Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Nazariteship Chapter 3
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
מישנזר כו'. ע' בהך דשבועות דף כ"ח ע"א ע"ש והנה בירוש' כאן מקשה מה שהקשו התוס' שבועות דף כ"ז ע"ב אמאי לא נימא כאן נדר שהותר מקצתו הותר כולו. אך באמת כ"כ לעיל בהל' נדרים פ"ד הי"א דכיון דכ"ז דלא מנה הראשונה לא חלה עליו הב' הוה כמו לא חל הנדר והך דבטל מקצתו בטל כולו לא עדיף משאלה לחכם דאין חכם מתיר עד שיחול הנדר וע' בירוש' נדרים פ"ה ה"ד דאמר שם דתליא בהך מחלוקת דר"י ור"ע בנדרים דף פ"ט ע' בהך דערכין דף ח' ע"א בהך בעיא דרב אדא ב"א גבי ב' ערכי עלי ושם דף כ' ע"א אם צריך אומד לכל א' בפ"ע ר"ל כיון דאמר שני הוה בזה אח"ז ולא דמי לערך אלו המבואר בתוספתא דזה הוה בת אחת וע' בירוש' דמאי פ"ז ה"ו גבי תמורת זו תחת ב' זבחים ובתוספת' תמורה ע"ש דס"ל דזה הוה כמו בת אחת וע' מש"כ התוס' נדה דף ס"ו ע"ב ד"ה כל ע"ש והנה כבר עמד בזה בירוש' היך יצא בקרבן שהפריש על הראשונה הא הוה הקדש קודם נזרו וע' בגמ' שבועות דף כ"ח מה דאמר שם ר"א כו'. אך מלשון רבינו כאן משמע דאם אמר בלשון ב' נזירות וא"כ לא חלה הב' רק לאחר הראשונה והראשונה לא חלה כלל כיון שנשאל עליה ועקרה ור"ל כך דממ"נ אי אמרינן דחל עליו תיכף שינהג ב' הנזירות כעין הך דראב"א בערכין הנ"ל א"כ שפיר הוה הקרבן קדוש גם בשביל הב' ואי נימא דלא חל רק אח"כ א"כ בטלה הנזירות לגמרי וכעין מש"כ הרשב"ם ז"ל ב"ב דף קל"ז ע"ב גבי ואחריך לפלוני דכיון דהראשון אין לו מה לקנות שוב לא קנה הב' וה"נ כן:
האומרהריני כו'. ע' בהך דמנחות דף ק"ג ע"ב מה דמחלק שם וכן פסק רבינו בהל' מעה"ק פי"ז ה"י ע"ש וצ"ל דכאן שאני דילפינן מקרא לעיל דף ג' ע"ב אפי' לא נדר כו' וה"נ כן רק ר"ש דלא ס"ל זה ס"ל גם גבי נזיר כן וע' כאן דף כ"ב ע"א גבי מה דאמר ר"ש לא נתכונתי אלא כמותך ומבואר בירוש' שם דלר"ש לא חל כלל משום שלא התנדב כו' ע"ש:
**הריני. נזיר כו'.**ושוב כו'. ע' בגמ' וע' בהך דסנהדרין דף כ"א ע"א דהוה מחלוקת דתנאי כה"ג ע"ש גבי נשים ושם דף מ"ג ע"ב גבי עכן ובהך דיבמות דף מ"ח ע"ב ע"ש:
[השמטההיו ב' כיתי עדים כו'. והנהמבואר מכאן דרק משום דיש בכלל חמש שתים אבל בל"ז אין עליו שום נזירות כלל וע' בירוש' כתובות פ"ב ה"ה גבי מה דאמר שם באו ואמרו כו' כהכחיש עדות בתוך עדות ע"ש וא"כ קשה מהך דקדושין דף ס"ה ע"ב שנים שבאו ממדינת הים כו' ה"ד אי דאית להו סהדי וע"כ ר"ל דמיירי שניהם זרקו לה קדושין והני אמרי דשל זה נפלו קודם לד' אמות שלה והני אמרי דשל זה נפלו קודם ומכחישין זל"ז ומ"מ פריך שם מי מצי אמרה כו' למה לא הרי הוכחשו שניהם ואף דממ"נ לדברי שניהם תהי' א"א מ"מ בטלה עדותן וכמש"כ וע' בירוש' בנזיר כאן וכ"מ וע' ב"ב דף ל"ה ע"ב גבי אם בא אחד והחזיק כו' ובהך דגטין דף ס' ע"ב גבי עובדא דרב שימי בר אשי. אך יש לחלק בין היכא שהעדים באים על בירור הדבר כמו שאר עדות ובין עדי קידושין שהעדים עושין את גוף הדבר וממ"נ הוי א"א וממילא הם נעשים עדים שע"י ראייתם נעשין הקדושין ונעשים עדים ולכך י"ל דבעדי קדושין א"צ דו"ח בב"ד ולא הוי כעדי זנות דבעי דו"ח כמש"כ התוס' סנהדרין דף ח' ע"ב דשם ע"י הגדתן בב"ד אז הם נעשים עדים ולכך צריך דרישה וחקירה משא"כ גבי קדושין דממילא נעשים עדים בשעת ראית הדבר והוי כמעידין שנגמר דינו בב"ד של פלוני ע' הל' סנהדרין ספי"ג וכן גבי שטר ג"כ משום זה כיון דקי"ל דהוי כמו שכבר נחקרה עדותן בב"ד. וע' בירוש' גיטין פ"א ה"ה דגבי כותים לא נחשדו רק על הממון ולא על נפשות וגטין וקדושין הוי כמו נפשות. ואף דהא קי"ל בסנהדרין דף כ"ז דגם גזלן דממון פסול לנפשות ומבואר בגמ' ובירוש' שם דגם פסולין דרבנן כן כגון מפריחי יונים אך י"ל דזה רק גבי עדות דבעי להגיד בב"ד ואין ב"ד יכולים לקבלם לעדות משום קרא דאל תשת רשע כו' אבל הנך דהוי עדות לעשות הדבר כמו גיטין וקדושין י"ל דרק הני שפסולים לאותו דבר אבל מקילתא לחמירתא לא ובזה י"ל דברי רש"י בסנהדרין דף כ"ו ע"ב בד"ה כשר לעדות דבעינן רשע דחמס וי"ל דשם קאי אעדות אשה ר"ל לגיטין ולקדושין וזהו דר"ל לאפוקי ולעיולי. וכן נ"ל דאף למאי דקי"ל דגזלן דאורייתא פסול לעדות אשה זה רק רשע דחמס אבל להכעיס שפיר כשר כיון דאינו גדר עדות ממש ובזה א"ש לשון רבינו פ"ה מהל' עדות ה"ג דנקיט שם ופסול והרי גזלן דאורייתא פסול לעדות ע' ר"ה דף כ"ב ברש"י ובהל' סוטה פ"א הט"ו ובירוש' שם רפ"א גבי עד מפי עד וברפ"ה גבי עוף הפורח ובפ"ט מהל' רוצח ה"ב דנקט שם סתמא פסול. והנה למש"כ נ"מ בלהכעיס דאז כשר לזה ובין לתיאבון דפסול וכן מוכח בנ"י סנהדרין פ"ג על דף כ"ז ובאמת רבינו השמיט הך דינא דחשוד על עריות דדף כ"ו ע"ב והטעם משום דרבינו כ' בהל' עדות פ"י דכל עבירה שחייבים עליה מלקות פסול לעדות וכ' כבר מנינו כל העבירות כו' ורבינו חשיב ליה להך דחשוד על העריות בין כל חייבי מלקות בהל' סנהדרין ע"ש. והנה בדברי רבינו בהל' עדות שם מוכח דהני דחשיב בגמ' דפסולין אף מדרבנן הוי בגדר פסולי עצם לא משום שהוא משקר ונ"מ דבעי תחילתו וסופו בכשרות כמו גבי סוחרי שביעית כמבואר בתוספתא דסנהדרין פ"ה וע' תוס' ב"מ דף ע"ב ע"א דפסול דרבנן בעי דוקא רשע דחמס ר"ל משום דלא הוי פסול בעצם וזה ג"כ י"ל בכונת רש"י בר"ה דף כ"ב הנ"ל. וע' ב"ב דף קכ"ח ע"א בהך מחלוקת דסומא אם הוי פסול בעצם או רק מחמת דאינו רואה ע' ערכין דף י"ז ע"ב וב"ק דף פ"ז ברש"י ונדה דף נ' אם הפסול הוא מחמת גזה"כ דאו ראה וכמבואר בתוספתא דשבועות פ"ג ומביא ראיה בב"ב שם דמבעי תחילתו וסופו בכשרות גם גבי סומא ע"כ הוי פסול בעצם וכן יהי' נ"מ במה דס"ל לרשב"ם ב"ב דף קכ"ח ע"א דהיכא דהוי פסול בעצם לא מהני קבלה שיקבלוה והא דסנהדרין דף כ"ה דמהני קבלה גם לעדות ברועה שהוא פסול זה רק לרבא דס"ל דהפסולין לא הוי בעצם רק מחמת משקר אבל לדידן לא וכה"ג מחלק בגטין דף פ"א ע"ב גבי גט קרח בין פסול לקרוב ובירוש' סנהדרין פ"ג לא מצינו עדות כו' ובירוש' סוטה פ"א ע"ש. ולכך ס"ל לרבינו בהל' עדות שם דמשחק בקוביא אינו פסול רק אם אין לו אומנות אלא הוא וכבר הקשה ע"ז מדברי רבינו בהל' גזילה פ"ו ה"י דלא ס"ל כן אך שם לא הוי פסול בעצם ונ"מ דלא בעי שם תחלתו וסופו בכשרות וגם כ"ז שלא ידענו שהרויח לא נפסל וכן לגבי עדי קדושין מהני עדותן וע' בה"ג הל' קדושין והל' עדות ובדברי רבינו בהל' אישות ובמש"כ בהל' גירושין פי"ב אם עדות אשה הוה גדר עדות או גדר גילוי מילתא. וע' בירוש' מכות פ"א ה"ו גבי הך דר' בון בר חייא וי"ל כך דכת אחת הזימום שהיו עמם בה' בחודש בקסרי וכת ב' הזימום שהיו עמהם בי' בחדש בצפורי ומקסרי עד צפורי א"א לבוא בה' ימים אומר שם דלא הוי הזמה גמורה אף שלדברי שתי הכתות הוי מוזמים וכן ר"ל התוספתא שם ספ"א גבי הך דר"י. והנה לפמש"כ לע' נמצא כך דאביי ורבא בסנהדרין דף כ"ז פליגי אם הפסול של עד רשע הוא משום גזה"כ או משום משקר דלרבא רק משום שהוא משקר ולאביי משום גזה"כ וכן ג"כ מה דחשוד על השבועה לא מהני שבועתו הוא ג"כ לדידן משום דלאו בר שבועה הוא לא משום שהוא משקר וע' תוס' ב"ק דף ק"ח ע"א דזהו רק מדרבנן. וא"כ לדידן יש ב' טעמים על הפסולים לעדות ולשבועה במומר לתיאבון חדא משום דמשקר וגם משום גזה"כ וגבי להכעיס ומקילתא לחמירתא רק משום גזה"כ דאל תשת רשע כו' אך זה צריך דוקא שיפסלו בב"ד ובעדים וכמבואר בירוש' סנהדרין פ"ג דפסולי עדות בעי ב"ד ובזה א"ש מש"כ התוס' כתובות דף י"ח ע"ב וכ"מ דחשיד אממונא לא חשיד אשבועה דא"כ למה גזלן פסול אך למש"כ א"ש דלאחר שנתברר בב"ד שהוא פסול אז ודאי פסול לעדות ולשבועה מחמת גזה"כ אבל קודם שנתברר אז רק משום חשש שמא ישקר ואז מקילתא לחמירתא לא שייך זה וזהו כונת התוס' בכתובות שם כ"ז שלא נודע כו' וע' תוס' ב"מ דף ג' ע"ב ד"ה אבל דשם צ"ל הטעם דמשתמיט דכיון ששם יש עדים שלוה וכפר בלא טעם דמשתמיט הוי פסול וכן נ"מ במש"כ רש"י ביבמות דף כ"ה ע"ב ד"ה ואין אדם כו' דלפסול לא ע"פ עצמו ולא ללקות וע' הל' עדות פי"ב ה"ב אין אדם כו' ובהל' סנהדרין פי"ח ה"ו דלכך אין ב"ד הורגין עפ"י הודאת עצמו שמא נטרפה דעתו כו' וכל הני ר"ל שהודה שכבר נגמר דינו בב"ד אחר ליפסל או ליהרג או ללקות וכע' הא דמכות דף ג' ע"א וכתובות דף מ"ב ותוס' זבחים דף ע"א ע"א ע"ש ומכ"מ לא מפסיל. ובאמת נ"ל דאף ר' יוסף דס"ל שם ביבמות דלא פלגינן דבוריה לא ר"ל דפוסלין אותו בב"ד על פיו רק דאין מאמינין לו על המעשה דכיון דלפי דבריו הוא פסול ופסול אינו נאמן וע"ש בתוס' דף מ"ז ע"א לר' יהודה אך בעדות אשה דלר"י כשר גם פסול מה"ת שם שפיר נאמן כיון דלדבר זה אינו נפסל אף לפי דבריו אך לדידן אף אם אומר שכבר נגמר דינו בב"ד מ"מ לא נפסל על פיו אך זה נ"ל דזה רק לגדר גזה"כ אינו נאמן לאמר שנפסל בב"ד אבל לחשש דמשקר שפיר מהימנינן ליה שכבר נפסל ובזה א"ש דברי רבינו בהל' טוען פ"ב ה"ג גבי שבועה דשם מיירי שאומר שכבר נפסל לב"ד וא"כ לפמש"כ לעיל דגבי עדות אשה רק מומר לתיאבון פסול ולא להכעיס וע' פהמ"ש על הא דיבמות דף כ"ה דלכך אם אמר הרגתיו לא ישא שמא יהרוג אותו כדי לישא את אשתו ור"ל כך דלכך ס"ל לר' יהודה דלא תנשא כלל כדי שלא יהא מומר להכעיס דכשר לעדות אשה לכ"ע ובפרט עפ"י הודאת עצמו כמש"כ לעיל דשם לא הוי מטעם גזיה"כ ולכך פי' דחיישינן שמא הוא לתיאבון כדי שישא את אשתו וע' סנהדרין דף כ"ו ע"ב גבי החשוד על עריות. ובאמת נ"ל דשם קאי על הך אשה דחשוד עליה. וא"כ לפ"ז אם אומר שכבר נפסל בבית דין גבי עדות אשה אין נ"מ ונפסל. וכן באמת הא דפסלינן קרובים אף דזהו משום גזה"כ כמש"כ רבינו בהל' עדות פי"ג הט"ו וכמבואר ב"ב דף קנ"ט אך נ"מ אם התורה אמרה שהוא משקר או שהתורה פסלתו בעצם וע' בירוש' סנהדרין פ"ג ה"ה לא מצינו עדות יוצאת מפי קרוב ור"ל דאחר הקבלה לא הוי בגדר עדות רק כמו גדר הודאה וא"כ ס"ל להירוש' דפסול קרוב הוא בגדר פסול עצם ולא משום משקר ובזה א"ש כונת הירוש' שם בה"ז מקבלין דור ב' ודור ג' כו' כהדא גיסו דר"ה ור"ל דאף דהירוש' ס"ל דקבלת קרוב לא הוה בגדר עדות ודיין אלא בגדר הודאה וחיוב מ"מ זה רק גבי קרובי עצמו אבל גבי קרובי אישות אף אם נימא דהוא מה"ת מ"מ לא הוי פסול עצם דהרי אם נתרחק כשר ולכך מהני קבלה וא"ש וע' במש"כ בזה בהל' שבועות גבי שבועת העדות ויהי' נ"מ לפ"ז דאם קיבל עליו לעד קרובי אישות אז שפיר חייב קרבן שבועה אף לשיטת הירוש' וכן גבי עדות אם זה הוי גדר עדות או גדר גילוי מילתא וכבר הארכתי בזה בהלכות גירושין פי"ב ע"ש: ע"כ השמטה]
**מי שאמר כו'.**ע' בהשגות והנה כ"כ דרבינו ס"ל דנזיר לעולם לא הוה נזיר כלל דעיקר הנזירות הוא שיגלח ויביא קרבן ונזיר עולם הוה מין נזירות בפ"ע כמבואר בהך דנזיר דף ס"א ע"ב וכן מוכח בספרי פ' נשא פסקא ל"ב וע"ש בפסקא כ"ז דעיקר הנזירות הוא הזמן וכיון דאין לו זמן שוב לא הוה בגדר נזירות לבד מנזיר עולם דזה הוה הלכה לכך ס"ל לרבינו דלעולם הוה ג"כ בנדר נזיר עולם דאל"כ לא הוה נזיר כלל משא"כ זמן אף דהוא זמן גדול מאד לא איכפת לן וכעין שכ' רבינו בהל' גירושין פ"ח ע"ש והראב"ד ז"ל לא ס"ל כן רק דהזמן הוא דין וכמו שנזר כך צריך לנהוג נזירותו וע' בספרי פסקא כ"ה דאמר שם נדרו תלוי בנזירותו ולא נזירותו בנדרו ר"ל דאף לאחר שכלו לו ימיו ולא הביא קרבן אם עבר ושתה יין כו' חייב ג"כ משום בל יחל ולא נימא דכבר אזיל ליה נדרו וקמ"ל דנדרו תלוי בנזירותו דכ"ז שיש עליו תורת נזיר לא פקע ממנו גם הנדר וכ"כ בזה:
ומהבין כו' ונזיר עולם כו'. הנה מלשון רבינו משמע דהגילוח הוא רק משום כובד אם ירצה והכובד הוא רק י"ב חדש לדידן ולא משום דצריך לשהות זמן י"ב חודש וע' בירוש' כאן דמבעי לי' אם נטמא בתוך י"ב חדש אי צריך למנות מעכשיו י"ב חדש או מצטרפין מה שמנה קודם הטומאה. וע' רש"י דף י"ד ע"א בד"ה ואת"ל וכן בהך דדף ח' גבי הריני נזיר כשער כו' דבגמ' דילן משמע דפליגי ת"ק ורבי אי הוה נזיר נזירות או נזיר עולם דלר' הוה נזיר עולם דלשיטתיה אזיל דס"ל דמגלח אחת לי"ב חדש וכן ס"ל כאן בירוש' לר"ז ומתחילה הוה ס"ד דטעמא דרבנן משום דס"ל דנזיר עולם מגלח אחת לל' יום אך התוס' ס"ל שם דלרבנן הוא כמו נזיר לעולם ואינו מגלח כלל וע' בתוספתא כאן פ"א דמשמע ג"כ כן. אך רבינו לק' בהי"ז אזיל בשיטת הירוש' במסקנא ע"ש וזה משום דרבינו לשיטתיה בהי"א דבלא זמן ליכא נזירות כלל וגם הקרבנות שמביא לא משום קרבנות נזירות הם רק הדין כך ונ"מ שצריך להביא כל הקרבנות ואינו יכול לגלח על קרבן אחד כדמוכח בירוש' כאן פ"ז דנזיר עולם קרבנותיו מרובין אך מדברי התוס' זבחים דף קי"ז ע"ב ותמורה דף י"ד ע"ב לא משמע כן רק דדי בקרבן אחד. וע' בספרי פ' נשא פסקא ל"ח דמשמע שם דאם קבע נזרו על ק' קרבנות צריך להביא כולם דוקא ע"ש ותוס' כאן דף י' ע"ב בד"ה ב"ש וס"ל לרבינו דכן הדין בנזיר עולם וע' כאן דף ס"א ע"ב מי כתיב נזיר עולם ע"ש:
לפיכךמי שאמר כו' ומי שנדר כו'. והנה אפשר לומר הטעם דלא מהני שאלה דבאמת זה מבואר דכל דבר דאין לו קץ הוה כמו שלא התחיל כיון דאין שום נ"מ בזמן שנהג כיון דלעולם הדבר חל עליו וא"כ למאי דקי"ל בנדרים דף צ' דאין חכם מתיר עד שיחול הנדר ע"ש וא"כ כאן הוה כמי שעדיין לא חל וזהו כונת רבינו במה שכ' שנזירות שמשון לעולם היתה וא"כ יהי' נ"מ לענין הפרה דשפיר יכול להפר וע' מש"כ רבינו בפיהמ"ש נדרים על הך דדף פ"ט ע"ב משמע שם מלשונו דאם התנה תנאי שלא יהא מועיל הפרה דמהני והוי כמו הך דשם דף כ"ט פדאן חוזרות וקודשות וה"נ כן. אך לפמש"כ לעיל דנזיר שמשון הוה רק דין לא נדר א"ש דלא שייך שאלה. אך זה הוה רק הלכה לא מה"ת כמבואר בירוש' כאן אך מ"מ לא גרע מדין יד לנזירות ולנדר אך לזה מהני שאלה וא"כ לפי"ז אם נזר בנזירות שמשון ונשאל ע"ז לא לקי דעל היד מהני שאלה ועל הדין בעצמו לא הוה רק הלכה ובזה א"ש שיטת הריב"ן במכות דף כ"ב ע"א שהם לכאורה נגד דברי הגמ' דנזיר דף י"ד ונדרים דף י"ט אלא דר"ל דלא שייך בו מלקות אז. ובזה מבואר דברי הירוש' כאן. והנה מדברי רבינו משמע להיפך דרק אם אמר הריני נזיר שמשון אז לא מהני שאלה אבל אם אמר הריני כשמשון דאז הנזירות שלו לא חלה רק מחמת ריבוי דידות וזה לא עדיף משאר נדרים ונזירות ושפיר מהני שאלה ולכך אח"כ לא כתב רבינו בהט"ו דין זה דלא מהני שאלה וע' לק' פ"ד ה"ט ובגמ' דף י"ד נקט ג"כ רק נזיר שמשון וא"ש וכן גבי כינוין לשיטת התוספתא והירוש'. אך לפי מש"כ לעיל אין הדין כן:
האומרכו' ואם אמר כו'. כן מבואר בירוש' כאן בה"ב דהוה נזיר עולם וכ"כ בזה וט"ס בירוש' שם:
האומרכו' ובכל תגלחת ותגלחת כו'. ע' בתוספתא כאן ספ"ד דהוה מחלוקת דר"א ור"י אם צריך להביא קרבן טומאה אם נטמא בו ביום ור"א ס"ל שם דצריך להביא קרבן טומאה והטעם משום דר"א לשיטתיה דס"ל תגלחת מעכבת. אך טעם דר"י שם צ"ע דע' מש"כ רבינו לקמן פ"ו ה"ד דקרבן טומאה צריך להביא וע' בדף מ"ז ע"א גבי הך דמי שנזרק עליו ודף ל"ט ע"ב ודף ו' ע"ב ברש"י דיש שם ב' לשונות אם צריך לגלח תגלחת טומאה או לא גבי נטמא אחר מלאת. ע' מש"כ רבינו שם בה"ה וע' בירוש' כאן פ"ג ה"ג במה דפליגי שם ר"י ור"א וצ"ל דר"י דתוספתא מיירי כשהקריב עליו כבר קרבן אחד ומ"מ ס"ל דלא חלה עליו נזירות הב' וע' תוס' כאן דף ח' ע"א ד"ה ולחזא. וגם יהי' נ"מ אי שייך בו דין סתירה ע' לק' פ"ו ה"ו דרבינו ס"ל דיום אחד אינו סותר דס"ל דלא פליגי רבנן רק לענין קרבן אבל לא לענין סתירה וע' כאן בירוש' פ"ב ה"ט ופ"ג ה"ה דמבואר שם דלר"א אף שהוא סותר שבעה או שלשים מ"מ אינו מביא קרבן טומאה ע"ש בזה. וע' כאן דף י"ד ע"ב ד"ה כיון דאמר ע"ש וגם נ"מ לענין התראה אם יכול להתרות בו משום נזירות ראשונה או ב' וע' בירוש' כאן פ"ב ה"ט גבי נטמא בנזירות בנו והתרו בו משום נזירותו אם לוקה אך שם קאי אאם אמר הריני נזיר ונזיר לכשיהא לי בן דקי"ל משלים את שלו תחילה ומבואר שם בירוש' דאינו חלה עליו נזירות בנו עד שיביא קרבן ויגלח דלא כשיטת רש"י דס"ל כאן דאינו מגלח ונ"מ רק לענין סתירה אם נטמא אח"כ אם סתר את שלו. אך הירוש' לא ס"ל כן וא"כ מה שייך הך בעיא גבי התראה וצ"ל דזה קאי אסיפא דתחילה אמר נזירות בנו והתחיל למנות את שלו וע"ז בעי אם הוי כמו שם אחד וע' בהך דשבועות דף כ"ח ע"א גבי הך דמי גרם ובהך דיבמות דף ל"ב ע"א גבי הך דאמר ר"א איסור אחות אשה מיתלא תלי כו' ויהי' שם ג"כ נ"מ לגבי התראה וכ"מ בזה: