אין מתליעין כו' אבל סכין. ועי' מש"כ רבינו ז"ל בהל' שמיטה ויובל פ"א ה"ה ופ"ג ה"ט ועי' בע"ז ד' נ' ע"ב. והנראה מדברי רבינו ז"ל דגבי נטיעות הוי אברויי ואסור וגבי אילנות הוי אוקמא ושרי ולכך נקט כאן בהל' שמיטה ויובל רק נטיעות, והנה גבי פטומי פרי כאן פסק רבינו דשרי ובהל' שמיטה פסק דאסור והטעם דאף דמועד חמור י"ל דגבי פטומי פרי אם לא יפטם אותם יהיו נפסדים ואם יפטמם יהיו נשבחים וזה במועד שרי דהוי דבר האבד ובשביעית אסור דמ"מ משביח ועי' ב"ב ד' פ' ע"ב ובפ"ב דשביעית ה"ה עיין שם בירושלמי מה דפליגי שם ר"י ור"א ע"ש ובפ"ג מהל' שמיטה ויובל ה"ט:

אין מפנין כו'. עיין בהשגות אך באמת בירושלמי גרס במשנה כן מפני ששמחה היא לו:

ההולך ממקום כו' ואעפ"כ לא יתראה בפניהם. עי' תענית ד' י' ע"ב ועי' שם ד' נ"ה ע"א ובפסחים ובאמת הך לא ישנה אדם מפני המחלוקת זה רק שייך אם לפי שיטת המקום שעושין גם במקום ההוא שאין עושין צריך לעשות אבל גבי שני י"ט של גליות דשם לשיטת א"י גם הם מודים דבחו"ל צריך לעשות שני ימים טובים ובני חו"ל ג"כ מודים דבא"י א"צ לעשות אלא יו"ט אחד בזה לא שייך כלל הך דין וכן כמו הך דמגילה דף י"ט ועי' בהך דיבמות ד' י"ד ע"ש ועי' רש"י סוכה דמ"ד ע"א גבי ערבה וכן בחולין דס"ג ע"א גבי הא באתרא דשכיחי פרס ועזניה ע"ש והך דרב ספרא בפסחים דנ"ב ע"א עי' תוס' סוכה דמ"ג ע"א שם מיירי דהמנהג של העיר הוה בטעות דבאמת לא היו צריכין לעשות שני י"ט רק הם עשו בטעות ועי' בירושלמי דפסחים פ"ד ה"ב מה דאמר שם ר"י ור"י אמרו דבר אחד והנראה דמפרש מה דאמר ר"י בשביעית פ"ט ה"ד דאוכלין על השמור ר"ל אם יש בשדה פירות של ששית דכיון בהני פירות ליכא דין שביעית אם מקרי זה עדיין לא כלה ור"ל אם הביעור מוטל על הפירות וא"כ על הני פירות דשל מקום שלא כלה לא חל עליהם כלל דין ביעור ואין בזה משום לא ישנה אדם מפני המחלוקת כמ"ש התוס' בפסחים ד' נ"ב ע"א ד"ה ממקום וא"כ אם יש עדיין בשדה פירות של ששית ג"כ א"צ לבער הך שבבית ואם נאמר דהאיסור שייך על האדם והאדם אינו מוזהר רק על פירות שביעית א"כ לא מהני מה שיש בשדה פירות ששית ושייך בזה ג"כ לא ישנה אדם: