והחולה רוחץ כו'. ר"ל דס"ל דיש חילוק בין מקצת גופו לכל גופו דמקצת גופו רק לתענוג אסור אבל שלא לתענוג שרי וכל גופו רק חולה מותר ועי' בתוס"י יומא ד' ע"ד וד' ע"ז ותוס' מו"ק ד' ט"ו ע"ב ד"ה לא מש"כ בשם רשב"ם ואף דהא מבואר בפסחים ד' נ"ד ע"ב דאסור ועי' ברא"ש פ"א דתענית אך שם רק לתענוג אבל בסתם שרי ועי' מש"כ התוס' יומא ד' ע"ז ע"א וד' פ"ח ע"א ד"ה אי דס"ל דגם בטבילת כל הגוף אם אינה לתענוג מותר ועי' ביצה ד' י"ח ע"ב דמוכח שם דאף אם מלוכלך בטיט וצואה ביוהכ"פ אסור ועי' בירושלמי כאן מה דמחלק גבי סיכה ועי' בירושלמי תרומות פ"ח ה"ה גבי מה דהביא עובדא דחסיד אחד שמגלגל בגילוי ע"ש ועי' בהך דתענית ד' י"ג ע"ב ע"ש גבי סיכה ועי' שבת ד' ס"ב ע"ב ע"ש גבי תענוג דסיכה ועי' נדרים ד' פ' ע"ב גבי עינוי דרחיצה אם האיסור משום שאסור להתענג או משום שצריך להצטער ועי' לקמן בפ' ז' מה שכתבתי שם ע"ש ועיין בירושלמי כאן דנראה דלא הוה חשיב רחיצה בהני עינוים וזהו תליא בהך דר"י ורבנן בנדרים הנ"ל ועי' בירושלמי ברכות פ"ב ותוס' שם ד' ט"ז ע"ב ד"ה אסטניס:

ואין מנהג לבטל כו'. ר"ל דאף דכיון דהמנהג הוא לטבול וא"כ מכוון לצורך תיקון וקמ"ל דאי אפשר שיבא מחומרא לקולא וזה ר"ל הך דברכות ד' ד' ע"ב גבי חכמים עשו סייג לדבריהם ע"ש וע"ש בתוס' ד"ה וקורא דר"ל כך. דהנה בשבת ד' י' ע"א אמרינן דהיכא דקביע זמן לא חיישינן לפשיעותא ורק היכא דלא קביע זמן אז חיישינן ועי' תוס' סוכה ד' ל"ח ע"א וא"כ הכא דכיון דתיקנו דעד חצות הוא כמו זמן קבוע ויהיה מותר לאכול קודם ק"ש לכך אמר דזה רק גדר סייג ומחומרא לא מצי לאתויי לידי קולא ועי' בירוש' פ"א דדמאי מ"ג דגבי מדומע דלא גזרו דמאי ואמר שם דלר"י דאמר הטעם משום דבשעה דגזרו על הדמאי לא גזרו על זה גבי סאה תרומה שנפלה למאה דעפ"י דין מותרת רק משום חומרא צריך להרים בסאה זו שפיר גזרו דמאי ועי' מש"כ הראב"ד ז"ל בפ' י"ב מהל' מעשר ע"ש, ה"ד ע"ש:

אסור לנעול כו' שהרי קושי הארץ כו'. משמע מדברי רבינו דאין הטעם משום דלא מיקרי מנעל רק הטעם משום דהוה עינוי ועי' בתוס"י ד' ע"ג ע"ב וד' ע"ז מה דמחלקים בין מנעל לסנדל דמנעל הוה מה"ת ואסור אף לחיה וסנדל הוי רק משום עינוי ומותר לחיה דהוה רק דרבנן, וכן ס"ל לרבינו כאן ועיין בירוש' דיומא דהיתר ללבוש לאיסטניס רק סוליתא דלא הוי מנעל גמור רק סנדל עי' תוס' יבמות ד' ק"ג ע"ב ד"ה המסוליים ועיין תענית ד' י"ב ע"ב דמסיימי אפנתא ובאמת זה תליא בהך מחלוקת דר"ה ורב חייא ב"ר בשבת דף ס"א אם מנעל משום תענוג או משום צער ורבינו פסק שם כחייא ע"ש וא"ש:

אסור לסוך כו' בין סיכה כו'. והטעם דסיכה הגוף נהנה מן עצם הסיכה לא ממה שהדבר הניסך נהנה וזה מה דר"ל בירושלמי ב"ק פ"א ובסיכה גופא נהנה כמה דתימר תמן השן אוכלת והגוף נהנה כו' ר"ל ג"כ כן דהנאה הוא מעצם הסיכה עי' תוס' ב"ק ד' כ' ע"ב ד"ה הא איתהנית ושם ד' כ"ג ע"א ד"ה תיפשוט וד' ק"א ע"א ד"ה או דהיכא דהגוף נהנה מזה שאני ע"ש וזה ר"ל ג"כ בהך דברכות ד' י"ד ע"א דבגמ' אמר שם דמן טעימה יש הנאה ותוס' שם ד"ה טועם כתבו דלא חשיב הנאה מן טעימה ע"ש ובזה א"ש דאין הנאה מן האכילה רק מן הדבר הנטעם וזה מותר בתענית וזה ר"ל ג"כ הך דשם ד' ל"ו ע"א כיון דאית ליה הנאה מיניה ותוס' שם ד' מ"ה ע"א ד"ה דחנקתיה מה דמחלקים בין מים לשאר משקים ע"ש ועי' תוס' ב"ק ד' ק"א ע"ב ד"ה שהנאתם וד"ה והאיכא ע"ש, אך זה רק גבי יוהכ"פ אבל בתענית מותר כמבואר בירושלמי וכן הוא בגמ' דילן בתענית ד' י"ג ע"ב דלהעביר את הזוהמא שרי ע"ש: