הואיל ואינו יודע כו'. עיין מש"כ לעיל בשם רש"י דלא ס"ל כן ועי' בירושלמי נזיר פ"ה דהוה מחלוקת דב"ש וב"ה אם אינו יודע הדין אם אמרינן דנשמר מדברים הסותרין את הנזירות ע"ש בהל' ד', ועיין בירושלמי פ"ב דפסחים גבי מצה ישנה דאמר ד"ה היא מכיון שלא עשאה כו' ובתוספתא פסחים שם ועיין במש"כ רבינו בהל' מטמא מו"מ פי"ג הל' ו' דאם שימר חבית של תרומה בחזקת של חולין אם אמר ששימרה גם מדבר הפוסלה מהני השימור אף דלא ידע שהיא תרומה וע"ש בדברי רבינו במה שפי' הך דחגיגה ד' כ' גבי אין אדם משמר מה שביד חבירו דפי' דהאחרים אינם משמרים כלי שאינו שלו וזהו בעצם הך מחלוקת דכאן דף ג' ע"ב דאביי ורבא דאביי אמר התם נגע הכא לא נגע ר"ל דשוב הוה כמו מה שביד חבירו ואינו משמר ועיין בהך דע"ז דף ל"ג ע"א גבי הך דאמר שם דלמא אגב טירדא ומוכח דבלא זה מהני אף דנקט בידו ונ"מ למש"כ לעיל אם צריכין האחרים שידעו שהוא אינו יודע דאז הוה כמו שסומך עליו שכ' רבינו בהל' מטמא מו"מ הנ"ל ע"ש:

ושיכור שנתבלבלה דעתו כו'. וכן כ' לעיל פ"ב הי"ב, ולא כ' כמש"כ בפ"ד מהל' אישות ופ"א מהל' גירושין הגיע לשכרותו של לוט ע"ש ועי' מש"כ רבינו בפ"א מהל' נזירות שאינו בן חיוב ע"ש ובהל' יבום כ' דביאת שיכור שאינו מכיר כלום גרע מביאת שוטה לגבי יבמה וי"ל דגם כאן לגבי שחיטה לא מהני אף אם אחרים עומדים על גביו דהוה כמו נפל מאליו דלא מקרי ע"י אדם כלל והוה כמו נפל מן הגג דיבמות ד' נ"ד, ועיין בירושלמי נזיר פ"ח ה"א גבי נאנסתי מפני כשפים ע"ש אף דאין קישוי אלא לדעת ועי' מש"כ רבינו בהל' מכירה פכ"ט הי"ח דמדמי לו לשוטה:

לפיכך אם שחטו כו'. והנה נראה דרק אם שחט בפני מי שכשר לעדות או אף חשוד דלא נפסל לעדות אבל מי שפסול לעדות מה"ת אף דעל שחיטתו נאמן כמש"כ רבינו לקמן בהל' ט"ו ובהל' עדות פי"א ה"ז זה רק אם הוא שחט אבל אם שחט לפניו שוטה והוא אומר שנשחט כראוי זה הוה שוב בגדר עדות ולא מהני ועי' בהך דיבמות ד' פ"ח ע"א אם זה הוה בגדר עדות וכן הדין גבי הך דפסחים ד' ד' ע"ב גבי מה דאמר שם אטו אמירה דהני מידי מששא כו' ר"ל שם ג"כ דאם הם אמרו שהם בדקו נאמנים אבל אם אומרים שאחר בדק ושוב הוה בגדר עדות לא מהני. ובזה א"ש הך דעירובין ד' ל"א ע"ב גבי נתנו לפיל כו' וע"ש בתוס' ד"ה כאן דכיון דאחר צריך ליטלו הימנו ובעצמו לא סגי שוב לא מהימן קטן על זה, ועיין בהך דב"ק ד' קי"ג ע"א גבי הך אם יהבינן זימנא עפ"י אשה ע"ש ומש"כ רבינו פכ"ה מהלכות סנהדרין ה"י וכ"כ בזה:

אבד לו גדי או תרנגול כו'. עי' בכ"מ, ועיין בתוספתא פ"ו דטהרות בהך מחלוקת דרשב"ג ורבנן ובתוספתא פ"ד דשקלים ובהך דחולין ד' צ"ה:

העכו"ם כו'. עי' כאן ד' י"ט ע"ב וד' כ"א ע"ב והנה רבינו נקט הטעם משום דישנה לשחיטה ולא קאמר הטעם כמו גמ' דידן מחמת מעשה טרפה וצ"ל דנ"מ למש"כ לעיל לענין אם גם מקצת הסימנים שחט ישראל עם עכו"ם בב"א דאז לא שייך כאן הטעם דמעשה טרפה אך מ"מ אסור משום שחיטת עכו"ם וכמש"כ אבל חצי הגרגרת ס"ל לרבינו דאינה בגדר שחיטה כלל ונ"מ ג"כ לראב"א דס"ל דגבי עוף וושט ולא קנה וגבי מליקה משום רוב שדרה ומפרקת כמבואר בחולין דף כ"ח ע"א אם זה ג"כ שייך לגדר המליקה או לא אם זה צריך כהן וגם אם שייך בו מחשבה עי' זבחים ד' ל' וכ"כ בזה לעיל בהל' מאכלות אסורות וכן נ"מ לר"ל דס"ל דשחט שלא במקום חתך דלא הוה נבלה איך הדין אם שחט עכו"ם רוב הקנה ואח"כ שחט ישראל שלא במקום חתך אם הוה נבלה או לא, ועי' לקמן דף ק"מ ע"ב גבי שחט מקצת סימנים והחזירן לקן אם חל עליהם שם טרפה ע"ש וזה תליא בהך אם ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף ועיין תוס' חולין ד' ח' ע"א ד"ה והא דמוכח שם דכל זמן שלא נשחט כדין אין גם על מה ששחט שם שחיטה ע"ש:

ישראל מומר כו'. עיין מש"כ בזה בהל' מאכלות אסורות ועיין בדברי רבינו פ' י"א מהל' גזילה ה' י"ב ובפ"ד מהל' רוצח מוכח דס"ל דלהכעיס הוה מין אך לגבי קרבן ס"ל בפ"ב מהל' מעה"ק דלא הוה מין. ועיין מש"כ רבינו בסוף הל' רוצח דתליא במאמינים בעיקר הדת והנה עיין בדברי רבינו כאן בפיהמ"ש דמוכח דהיכא דהוה מומר לדבר אחד ולא בגדר להכעיס מותר לאכול ולא כתב שצריך לבדוק סכין ע"ש וא"כ י"ל דגם גבי להכעיס אין עליו שם שאינו בר זביחה וכמש"כ רש"י דרק הטעם משום דמועד לנבל בכונה בידים וא"כ הוא על דבר אחר לא חיישינן לזה, ועיין בתוס' ע"ז ד' כ"ז ע"א ד"ה בר מש"כ לחלק בין תפילין למילה ור"ל כך דהנה כ"כ בהל' מילה דבגדול הוא המצוה שיהיה מהול לא שימול עצמו ומה שצריך לימול עצמו כדי שיהיה מהול וגבי קטן המצוה על האב למול את בנו והנה באמת רש"י כאן דף ד' ע"ב פי' דמומר לערלות היינו מבעט ור"ל דמה שאינו מוהל את בניו לא שייך עליו גדר מומר כיון שהוא שב וא"ת עיין בתוס' ר"ה ד' י"ז ע"א גבי קרקפתא דלא מנח תפילין ועיין בהך דכריתות ד' ז' ע"א גבי במבעט ביוהכ"פ ע"ש. ולכאורה הא הוה בגדר מין ועיין במש"כ רבינו בהל' שגגות פ"ג ה"ז דמחשב בלבו שאינו מכפר ומשמע שם דהקרבן כשר והרי מבואר בהל' מעה"ק פ"ג ה"ד דאין מקבלין קרבן ממומר לחלל שבתות וזה הוה כמין לכל התורה כולה דהרי כופר בתורה וכמש"כ רבינו כאן. וכן קשה מהך דמנחות ד' י"ח ע"ב גבי כל כהן שאינו מודה בעבודה וע"ש בתוס' דרק בהני עבודות ששייך לכהן אבל בשאר דברים יש לו חלק בכהונה וקשה הא הוה מין לכל התורה כיון דאינו מאמין, ועיין בהך דזבחים ד' כ"ב ע"ב גבי מומר דפסול לכהונה וגם לאכילת קדשים משום דהוה כערל וכן הך דין דגבי ק"פ דכל בן נכר לא יאכל הוא ג"כ מטעם זה מטעם דאינו ראוי לאכילת קדשים. והך דמנחות ד' ק"ט שם מיירי לאחר ששב דאז מותר באכילת קדשים. ועיין יבמות ד' ע"א ע"א בתוס' ד"ה בו ור"ל דלא מהני אם עשה תשובה דהוה שלא לאוכליו. וגם נ"מ להך מחלוקת דפסחים ד' ס"ב אם פסול הפסח ששחטו לשם ב"נ כשאינו מנוייו ועיין סנהדרין ד' מ"ז ע"א. ועיין רש"י חולין ד' קל"ב ע"ב ד"ה שאינו מודה דאומר הקב"ה לא צוה זה וא"כ הוה ליה מין ועיין בהך דבכורות ד' מ"ה ע"ב דהמטמא למתים והנושא נשים פסולות פסול לעבודה מדרבנן עד שיקבל ועיין בפיהמ"ש לרבינו במס' סוטה על ד' כ"ג דמשמע דזה הוה פסול גמור. ועיין בתוס' יבמות ד' פ"ה ע"א דלא ס"ל כן וכן מדברי רבינו בהל' ביאת מקדש ומשמע דרק הני דברים דשייכי לכהונה אבל בשאר עבירות לא איכפת לן. אך שם י"ל משום דהוה לתיאבון. ובאמת י"ל דכהן המטמא עצמו או הנושא נשים כו' אסור לאכול גם בתרומה אך זה יהיה תליא בהך מחלוקת דתוספתא דדמאי פ"ב אם גם במתנות גבולין אין לו חלק ע"ש דהוה פלוגתא דר"ש ורבנן ובאמת זה ר"ל הגמ' דיבמות ד' ק' ע"א גבי טמא ונושא אשה שאינה הוגנת ור"ל כה"ג. ועיין בסנהדרין ד' צ"ג ע"א ע"ש, אך מ"מ בהך דמנחות הנ"ל קשיא ועיין בהך דבכורות ד' ל' ע"ב גבי בן לוי שבא לקבל דברי לויה וכו'. וצ"ל כך כמש"כ רבינו לקמן בהל' ט"ז גבי צדוקים וביתוסים ובדברי רבינו בהל' ממרים פ"ג ה"ב גבי כופר בתורה שבע"פ דמחלק בין שבא מחמת מחשבת לבו בין אם נולד כך ועיין מש"כ רבינו בהל' עכו"ם פ"ב ה"ה גבי התרים אחר מחשבת לבם ועוברים עבירה להכעיס ומש"כ רבינו בהל' תשובה פ"ג ה"ח ובפיהמ"ש סנהדרין על הך דדף פ"ח ע"ב גבי האומר אין תפילין ובפ"ד מהל' רוצח ה"י גבי כופרים בתורה ובנבואה ומשמע שם דעל תורה שבע"פ אין הורגין ועיין בפיהמ"ש לרבינו חולין פ"א דלא מוכח כן רק יש לחלק בין מצוה למותר ע"ש ועיין בהך דקדושין ד' ל"ו ע"א דעובדי ע"ז גרע מדלית ביה הימנותא ע"ש. ועיין בהך דשבת ד' קט"ז ע"א דמבואר שם דאדרבא הם גרע אך לפי מש"כ א"ש ועיין בשבת ד' ע"ה ע"א בהך מחלוקת דרב ושמואל גבי גדופי ובזה א"ש כל מ"ש וכן ר"ל הך מבעט אבל אם אינו מבעט אף שהוא בעצמו לא מל מ"מ לענין למול קטן דשם המצוה הוא למול כמש"כ שפיר יכול לשיטת התוס' אך לשיטת רבינו דס"ל בסוף הל' מילה דמושך ערלתו מיקרי מיפר ברית ודלא כמש"כ התוס' יבמות ד' ע"ב ע"א ואף דלא נקרא ערל מ"מ מצות מילה בטל מעליו ולזה לא מהני אפילו שיחזור וימול דהא כיון דאינו ערל לא מהני מילתו וכעין דאמרינן בב"מ ד' כ"ו ע"ב מתנה בעלמא הוא דיהביה ועיין בכורות ד' ג' ע"ב גבי רב מרי בר רחל זה ודאי הוה לאו בר שמירת ברית וי"ל דזה ר"ל רש"י בע"ז ד' ס"ד ע"ב ד"ה הרי הוא דכיון דלא מל כו'. ומה שייך עליו לומר לשון חשוד וגם הערל לא הוה חשוד רק כיון דלא קיבל עליו זה שוב הוה מיפר ברית כיון דאינו מועיל מה שימול כ"ז שלא יתגייר וכעין דאמרינן שם ד' ס"ה ע"א הרי הוא כמין שבאומות ור"ל דאין בו מצוה להחיותו עיין ב"מ ד' ע"א וד' קי"א וכ"מ וגם י"ל דאף דקי"ל חולין ד' י"ג ע"ב דאין מינים באומות לענין קרבן מ"מ זה שפיר יש עליו זה הדין ועיין בכורות ד' ל' ע"ב גבי גר שנחשד לדבר אחד כו' ועיין רש"י שבת ד' ל"א ע"א מש"כ שם גבי שבע"פ איני מאמינך ועיין בהך דסנהדרין ד' מ"ד ע"א מהו דתימא במצוה דגופו לא פקר ע"ש ועיין בהך דגיטין ד' מ"ד ע"א גבי לגר תושב מהו ועיין במנחות ד' נ"ג ע"ב גבי היה לך לזכור ברית מילה כו' יעברו מעליך ר"ל דמשכו ועיין בתוספתא פ"ב דנדרים לא נחתם גזר דינם כו' וירושלמי סנהדרין פ"י ה"ו לא גלו עד כו':

מי שהוא פסול כו'. עיין מש"כ רבינו בהל' עדות פי"א ה"ז ושם משמע דאף אם אין אנו יודעים שהוא מומחה שחיטתו כשרה אך מבואר שם דדוקא אם אמר כהלכה שחטתי ומשמע דאם שחט והלך לו אסור לא כמו גבי סתם ישראל וגם ס"ל דבעי ודאי מומחה והטעם דהנה רבינו נקט כאן הך דלא שבק היתרא ואף דהוא בעצמו אינו אוכל עיין תוס' דף ג' ע"ב ד"ה בודק ועיין במש"כ רבינו בהל' עדות פ' י"ב ה"ט דהמוציא טרפה מתחת ידו יש עליו גדר אוכלי טרפה. והנה עיין כתובות ד' כ"ז ע"ב דלענין שתיקה שפיר יש מקום לחוש. ועיין בהך דע"ז ד' ס"ט ע"ב גבי זונה כותית כו' וישראל מסובין אצלה דלכך חמרא שרי משום דתקיף יצרייהו משמע בלא זה הוה אסור וצ"ל שם דמיירי בשלא אמרו שהוא כשר וכמש"כ רבינו גם י"ל דר"ל היין ששותין אז וכמש"כ רבינו בפ' י"ב מהל' מאכלות אסורות ה' כ"ד ור"ל דלא נימא דטרידי אז גם י"ל דסד"א דבשעת שחוטאין בזה יש לחוש גם על זה ועיין בהך דתמורה ד' כ"ז ע"א ותוס' ב"מ ד' קי"ג ע"א ד"ה וכי שכיר ע"ש ותוס' כתובות ד' י"ח ע"ב ד"ה ובכוליה מה דמחלקים בין עדות לשבועה דכאן יש ב' לאוין וכאן רק לאו אחד ובתוס' יבמות ד' פ"ב ע"ב ד"ה ולרבי מתיא בסוה"ד ועיין בירושלמי פאה פ"ח ה"ב במה דאמר שם על הא דנאמנין על מעשר עני כל שנתו דמתחלה שם ר"ל דאתיא כר"א דאמר הנאמן על השני נאמן על הראשון ומטעם דהא אסור להקדים כמבואר בירושלמי דמאי פ"ד ה"ה ולכך גם אם נתן מעשר עני לא חיישינן שמא לא הפריש עדיין מעשר ראשון ואח"כ אמר דברי הכל היא והטעם דאין אדם עושה בדבר עבירה ר"ל דכיון דנתן להם מעשר עני מחמת מצוה שיהיה ע"י זה עבירה. וה"נ גבי שחיטה כיון שאנו רואים ששחט בודאי יעשה כהוגן ועיין בהך דהוריות ד' י"א ע"א גבי מומר לתיאבון אם מביא קרבן ורבינו פסק דאינו מביא ולכך לא הביא הך דרבא גבי אוכל נבלות לתיאבון ועיין בהך דסנהדרין ד' פ"א ע"ב במלקות של כרת אחד כו' דמוותר נפשו ע"ש:

והם אינם מאמינים כו'. עיין בהך דנדה ד' ל"ג ע"ב דהוה מחלוקת דתנאים גבי סתם צדוקי ושם מוכח דמאמינים אותם גבי כה"ג ששאל לאשתו ע"ש ועיין במש"כ רבינו בהל' עבדים פ"ו ה"ו שהצדוקים בזמה"ז כו' ועיין בהך דערובין ד' ל"א ע"ב גבי ערוב ששלחו ביד מי שאינו מודה בערוב דלא מהני דאין לו נאמנות וגם י"ל דלא הוה כלל בגדר ערוב ועיין שם ד' ס"א ע"ב ובתוס' ד' ס"ט ע"א דהיה מתיירא מן הפרושים ע"ש. וי"ל דנשי צדוקים שאני דעליהם לא גזרו ועיין בירושלמי ע"ז פ"א ה"א גבי נשי דפלחין אם הוה כפלחין ר"ל אם עליהם גזרו ג"כ או לא. ועיין בהך דבכורות ד' ל"ה ע"ב אם גבי אשתו דכגופו אם גם היא חשודה להטיל מומין או לא ועיין בשבועות ד' מ"ו ע"ב גבי אשתו של שומר אם גם היא בכלל התקנה ועיין בירושלמי פ"ב דדמאי ובדברי רבינו בהל' מעשרות פ"י ה"ח ובהך דסנהדרין ד' י"ד ע"ב וכ"כ בזה, לכך האמינו שם בנדה ולא גזרו עליהם וא"ש:

כשהיו כו', ונצטוו כו'. והנה כ"כ לעיל דנ"מ לשיטת רבינו דס"ל דבמדבר אסור לשחוט גבי עוף מאי כיון דבעזרה הוא רק במליקה ועיין בתו"כ פ' מצורע דהוה מחלוקת דתנאי אם ציפורי מצורע אם הכהן צריך לשוחטן או ישראל ע"ש וזה משום מש"כ לעיל אם השחיטה הוא תיקון או שלא יהא אבר מן החי ועיין בהך מחלוקת דר"ה וראב"א דחולין דף כ"ח ע"א אם השחיטה הדין כך או במיפק חיותיה תליא ע"ש ועיין תוס' חולין ד' פ"ד ע"א דמשמע דס"ל דתליא במיפק חיותיה וגבי ציפורי מצורע עיקר השחיטה משום דם כמבואר בסוטה ד' ט"ז ע"ב ולכך צריך כהן לזה ואף דגבי קדשים לא בעי כהן התם משום שיש קבלה בכלי ועיין בזבחים ד' י"ד ע"ב גבי שחיטה לאו עבודה וכ"מ. ואף דמבואר בכ"מ דדם סכין קא מקדשי ליה עיין סוטה ד' י"ד ע"ב ומנחות ד' ע"ח ע"ב וכ"מ וי"ל דנ"מ למש"כ רש"י מנחות ד' ק"א דלאחר שחיטה אין פודין אף שנעשה בו מום קודם קבלה כמבואר בזבחים ד' כ"ה ע"ב לזה מהני הסכין דלא למיפרקיה וכן נ"מ להך דשבועות ד' י"ב ע"ב גבי קרבנות צבור סכין מושכתן ע"ש וי"ל דאין ה"נ דאם זר שחטו לא הוה הדין כן וגם י"ל דאז בעי כלי שרת. ובזה יש ליישב מ"ש התוס' זבחים ד' מ"ז וכ"מ ועיין מש"כ רבינו בהל' מעה"ק פ"ד ה"ז ע"ש. והנה באמת לראב"א דס"ל דתליא במיפק חיותיה רק דגבי חטאת העוף משום דתבר שדרה ומפרקת אם רק זה גבי קדשים דכן הדין דצריך לשבור ונ"מ גבי עוף חולין כה"ג אם שבר שדרה ומפרקת בלא רוב בשר ואח"כ שחט הקנה לבדו אם מהני לראב"א לטהרו מידי נבלה ועיין בחולין ד' י"ט ע"ב בהך דאמר שם אם מחזיר סימנין לאחורי עורף. והנה לראב"א דס"ל דלכך בחטאת העוף די בקנה לבד משום דתבר שדרה ומפרקת וזה ודאי צריך אח"כ קנה משום דכי נפקא חיותא בהכשרא קנפקא כמבואר שם וע"ש ברש"י דמוכח דאם מחזיר סימנין לאחורי עורף אז א"צ אח"כ לחתוך שדרה ומפרקת וא"כ לראב"א אסור להחזיר סימנים אם ירצה לשחוט קנה. ועיין במה דפליגי בחולין ד' ע"ד ע"ב גבי בן פקועה דא"צ שחיטה אם מקבל טומאה, ועיין תוס' שם ד' פ"א ע"ב ד"ה הואיל וכ"מ וזהו תליא אם השחיטה הוא גדר דין או למיפק חיותא וגם אם ב"פ הוא משום דד' סימנים אכשר בו רחמנא דהוה כנשחט או דא"צ שחיטה וזהו דמייתי שם ד' ע"ה מדגים מאימתי מקבלין טומאת אוכלים וכ"כ בזה: