ולא כוון כו'. זה ר"ל כוונת קריאה לא כוונת מצוה ועיין בסוכה דכ"ה ע"ב ע"ש ועי' במלחמות פ"ג דר"ה ובירוש' כאן פ"א ה"ה. והנה במה דאמר כאן די"ג עד כאן מצות כוונה וקריאה מכאן ואילך כוונה בלא קריאה ר"ל כך. דיש ב' חיובים אחד קריאת הפרשיות ואחד קבלת עומ"ש והנה קבלת עול מ"ש צריך כאו"א לקבל עליו כמבואר בירוש', ועי' ר"ה דל"ד ע"ב וסוטה דף ל' ע"ב כסופר הפורס ע"ש ותענית דכ"ח ע"א אבל קריאת הפרשה יכול להוציא וזהו דר"ל כאן מצות כוונה וזהו דאמר בירוש' כאן ריש פ"ב פרשה ראשונה ליחיד מכאן ואילך לציבור ר"ל דפרשה שניה ש"ץ יכול להוציא ועיין ברכות דט"ז ע"א דיליף מהסכת דצריך כוונה ועי' דל"א ע"א דאמר שם תכין לבם תקשיב כו'. ועיין בתוספתא פ"ב דר"ה דאמר שם שאין הכל הולך אלא אחר כוונת הלב שנאמר תכין לבם כו'. ועיין בירוש' כאן ריש פ"ב דאמר שם דהיכא דצריך ברכה צריך לכוון בכולם ור"ל כך דמה"ת ברכות אינם מעכבות וא"צ כוונה רק מדרבנן אם נימא דמעכבות ע"כ צריך כוונה וא"כ נדחה הראיה דמביא שם מהך דהיה קורא בתורה כו' דאין הברכות מעכבות דר' יוסי לשיטתיה דס"ל דלכך מפסיקין לק"ש משום דק"ש א"צ כוונה רק ציבחר אבל אם נימא דצריך לכוון בכולה שוב א"צ להפסיק וא"כ ממ"נ יצא ודחה דזה רק אם היה עוסק במשנה ולא במקרא דאז צריך להפסיק לכו"ע כן הוא פירוש הירושלמי וט"ס שם:

היה עוסק כו'. עיין בתוספתא כאן פ"א ובירושלמי פ"א ה"ה ע"ש:

כיצד ידקדק כו'. עיין בהשגות. ועיין בקדושין דמ"ט ע"א מבואר שם דהיכא דקורא לעצמו א"צ להיות בקי בדקדוק, ועיין בדברי רבינו שם פ"ח ה"ד ע"ש:

קורא אדם כו'. עיין בהשגות והנה רבינו והראב"ד ז"ל פליגי אם שאר לשונות הוי רק גדר ביאור ופירוש או הוא לשון בפ"ע ואם כן יהיה נ"מ גם לענין קריאה למפרע דבלשון אחר צריך להפך סדר התיבות כפי הלשון עיין גיטין דפ"ז ע"א וזה ר"ל במגילה די"ח ע"א גבי האחשתרנים בני הרמכים אנן לא ידעינן מה קאמרינן ולמה נקט שם דווקא הני תיבות אך ר"ל כך דזה הוי לשון פרסי והנה עיין במס' כלאים פ"ח משנה ה' גבי רמ"ך דפירש שם רבינו בפי' המשנה דהם מין שהם חלושי התאוה וא"כ אינם מולידים וע"כ צ"ל דהאי האחשתרנים בני הרמכים הוי להיפך כמו בלשון פרסי כמבואר בגיטין הנ"ל ולא הוי למפרע, וע' תוס' סוטה דף ל"ג ע"א ובירושלמי פ"א דמגילה ועיין רש"י קידושין דף מ"ט ע"א ע"ש:

הקורא כו' אני אומר כו'. עיין בירושלמי פ"ב ה"א דאמר שם דק"ש עשוי פרקים ולא הלל ומגילה ע"ש ולכך אסור להפסיק, ועיין כאן די"ד ע"א וסוכה דל"ח ע"ב ודף נ"ד ע"א וע"כ צ"ל דר"ל כמו שכתב רבינו משום שהם אין סמוכות בתורה כמבואר מנחות דל"ב ע"א ע"ש:

ספק קרא ק"ש כו' ומברך כו'. עיין בכסף משנה כאן ועי' רש"י עירובין דף נ' ע"א גבי סמיכה, ועי' ברכות דנ"ג ע"א מחצה על מחצה מברך ועיין שם דף ס' ע"א כח דהתירא עדיף ותוס' מנחות דס"ו ע"א גבי ספירת העומר ורשב"ם פסחים דק"ב ע"א אך העיקר הוא כך דהנה עיין בירושלמי סוף פ"ז דדמאי דהיכא דהספק הוא בשל תורה אף דרבנן אסור ע"ש ועירובין דל"ו ע"א ועיין מה שכתב בה"ג ז"ל בהל' יוהכ"פ דנ"מ לר"ל דסבירא ליה דחצי שיעור מותר מן התורה א"כ גבי כוי דהוי ספק מותר חצי כזית חלב אף לכתחלה אף דהספק הוי בשל תורה ועיין במה שכתב המרדכי ביבמות פ"ד מהך דביצה די"ט ע"א גבי כלי שנטמא אין מטבילין בעיו"ט ביה"ש, וע' במה שכתב רבינו ז"ל בהל' בכורים פ"ו הלכה י"ז, גבי חלה ע"ש, אך הדין כן דחצי שיעור לא נאמר על כל פרט ופרט שאסור רק הוא דבר בפ"ע דכל דבר שהוא אסור גם חצי שיעור שלו אסור ועיין במה דפליגי רבינו והר"ן ז"ל בהלכות שבועות פ"ד גבי שבועה שלא יאכל אם חצי שיעור אסור וגם נ"מ אם אכל כמה חצי שיעורים של איסורים הרבה אם חייב מכות מרדות עכאו"א, ואכמ"ל, אז נוכל לומר דרק בודאי תיקנו חכמים ולא בספק וכן כה"ג גבי ברכת המצות דהוא תקנה בכלל ונוכל לומר דעל ספק לא תיקנו משא"כ בברכת ק"ש דזה לא הוי בגדר ברכת המצות בכלל כמש"כ הר"ן ז"ל בסוכה פ"ד על הך דברכת ערבה ע"ש, ובאמת זה הוי איבעיא בירוש' פ"ב דברכות ה"א על הך דאם שהה לגמור את כולה אם ברכות מצטרפין לזה ע"ש וע"ש בירוש' פ"א הלכה ח' גבי ברכות התורה ע"ש וא"כ גבי ברכת ק"ש נתקנה הברכה בפרט על ק"ש אז אף ספק בק"ש צריך לברך: