Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Rest on a Holiday Chapter 2
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
וכן בהמת קדשים וכו'. הנה קשה הא כאן צריך פדיון ואסור לפדות קדשים ביו"ט כמ"ש רש"י ז"ל ביצה ד' כ"ז ע"ב ע"ש ועי' בתו"כ פ' אחרי מות ובגמ' דילן נקט לה גבי בכור דלא שייך פדיון אך י"ל דנ"מ להך דבכורות ד' ל"ט ע"א גבי בעיא דפנחס דמשמע שם מדברי רש"י דאף אם מכאן ולהבא הוה מומא א"צ לפדות פעם שניה אך באמת רבינו ז"ל בהל' איסורי מזבח סוף פ"ב לא פירש כן ומשמע דצריך לפדותו אח"כ אך י"ל דהוה כעין דאמרינן בירושלמי פ"ז דדמאי דאם התנה מע"ש מותר להזכיר התנאי בשבת ולא מיקרי מתקן וכן מבואר שם בירושלמי פ"א דדמאי ה"ב גבי הך דרחב"ד ע"ש דהזכיר תנאו אך באמת קשה דלמה לא אמר שם הנ"מ להך דכאן אם הוה כמו נולד מום מעיו"ט או ביו"ט אך באמת זה תליא במה שכתבתי בזה בהל' בכורות דהתרה הוא רק מפי החכם וכ"ז שלא התיר לא הוה מותר כלל וכדס"ד בגמרא דילן כאן אך זה רק במום שאינו מובהק שצריך התרת חכם אבל במום מובהק וכמו בזה"ז דדי בג' הדיוטות או כגון שהוא בעל מום משנולד שאז לא חל עליו שם קדושת בכור להקרבה מעולם אז ההיתר שלו הוה רק גילוי מילתא וגבי קדשים בעי העמדה והערכה והעמדה הוא לראות המום ולכך א"ש הך דבכורות ד' ל"ו ע"ב גבי ההוא שרוע ע"ש דאמר משום כבודו של חכם לא עבר ע"ש בתוס' וא"כ קשה בהך דתמורה ד' ח' ע"ב הא יכול להטיל בו מום מובהק אך באמת גם זה לא מהני כיון דבעי היתר שוב בעי חכם להתירו רק שרוע דהוה מום משנולד בזה שפיר אמרינן משום כבודו של חכם לא עבר ועי' בתמורה ד' ז' ע"א שרוע וקלוט כו' וד' י"ז ע"א ועיין כאן בירושלמי גבי נולד מן הטריפה ביו"ט שהוא מותר הבכור בדעבד אם התיר וי"ל דאתיא כמ"ד דולד טריפה לא יקרב לגבי המזבח כמבואר בתמורה ד' ל' ע"ב ע"ש וא"ש, ובאמת זה ר"ל בשבת ד' מ"ו ע"ב מה דאמר נ"מ מבכור דגבי בכור בעי חכם להתיר וגבי נדר סגי בג' הדיוטות ע"ש בתוס' וס"ל דגבי בכור מיירי במום שצריך מומחה להתירו כמבואר במשנה והיינו מום שאינו מובהק וההיתר הוה מכאן ולהבא ולכך אסור משום מוקצה וגבי נדר ר"ל למ"ד פותחין בחרטה עי' בנדרים ד' ע"ז ע"א ומ"ק שם בר"ן בד"ה ור"נ ע"ש. בשם הרשב"א וזה הוה עקירת הנדר למפרע ואין חכם מתיר אלא בחרטה כמבואר בגיטין ד' פ"ג ע"ב ומאי דבעי חכם רק משום דלשון חכמים מרפא כמ"ש בס' שאלתות דרב אחאי פ' ויצא ע"ש וכבר הארכתי בזה בהל' נדרים וחכם עוקר הנדר מעיקרו כמבואר בכ"מ עי' בכתובות ד' ע"ד ע"ב. וא"כ הוה רק כמו במוקצה שיבש ואין הבעלים מכירים דשרי ועי' חולין ד' כ"ו ע"א גבי כשיוסיפו להחמיץ חל עליו שם פרי מעיקרא ואף דבבכורות ד' ל"ט הוה כעין זה בעיא דלא איפשטא כמ"ש לעיל שם גבי פדיון קדשים בעי מומין שבגלוי וזה לא הוי גלוי עי' בכורות ד' ל"ז מום רע ועי' בירושלמי גיטין פ"ה ה"ה מה פסח בגלוי אף גזול בגלוי ע"ש משא"כ כאן וזה הכוונה מה דהשיב לו שמואל בבכורות שם פסחין בזזו ע"ש ר"ל דצריך דומיא דפסח ועי' בירושלמי ביצה פ"א גבי קערה שחקקה קוף ע"ש וירושלמי שבת פ"ג ה"ג דס"ל דמוקצה שיבש אסור ועיין בה"ג שפסק דמוקצה שיבש מותר ומ"מ פסק שם בהל' יו"ט גבי בהמה שהיתה חוץ לתחום ובאה בתוך התחום מעיו"ט אך הוא לא ידע דיש בזה חשש מוקצה ע"ש וצריך לחלק בין דבר דהחסרון הוא מחמת עצמו או מחמת דבר אחר ועי' בירוש' פ"ב דדמאי גבי תגר שמותר למכור דמאי ולא מיקרי תגר עד ג' פעמים ועי' בירוש' חגיגה פ"ג דנאמנים בשעת הגיתות אם קודם שעשו ג' ב"א ע"ש אם למפרע הוה תגר או מכאן ולהבא ובירושלמי שביעית פ"ב גבי בצלים הסריסים שמנע מהם מים שלשים יום אם למפרע נעשה זרע או מכאן ולהבא עי' שם בהל' ט' ועי' בירושלמי פ"א דמו"ק ה"א גבי מי תמציות מה דבעי שם אם למפרע נעשה מעין או מכאן ולהבא נעשה מעין ועי' בירוש' שביעית פ"ו ה"א גבי ארץ העמים אך באמת ט"ס שם ור"ל מדור העמים דצריך דוקא מ' יום כמבואר באהלות אם משעת הגזירה או למפרע ע"ש ובזה א"ש דהיכא דהדבר בגופו אז כיון דהחזיקו אותו בטעות הוי למפרע משא"כ אם הוא ע"י סיבה אחרת וא"ש דברי בה"ג, אך כל זה בזמן שהיה היתר בכורות אף במום שאינו מובהק משא"כ בזמן הזה כמבואר בהל' בכורות ע"ש מש"כ בזה ולכך רבינו ז"ל לא הביא הך דין בדעבד כיון דלנו אין היתר בכור רק ע"י מום מובהק וזה הוה כמו נדר:
זימן שחורים כו'. עי' בהה"מ בטעם דספק ועי' תוס' עירובין ד' מ"ה ע"ב ד"ה ואי בעית אימא ורש"י שם ד' ל"ט ע"ב ד"ה פסק ובתוס' ביצה דכ"ד ע"ב ועי' בתוספתא מעשרות פ"ג מבואר דלא כהרשב"א:
שכל הפירות הפקר כו'. ר"ל הטעם דכיון דהוה הפקר הוא כמו יוני שובך וכמו יוני עליה ולא כמו אווזין ותרנגולין:
או בכלים שנשברו. כן מבואר בשבת ד' קכ"ד ע"ב:
ויש נוסחאות כו' שאם אכלן כו'. הנה נ"ל דהך בערב ר"ל בלילה של יו"ט אז אסור להסיק בהם למחר משא"כ אם בשעת הסקה גופא אוכלן שרי וזהו כוונת הירושלמי פ"ד דביצה ה"ב ע"ש ועי' בתוספתא ביצה פ"ג דאסור להסיק באגוזים ושקדים עצמן ביו"ט ועי' שבת ד' קמ"ג ע"א ובדברי הרי"ף ז"ל שם וברש"י או די"ל דהטעם משום דאין מוקצה לחצי שבת ולכך אם אכלן ביו"ט עצמו מותר לטלטלן ועי' שבת ד' קי"א ע"א וד' קט"ז ע"ב וכ"מ בזה:
[השמטהנוטלין כו'. עי' בה"ה בהך דר"י, ועי' בהך דביצה דף כ"ה ע"א גבי חיה שקננה בפרדס ע"ש אם הוה דעתו עלה בגינה הסמוכה לעיר ועי' תוס' עירובין ד' מ"ז ע"ב גבי אוצרות הסמוכין לעיר ובירושלמי פ"ב דעירובין ה"ו ע"ש: ע"כ השמטה]