Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Nazariteship Chapter 6
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
נתגלחרוב כו' הר"ז סותר כו' כן מבואר בירושלמי פ"ב ה"י סתירת תער כסתירת ממש ואף דשם ר"ל שהסתיר הכל לא ר"ל התער רק דר"ל דכיון דנטמא בהני ל' יום שסתר תער אי אמרינן דזה הוה כממש טומאה סותרת הכל ולא הוה כנטמא ביום גידול שער המבואר בגמ' דידן דף י"ד ע"ב לשיטת רש"י ותוס' וע' כאן דף נ"ה ע"א למה דמקשה שם הא קבעי גידול שער ואף דנ"מ לענין אם נטמא בהם אך זה רק אם נימא דלא עלו אבל כיון דס"ל דעלו אין נ"מ וגם זה רק בהני דסתר אבל בהני דצריך שיגדל השער סתר לד"ה וע' בהך דכאן דף כ' ע"א אם זה הוה כיום מלאת ותירץ דמיירי שנולד ביום שראוי להביא קרבן ר"ל ביום ק' ומ"מ צריך עכשיו למנות נזירות בנו ולגלח תגלחת בנו ואח"כ מגלח תגלחת בשביל נזירותו כדס"ל לר"י שם וצריך להמתין רק ז' ימים לר"א כמבואר כאן דף ל"ט ע"ב ע"ש בתוס' ובאותן ז' אם נטמא אז סותר רק ל' כן ר"ל הירוש' שם וע' בירושלמי כאן פ"ו ה"ג ובסוף פ"ח דגבי נזיר טמא אם גילח אינו סותר רק ז' וזהו כונת הגמ' דילן דף ל"ט ע"ב גבי מה דמקשה שם ואי ס"ד מלתחת רבי כו' ר"ל כך דזה ודאי דלסתור ל' יום לא סתר דהא הוה שלא כעין תער וזה ר"ל ג"כ התוספתא כאן פ"ד אימתי בזמן שאין לו לספר כו' לא כפי' רש"י והתוס' דהיינו שאם יש לו עוד למנות כדי גידול שער דאינו סותר רק דר"ל שאם הניחו בו שערות כדי לעשות תספורת אז לא סתר אבל מ"מ גידול שער צריך לעשות ואם יש לו למנות עוד לא סתר ומלשון הברייתא משמע דאף אם אין לו למנות מ"מ די בזה וקשה ותירץ דכאן מיירי אחר מלאת וס"ל לר"א דצריך תגלחת חדשה כמבואר בירושלמי פ"ג ה"ג וא"כ ע"כ ס"ל דכמו דנזיר טמא אם גילח בתוך ימי טומאתו דלא סתר רק ז' כמש"כ לעיל בשם הירושלמי ה"נ גבי נזיר טהור אם גילח גם כן אינו סותר רק ז' זהו כונת הגמ' דידן דאמר דיליף תגלחת טהרה מתגלחת טומאה והנה בירושלמי שם פ"ג ה"ג דפליגי שם ר"א ור"י דר"א אמר דר' אליעזר דס"ל דגבי נזיר סתר לא סתר רק ז' אם נטמא ביום שלשים יליף לה מנזיר טמא ומקשה דא"כ צריך שיסתור ל' וא"כ היכי נקט רק שבעה וגם מאי נ"מ בין נזיר סתם לנזיר שפירש ואמר דבאמת צריך שלשים רק לא משום נזירות רק משום גידול שער ונ"מ דגבי נזיר מפורש דאז הוי הני משום נזיר טמא והנה מבואר בירושלמי פ"ו דגבי נזיר טמא אף שלא כעין תער ג"כ סתר וגם אין שביעי עולה מן המנין כיון דצריך להביא קרבן משא"כ בסתר וא"ש הירוש' הנ"ל:
לאחרהשלשים יום מונה כו' והנה אם בשלשים יום האחרונים נטמא לפי דברי הירושלמי בפ"ב הל' י' מבואר דסותר הכל ע"ש ובפ"ג ה"ד לר"א גבי נטמא ביום מלאת ע"ש דמתחילה ר"ל דאם נטמא אח"כ הוה כתוך ימי נזירותו ואח"כ מסיק דלא וגם היה נ"מ כאן אם צריך להביא קרבן טומאה ולא כפי' המפרשים כאן דף י"ד דזה ר"ל יום גידול שער רק כשיטת רבינו לק' בהל' ה' דמפרש לה בענין אחר:
נטמאכו' וכיצד יעשה כו' ואליבא דר"א דס"ל דלא סתר רק ז' אם ר"ל דצריך תגלחת חדשה עיין רש"י דף ו' ע"ב דיש שם ב' לשונות בזה ועי' בירושלמי פ"ג סה"ה דמבואר שם דסותר רק דאינו מביא קרבן וע"ש בסוף ה"ד דיום ז' עולה מן המנין ועי' דף י"ד ע"ב ברש"י ד"ה כיון דס"ל שם דסותר הכל קודם שגילח לר"א וע"ש דף ל"ט ע"ב ודף מ"ז ע"א דמבואר בגמרא להיפך אך מ"מ העברת שער שנטמא צריך ואח"כ צריך להמתין שבעה ימים חדשים וזה יהא תליא אם גם שער טמא נשלח תחת הדוד או לא וזהו כונת הירושלמי כאן ספ"ו דר"א לשיטתיה דס"ל כשיטת ב"ש דגם מורט צריך להעביר תער אף דליכא שער ע"ש וה"נ כן וע' בירושלמי כאן פ"ג ה"ג דר"י אמר דר"א יליף לה ממצורע ומגלח וחוזר ומגלח ע"ש ור"ל דהשער של תגלחת השניה אין בה קדושה ג"כ דזה רק משום מצות תגלחת לא משום דהשער שנתקדש כבר נטמא וע' בתוספתא כאן פ"ב דמבואר ג"כ כן דהז' ימים לבד ימי טומאתו והוה כעין הך דדף כ' ע"א דלב"ש דס"ל דרק שלשים יום צריך לנזיר בא"י הוה רק כיום גידול שער ואם נטמא אז אינו סותר הכל וא"כ ע"כ הא דר"י קאי לב"ה דהא ר' יהודה אמר משום ר"א דנטמא ביום מלאת הוה רק נזיר סתם זהו כונת הגמ' מה דמייתי הך דתניא נמי הכי וע"ש בפיהמ"ש לרבינו דמפרש כן וגם נ"מ לדידיה אם גם ביום מלאת לר"א צריך להביא קרבן טומאה ובירושלמי שם בה"ד משמע דא"צ אך שם ר"ל אם נטמא אח"כ באותן השלשים לר"א וט"ס שם ולמסקנא מסיק דיום שביעי עולה מן המנין ואם כן ע"כ א"צ להביא קרבן טומאה כמבואר כאן דף י"ז ע"ב בירוש' בפ"ב ה"ט וט"ס שם ונחלף ועיין בתוספתא כאן רפ"ה דלכאורה גם שם יש ט"ס אך באמת נראה לי דהתוספתא ר"ל כשיטת רבינו לק' בה"ו דס"ל דאף דאנן פסקינן כרבנן דא"צ ב' ימים זה רק לגבי קרבן דצריך להביא קרבן טומאה אבל מ"מ אינו סותר רק אם יש ב' ימים וזה ר"ל התוספתא וכר"א דס"ל דהקרבן תליא בסתירה ור"ל הך דמונה מיד וא"כ למחר הוה ב' ימים ומביא קרבן וגם ר"ל אם אח"כ נטמא עוד הפעם ועיין כאן דף י"ח ע"ב ד"ה גופא וע' מש"כ הראב"ד ז"ל בפירושו למס' עדיות פ"ד משנה י"א ע"ש דגרס להיפך מגמ' דידן ולקמן בה"ז ובתוספתא פרק ב' ע"ש:
נטמאביום כו'. עיין כאן דף י"ד ע"ב ודף ל"ט ע"ב וכ"מ וע' בירו' כאן פ"א ה"ב גבי השלים נזירותו ולא הספיק כו' ע"ש וא"כ לפ"ז י"ל דשוב אסור לו לגלח כלל אף דמחויב לגלח אף לאחר זמן מרובה כמבואר לקמן פ"ח ה"ו ועי' בתו"י נדרים דף ד' ע"א ד"ה משום אך כאן כיון דנטמא שוב ליכא בו מצות גילוח כלל וכמו כאן גבי אם קידש שערו בדם וע' כאן דף מ"ב ע"א וב"ק דף ק"ה ע"ש בתוס':
מישנדר כו'. עיין בהשגות וע' לעיל פ"ד הי"ט והנה לכאורה משמע כאן דס"ל דגבי טומאת ביה"ק שאין הנזיר מגלח החיוב לא על הטומאה רק על מה שנזר או שנכנס לטומאה ולכך בעי שהיה אבל אם הוא לא עשה זה אף שהוא שוהה שם אינו לוקה ואף דלעיל בפ"ה הי"ט נקט נמי ביה"ק י"ל דשם שאני דנכנס הוא בזמן נזירותו אף שהיה שוגג ומשום שזאת הטומאה אינה טומאה גמורה רק דין טומאה וכמש"כ ועיין לק' בהל' י' ובאמת בירוש' כאן פ"ג ה"ה ס"ל לרב דלענין טומאת ביה"ק תיכף כשפורש מן הקבר יש עליו שם טהרה לענין שהימים עולים לו לימי נזירותו וע' מש"כ רבינו כאן בפהמ"ש דמשמע שם דאם טבל אחר הזיה ג' וז' אף ימים שקודם ג"כ עולין לו מן המנין והך דדף נ"ד ע"ב דמתחיל ומונה קאי אמצורע וכמש"כ רבינו בפהמ"ש וע' מש"כ רבינו לק' בפ"ז ה"ז וע' ברש"י נדה דף ס"ח ע"ב דמוכח שם דהך דלא עלו הוא רק מדרבנן ע"ש ברש"י ד"ה ורבנן אך שם כתב רש"י דלא סתר אלא יום ור"ל הזמן שהוא תחת הסככות והפרעות וכרב בירוש' שם או ר"ל דכל ימי טומאה לא הוה אלא כיום אחד לענין זה דלא עלו וכעין דאמרינן בהך דחגיגה דף כ"ג ע"א עשאוהו כטמא מת בז' ע"ש ועי' בכלים פי"ד מ"ז לר"א וע' מש"כ רבינו בהל' אבות הטומאה פי"ג ה"ו ג"כ כעין זה ובירוש' כאן פ"ז ה"ד דבטומאה שאינה מן המת עצמו תיכף בטבילה פקע ממנו החיוב לענין ביאת מקדש ע"ש וה"נ כן אך רבינו כאן לא ס"ל כך וס"ל דמה"ת לא עלו לו וכגמ' דילן ע"ש:
תגלחתטומאה כיצד כו'. עד הלכה י"ד ע' כאן דף י"ח ע"ב בתוס' אליבא דר"א וע' לקמן דף נ"ד ע"א דגרס שם לר"א דעביד הערב שמש וגם י"ל דלר"א דס"ל תגלחת מעכבת ה"ה תגלחת טומאה דלא חשבינן רק מתגלחת וא"כ קשה מש"כ התוס' כאן בד"ה מתחיל אף בירוש' כאן פ"ו ה"ח מחלק דאם גילח בז' אז חשבינן משעת תגלחת ואם גילח בח' אז רק מאותו היום ועיין כאן דף מ"ד ע"ב דמוכח דלא תליא רק בטבילה ע"ש וע' כאן דף ס"ד ע"ב דאמר שם מודינא לך בנזיר שמחוסר תגלחת משמע דהתגלחת טומאה אף לדידן דקי"ל דלא מעכבא מ"מ נ"מ למנין דאם גילח אז חשבינן מז' ואם לא גילח רק מהערב שמש אף לריבר"י ועיין תוספות כאן דף י"ט ע"ב ד"ה א"ל ע"ש והנה בירושלמי שם יש שיטה דרק לענין מנין אז ס"ל לר' דרק לאחר הבאה ולריבר"י בלא תגלחת מזמן שראוי להבאה וס"ל דלילה אינו מחוסר זמן אבל לענין הבאת קרבן חדש לכ"ע חשבינן מזמן שראוי ע"ש אך י"ל דזה רק אם גילח אבל אם לא גילח אף קרבן אינו מביא רק לאחר הבאת קרבן ועיין בהך דשבועות דף ל"ז ע"א כי היכי דתחול כו' ושם דף ח' ע"א ברש"י ד"ה ולא דגזיה"כ הוא וע' בהך דכריתות דף ח' ע"ב אך ע' בחגיגה דף ט' בהך פלוגתא דחזקיה ור"י גבי נטמא והנה רש"י ז"ל מפרש שם דקאי אנזיר ומשמע דס"ל דאזלינן בתר ראוי להביא קרבן אך רבינו ז"ל מפרש בהל' חגיגה פ"א ה"ה דקאי אחגיגה אם נטמא והנה לפ"מ דמבואר שם דטעם דר"י משום דקסבר לילה לאו מחוסר זמן אם כן לפ"ז אם נטמא בתחילת ליל א' גם לר"י אינו מביא ולכך דייק בנזיר דף נ"ד דעביד הערב שמש ע"ש דבל"ז אף למ"ד מזמן הבאה ג"כ חשבינן וי"ל כך דכמו שכ' התוס' בזבחים דף קי"א ע"ב דבלילה כיון דאינו ראוי לקרבנות לא מקרי קודם פתיחת דלתות ההיכל וע' תוס' שם דף נ"ט ויומא דף ס"ג ע"ש ה"נ כאן דאם נימא דצריך דוקא קרבן זה רק ביום אם נימא דלילה מחוסר זמן אבל בלילה אם נימא דלילה לאו מחוסר זמן שפיר חשבינן וע' מש"כ התוס' פסחים דף פ"א ע"ב ד"ה אלא מה דמחלקים שם בין לפני זריקה ללפני תגלחת ע"ש וע' זבחים דף י"ב גבי הך דפסח לבן בתירא דאז לאחר חצות תמיד קודם ע"ש ובפרט לפ"מ שכ' לחלק בין אם גילח בז' ובין אם גילח בח' דאז חשבינן רק מהבאה והנה בתוספתא כאן פ"ד ובירושלמי משמע דהא דר' ישמעאל דס"ל דאשמו מעכבו זה רק למנות ולגבי הבאת קרבן ס"ל לר"ש בתוספתא שם דרק אשם נזיר טמא מעכב ולא חטאת וע' רש"י נזיר דף נ"ד דמבואר שם ג"כ כן דר"ש ס"ל כך אך זה רק לענין הבאת קרבן אחר אבל למנות ר"ש מודה דאין מעכב בנזיר טמא ע' תוס' זבחים דף ע"ו ע"א ד"ה למחרת וכ"מ רק גבי מצורע קי"ל דמעכב ע' פסחים דף נ"ט וע' רש"י כאן דף כ"ב ע"א ד"ה ניתי ובגמ' כאן דף י"ח ע"ב ע"ש וע' בהך דכריתות דף כ"ז ע"א דר"ש ס"ל דאשם נזיר בא על הבטלה ר"ל לענין למנות נזירות טהרה וע' בירוש' כאן פ"ד ה"ד מבואר ג"כ כן וע' בהך דערכין דף י"ז ע"ב דר"ש ס"ל גבי מצורע דאזלינן בתר חטאת והא דקי"ל בכ"מ לדידן דאשם מעכב הוא משום דא"א להביא חטאת מצורע קודם אשם כמבואר במנחות דף ה' וכ"מ וזה ר"ל מכשיר ועי' בהך דזבחים דף צ' ע"ב בתוס' ד"ה חוץ וכוונת התוס' שם לגבי אכילה וע' מנחות דף ד' ע"ב ולק' אבאר זה ובזה יש לישב דברי רבינו בהט"ו ע' בכ"מ דנ"מ בין קודם גילוח לאחר גילוח וכמש"כ:
כשמגלחהנזיר כו'. ע' לק' פ"ח ה"ג והנה באמת מה דמבואר בגמ' דף מ"ה ע"א מי שמחוסר לקיחה והבאה לא ר"ל כפי' התוס' משום דשלמים נאכלים בכל העיר רק דר"ל דשלמים הם בעזרת נשים והוא יהי מגלח פתח היכל דהיינו בעזרה והך במדינה ר"ל בירושלים דזה נקרא מדינה בכ"מ וא"כ לפ"ז נזיר טמא דאשם הוא בעזרה ע"כ והוא אסור ליכנס לעזרה וא"כ הוה מחוסר הבאה אך נ"מ די"ל דמיירי שגילח בשמיני דאז יכול ליכנס לעזרה וזהו מה דר"ל רבינו והמגלח במקדש דוקא דהיינו ביום ח' ומש"כ רבינו לשון יצא י"ל כך דנ"מ אם אפרן מותר דהא קי"ל כל הנקברים לא ישרפו ועי' מש"כ רבינו לקמן בסה"ל פסולי המוקדשים וכ"כ דיש חילוק בין אפר שנקבר או שנשרף. אך ר"ל כאן כך דאם גילח במדינה דאז הוה מחוסר הבאה שוב הוה האפר שלו אסור בהנאה אף לאחר שריפה והוה כמו אפר של תרומת הדשן שאסור לעולם ולא כאפר קדשים לדידן משא"כ אם גילח במקדש היינו בשמיני וא"כ לא הוה מחוסר הבאה וגם הטומאה פקעה מעל השער ולכך אפרו מותר וזהו לשון יצא דר"ל דיצא השער מקדושתו וגם נ"מ דלא שייך כאן לאמר יש שבח עצים בתבשיל כמו גבי עצי ערלה דפסחים דף כ"ז וכ"מ וע' בירושלמי פ"ג דערלה דגבי תבשיל הך ידלק ר"ל רק אקדרה וכ"כ בזה בח"א וע' בירושלמי ערלה פ"ג דבאמת משנה כאן במקדש כאן בגבולין ע"ש וע' רש"י פסחים דף ע"ט ע"א ותוס' שם ורש"י ע"ז דף ע"ד ע"א דיליף לאיסור דשער נזיר מקרא אחרינא ע"ש בירושלמי. וע' בספרי פ' נשא פסקא כ"ה דגם אם גלחוהו לסטים מ"מ השער קדוש הרי חזינן דאין הטעם משום דצריך ליתנו תחת הדוד רק דיש בו קדושת הגוף וע' רש"י פסחים דף כ"ג ע"א ד"ה גידולי. והנה לכאורה י"ל דהא דס"ל לר"י וכן פסק רבינו לק' פ"ח ה"ג דנזיר טהור גם אם גילח במדינה משלח תחת הדוד י"ל כמש"כ דהיינו בירושלים והדוד של שלמים ג"כ יכול לבשלו בירושלים אבל אם גילח בגבולין חוץ לירושלים אז הוה כמו מחוסר הבאה. וע' בהך דחולין דף פ"ז ודף פ"ט ובהך דזבחים דף ק"ה אם מחוסר קריבה כמחוסר מעשה דמי ע"ש ובהך דיומא דף ל"ב ע"ב גבי גישה ע"ש וכ"מ בזה וע' בר"ש מסכת כלים פ"א דס"ל דאף למ"ד בהך דפסחים דף ס"ג ע"ב דלא בעי על בסמוך מ"מ בירושלים צריך שיהיה ע"ש במ"ח ושם בפ"ו מ"ב דמשמע שהכירות של נזירים היו בירושלים ע"ש אך בתוספתא מכות פ"ב מבואר להדיא דאף רוצח שגילח בעיר מקלט משלח תחת הדוד ע"ש אף דהוא חוץ לירושלים וצ"ל ולחלק בין אם הוא ראוי ליכנס ובין שאינו ראוי ליכנס ואף דגם דרוצח אינו יכול ליכנס זה מצד סיבה אחרת לא מצד עצמו וע' כאן בירוש' פ"ו ה"ט ראוי ע"ש:
בד"אשנטמא כו' אבל אם כו'. הנה ע' בספרי פ' נשא פסקא כ"ח דאמר שם גבי תגלחת טומאה דאם הביא קרבנותיו ואח"כ גילח לא יצא והנה לענין מה לא יצא הא קי"ל לקמן בפ"י ה"ט דהתגלחת לא מעכב וצ"ל דכונת הספרי אם הביא קרבנ' שעדיין לא טבל דאז הקרבנות פסולים כמבואר כאן בספרי וע' דף ס' ע"ב דרק לאחר ביאת מים מגלח וגם י"ל דלר"א דס"ל תגלחת מעכבת ה"ה תגלחת טומאה מעכבת וצריך לגלח רק קודם הקרבן:
נזירשגילח כו' ואם בטומאת התהום נטמא כו'. עי' בכ"מ וע' לקמן פ"ט הי"ח ובמש"כ רבינו בפ"ד מהלכות ביאת מקדש ה"ז ובהלכות ק"פ פ"ו הי"א וי"ג. אך באמת ס"ל לרבינו כך דאם הך טומאת התהום לא הוי טומאה ודאית שיש איזו סיבה לאמר דלא נגע אז אף אם נודע לו קודם זריקה בנזיר וקודם שחיטה בפסח מותר אף לכתחלה לשחוט ולזרוק אבל אם ודאי נגע אז רק לאחר זריקה ולאחר ששחט אז אינו סותר והמשנה קמ"ל דאף ספק אם ירד לטבול מטומאה מ"מ אמרינן חזקת טמא טמא וגם בטומאת התהום אך זה רק שאותן הימים לא יעלו לו אבל לסתור מה שמנה קודם אז לא סתר אף שלא בטומאת התהום אם אינו דבר ברור ודאי שנגע וזהו כונת רש"י בנדה דף ס"ח ע"ב גבי סככות ופרעות ע"ש ועי' בירושלמי שבועות פ"ב ה"א בהך מחלוקת דר"י ור"ל גבי נזיר שנטמא בטומאת קבר התהום אי מגלח או לא ע"ש. וע' בירושלמי נזיר פ"ט אם טומאת התהום הוה טומאה שהנזיר מגלח עליה וכן גבי ספק טומאה ברה"י זה הוה מחלוקת בירושלמי נזיר פ"ח ופסחים פ"ח אם הנזיר מגלח עליו ואי סותר את הקודמין וזהו דדיק במשנה בנזיר שרגלים לדבר ר"ל אף דהוה ספק אם נגע מ"מ כיון שירד לטבול מטומאה הוה חזקת טמא ובזה י"ל דברי הגמ' במאי דבעי רמי בר חמא אי הידיעה לאחר מלאת אם אזלינן בתר ידיעה ע"ש ברש"י ותוס' וצ"ל כך דהוה ס"ל דהמשנה רק לענין שלא יעלו לו הימים שמנה בטומאה אבל לא לסתור מה שמנה קודם וע' ברש"י פסחים דף פ"א ע"ב ד"ה ומי ושם דף פ' ע"ב בשם תוספתא דקרא לשון ספק ונ"מ לענין דאין עליו שם טמא מת לענין לסתור מה שמנה בטהרה ולגלח ומה דר"ל בגמ' שם דף ס"ד ע"ב גבי נזיר שירד לטבול שם ר"ל שירד לטבול מטומאה שאין הנזיר מגלח עליה וכן גבי עושה פסח ר"ל כגון הני טומאות דאינו טומאה עצמית כמש"כ רבינו פ"ו מהל' ק"פ ה"ב וכן ר"ל הגמ' דף ס"ג ע"ב לפי פי' רבינו כאן ספ"ט דגבי תרומה טמא היכא שאין משובר וגבי נזיר ר"ל לענין לסתור ולגבי פסח ר"ל לענין להקריב עליו ק"פ בע"פ שחל להיות בשביעי שלו כן הוא שיטת רבינו אבל גבי טומאת התהום כה"ג אינו טמא כלל ואף לכתחלה וע' בספרי נשא פסקא כ"ח להוציא טומאת ספק ותוס' סוטה דף כ"ח ע"א ד"ה אינו ע"ש דקרי לה לטומאת התהום טומאת ספק וגם י"ל כמש"כ רבינו לק' פ"ז ה' ח' גבי נגע באהל המת דנזיר אינו שוה לענין טומאה לשאר דברים אף דבכ"מ בעי הזיה ג' וז' גבי נזיר לא בעי ור"ל דהימים עולין לו ג"כ וע' כאן דף מ"ב ע"ב גבי טומאה בחבורין ובירוש' כאן פ"ז ובשבועות פ"ב:
איזהוכו' אבל הרוג כו'. ע' בהשגות ועי' בהך דכריתות דף כ"ו ע"א דהוה מחלוקת דאביי ורבא אם מה שהרוצח או הבועל מכיר מקרי ידיעה ע"ש ואזלי לשיטתם בהך דמכות דף ו' ע"א אי ראיה של הבע"ד הוה בגדר ראיה ע"ש. ועיין בהך דתמורה דף כ"ב ע"ב גבי אבודה ולא גנובה ואביי לשיטתו ועי' בהך דשבת דף ק"ל ע"א גבי עפ"י עדים אם הוא מצטרף עם אחר וע' בירושלמי ערלה פ"ב. ועי' בנדה דף כ"ז ע"ב דאמר שם כה"ג: