' בירושלמי גיטין פ"ח גבי קרוב לזה כו' דאמר שם לענין שכר הסופר שנו ור"ל ג"כ כה"ג דאם הוה גט נמצא האשה משלמת שכר הסופר ואם לאו אז הבעל משלם וכמ"ש:

ואם קידש בשטר כו'. ואם השטר קדושין צריך קיום אם מקדש ע"י שליח עי' גיטין דף י' ע"א דפליגי בזה רש"י ותוס' דמדברי רש"י שם משמע דאין צריך קיום ובתוס' שם ד"ה כי מוכח דצריך קיום גמור ע"ש, ועי' מה דפליגי רבינו והראב"ד ז"ל בהל' עבדים פרק ו' הל' ז' ע"ש בהשגות ובהל' גרושין פרק י"ב הל' ב' ע"ש ומש"כ רבינו ז"ל ספ"ז מהל' גרושין ע"ש בה"ה אך זה רק להחזיקה בגרושה אבל מתגרשת לכו"ע בלא קיום וכן לגבי שחרור כן ועי' במש"כ רבינו ז"ל לקמן בפרק א' מהל' גירושין הל' י"ג דאמר דהטעם דבעי עדים משום דאי אפשר להתיר א"א בלא עדים וכן הוא בירושלמי פרק ג' דקדושין הל' י' אין עד אחד בא"א כלום ועי' בהך דיבמות ד' ק"ה ע"ב ע"ש בינו לבינה מי ידע וכיון דא"א להתירה שוב לא הוי גט כלל דאין זה כריתות ועיין מש"כ רשב"ם ב"ב ד' ק"ע ע"א ד"ה רבי ע"ש דמשמע דס"ל דעדי מסירה אינן פועלים בהגט רק בהגרושין, אבל גבי קדושין א"צ זה וע' תוס' יבמות ד' ל"א ע"ב ד"ה למעוטי ורש"י גיטין ד' פ"ו ע"א ע"ש:

וצריך שיכתוב כו'. וכגט משמע מלשון רבינו דסתם פסול בקדושין כמו לגבי גט ועי' בירושלמי גיטין פ"א הל' א' בהך בעיא דר"א דאמר שם מה אם גיטין כו' שהוא צריך לשמה ר"ל דסתם פסול כתב שלא לשמה נגעו בה גירושין ר"ל שיש בו ריח הגט והוא פוסל וכ"ש קדושין שאין צריך לשמה ר"ל שסתם כשר ודאי יש בו חשש קידושין אם כתב שלא לשמה, ועי' בהך דגיטין דף י' ע"א ע"ש:

ומתיחד עמה בפני עדים כו'. עי' בה"ג בהלכות קדושין דמשמע לכאורה דבעי שיראו עדים שבא עליה ולא די ביחוד ע"ש וכן ס"ל לבה"ג ז"ל גבי זנות בהל' עריות דלא אסרינן על בעלה עד שיראו כמכחול כו' והך דקדושין דס"ה ובגיטין בכ"מ ס"ל כך דהנה עי' לקמן בדברי רבינו פרק י"א הל' א' גבי כתובה ובהל' נערה בתולה פרק א' הל' ט' ע"ש ובהל' א"ב פרק י"ט הל' ג' מבואר מדברי רבינו דס"ל דנשואין עושה אותה כדין בעולה מה"ת ועי' תוס' כתובות ד' מ"ט ע"א וד' כ"ט ע"א ד"ה ועל ודף ל"ה ע"ב ד"ה הממאנת וברש"י שם, ותוס' גיטין ד' פ"ה ע"א ד"ה חוץ לא ס"ל כן רק כך דהנה בירושלמי פרק ו' דיבמות אמר שם על הך מתניתין דמן הנשואין לא סוף דבר מן הנשואין רק דתליא בביאה ע"ש, אך באמת זה ר"ל הגמ' דיבמות ד' נ"ז ע"ב בהך דיש חופה לבתולות ע"ש ברש"י ולא ר"ל משום קנין רק דר"ל אם מה דאמרינן הן הן כו' אם זה הוה כמו שהתורה אמרה כך ואז אף אם יתברר לן שלא נבעלה מ"מ הוה בעולה ממש או זה רק גדר סברא ונ"מ דהיכא דלא שייך הדין כמו גבי חופה בלא קדושין שוב לא הויא כבעולה וע' מש"כ רש"י ז"ל ביבמות ד' מ"ב גבי כותית זונה ע"ש וד' ס' ע"ב וד' צ"ז ע"ב וכ"מ בזה ועי' בתוס' יבמות ד' ע"ט בשם הירוש' גבי שפחה משומרת ע"ש והירושלמי ס"ל דגבי קנס לא אזלינן בתר דין דהא מבואר בירושלמי פרק א' דכתובות הל' ב' דבתולה מן הנשואין יש לה קנס ועי' שם בהל' ד' אמר ג"כ כן והולך לשיטתיה בהך דפרק ו' דיבמות הנ"ל, וס"ל לבה"ג דהא דנשואה כבעולה הוא רק משום דין אבל היכא דבעי פעולה אז אין הדין כן ונ"מ שתהיה מקודשת ע"י זה וכן שתאסר על בעלה ע"י זה לא. אבל לגבי כהן שפיר מיקריא זונה דאז רק משום דין ולא משום פעולה ועיין מש"כ בזה בדברי רבינו פרק א' מהל' א"ב הל' כ"ב ע"ש, אך בהמגרש את אשתו ונתייחדה עמו אז הוי זה גדר דין ולא משום פעולה עיין מש"כ רבינו ז"ל פרק א' מהל' גרושין הל' ה' ע"ש מש"כ בזה. ובזה א"ש דברי הירושלמי בסוטה פרק א' ודברי התוספתא גבי נתיחדה עמו בע"א שחרית וכו' דכבר עמדו ע"ז היאך מצטרפין הא בקדושין בעיא שני עדים ובזה א"ש דכה"ג הוי זה גדר דין ועי' מש"כ רבינו ז"ל פרק י' מהל' גרושין הל' י"ח ובהל' נחלות פ' א' הל' ט' ע"ש בדברי הה"מ ומש"כ רבינו ז"ל בפיהמ"ש בהך דעדיות פ"ד מ"ז ע"ש ועי' ברש"י יבמות ד' י"ד ע"ב ע"ש, ונ"מ דלאחר קדושין אם נתיחדה הויא בעולה ודאי דאז הוי דין:

והמקדש בביאה מסתמא דעתיה כו'. עי' בירושלמי פרק ו' דיבמות סוף הל' ה' הדא אמרה כה"ג שקידש כו' ר"ל משום דהנה רבינו ז"ל ס"ל לקמן בפרק כ"ד מהל' אישות דגבי חייבי עשה לא הויא מקח טעות ע"ש וא"כ י"ל דדעתיה אגמר ביאה אך דע"י זה עובר בעשה משא"כ לר"א דס"ל דהויא זונה והויא לאו וא"כ מסתמא בתחלת ביאה כוונתו לקדשה ועיין מש"כ שם:

היה מדבר עם האשה כו'. עי' בה"ה ז"ל מש"כ בשם הרשב"א שצריך שיטול הכסף ממנה ויחזור ויתננה לה, והנה עי' בתוספתא קדושין ס' פ"ג גבי התקדשי לי בדינר זה של כסף ונמצא של זהב דצריך ליטלו ממנה ולהחזיר וליתן לה, ועי' רש"י גיטין ד' ל"ב ע"ב ד"ה דיבור שכתב ומיהו המעות לא בטלו שאם חזר וקידשה בהם מדעתה הוי קדושין משמע דא"צ ליטול ממנה, ועי' בקדושין ד' מ"ו ע"ב ד"ה ושמ"מ ע"ש בתוס', ועי' בהך דב"ב ד' צ"ב גבי מקח טעות אם צריך לשלם אותן המעות ע"ש בתוס' ד"ה אי, ועי' תוס' ב"ק ד' מ"ה ע"א וד' קי"ב ע"א גבי רבית בד"ה אעפ"י ותוס' ב"מ ד' כ"ט ע"א ד"ה והוה שואל, אך צריך לחלק בין היכא שביטול הקדושין היה על ידו ובין היכא שהביטול היה על ידה כמו בהך דרש"י גיטין הנ"ל, אך באמת י"ל דכיון דהך דתוספתא הנ"ל מיירי בהטעה לשבח א"כ לא מקרי מקח טעות לגמרי משום הך דר"ש עי' תוס' סנה' ד' נ"ג ע"א ועי' בהך דכתובות דצ"ג ע"ב גבי הך הותירו זוזא חדתא מוכח מרש"י דגבי מטבע לא שייך שינוי ע"ש, וזהו מה דר"ל בירוש' פ"ב דקדושין סלע דרכו להחליף ר"ל ולא שייך למימר זהו הסלע שגזל, ועי' בהך דשבועות דף מ' ע"א בהך דרש"י ותוס' גבי ממין הטענה במטבע ועי' בסנהדרין ד' ע"ב ע"א דלכאורה משמע שם דלגבי מטבע שייך ג"כ דהוה בעין אך באמת הא בשבת דצ"א ע"ב מוקי להך דהגונב כיסו בנסכא ע"ש, ועי' בירושלמי ספ"ו דדמאי אם החליף את המטבע חייב באחריות משמע דשייך שינוי בזה ועיין בירושלמי ספ"י דשביעית גבי ערבון דזהוב דרכו להשתנות ובהך דב"ק ד' צ"ז גבי מלוה את חבירו על המטבע ע"ש:

וכן עדי הקדושין והגירושין כו'. עיין בה"ה מש"כ בשם הרשב"א ומשמע דס"ל דאין צריך העדים לקדושין מחמת שבלא הם לא הויא כלום, רק משום דאמרינן דלא נתכוונו לקדושין, ועיין בהך דיבמות ד' ק"ה ע"ב גבי בינו לבינה כו' מבואר דלדידן לא מהני זה אף אם ב"ד רואין אותו מבחוץ וע"ש ד' ק"ב ע"ב בתוס' ד"ה וקתני, ושם ד' מ"ז ע"א ד"ה יש לך עדים משמע שם מדברי התוס' דגבי גירות די שרואין אותו מבחוץ. אך באמת שם יש ב' פסוקים דשם ד' מ"ה ע"ב יליף ר"י דגר צריך ג' ממה דכתיב משפט ע"ש ברש"י ותוס', וכאן יליף מושפטתם אך באמת גבי גירות צריך שני דברים אחד שיהיה גר והב' שיפסקו שהוא גר, והא דיליף מושפטתם צדק הוא לפסוק שהוא גר ולכך בזה די אף אם הם רואים מבחוץ שנתגייר והך דר"י הוא בשביל קבלת המצות. וע"ש בתוס' ד' מ"ה ע"ב ד"ה מי לא טבלה דהיכא דידוע לכל כאילו עומדים שם וזה ר"ל לקבלת הגירות שמתרצה להיות גר ועיין תוס' סנהדרין ד' ס"ח ע"ב ובתוס' שבת ד' ס"ח ע"א, ועיין תוס' ב"ב ד' קמ"ג ע"ב גבי הך דרב ספרא דאף דהיכא דצריך ב"ד מ"מ כיון שידוע עפ"י סברא הויא כאלו התנו בפני ב"ד ועיין ב"ק ד' ע"א ע"ב גבי מודה בקנס כיון דמת כמאן דהודה דמי ואף דהודאת קנס בעי בפני ב"ד ועיין מש"כ בזה בהל' א"ב פי"ג, ועיין תוס' גיטין דף ד' ע"א ד"ה וקי"ל דמשמע דאין עדי קדושין פועלין בעצם הדבר. ועיין שם ד' י' ע"ב והודאת בע"ד דשם ר"ל לא בגדר בירור רק גדר חיוב כעין הך דב"ב ד' קמ"ט ותוס' שם ד' מ"ד וב"ק ד' ק"ד ותוס' כתובות ד' מ"ד ע"א גבי שני שטרות וד' ק"ב ועיין מש"כ רבינו ז"ל בהל' א"ב גבי גירות בפי"ג ה"ט ובהל' עבדים גבי שחרור דפעולת דברים שכבר נתגיירה הוה גדר גירות ועיין מש"כ התוס' ב"ב ד' קס"ה ע"א גבי עדי חתימה ע"ש. ובזה י"ל מה דלכאורה קשה על מ"ד בקדושין ד' ס"ה דהמקדש בעד אחד אם שניהם מודים הויא קדושין למה לא הקשה מהך תוספתא המובא בירושלמי סוטה פ"א נתייחדה עמו בעד אחד שחרית כו' ודוחק לומר דשם מיירי שמכחישין. אך כך דבאמת כבר כתבתי דהך דעדי יחוד הוא רק גדר דין וזה שייך רק היכא שהדבר נגמר על פי העד אמרינן דכך הוא הדין אבל בעד אחד דאם מכחישין אותו אינו כלום שוב לא ראה כלום כיון דלא ראה הביאה בעצם ועיין במרדכי פ"ג דקדושין דכתב דזה רק כמו דבר המוכיח על דבר ע"ש. ובזה יש ליישב דברי הירושלמי בסוטה שם גבי עדי סתירה ועיין תוס' גיטין ד' ל"ג ע"א ד"ה רבי, ע"ש שכתבו דלבטל השליחות ג"כ צריך שני עדים משום דאין דבר שבערוה ע"ש. ועיין מש"כ הר"ן ז"ל בפ"א על הך דדף ח' גבי לדידי שוה לי גבי קדושין דצריך שהעדים יהיו יודעים שדרכו לשקר דאי לאו הכי הוה כמו מקדש בלא עדים ע"ש. ועיין לקמן בהל' ט"ו:

בגרה כו' וכן אם השיאה כו'. עיין תוס' קדושין ד' י' ע"א דמספקא ליה גבי קטנה ע"ש וע"ש ד' מ"ג ע"ב ברש"י. ובאמת זה הוה מחלוקת דתנאי בנדרים ד' פ"ט ע"ב ר"י ורבנן ובכתובות דף מ"ג ע"ב ג"כ פליג כה"ג, ועיין בכתובות ד' נ"ג ע"ב גבי הך דעודה בבית אביה לכאורה משמע שם להיפך וע"ש בתוס' ד"ה אלמנה ובירושלמי פי"ג דיבמות ועיין ברש"י יבמות ד' ק"ט ע"א ד"ה קטנה ע"ש ועיין בירושלמי גיטין פ"ו דלכאורה מבואר דאביה יכול לקבל גיטה אך הרמב"ן ז"ל במלחמות לא פירש כן ע"ש אך כל זה לקבל גיטה אבל זה ודאי דיצאה מרשות האב לאחר הגט כמבואר בכ"מ:

נתקדשה קודם שתבגר כו'. עיין בדברי ה"ה ובכס"מ בשם הר"ן. והנה באמת עיין בדברי בה"ג בהלכות קדושין משמע דמחלק בין קטנה לנערה דגבי הך דשמואל וקרנא שם גרס נערה ובהך דרב ורב אסי גרס קטנה. והנה עיין בירושלמי כאן בהך מחלוקת דר"י ור"ל אמר שם דבנשואין מודה ר"ל דאינה יכולה להנשא בלא דעת אביה, והנה באמת בירושלמי מוכח דלר"ל גם קטנה יכולה לקדש עצמה אם יש לה אב בלא דעת אביה דלא כמ"ש התוס' ד"ה צווח, ועיין בתוספתא דיבמות פי"ג מבואר שם דקטנה שקידשה א"ע בחיי אביה אין קדושיה קדושין ואין נשואיה נשואין ובגמרא כאן ד' מ"ה ע"ב הוי זה מחלוקת. אך באמת הוא כך דהא דפליג בגמ' דילן ר"י ור"ל גבי נערה הטעם של ר"י הוא רק מחמת דאין לה כח להפסיד זכות האב שזכתה לו תורה ור"ל ס"ל דקדושין לא הוי הפקעה מרשות האב רק שנתוסף עוד לאחר זכות בה, ועיין כתובות ד' ל"ט ע"א וד' מ"ו ע"ב ותוס' קדושין ד' ג' ע"ב ד"ה וכי תימה ונ"מ זה ג"כ לשיטת רבינו ז"ל דהאב יכול להפר כל נדרים ובעל אינו מפר רק עינו נפש ובינו לבינה גבי ארוסה בשאר נדרים י"ל דהאב לבדו מצי מפר, אך זה אם נימא דלא נגרע זכות האב באירוסין רק שנתוסף עוד לאחר זכות, אבל אם נימא דנגרע זכות האב לא מהני הפרה אף בדבר שאין הארוס יכול להפר. ועיין במה שכ' הר"ן ז"ל בנדרים ד' ע"ה גבי יבמה ובדברי רבינו ז"ל שם בפ' י"ג ובפ' י"א, ועיין בירושלמי שם פ"י ה"ו דהוה בזה בעיא דלא איפשטא ובזה פליגי ר"י ור"ל דכאן ולכך ס"ל לר"י דאינה יכולה לגרוע כח האב ועיין בקדושין שם ד' י"ט ע"ב גבי יעוד ובירושלמי פ"א דיבמות מוכח דס"ל דגם גבי יבום כה"ג אף למ"ד קדושין תופסין ביבמה ועיין מש"כ בזה לקמן פ"ג הי"ז ע"ש ור"ל ס"ל דזה לא מקרי גרוע זכות ולכך גבי נשואין גם הוא מודה ולכך גבי נערה אם נתרצה האב הויא קדושין, ועיין בירושלמי דמבואר דצריך למחות ולא די בסתם ונ"מ דאם מת האב י"ל דהוה קדושין עיין ד' ס"ג ע"ב ועיין מש"כ בזה בסוף הלכות מכירה פ"ל הל' א', ובהך דכתובות ד' י"א ע"א גבי גר קטן ועיין בדברי ה"ה פ"ד מהל' זכיה ומתנה ה"ג מש"כ בשם הרמב"ן ז"ל ע"ש ועיין בהך דעירובין ד' ע"א ובדברי הירושלמי פ"א דתרומות אם למפרע הוא תרומה או מכאן ולהבא ונ"מ כאן לגבי קדושי ביאה אבל גבי קטנה בודאי בעי הקדושין לדעת אביה דבלא אביה אין כאן קדושין כלל ואם מת ודאי לא הויא קדושין לכו"ע וכן מבואר בדברי בה"ג ע"ש וזהו מה דאמרינן בקדושין ד' י"ט ע"א אומר אדם לבתו קטנה כו' ע"ש בדברי התוס' שם והראשונים ובאמת ה"פ דבאמת גבי קטן וקטנה מה דלא הוו בני קדושין הוא גזירת הכתוב כמ"ש רש"י כתובות ד' ע"ג ובכ"מ רק אם יש לה אב הא שפיר בגדר קדושין, ועיין מש"כ התוס' סנהדרין ד' ס"ח ע"ב דנהי דקטן אין לו זכיה מ"מ לזכות בגופו מצי זכי ע"ש וזהו דר"ל ג"כ דאביה יכול להקנות יד שלו שיש לו בה לעצמה ונ"מ דאף אם אח"כ מת האב מ"מ יש לה יד לקבל קדושין מחמת קנין האב ומביא ראיה מיעוד לר"י בר"י דלדידן דקיי"ל דאין האמה העבריה יוצאת במיתת האב ובודאי יכול ליעדה גם אחר מיתת האב וע"כ כה"ג. ועיין בהך דגיטין ד' פ"ה ע"א גבי חוץ מקדושי קטן ע"ש בזה, וזהו כוונת רבינו ז"ל כאן דברישא מיירי כשהיתה קטנה בשעת קבלת הקדושין ובזה לא מהני אף ריצוי ובסיפא ר"ל כשהיתה נערה. ובאמת אם נימא דצריך דוקא נתרצה ולא סתם א"כ י"ל דהוה כמו מקדש בלא עדים דמאן לימא לן דהאב יתרצה על זה וכמ"ש הר"ן ז"ל בפ"ק, וע"כ משום דסתם ג"כ מהני, ועיין מש"כ בזה בהל' סנהדרין פ"ז ה"ב. ועיין בסוטה ד' כ"ה ע"א גבי עוברת על דת מה שהקשה שם עבדינא מידי דאתי בעל מחי ע"ש. ועיין בהך דנזיר ד' כ"ח ע"ב גבי מיחוי שמחוהו קרובים ע"ש ועיין בהך דכתובות ד' י"א גבי הך דניחא להו במה דעביד אבוהון ושם ד' מ"ד ע"א גבי הגיורת שנתגיירה ובתוספתא פ"י דכתובות גבי הנושא את האשה ע"מ לזון את בתה ושברה לו לא כל הימנו ע"ש ועיין במש"כ רש"י ז"ל בגיטין ד' י' ע"א דקדושין חוב הוא לה דעדיין לא חייב במזונות ע"ש:

כל העושה שליח כו'. עיין בהשגות מה שהקשה דהוה כמו מקדש בלא עדים. הנה לכאורה קשה הא גבי חליצה ג"כ הב"ד הם עושים הדבר לא בירור וא"כ למה סגי שם רק באשתמודענא כמבואר ביבמות ד' ל"ט ע"ב ע"ש ברי"ף. ונ"ל כך דרבינו הולך לשיטתו דס"ל בהל' י"ח דדי אם כותב השטר מדעת השליח לקבלה, והרמב"ן חולק על זה ובזה פליגי דרבינו ז"ל ס"ל דתיכף כשנעשה שליח יש עליו שם הדבר ועי' קדושין ד' מ"ג גבי הך דשליח נעשה עד ותוס' ב"ב ד' פ"א מה דפליגי עם רשב"ם אם יכולים הבעלים לקרוא אם הביא השליח ע"ש ועיין מש"כ רבינו ז"ל בזה בהל' תרומות פ"ד ה"ט ובהשגות שם ומשום דס"ל לרבינו כיון דלא בטלו מתורת שליח דשם מיירי בשותף או בבן בית וכדומה רק שביטל את השליחות וכיון שהתחיל להלוך מקרי התחיל בשליחותו ושוב אינו יכול לבטל את השליחות ועיין בהך דב"מ ד' צ"ד בעלים באמירה ע"ש בתוס' ועי' בירושלמי שביעית פ"ח ה"ד דהוה בזה מחלוקת ר"י ור"ל אם שכר רגליו הוא נותן לו או מה שעושה הפעולה ע"ש וב"ק ד' קט"ז ע"ב ומש"כ בזה בדברי רבינו בהל' שכירות פ"ט ה"ח ע"ש בזה וא"כ גבי תרומה דכבר הלך אינו יכול לבטל השליחות רק אם ההילוך לא היה כמו שצוה לו בעל הכרי אז לא מקרי התחיל בשליחות כגון שאמר לו תרום מן הצפון ותרם בדרום אף דלא הויא קפידא, וא"כ נגמר הדבר כאן וא"צ עדים על זה, והרמב"ן ז"ל ס"ל דלא מתחיל השליחות רק בשעת הקדושין וא"כ צריך שיהיה מתחלה קדושין דהיינו שיהיה מתחלה נכתב לדעתה, ולכך כאן ס"ל לרבינו ז"ל דגבי שליח לקדש לאשה זה הוה דבר בפני עצמו ולכך א"צ עדים והראב"ד ז"ל ס"ל דזהו ג"כ מן גדר הקדושין ולכך צריך עדים משא"כ בחליצה דהב"ד הוא רק בגדר דין אף דמעכב מ"מ לא איכפת לן. והנה גבי שליח לקבלה דצריך עדים הטעם כך דהנה עיין ברש"י קדושין ד' ו' ע"ב ד"ה הרי את מותרת דאמר שם דגט הוא מתירתה לכל שהיתה אסורה על ידו. והנה לכאורה קשה למ"ד אין קדושין תופסין בחייבי לאוין א"כ ע"י גט נאסרה לכהן ואין קדושין תופסין בה על ידי הגט. אך באמת כך דהנה קדושין עושה ב' פעולות אחד מה שקנויה לו ואחד מה שנאסרה על אחרים ועיין בהך דגיטין ד' פ"ב ע"ב גבי בעיא דקדושין היאך וכן הדין גבי שפחה חרופה בגיטין ד' מ"ג דשם רק שהיא מיוחדת לו ולא שאסרה על אחרים כמש"כ לקמן בזה פ"ד הי"ו ע"ש ובגט עושה ב' פעולות אחד שפוטרה ממנו ומתירה לאחרים, ועיין מש"כ רש"י ז"ל קדושין דף ט' ע"ב ד"ה ודעת מקנה וד' ב' ע"ב וד' ז' גבי מה דמקשה ונפשוט קדושי בכולה והנה ריח הגט דס"ל לרבינו דפוסל לכהונה מה"ת והוא רק שפוטרה ממנו אבל אינה מתירה לכו"ע ואסורה משום א"א, עיין בגיטין ד' פ"ב וביבמות ד' נ"ב ע"ש ומ"מ אסורה לכהונה מה"ת הרי חזינן דהפסול שנפסלת מן הכהונה לא משום ההיתר לעלמא רק משום מה שפוטרה ממנו וא"כ בהך דהתירה לכל אדם לא אסרה על כהן ועיין בתוס' גיטין ד' פ"ב ע"ב דריח הגט מ"מ אם מת הבעל מתיבמת ליבם ע"ש הרי חזינן דהיבום אינו מה שהיא של הבעל רק מה שהיא אסורה לעלמא. ועי' בגיטין ד' פ"ג ע"ב מה דמקשה והרי יבם דבעל אסור כו' ועי' בקדושין ד' י"ד ע"א וד' ט' ע"ב וכ"מ בזה, וזהו מה דאמר בגמ' דיבמות ד' נ"ב ע"א בעי מיניה אביי וכו' נתן לה גט כו' גט דמהני בא"א כו' ע"ש ברש"י ומה דמקשה שם מן יהיב לה ניירא ר"ל כך דגט דמהני בא"א ר"ל לאוסרה על יבם אם מת בעלה משא"כ בריח הגט דאם מת הבעל מותרת ליבם ע"ש בגמ' וא"ש, וה"ה גבי קדושין ג"כ נעשה שני דברים ע"י הקבלה שלה היא נאסרה לכו"ע וע"י הנתינה שלו היא נקנית לו, ועיקר הטעם דדבר שבערוה הוא מה שנאסרה לכו"ע וזה ע"י קבלתה ובאמת עיקר הדבר מה דמרבינן שליח לקבלה הוא כמו שנעשה לה יד חדש וזה תליא בהנך ב' תירוצים דגיטין ד' כ"א ע"א, ועי' בירושלמי פ"ד דמעש"ש התורה זיכתה אותה בדבר שאינו שלה ע"ש וזהו מה דאמר בגיטין הנ"ל ד' כ"א הנ"ל שכן אב מקבל גט לבתו קטנה ע"ש ר"ל דשליחות לקבלה ג"כ מטעם זה דהתורה נתנה לה זכות שתעשה עוד יד ועל זה צריך ב' עדים ומדעתה וזהו כונת רבינו ז"ל בהל' גירושין פ"ו ה"ט ואין מעידין על הקטן ע"ש ר"ל דהעדות דשליחות לקבלה הוא על פעולתה וא"כ צריך להעיד עליה ועל הקטן אין יכול להעיד ונ"מ דיוכל להיות דאם עשתה שליח לקבלה ואח"כ נשתטית יכול לקבל הגט דשוב א"צ דעתה. ועי' במה דפליגי רש"י ותוס' בהך דגיטין ד' ס"ד ע"ש ומש"כ רש"י ז"ל בגיטין ד' י' ע"א ד"ה חזרה מה דדייק שם דכיון דבטל משלח שליחותו דשליח ע"ש ועי' קדושין ד' נ"ט ע"ב דאמר שם נהי דבטלה מתורת שליח, ובגיטין ד' ל"ב ע"ב אמר דבטלה שליחותיה דשליח ר"ל לא השליח בעצמו רק שליחותו וזה ר"ל מה דפליגי בקדושין שם גבי הך דחזרה ע"ש בתוס' ד"ה לא מש"כ שם אך ר"ל כך דלא בטלה השליח בעצמו רק לשליחותו ועי' מש"כ רש"י ז"ל שם ד' ע"ח ע"ב ד"ה אם שלו ג"כ משום דבטליה ומה שייך לומר בטליה הא היא נעשית א"א קודם הקדושין של השליח. ועי' שם ד' ע"ט ולא דמי להך דפסחים ד' צ"ח ע"ב דשם יכול למשוך עצמו מן הפסח אך י"ל דנ"מ כגון אם מת הראשון קודם שקידשה שליח ועי' בירושלמי ריש פ"ג דכאן ובר"ן ובמרדכי בגיטין בשם תשובת רש"י, ובזה הוה הך מחלוקת דר"י ור"ל אבל אם ביטל להשליח עצמו י"ל דלא מהני, ועי' בירושלמי גיטין ריש פ"ד דמביא ראיה משם דאינו יכול לבטל שליחותו בדברים ר"ל מדאמר ליה גט שנתתי לך בטל ולא אמר שמבטל השליח ואף דקיי"ל דהגט אינו בטל זהו רק הגט, אבל הגירושין הוא מבטל, אבל השליח עצמו אינו מבטל, ועי' מש"כ בדברי רבינו ז"ל פ"ו מהל' גירושין הל' י"ח:

השליח נעשה עד כו'. עי' בה"ה גבי קדושי כסף ובתוס'. והנה באמת לשון הירושלמי דאמר כיון שהאמינתו תורה אפילו קידשה בכסף כו' אינו כנוגע בעדותו ר"ל כך דס"ל הא דנוגע פסול הוא רק להעיד בב"ד אבל בדבר דהעדות הוא גוף הדבר אין נ"מ בין נוגע או לא וא"כ גבי קדושין דהעדים נעשו עדים בשעת הקדושין דבלא הם לא הוו קדושין כלל קדושין וא"כ ממילא נעשו עדים ואח"כ מה שאומרים בב"ד לא שאז נעשו עדים רק שאומרים שכבר נעשו עדים שהתורה עשתה אותם כבר עדים ולכך א"צ דרישה וחקירה גבי קדושין וגיטין דדרישה וחקירה לא בעי אלא שעכשיו נעשו עדים משא"כ בעדי קדושין וגיטין שכבר עשתה אותם התורה עדים וזהו ג"כ מה דר"ל בב"ב ד' קנ"ט ע"א גבי היה יודע לו עדות עד שלא נעשה גזלן כו' ע"ש ותירץ כגון שהוחזק כתב ידו בב"ד ע"ש ברשב"ם ותוס' אך ר"ל כך דאף דעדים החתומים על השטר נעשו כמי שנחקרה עדותם בב"ד קודם שנעשה גזלן מה"ת אך מ"מ כיון דמדרבנן בעי קיום הוה הקיום כמו שמגידים עכשיו וא"כ לא הוה תחלתו וסופו בכשרות וגם גבי גזלן בעי זה כמבואר בתוספתא דסנהדרין פ"ה דגם גבי סוחרי שביעית כן ע"ש ותירץ כגון דהוחזק השטר בב"ד ר"ל שהב"ד עצמו מכירין אותו ושוב לא הוה גדר עדות רק גדר גילוי מלתא ע"ש בתוס' ד' מ' ע"א וד' קי"ג ע"ב וה"נ גבי קדושין כן, וזהו מה דר"ל הירושלמי כיון שהאמינתו התורה, ועי' בתוס' ב"ק ד' ע"ב ד"ה מכאן ולהבא ע"ש. ועי' בירושלמי גיטין פ"א ה"ה גבי כל גט שיש עליו עד כותי דאמר שם על הממון נחשדו ועל הממון נפסלו ולא נחשדו על העריות ור"ל אף דקיי"ל בסנהדרין ד' כ"ז ע"א דעד זומם בדיני ממונות פסול בדיני נפשות ובירושלמי שם מבואר דאף גזלן מדרבנן פסול ג"כ לדיני נפשות זה רק בדבר שצריך עדות בב"ד. אבל גבי גיטין וקדושין כיון דהעדות הם גוף הדבר אז דוקא אם נפסלו בזה גופא אבל אם נפסלו בדבר קל לא נפסלו לזה. ועי' בסנהדרין ד' כ"ו ע"ב גבי הך החשוד על העריות וע"ש ברש"י ותוס' ושם ר"ל ג"כ כך הך לאפוקי ר"ל עדי גיטין ולעיולי ר"ל עדי קדושין ור"ל להעיד על האשה שנתקדשה או שנתגרשה, והחשש לא הוה אלא רק משום שהוא משקר לא משום שהוא פסול בעצם כמ"ש ועי' בהל' עדות מה שכתבתי בזה ועי' בתוס' סנהדרין ד' ח' ע"ב ומכות ד' ו' ע"א, גם י"ל דהירושלמי מיירי כגון אם צוה להשליח לקדשה בכסף שלו, או כמו הך דקדושין ד' ז' ע"א הילך מנה והתקדשי לפלוני ועי' ב"ק ד' קי"ג ע"ב גבי שליח ב"ד ע"ש:

אלא מצות חכמים שלא יקדש כו'. עי' כתובות דף נ"ז ע"ב אין פוסקין על הקטנה:

וכן האיש כו'. עי' יבמות ד' ק"ט וד' קי"ג מש"כ התוס' בשם הירושלמי אך שם ר"ל בקטנה שאין לה אב וקדושי מיאון, ועי' סנהדרין ד' ע"ו ע"ב ותוס' יבמות ד' צ"ז וכ"מ בזה ועי' סנהדרין ד' ק"ד ע"א שהיו משיאין ע"ש ברש"י:

אבל הכסף כו'. עי' מש"כ לעיל בפ"א, ונ"מ במה שכתבתי בפ"א מהל' שקלים אם אזלינן בתר זמן התורה או בתר עכשיו עי' כאן ד' י"ב ע"א סבר רב יוסף למימר ע"ש וזהו אם היה מפורש בתורה אז צריך להלך אחר זמן של אז אבל עכשיו שהוא מדרש חכמים אזלינן בתר הזמן של עכשיו ועי' בגיטין ד' פ"ה ע"א מה דבעי אם אמר חוץ מקדושין בשטר אם הוי שיור בגט ולא בעי בכסף ובשלמא בביאה לא בעי י"ל משום דזה יהיה כמו שיור בגוף הדבר ובפרט למ"ד קדושין שאין מסורין לביאה לא הוי קדושין אבל בכסף למה לא נקט, ולשיטת רבינו א"ש דזה לא מקרי שיור בגט כיון דזה לא הוה רק מדרש חכמים. אך י"ל דלפי מה דמבואר בירושלמי פ"ג דקדושין דבקדושי שטר צריך להיות שתהא הקדושין בלא שום שיור כמו גבי גט דבעי כריתות ע"ש וא"כ אם יתנה דקדושי שטר יועיל ושאר קדושין לא יועיל הוה כמו שיור בקדושין דהא כל הקדושין חדא מלתא, ועי' בהך דיבמות דף נ"ב ע"ב גבי הך דכתב גט לזיקתו ולא למאמרו ע"ש אם הוה דבר אחד או שני דברים, ועי' ברש"י נזיר ד' י"א ע"א ד"ה ריב"ל מה דמחלק שם בין שאר כסות ועונה. ועי' בנזיר שם דלא נקט ע"מ שאגלח והטעם משום דתגלחת לא חל ע"י הנזירות רק שזה דבר איסור בעצם דהרי אף אחר שגילח את הנזיר חייב וא"כ ממילא זה לא הוה תנאי והוה כמו הך דתמורה ד' כ"ה ע"א גבי דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין ע"ש ובזבחים ד' ע"ה ע"ב גבי הפדו לי לבכור כו' ע"ש ועי' ב"ב ד' קל"ג והא אפסקיה וכו' ע"ש, ובהך דקדושין ד' כ"ג ע"ב גבי קנה עבד קנה רבו ע"ש ברא"ש בזה ועי' ב"ק ד' ק"י ע"ב התם הלכתא גמירי לה ע"ש, ומה תירוצו הא מ"מ נימא דאדעתיה דהכי לא אקדיש וע"כ צריך לומר דזהו ממילא, ועי' בהך דמנחות ד' ע"ט ע"ב גבי שמן גופיה דמנחה הוא ע"ש בזה, וה"נ בהך דגיטין הנ"ל אם אמר חוץ מקדושי ביאה דזה ודאי לא מהני דהוא עצם הדבר וכסף הוא דבר נפרד כיון דהוא רק מדרש חכמים כמ"ש רק הבעיא הוא על שטר, ועי' מש"כ התוס' כתובות ד' נ"ו ע"ב בהך דמתנה על מה שכתוב בתורה, ועי' בפאה ספ"ו ע"ש בפה"מ גבי שכחה ושם ר"ל ג"כ שאם ישכח שאז לא מכוין לשם קצירה וממילא פטור מן השכחה, ועי' בהך דקדושין ד' י"ט ע"ב גבי יעוד ובירושלמי שם ושם לא ר"ל דמתנה שלא יעשה יעוד רק דר"ל שלא יועיל היעוד, ועי' מכות ד' ג' ע"ב וב"מ ד' נ"א ע"ב, ועי' תוס' חולין ד' קל"ד ע"א גבי ע"מ שהמתנות שלי ע"ש, ובגיטין ד' פ"ד ע"ב:

אם קידש בביאה כו'. עיין ביבמות ד' קי"ח ע"ב דאמר שם דזה מקרי איסורא דרבנן ושם ד' נ"ב ע"א, ועי' בתוס' כתובות ד' ז' ע"ב ד"ה ר"י ובר"ן פ"ז דכתובות על הך דדף ע"ג ובפ"א דקדושין על הך דתחלת ביאה קונה ע"ש:

כל המקדש כו'. עי' בהשגות ועי' תוס' פסחים ד' ז', ובאמת זה לא מקרי כלל ברכת המצוה, ועי' מו"ק ד' י"ח ע"ב וביצה ד' ל"ו ע"ב והירושלמי דפ"ט דברכות שם ר"ל ברכה על הקדושין ממש ומשום דבביאה מקיים פו"ר וגם י"ל דס"ל כמ"ד ביאה נשואין עושה, ועי' בירושלמי פ"ו דיבמות סה"ה ותוס' שם ד' נ"ט ע"א גבי אישתני גופא משא"כ לדידן ועי' מש"כ רבינו ז"ל בהל' ברכות פי"א ה"ב מש"כ שם:

ונהגו העם להסדיר כו'. עי' בירושלמי סוטה פ"ח ה"ה ע"ש ומקדשין בו את הכלה ועי' רש"י ברכות ד' מ' ע"ב ותוס' שם דף מ"א ע"ב ע"ש ובהך דפסחים דף קי"ז ע"ב: