אושהיה המלך כו'. ע' מש"כ רבינו בהל' עדות פי"א ה"ט דכתב שם מלכי ישראל. וע' בהך דהוריות דף ח' ע"ב בהך דר"ע דמלך לא שייך בקרבן שבועת העדות ולפי מש"כ התוס' שבועות דף ל' ע"ב וסנהדרין דף י"ח ע"ב גבי מלך מחויב להעיד בעד סוטה משום דנ"מ לאיסורא. אך צ"ל דלר"ע בהך דהוריות שם ס"ל דאימעיט לגמרי מגדר עדות והוה כמו אשה אף דמהני לענין סוטה וכמו אם קבל עליו קרוב או פסול כמבואר בירושלמי אך רבינו ז"ל בהל' שגגות לא פסק כן. רק דס"ל דנשיא שפיר ישנו בגדר שמיעת קול ע"ש בפ"י ה"ז דס"ל דזה רק לר"ע וגם נ"מ לעדות שראה בהיותו מלך ואח"כ עבר אם עדותו כשרה או לא וזה יהיה תליא אם נימא דהוה שינוי בגוף. וע' מה דס"ל לר"ש בהך דהוריות דף י' וכתובות דף מ"ה גבי חטא עד שלא נתמנה ע"ש ברש"י בהוריות ושם דף ג' ועיין בהך דתמורה דף כ' ע"א דאמר שם דהוי כתרי גופי. אך זה רק לר"ש דצריך שיהא חטאו וידיעתו שוין וס"ל ג"כ דזה הוה שינוי בגוף ולא מחמת הדין. ולכך סבירא ליה ג"כ דאין שייך כלל בנשיא קרבן דשמיעת קול כמבואר בירושלמי ספ"ב דהוריות דנשיא פטור על שמיעת קול היינו לר"ש משא"כ לדידן ואף דבכריתות דף כ"ו ע"א מבואר שם סתמא דגמ' דנשיא פטור על שמיעת קול צ"ל דשם אתיא אליבא דר"ע ור"ש. ועי' מש"כ רבינו בהל' מלכים פ"ג ע"ש בכ"מ דדבריו תמוהין ולכך כאן בגמ' ממעט מן ראוים להעיד לא מן פסולים וא"ש וע' שם ברש"י ד"ה כ"ש:

תבעכו'. ע' בהלכות עדות פכ"א ה"ה דמוכח שם מדברי רבינו דאם בא העד שאומר שזינתה יחד עם עדי קנאה וסתירה משלמין הם כנגד הכתובה אם נמצאו זוממין וכעין הך דב"ק דף כ"ד והע"א אינו משלם אף דהוזם וכן מוכח מהך דב"מ ד' ד' ע"א מה לעד א' שכן אינו בהזמה ע"ש בתוס' וכאן מאי גבי שבועה אם חייבין קרבן שבועת העדות אם מתחיל' בא העד שזינת' ובאמת י"ל דכ"ז דליכא עדי קינוי וסתירה אין מקבלין כלל העד שזינתה והנה באמת נראה דהך דפסיק רבינו שם דעדי קינוי וסתירה לוקין כשהוזמו וכן מבואר בירושלמי פ"א דסוטה ה"א לא הוה דוגמא דהך דמכות דף ב' ע"ב הובא בדברי רבינו בהל' עדות פ"כ ה"ח דשם הוא מהך דוהצדיקו את הצדיק כו' וכמש"כ רבינו ונ"מ דהוה בכלל עדים זוממים וא"צ התראה ע' בכתובות דף ל"ג ע"א דגם גבי בן גרושה ובן חלוצה אף דהלאו הוא משום דלא תענה כו' מ"מ לא בעי התראה והוא דקאמר בגמ' שם ר"א דלכך אינו לוקה משום דלאו בר התראה הוא זה רק דאימת יכולין לומר דעדים זוממין ילקו בכל מקום זה רק אם לא מחמת כאשר זמם רק מחמת לא תענה וע"ז שייך גדר התראה משא"כ אם מחמת כאשר זמם אז לא שייך כלל דלילקו היכא דרצו לחייבו ממון. ונ"מ להך דר"א ב"ק דף ע"ד ע"ב גבי עדים שהוכחשו ולבסוף הוזמו שלוקין וכן בהך דסנהדרין דף פ"ו גבי עדי גניבה שם י"ל דצריך התראה ולא שייך הך קשיא דכתובות נתרי אימת כיון דלא משכחת לה בענין אחר הוה התראה כה"ג וכ"כ בזה. וכמש"כ רבינו לעיל פ"ה ה"ב. אך עי' במש"כ התו' סנהדרין דף ס"ה ע"ב ד"ה יצאו דמבואר שם דגם שוגגין חייבין גבי עדים זוממין ע"ש. ובאמת נראה דזהו ג"כ כוונת הירוש' מכות פ"א הט"ו דאמר שם על עדים זוממין דאין צריך התראה מטעם דאית בר נש חמין חברוהי כו'. והוא תמוה לכאורה. דהא התראה הוה דין וגם צריך לקבל עליו כמבואר סנהדרין דף מ"א ודף ע"ב ע"ב ובכ"מ. אך באמת י"ל דס"ל דעדים זוממין הוה גדר רודף וכיון דקי"ל דרודף אין צריך התראה ה"ה עדים זוממין ובזה א"ש דלכך הרגו אין נהרגין וכעין דאמרינן בסנהדרין דף ע"ב ע"ב דהיכא דהנרדף נהרג אז הרודף בעי התראה. אך הא מ"מ צריך שידעו שישראל הוא ובן ברית הוא כמבואר בסנהדרין שם והטעם דלמא ע"י זה יפרוש מלרדוף וראיה דקטן נהרג ולכך אמרינן בירושלמי כתובות פ"ד ה"ה דקטנה שהתרו הוה כגדולה שלא התרו ע"ש ולכך קאמר דגבי עדים זוממים לא שייך זה שיודיעו להם שיפרשו דהרי הם עצמן מעידין ע"ז שיהרג בשביל שהרג וכד'. אך י"ל דזה לא גרע מהך דאמרינן בסנהדרין דף ע"ח ע"א דטריפה שהרג בפני ב"ד נהרג משום ובערת וה"נ העדים זוממין חטאו בפני ב"ד ואין בהם דיני חיובים רק צריך להרוג אותם משום ובערת הרע וע"ש ברש"י ד"ה ובערת. ובזה א"ש מה שכתבו שם התוס' ד"ה בפני דמיירי שראוהו ביום ע"ש ולכאורה קשה לר"ע בר"ה דף כ"ו אך הך דושפטו העדים כאן לא שייך כלל וכעין מש"כ התוס' חולין דף י"א ע"ב ע"ש. ואף דבגמ' שם גבי עדי טריפה לכאורה לא משמע כן שם ר"ל דלא מקבלינן עדותן ונ"מ אם לאחר הזמה נעשה טריפה ועי' דברי רבינו פ"כ מהל' עדות ה"ז ע"ש בכ"מ. וע' בהך דמכות דף ה' ע"ב דמקשה שם אי הכי כת ראשונה נמי לא ואף דהפסול שלהם נעשה אח"כ. ועי' ב"ק דף ע"ג. אך י"ל דהראשונה ג"כ גרמה שתפסול דעי"ז הוחזקו. וע' בהך דב"ק ד' פ"ד ע"א דמשמע שם דלכך אין טריפה נהרג משום דלא שייך ביה גדר הריגה דלא כרש"י וכן משמע מדברי רבינו בה' נזקי ממון פ"י ה"ז ע"ש. ואף דבהל' רוצח פ"ב ה"ט לא כתב כן ר"ל כך דהנה אנן קי"ל דגבי רוצח וגבי נסקלין אף אם אינו יכול להמיתו במיתה הכתובה בו יכולים להמיתו בכל מיתות וע' בדברי רבינו פי"ד דהל' סנהדרין ה"ח דמשמע שם דגבי רוצח עושין בו כל מאי דאפשר אף שאינו בגדר מיתה כלל ע"ש וע' מש"כ התוס' מכות דף ב' ע"א לחלק בין א' מד' מיתות לשאר דבר ועי' בתו"כ פ' קדושים דמרבה שם גבי מולך כל מיתות ע"ש בפ"י פ"ח. ולכא' קשה הא מבואר בסנהדרין דף נ"ג דכל הנסקלין כן דינם. אך בזה א"ש דשם רק בגדר מיתה וגם ב"ד וכאן ביד כל אדם ובאיזה דבר שאפשר ובאמת נראה לי דכוונת התוספתא דסנהדרין פי"ב שהביאו התוס' כאן אין הפירוש כן דהנה שם יליף לן מהך קרא דובערת וזהו כונת הירוש' מכות פ"א הט"ו תני רבי אושעיה הפסוק הזה אמור בשתי כיתי עדים ר"ל דההורג והעדים נהרגים וא"כ נמצא הך ובערת קאי על ההורג ולא על עדים זוממין וי"ל דזהו כונת התוספתא ובאמת נראה לי דהך דין דטריפה בפני ב"ד זה לא הוה רק על רוצח ונסקלין משום דשם אתה מחויב לבערן אפילו בכל מיתות. ובאמת רבינו ז"ל לא הביא הך דין דנסקלין הורגין בכל מיתות וכן לא הביא הך דין דטריפה שרבע בפני ב"ד והוא כמש"כ. וע' במש"כ רבינו בהל' רוצח פ"ד ה"ט. ולקמן בהל' סנהדרין אבאר זה. וע' תוס' סנהדרין פ"א ע"א ד"ה ונגמר. ועי' בירושלמי מכות פ"ב ה"ה מנין אפילו אמר שאינו יכול להקבילו ר"ל ג"כ שיכול להמיתו בכל מיתה שהוא גואל הדם וכמבואר בסנהד' מ"ה ע"ב. ובירוש' פ"ד דכתובות ה"ה מבואר שם דעדים זוממין צריכים התראה ונ"ל דכן הך עדי סתירה שנמצאו זוממין ג"כ צריכים התראה אז לוקין והא דכתב רבינו שם דצריכין לשלם זה לא בגדר עדים זוממים רק מטעם שרצו להפסידו ממון ובזה א"ש מ"ש התוס' ריש מכות מהך דסנהדרין דף מ"א דהא עכ"פ מתקיים הזמה משום מלקות דשם לא מחמת עדים זוממין רק מחמת לאו דלא תענה וי"ל דצריך התראה למ"ד דצריך התראה בכ"מ. והא דאין לוקין גבי הך דעדי קינוי וסתירה אם יש עד אחד שזינתה היינו משום דאין לוקה ומשלם. ובאמת הא דאמרינן דעדים זוממים הוה לאו שאין בו מעשה זה רק גבי בן גרושה ובן חלוצה דהחיוב לא מחמת כאשר זמם ומלקות הוי כמו זוממין וא"כ אין החיוב על מה דבדבורו עבד מעשה כעין הך דב"ק דף ה' ע"ב. ולכך כאן לא שייך בו גדר קרבן שבועה דאין עליהם תורת עד. וע' תוס' כתובות דף ל"ב ע"א דא"כ הוה צריך התראה כמו שאר חייבי לאוין ולכך קרי ליה אין בו מעשה. משא"כ בשאר עדים זוממים אז מקרי הלאו יש בו מעשה. וכן כתב רש"י מכות דף ד' ע"ב ד"ה מה לי עדים זוממים. וא"ש בזה קושית התוס' שם:

השביעב' כיתי כו' הראשונה פטורה כו'. והנה למ"ד בסנהד' דף כ"ג ע"ב דגם בשתי כיתי עדים צריך לברר ולהביא שניהם ואם לא הפסיד ע"ש אם יהיו חייבים גם הראשונים קרבן שבועה כיון דזה נעשה רק ע"י פיו וא"כ הוא גרם והוה כמו לא הפסידו ממון ולא דמי להך דדף ל"ב ע"ב גבי נסכא דר"א דשם כיון דאמר אין חטפי החיוב מטעם עדות. וע' מש"כ בהגה"מ בהל' טוען בתשו' ע"ש ובאמת בירושלמי שבועות בפ"ד אמר שם דלמ"ד עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה כיון שכפרו הראשונים השניים פטורים ור"ל דשוב גם השניים אינם מועילים ע"ש. וע' בירושלמי גטין פ"א ה"א וכתובות פי"א גבי הך דמכרה להם בשטר אחד ע"ש בה"ה. וא"כ ה"ה להך מ"ד דצריך לברר בשתי כיתי עדים השניה פטורה והראשונה חייבת. וע' כאן דף ל"ג גבי פקדון אף דיכול לאמר נאנסה ומ"מ חייב. וע' רש"י ב"ק דף ק"ה ע"ב ד"ה פטור דגבי אבדה משום דיכול לאמר נאנסה לא מחייב ק"ש ע"ש וצ"ל דגבי פקדון הטענה נאנסה הוה פטור וכל כמה דלא טען הוה ממון ממש משא"כ באבדה אין עליו חיוב ברור ולא מקרי כלל עדות ממון כיון דלא בעי השבה גמורה. ע' ב"ק דף נ"ז ע"א ע"ש. וע' בתוספתא כאן ובירושלמי גבי עדות המתקימת בראיה בלא ידיעה דאם אמר יאמרו ואני פורע חייבים ק"ש אף דפיו גרם לזה ומלשון רבינו בהל' עדות ספי"ז באמת משמע קצת דב' עדים אם כפרו בעדותם יש עליהם ג"כ חיוב ממון דלא כרש"י ב"ק דף נ"ו וי"ל דהוה כמו שורף שטרותיו של חבירו ועי' בירושלמי שבועות פ"ו גבי המקרע ע"ש וע' בתוספתא כאן פ"ג המשביע עדים על ש"פ חייבים בקרבן ופטורים מן הממון ע"ש וע' בירושלמי כאן רפ"ה גבי הפקיד לשני שותפים ש"פ ע"ש וע' ב"מ דף צ"ו וכתובות דף מ"ו גבי שכרן שניהן בפרוטה וכ"מ משמע קצת מלשון התוספתא דרק כה"ג פטורים מממון משום דכל אחד אין משלם רק חצי פרוטה ואין שייך בו תשלומין ומ"מ בקרבן הם חייבים שהרי עכ"פ הפסידו לו ש"פ. ובאמת גם לענין עדים זוממין כה"ג אם העידו על אחד בש"פ כיצד משלמין אם הוזמו. וע' ב"ק דף ק"י ע"ב גבי גזל הגר שאין בו ש"פ כו' וה"נ כיון דזה הוה קנס ופחות מש"פ לא שייך לומר שמשלם קנס. וע' ב"ק דף מ' ע"א גבי כופר ע"ש והא דאמר כאן דף ה' במכות ממון מצטרף ר"ל אם משלם עכ"פ כ"א פרוטה משא"כ בפחות מפרוטה הרי לא שילמו כלל. ולא שייך לומר מה איכפת לן כיצד שלמו כיון דמי שהעידו עליו קבל כל ההיזק שרצו להזיקו. דהא בפמש"פ לא שילמו כלל. וע' בהך דסנהדרין דף ל' ע"א גבי הך מחלוקת אם מחויבים הם לשלם חלק השלישי ר"ל אם צריך שיהיו הם משלמים או צריך שהוא יקבל ההיזק שלו. וע' במש"כ רבינו בפיהמ"ש פ"ד דמעש"ש דהיכא דע"י החומש נעשה ש"פ שפיר מצטרף וצריך לפדות הרי חזינן דאין הטעם משום דצריך שיהא במה שצריך לפדות ש"פ רק שיהא בהפדיון ש"פ. וע' תוס' שבועות דף מ' ע"א ד"ה בטוענו ע"ש שכ' וזה דוחק לאמר כו' ומשמע דכיון דהחסרון הוה פחות מפרוטה לא מנכינן ליה כלל. ואפשר דגבי עדים זוממין יהיה כמו גבי חבלה דאם אין בו ש"פ לוקה. ובזה יש לפרש הך דמכות דף ג' ע"א גבי עד זומם משלם לפי חלקו ע"ש. וא"כ י"ל דכאן כיון שהוא גרם שיהיו נצרכים דוקא השתי כיתי עדים להעיד אין עליהם החיוב להעיד ושוב אין חייבין ק"ש. ע' ב"ק דף ק"ב ע"ב גבי לא יקרייכו כו'. ועי' בהך דקדושין דף ס"ה ע"א גבי דאין כופין אותו ליתן גט משום דלא ניחא ליה דליתסר בקרובותיה משמע הא בלא זה שפיר כופין ועי' יבמות דף קי"א ע"ב לאחר ל' ע"ש בתוס' משום דרקיקה הוה גנאי וכ"מ וא"כ ממילא פטור מק"ש. והוי כעין הך דירושלמי כאן באומר הרי אתה מקובל עלי כב' דמ"מ פטור ע"ש:

התובעכו' ועמדו בכפירתם כו'. ואף דהא בעי בירושלמי כאן דאם קודם שבאו לב"ד הפרישו קרבן ואח"כ כפרו בב"ד די"ל דלא הוה הפרשה כלל ע"ש ולקמן פ"ח ה"ג דהוה קרבנו קודם לחטאו מ"מ אח"כ כשכפרו בב"ד חייב מתחילה עכאו"א. וכה"ג אמרינן בירושלמי דע"ז פ"ד ה"ג גבי החוצב צלם לע"ז ר"ל דס"ל כמש"כ התוס' ע"ז דף מ"ה דאין שם ע"ז חל על המחובר אם התרו בו על כל סיתות ואח"כ עקרה מן הארץ חייב למפרע עכאו"א אף דאם לא עקרה הוה אז פטור לגמרי וה"נ כן גבי כפירה. וגם נ"מ אם ר"ל שענה אמן בכל שבועה ושבועה או שענה אמן אח"כ מ"מ חייב עכאו"א. וכן משמע ברש"י כאן דף ל"א ע"ב דענה אמן אח"כ בב"ד. ועי' בירוש' כאן פ"ג ופ"ה ה"ד שבועה שבועה אין לך בידי ע"ש וע' נדרים דף ס"ט ע"ב גבי קיום ע"ש ועי' בירוש' פ"ה דשבועות ה"ג דבעי שם ר' חגי אם אמר י' שבועות בבת אחת מהו ע"ש. וע' במש"כ הרא"ש ז"ל בנדרים דף י"ז ע"ב ד"ה כגון ובהך דערכין דף ח' ע"א ודף כ' ע"א גבי ב' ערכי וב' דמי אם זה הוי כמו ב' חיובים בבת אחת או כמו בזה אח"ז. ובזה יש לדחות מש"כ לעיל פ"ט ה"י ראיה לשיטת רבינו דהא הוי חשודים דיש לומר דמיירי כה"ג דאמר ה' שבועות בבת אחת: