Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Ritual Slaughter Chapter 13
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
בא אחר וחטף כו'. עיין לקמן בהל' י"ט ואפילו לטהר כו', ועי' ד' קמ"א ע"א ונ"מ דאף אם שיהיה האם ציפור המשולחת אסור וזהו מה דר"ל שם דף ק"מ ע"א למעוטי שלא לזווג לה אחרת ור"ל דאם נוטל אם על הבנים אסור לזווג להאם אחרת ולעשות מהם ציפורי מצורע והטעם משום דלא הוה טהורות ועי' בתוספתא סוף חולין דממעט לה מחמת שנעבדה בה עבירה ור"ל דהוה כמו מצוה הבאה בעבירה וכעין דאמרינן בתמורה ד' י"ט ע"ב אין אדם מתכפר וגם י"ל דכיון דכתיב ולקח צריך שיהא בהם קנין וזה א"א לקנותה כיון דע"כ צריך לשלחה וכן מבואר בתוספ' שם ועיין בירוש' ערלה פ"א ולקחתם לכם כו' ועיין כאן דף קמ"א ע"ב ברש"י ד"ה והשתא, דמוכח דלא קנה דאין לה בה קנין אם עבר ונטלה וזה כונת הגמ' כאן דף קל"ט ע"א מעיקרא איחייב ליה בשילוח ור"ל דלא חל ההקדש כלל כיון דע"כ צריך לשלחה, וע"ש דף ק"מ ע"ב גבי שחט מיעוט סימנים פי' רש"י תחת האם משמע לכאורה דאם הגביה את האם חייב אך בתוספתא שם מבואר דאם נעשו טרפה אף לאחר הגבהת האם פטור וא"כ קשה מהך דכאן דקאמר דהיכא דכבר חל עליו לא מהני ההקדש וע"כ כמש"כ דר"ל דלא חל ההקדש כלל כיון דאינו שלו גם י"ל דלמ"ד קיימו ע"כ לא הוה רק אם מקיימו מדעתו כמש"כ רבינו וכיון דגבי מצורע מחויב לשלחה שוב לא הוה קיימו וגם ע"כ אחר משלחו עיין תוס' קדושין דף נ"ז ע"ב ע"ש וזהו כונת הגמ' דף קמ"א ע"א הניחא למ"ד קיימו כו' ור"ל דלמ"ד בטלו שפיר משכחת שיהיה מן העוף המשולחת. והנה עיין מש"כ רבינו בהלכות מכירה פכ"ג ה"י דביצים ואפרוחים אין בהם קנין כ"ז שלא פרחו ורק מדרבנן ועי' בירושלמי גיטין פ"ה דמבואר שם להיפך דאדרבא קטנים יש בהם קנין וכמש"כ התוס' ב"ב דף ע"ט ע"ב. אך באמת שם מיירי שאין עליהם אם. אך הנה עיין ברש"י דף קל"ט ע"ב ד"ה לפניך שכ' דלא קניא ליה חצירו ולכאורה הא מבואר בגמ' ד' קמ"א ע"ב דאין כאן קנין חצר כלל ואפשר לומר דס"ל דזה רק מדרבנן כמש"כ רבינו ועיין כאן בהל' י"ח. אך באמת שיטת רבינו שם דאף היכא דאין האם יושבת עליהם מ"מ גזירת חכמים הוא כך אבל אם פרחו אז לא שייך בהו שילוח הקן גבי אפרוחים מפריחין כמבואר בחולין ושם דף קמ"ב דאמר דליתגבהו אמהות ר"ל והוה מעופפת ולא שייך בהם שילוח הקן והא דאמר שם דף קל"ט נטל את הבנים והחזירן שם ר"ל שנטלן בהיתר דהיינו ששלח האם. אך באמת כך דמבואר בגמ' דבין שהאם שלו ובין שהבנים שלו אז פטור מטעם מזומן וכן בין שהאם הקדש ובין שהבנים הקדש אז פטור לא כמו גבי טרפה. והנה עיין בדברי רבינו פ"א מהל' זכיה ומתנה הל' ב' גבי חיה ועוף שבביברין דפליגי שם רבינו והראב"ד אם הוה גזל מה"ת והראב"ד ס"ל דרק מדרבנן ואף דלא פסקינן כר"י בהך דגיטין דף נ"ט עיין מש"כ רבינו בפ"ו מהל' גזילה ועיין בהך דסנהדרין ד' כ"ה ע"א דרק דרכי שלום ע"ש ברש"י ובע"ב שם בד"ה שור הבר דאף חיות שבביברין הוא רק מפני דרכי שלום ועיין תוספתא ב"ק פ"ח גבי יוני שובך ובהך דביצה דף כ"ה ע"א דמחלק שם בין גדולים לקטנים וזה לא משום צידה רק משום סמכא דעתא ובין הסמוך לעיר ובמקושרים אז גם בגדולים הוה גזל גמור משום דאין יכולים לברוח והוה כמו קטנים וכן מבואר בתוספתא שם ובסוף חולין ובספרי פ' תצא ועי' בהך דב"ב ד' כ"ג ע"ב גבי ניפול ושם ג"כ כך דרק ניפול דהוא גוזל קטן אז שייך בו מצות השבת אבדה. והנה מבואר בחולין כאן דאם מרדו שוב פקע מהם שם בעלים ולכך חוץ מחמשים אמה וכן אם אינו יכול לראות את שובך שלו הוה כמו מרד ושוב אינו שלו. ובזה א"ש מ"ש התוס' ב"ק דף קי"ד ע"ב גבי כוורת למה לא קנה אותם אך י"ל משום דכיון דברחו ממנו הוה כמו מרדו אך רבינו בהל' גזילה פ"ו הל' י"ד ס"ל דלא הוו בר תרבות וזה תליא בהך דסנהדרין דף ט"ו ע"ב בהך מחלוקת דר"י ור"ל, ועיין בהך דנזיר דף ל"ה ע"א דמרבה לשמירה עופות וממעט חיות ע"ש ועיין ב"ק דף פ' ע"ב גבי חתול והוא ג"כ משום זה משום דאינו בר תרבות וזה ר"ל הך דהוריות דף י"ג דאין מכיר את קונו ועי' ב"מ ד' צ"ז ע"א ועי' ברמב"ן במלחמות פ"ב דב"ב דס"ל דדבורים לית להו בעלים ועי' בירושלמי סוף סנהדרין פ"י אם יש עליהן שם עיר הנדחת אם הוה בכלל שללה אך נ"ל דהני דנולדו בביתו ונעשו שלו אף שאח"כ נתגדלו ס"ל לרבינו דאם לא פרחו ולא מרדו הוה גזל מה"ת והר"א ז"ל ס"ל דרק להוציאו בדיינין וזהו מה דקאמר בגמ' כאן ד' קל"ט במקדיש פירות שובכו ע"ש ברש"י דלמה נקט פירות אך משום דגדולים שוב אין עליהם קנין מה"ת וכשיטת הראב"ד ועי' בהך דביצה ד' כ"ד ע"א, ועי' בנדה ד' נ' ע"ב וכ"מ ועיין ברש"י ד' קל"ח ע"ב ד"ה שהרג שכ' ואח"כ מרד ולמה לן זה משום דאם תחלה מרד שוב לא בעי גמר דין כלל:
שלחה וחזרה כו'. עיין תוס' קדושין ד' ל"ד ע"א דמשמע דאין מצוה בשילוח הקן רק אם רוצה ליקח האם אבל בלא זה ליכא מצוה כלל. אך נ"ל דזה רק בשלא שלחה פעם אחת אבל אם שלחה פ"א שוב נתחייב עוד הפעם לשלוח וכן הדין גבי מעשר בהמה דאף דמבואר בבכורות ד' נ"ח ע"ב דהוה רק מצוה בעלמא ולא חובה ועי' ברש"י שם ד' ס' ע"א ד"ה אלא דמשמע שם לכאורה דאם התחיל לעשר מה שנשתיירו הוה חיוב לעשר וע"ש ד' נ"ד ע"ב ברש"י ד"ה ה' מכאן כו', ועי' בזבחים ד' מ"ה ע"א דקרי להו חובת ושם דף קי"ט ע"א וכ"מ ועיין בתו"כ ס' בחקותי דהוה מחלוקת:
היו אפרוחים טריפות כו'. הנה בגמ' נקט משום לך ולא לכלביך ועי' בספרי פ' תצא פסקא רכ"ז. והנה י"ל דהגמ' קאי אם נימא טרפה חיה ואנן קיי"ל כמ"ד אינה חיה. והנה אם שחטן לגמרי לכאורה לפי טעם הגמ' חייבת האם בשילוח אך לטעם רבינו לא שייך זה וגם משום דאינם צריכים לאמם כלל ועי' לקמן בהל' י"ב. אך י"ל דנ"מ דהנה כ"כ דבתוספתא מבואר דאם נעשו טרפה אף לאחר הגבהה מ"מ פטור משילוח ולכאורה הא כבר איחייב ליה. אך י"ל דכיון דליכא לקיים תקח לך אז אף אם כבר נתחייב מיפטר ולא מחייב בשילוח אבל אם אז שחט האפרוחים מחייב שפיר וגם י"ל דהוה כמו ביטלו כיון דשחטן בידים:
היתה רובצת על ביצים כו'. עיין בתוספתא דמבואר דפטור ובאמת בגמ' נקט רק תסיל דהוא מין יונה כמבואר שם ד' ס"ב וגם רבינו לא הביא הך דין דגבי קורא שאני וצ"ל דמפרש דקורא ר"ל בזכר ואליבא דר"א דכיון דהוא זכר מה נ"מ בין של מין זה או של מין אחר ומה דאמר שם בגמ' דבקורא נקבה ד"ה חייב ר"ל דלא נימא כיון דגם זכר דרכו לישב שוב אין ישיבתה כלום קמ"ל. אך באמת י"ל כך דהנה רבינו מפרש כך דהנה י"ל דקורא הוא טמא עי' תוס' דף ס"ג ורש"י דף קל"ח ע"ב ודף ק"מ ע"א ע"ש. ונ"ל דזה הוה תרנגולתא דאגמא דהזכר טמא עיין תוס' נדה ד' נ' ע"ב וא"כ הך עוף טמא דנקט בגמ' ר"ל קורא ורובץ על ביצים של נקבה שלו ור"א מחייב גם בזה כיון דמ"מ שם ציפור עליו כיון דנקבה שלו טהורה וזהו מה דאמר בגמ' אבל בקורא נקבה חייב ר"ל משום דהיא טהורה וא"כ לפי מה דמסקינן בנדה שם דגם הנקבה טמאה שוב לא משכחת כלל הך דין ולכך השמיטו רבינו וא"ש:
היתה האם טרפה כו'. והנה לכאורה למה לא נימא ג"כ שלח לתקלה ודוחק לומר דמיירי בטרפה הניכרת. אך י"ל דשלח לתקלה לא שייך רק בדבר שיש בו איסור הנאה כמו הך דקדושין דף נ"ז ובחולין דף קט"ו שם ג"כ כיון דיליף מלא תאכל כל תועבה י"ל דה"ה דאסור בהנאה ואף דגבי כלאי זרעים לא אמר כן שם י"ל דשם שאני מדאיצטריך כלאי הכרם וגם בבעלי חיים שאני כמ"ש התוס' קדושין ד' נ"ז ע"א ד"ה וזה וכן בהך דיומא דף ס"ז וכאן ד' ק"מ דהוה איסורי הנאה משא"כ באיסורי אכילה אין חשש והטעם דגבי איסורי הנאה מוטל עליהם חובת קבורה וגניזה לא מחמת גדר תקלה בלבד ואף דהתוס' ב"ק דף ע"ו וסנהדרין דף פ"א לא ס"ל כן אך עיין בתוס' ישנים יומא דף נ"ה משמע דזה ג"כ הוה גדר מצוה לא משום תקלה בלבד ועיין רש"י כאן דף קל"ט ד"ה בר קטלא שכ' ומהיכן נמלט אמאי לא קאמר משום שלח לתקלה וגם כמש"כ רש"י שם דף ק"מ ע"א ד"ה בר קטלא ולפי מש"כ א"ש דהטעם דאסור לשלחו הוא משום דצריך להרגו ולקברו וזהו מהך קרא וגם כיון דהוא הפקר אף דאנן פסקינן כרבנן דגם שור המדבר בסקילה כמבואר בב"ק דף מ"ד ע"ב ועיין ברש"י שם דף צ"ח ע"ב דמשמע דס"ל דהיכא דנשתנה בין קטלא לגמר דין לא קטלינן לו לכ"ע וא"כ צ"ל דכאן מיירי דנגמר דינו קודם שמרד. אך מ"מ י"ל דמצוה ליכא דמצוה על הבעלים כמש"כ רש"י ב"ק דף צ"א ע"ב ואף דבסנהדרין דף ט"ו ע"ב אמרינן זכה לשמים שם רק משום הך דינא דובערת הרע ולא משום דצריך לקיים בו הדין ועיין רש"י שם דף ל"ו ע"ב ודף פ' ע"א בתוס' וברש"י דמשמע משום מצות סקילה ולא משום ובערת הרע גם יש לחלק בין היכא דלא הוה מעולם של בעלים ובין היכא דהוה ואח"כ נפקע, ועיין בהך דעדיות הובא בברכות דף כ"ז גבי תרנגול שנסקל בירושלים דמבואר דאף דכל חייבי מיתות ב"ד צריך חוץ לירושלים גבי בהמה לא חיישינן לזה ועי' בירושלמי פ"ב דפסחים גבי פטר חמור שהמית משמע דזה הוה גדר חיוב וכ"כ בזה. והנה באמת אם נימא דטרפה שישבה על הביצים אינה מולדת וא"כ י"ל דגבי ביצים פטור מלשלח את האם טרפה דהוה כמו אינם צריכים לאמם ועיין סנהדרין דף ע"ח ע"א גבי הרובע את הטרפה ע"ש:
שחט מקצת כו'. עיין בהך דפסחים דף פ"ד ע"ב גבי שבירת עצם בנא אם זה מקרי פסול או לא כיון דיכול לגמור הצלי והוה כשר ור"ל ג"כ אם כ"ז שלא נגמר שם פסול עליו או לא ועיין בהך דזבחים דף ל"ו ע"ב גבי בשר פסח שלא הוצלה אם חייב עליו משום טומאה ור"ל ג"כ כה"ג דהוה נא לא חי ולא צלי, ועיין תוס' פסחים דף מ"ז ע"א ד"ה ואי אם זה הוה גדר חסרון ועיין תוס' ביצה דף כ"ז ע"ב ד"ה ועל אם צלי אש דפסח מקרי צורך גבוה ע"ש וזהו ג"כ אם הוה קודש פסול או לא כיון דבידו לגמרו ועיין בהך דפסחים דף מ"א ע"ב גבי אכל נא לוקה שתים מ"ט לא נימא ג"כ דלילקי משו' כל שבקודש פסול וכמבואר בתוספ' פ"ג דמכות ע"ש וזה תליא בזה אם היכא שבידו לגמור אם מקרי פסול קודש, ועי' בתוס' זבחים דף ק"ג ע"ב ד"ה ומודה דכיון שיכול להביא הכסף קודם זריקה לא מקרי הוכר פסולו ועיין בהך דסנהדרין דף ע' ע"ב ברש"י ד"ה לאתויי דכ' חבורת מצוה כגון פסחים ואף דהא בן סורר ומורה צריך לאכול דוקא בשיל ולא בשיל דהיינו בגדר נא וא"כ הוה כמו אינו שומע בקולו של מקום כמו אכל שקצים ורמשים וצ"ל ג"כ דרק היכא דהאיסור אין לו תיקון אז לא מימשך משא"כ גבי נא וא"כ חזינן דלא מקרי פסול בעצם וזה תליא בהך בעיא דכאן:
היתה מטלת כו' או כו' ביצים מוזרות. עיין בהך דסוטה ד' מ"ה ע"א גבי מין במינו אי הוה טמון ועיין בירושלמי חלה פ"ד ה"ד מה דמחלק שם בין דבר שניטלה חלתו דשפיר מצרף בין שאר דברים ועיין במש"כ לעיל בזה אם הא דמין במינו אינו חוצץ אם ר"ל דהוה כמו אויר או ר"ל דהוה כמו עומד על הדבר עצמו וזהו מה דאמר בסוטה אם מיקרי צף ועיין בהך דזבחים דף ק"י ע"א דהוה הקטרה אף דבעי על המזבח ולא באויר כמבואר שם ד' פ"ח וכ"כ בזה בהל' אס"ב גבי הך דנדה ד' כ"א ע"ב גבי ראה דם בחתיכה ועיין תוס' מנחות ד' ז' ע"א ד"ה וכי אף דאמרינן שם ד' י"א דהנחה בתוכו בעינן ע"ש ועיין מש"כ הראב"ד ז"ל בהשגות בהל' מתנות עניים פ"ה ה"ד ועיין בירושלמי פ"ב דתרומות ה"א דאפילו קש ותבן ג"כ מיקרי מין גורן ושם בפאה נקט גם קש והוה כמו כנפים דהכא:
או ע"ג בעלי חיים כו'. הנה בגמ' נקט אדם אך קשה הא זה הוה כמו מזומן דקנה לו האדם להקן בהגבהה וצ"ל דמיירי בעכו"ם או בקטן ועיין שבת ד' צ"ב ע"א אם דרך הוצאה כך ועיין תוס' ב"ק ד' ס' ע"א אם זה ג"כ נכלל בכלל קמה וב"מ ד' פ"ט ע"א ד"ה ס"ד ע"ש ועיין רש"י חולין ד' י"ח ע"א גבי שן כה"ג וכ"מ, ועיין חולין ד' קכ"ו ע"ב דמים לא מיקרי על הארץ ותוס' כאן ד"ה בדרך:
אסור לזכות כו'. וזה רק היכא דהאם ג"כ אינו שלו אבל היכא דהאם שלו אף דהביצים אינם שלו ג"כ הוה מזומן וכ"כ בזה ולכך בבית פטור משום דזכה בהאם מיד ושוב אין בו מצות שילוח:
אסור ליטול כו' ועשה ול"ת דוחה עשה כו'. ר"ל לאפוקי שיטת הריב"א דס"ל דהלאו עכ"פ דחי לכך כ' רבינו דלוקה משום דהעשה נדחה לגמרי אך לפי המבואר בתוספתא כאן דאין יוצא בו טהרת מצורע משום שנעבדה בעברה א"ש בלא זה ועיין בתוספתא פסחים פ"ו גבי שובר את הקולית להוציא מוח אינו עובר בל"ת משמע קצת כשיטת ריב"א וע"ש דיוצא בהמוח שהוציא ידי אכילת פסח ועיין בהך דזבחים ד' ל"ו ע"א זבחי גופה מי מפסל ע"ש ובירושלמי פסחים פ"ז דיש שובר אחר שובר ע"ש ועיין מש"כ רבינו בפיהמ"ש נדרים פ"ב גבי הך דנדר חל על דבר מצוה ע"ש:
המקדיש עוף כו'. והנה רבינו נקט לבה"ב ועיין בתוס' דף קל"ח ע"ב מש"כ בשם רש"י דגבי קדשי מזבח לא יליף מתקח לך משום דהביצים אינם אסורים אלא מדרבנן משמע דשפיר מקרי לך היכא דרק מדרבנן וא"כ נ"מ להך דין דע"ז ד' מ"ב ע"ב ומעילה ד' י"ד גבי קן שבראש אילן של הקדש ואשרה דבצים ואפרוחים קטנים אסורים מדרבנן בהנאה אם יש בזה כאן מצות שילוח הקן ולפי שיטת התוס' נראה דחייב ועיין תוס' ב"ק דף ע"ב ע"ב ד"ה דאי ע"ש מה דמחלקי בין ע"ז לשאר דברים ועיין בירושלמי פסחים פ"א ס' ה"ד ותוס' פסחים ד' כ"ט ע"א ד"ה אין פודין וכ"מ. ותוס' שם ד' ל"ו ע"ב ד"ה דאמר וד' ל"ח ע"א ד"ה אבל וע"ש ד' מ"ח ע"א דאמר דגבי מוקצה דרבנן שפיר כשר לקרבן וגבי ערלה מדומע בפחות ממאתים אסורה וע"כ משום דאיסור הנאה חמיר ועיין תוס' בכורות ד' ל"א ע"ב ד"ה מבליעו מה דרצה לחלק בשומן גיד דאין אסור אלא מדרבנן אסור ליתנו לעכו"ם ועיין פסחים ד' פ"ג ע"ב וכ"מ בזה ועיין בירושלמי ערלה ס' פ"א גבי ביצת הקדש שנעשית אפרוח אם צריך לפדותה ושם משמע דביצים של קן של אילן של הקדש האפרוחים מותרים לגמרי אף מדרבנן וכן בשל אשרה מותר אם נעשה מהביצה אפרוח מדדחיק שם היכא משכחת לה לביצת ע"ז שתעשה אפרוח ע"ש ואמאי לא מוקי כה"ג וע"כ משום דהאפרוח מביצה כזו שרי לכ"ע כיון דהביצה אינה אסורה אלא מדרבנן וכעין דאמרינן בירושלמי פ"ט דתרומות דתרומת כרשינין ותרומת חו"ל גידוליהן מותרים משום דזה גופא הוא מדרבנן והוה גזירה לגזירה ועיין ב"מ ד' צ' ע"א גבי חסימה בגידולין אם יש עליה שם דישו ע"ש. והנה רבינו ז"ל כאן כתב מחמת הטעם דתקח לך ואילו אינם שלו אך יהיה נ"מ כגון אם עוף של הקדש רובץ על ביצי חולין וגם דהא ביצי הקדש ראויין לפדותן וי"ל כהך דחולין ד' פ"ד ע"א גבי כיסוי הדם ע"ש וע"ש ד' קל"ה ע"א גבי ראשית הגז. ועיין בירושלמי פ"ד דחלה גבי קב הקדש דמצרף משום דראוי לפדותו ע"ש ובירושלמי פ"א דערלה ה"א והל' ד' דהקדש לא מיקרי פטור בעצם משום דראוי לפדותו ע"ש. אך באמת נראה דאף דאנן קי"ל דע"י מרידה לא פקע מהקדש מ"מ שם בעלים פקע וא"צ להוסיף חומש ושוב ליכא מצוה עליו לפדות וכ"כ בזה לעיל. והנה עיין מ"ש התוס' ד' קל"ה ע"א ד"ה לפרוק דמי מחייב לפדותו ע"ש אך י"ל דכיון דכופין את הבעלים שפיר מוטל החיוב עליו ועיין בירושלמי פ"א דמעשרות אף ידי הבעלים לא יצא מחמת שאומרים לו פדה אתה ראשון ע"ש אך י"ל דזה רק בדבר שהקדיש אבל בהגיזה והגידולין אין עליו שם בעלים כיון דזה בא אח"כ ולכך גם כאן בהביצים אין החיוב עליו לפדותן רק על העוף עצמו אם נימא דלא פקע שם הבעלים ועיין בהך דיבמות ד' ע"ט גבי חלק מזבח ע"ש דמשמע שיוכל להיות הדבר לחצאין, ולכך על עוף עצמו לא כ' רבינו הטעם משום דצריך להביאו ליד גיזבר דאדרבא כיון דהוא בעצמו המקדיש הוא בעצמו מקרי גיזבר עיין מש"כ הראב"ד ז"ל בהל' מעילה פ"ו ה"ח ובדברי הר"ן נדרים דף ל"ד ע"ב ד"ה אמר רבא משא"כ בביצים ואפרוחים ולכך מדייק רבינו דמיירי שהמקדיש עצמו הוא שמצא הקן. ובאמת אם נימא דלענין זה לא פקע שם בעלים ממנו כמש"כ לעיל בשם הירושלמי א"כ לכאורה קשה היאך פקע ממנו שם מזומן וכ"כ לעיל דאף היכא דהביצים והאפרוחים אינם שלו מ"מ כיון שהאם שלו שפיר הוה מזומן ועיין בהך דב"ק דף ס"ט ע"ב לענין פדיה אוקמיה רחמנא ברשותיה ע"ש ועיין בהך דחולין ד' מ"א ע"א כיון דקניה ליה כו' ע"ש. ובאמת י"ל דזהו כונת הגמ' במי שאתה מצווה לשלחו כו' ר"ל וכיון שיש עליך איזה דבר לעשות בזה העוף שוב לא מקרי כי יקרא והוה כמו מזומן: