שביתה בשביעי כו'. עי' לקמן פ' כ"א ה' א' נאמר בתורה תשבות. והנה עיין בע"ז ד' נ' ע"ב אמר שם דמועד טרחא אסור אף בלא מלאכה ע"ש ועי' בתוס' מו"ק ד' י"ב ע"ב ד"ה מכניס דמספקא להו בזה וד' י"ד ע"א ד"ה ושאר וד' י"ט ע"א ד"ה וטווה ע"ש ובירושלמי שם ובשביעית פ"ב ועי' עירובין ד' ל"ה ע"א ור"ה ד' ל"ב ע"ב מוכח דדבר דבעיא מרא וחצינא אף דאינו מלאכה מ"מ אסור מה"ת והטעם משום שביתה מטירחא וזה ר"ל הך דר"ה ד' ל"ב בקדשהו כו' ע"ש ובחגיגה ד' י"ח ע"א והך מצוה ביוהכ"פ ליכא וזהו הך דשבת ד' קי"ד ע"ב גבי הך דקניבת ירק ולא כשיטת התוס' שם דהוה רק אסמכתא ועי' רש"י יומא ד' ע"ד ע"א ד"ה שבתון וד' פ"א ע"ב ד"ה תשבתו ע"ש ונראה דהא דסבירא ליה לרש"י ביבמות ד' מ"ח ע"ב דב"נ נמי מוזהר על זה רק משום טירחא וכהך מ"ד בכריתות ד' ט' ע"א דכל שישראל אסור בחוה"מ ב"נ אסור בשבת ועי' בירוש' פ"ח דיבמות דהיינו עבודת קרקע ע"ש ור"י לשיטתיה במו"ק ד' י"ב ע"ב דמחובר בחוה"מ אפי' כולו אבד אסור משום דהוה מה"ת ועי' ביצה דט"ז ע"א ע"ש:

וכן כל מקום וכו'. עי' מו"ק ד' י"ב ע"ב ושם ר"ל כה"ג דאף מכת מרדות ליכא דהא המלאכה גמורה בחוה"מ ליכא רק מכת מרדות ור"ל כך שיש מלאכה שהוא משום שבות וזה ג"כ הך דר"ה דף ל"ב קדשהו כו' ע"ש ובחגיגה דף י"ח ע"א אך יש עליו שם מלאכה דרבנן אסמכוה על מלאכה דאורייתא עי' לקמן פכ"א ובכמה פרקים דרבינו סמך מלאכות דרבנן על שם מלאכה והוא כך דהנה יש שני מיני דרבנן למשל כמו חלוצה הוה דרבנן ושנייה הוה דרבנן ומחלוצה דרבנן הוה חלל דרבנן ומשנייה דרבנן לא הוה ממזר דרבנן והטעם דחלוצה יש עליה שם גרושה ושניה לא הוה אלא בגדר משמרת למשמרתי עי' יבמות ד' כ"א וזהו מה דר"ל הגמ' בעירובין ד' ק"ה שלא התירו לך אלא משום שבות ר"ל רק הני דאין עליהם שם מלאכה דרבנן אבל היכא דיש עליהם *שם מלאכה דרבנן לא התירו וכן בהך דלא גזרו על שבות ביהש"מ הוא ג"כ כן ועי' בהך דשבת ד' מ' ע"א אמר רבא האי מאן דעבר כו' ועי' מש"כ רבינו ז"ל בהל' סוטה פ"ב הל' ח' ט' והוא הדין כאן גבי שבת כגון רדיית הפת ותקיעת שופר דהוה חכמה ולא מלאכה ר"ל דאף דאסורה בשבת מ"מ אין איסורה משום מלאכת שבת עי' מש"כ הרי"ף ריש פ"ק דשבת ובה"מ ומ"ה וגם נ"מ לגבי הך דלא גזרו שבות במקדש עי' עירובין ד' ק"ב ע"ב ברש"י ותוס' ומנחות ד' צ"ז ע"ש ברש"י דהוא נגד הגמ' דשבת ד' קכ"ג ע"ב גבי קנים דלה"פ ע"ש אך דר"ל שיש שם מלאכה עליו מדרבנן לא משום מוקצה בלבד וזה ר"ל הירושלמי בכ"מ לא כל שבות התירו חכמים ועי' פסחים ד' ס"ה ע"א וכן נ"מ לשיטת רש"י עירובין ד' ס"ט ע"א דאף מומר לחלל שבת באיסור דרבנן הוה מומר לכל התורה ע"ש ועי' בהך דהוריות ד' י"א ע"א גבי כלאים דרבנן ע"ש ר"ל רק במלאכות שבת דרבנן אבל בדבר דלא הוה שם מלאכה אף דאסור לא הוה מומר ועי' בהך דמנחות ד' ע' ע"א גבי הא דאמר שם הזורע כלאים בעציץ שאינו נקוב אסור ואמר שם אי אשמועינן לוקה מ"מ שפיר אלא אסור כו' והביא מתרומה ע"ש וקשה הא זה מבואר במשנה בכלאים סוף פ"ז דאסור אך ר"ל כך אם רק אסור לזרוע או אם זרע כלאי הכרם בעציץ שאינו נקוב אסור דשם כלאי הכרם עליו ואמר אביי אם אשמועינן לוקה ר"ל אם אכלן שפיר אבל הא דאסור בדיעבד זה ראיה מתרומה דהוה תרומה ועי' בתוס' יבמות ד' פ"ט ע"ב מה שכ' בשם ריב"ן ע"ש:

[השמטהגבי אין שבות במקדש. וכןס"ל לרבינו לק' בפכ"א הכ"ז גבי רטיה דמניחין רטיה במקדש לכתחילה ובהל' ק"פ פ"א הי"ח דרק הני הרכבתו דרבינו פסק דלא כר"נ דאין חי נושא את עצמו גבי שאר ב"ח כמבואר לק' פי"ח הט"ז וכן ס"ל תחומין י"ב מיל מה"ת כמבואר בדברי רבינו לק' פכ"ז וכן חתיכת יבלתו בכלי ע' מש"כ לק' פ"ט הי"ח ומשום מתקן אבל שבות ליכא כלל במקדש וע' ירושלמי פסחים פ"ו ופ"ח והא דערובין דף ק"ג הוא רק לר"א דהולך לשיטתי' בפסחים דף ס"ד ע"ב דבשבת לא היו מקלות וזה רק דברי ר"א כמש"כ רבינו בפהמ"ש ואנן לא ס"ל כן ובזה א"ש מ"ש התוס' שם דף ס"ה ע"א ד"ה המכבד ומשום דר"א לשיטתו ולכך רבינו בהל' ק"פ פ"א הט"ז לא פסק כן וגם כיון דע"כ זה אתיא כר"נ דחי נושא את עצמו כמבואר בעירובין דף ק"ג ור"נ לשיטתו בפסחים שם דשבות שאינה צריכה לא התירו וע' בתוס' סוכה דף נ' ע"ב וקנים הוא מחמת גדר בנין כמש"כ רש"י וגם י"ל כמ"ש רש"י עירובין דף ק"ג ע"ב דגבי שבות יש לחלק היכא דאפשר מאתמול או לא אפשר וגבי קנים אפשר מאתמול וגם י"ל דטעם רבינו לק' פ"ט גבי יבלת י"ל דהך דעירובין קאי לר"א דס"ל בביצה דף ל"ג דקטימה כה"ג חייב חטאת משא"כ לדידן ע' לק' פי"א ה"ז ובשבת דף קמ"ו ע"ב גבי הך דר"א גבי גזירה שמא יקטום ודף קכ"ד ע"ב ע"ש: ע"כ השמטה]

כל המתכוון לעשות כו' כגון שנתכוון כו'. זה רק אם לכך פטור מחמת שזה לא הוה מלאכה אבל אם באמת נתכוון למלאכה זה רק משום שזה שלא כדרך המלאכה ונעשה כדרך חייב לכולי עלמא כנ"ל ועי' בהך דשבת ד' צ"ב ע"ב ובירוש' שם ששם ט"ס ע"ש ועי' בהך דפסחים ד' ל"ג ע"א ועי' בירושלמי שבת סוף פ' י"א דה"ה אם מתכוון לקצור פחות מכשיעור הוה נמי מתעסק ואף דבדבר אחר חייב בכ"ש כמו ליפות את הקרקע וצ"ל דכל פחות מכגרוגרות לא הוה קצירה כלל ועי' ב"ק ד' כ"ו ע"ב ושבת צ"א ע"ב ותוס' שם ד' ק"ד ע"ב:

נתכוון ללקוט כו'. נ"ל דשיטת רבינו כך דזה ודאי מתעסק ר"ל שלא ידע בשעה שעשה מה שעשה זה ודאי פטור כמבואר בסוף ה' י"א רק די"ל דנחלף לו דסבר דזה הוא מה שרצה אך בין שחור ללבן לא טעו עיין פ"ה דנזיר ע"ש בירוש' בה"ג דאם תרם ביום הוה תרומה דלא טעי ובלילה טעי לכך ל"ה [תרומה] ועי' בתוס' ב"ב ד' נ"ז ע"א מהך דסנהדרין ע"ש וא"כ ע"כ לא ידע ולכך פטור אבל במין אחד י"ל שטעה שסבור שזה הוא מה שרצה אבל אם לא טעה בזה רק שסבר שזה הוא רוצה אז גם במין אחד פטור אך זה רק אם בידו הוא אבל אם אינו בידו אז חייב במין אחד ובזה יש לבאר כל דברי רבינו והגמ' ועי' שבת ד' ק"ב ע"א ע"ש ובירוש' שם ועי' תוס' שם ד' ק"ד ע"ב ד"ה מתכוון בסוף הדבור דאף אם עכשיו לא נתכוון לכתוב רק אות אחת מ"מ כיון דצריך ב' אותיות ועלה בידו ב' חייב ע"ש ועי' שבועות ד' כ"ו ובירוש' פ"ו דפסחים ע"ש:

אבל אם נתכוין כו'. עי' בהשגות ע"ש אך ר"ל כך שרק החילוף היה בזמן מי קודם אבל לא בנר גם י"ל שהוא סבור שהראשון הוא כבוי והשני הוא דלוק ורצה להדליק הראשון ולכבות השני ובאמת הדבר היה להיפך:

בנשימה אחת חייב כו'. אך זה אינו חייב רק אהדלקה ולא אכיבוי דהא נתכון לאחר ולא איחר ע"ש בע"ב ברש"י ועי' בתוספ' שבת פי"ב לא משמע כן וי"ל ועי' בירוש' פ"ג דתרומות וע"ש בתוס' תמורה ד' ד' ושם לא עבר על בל תאחר אם עשאן בבת אחת אך בזה עבר שצריך לאחר המעשה ועי' ירוש' דתרומות גבי אם נשרף הכרי אחר שהקדים המאוחר וא"כ לא איחר המוקדם אם חייב אם לא ובאמת הנה רש"י ז"ל במס' שבת ד' קכ"ז ע"ב אמר שם דלוקה אף דזה פלוגתא אך באמת כך דהנה בגמ' דתמורה שם אמר דלכך פטור ממלקות משום דניתק לעשה דכל מעשרתיכם תרימו אך זה לא שייך רק אמה שהאחיר המוקדם דכיון דהתורה צותה להפריש אי אפשר שילקה על זה כעין דאמרינן בירוש' פ"ה דיומא גבי הכניסן אחת אחת דעל אחרונה אי אפשר לחייבו דכיון דאומרים לו הכנס וזה ר"ל הך דסוטה ד' ו' ע"א רחמנא מי קרמי ליה על כרחו ע"ש אך אמה שהקדים המאוחר בזה לא שייך ניתק לעשה וא"כ אתי שפיר, והנה רש"י ס"ל בביצה ד' י"ג ע"א דגם אם הקדימו בשבלים עובר אך שם דייק רש"י רק עובר ובירוש' דתרומות פ"ג הוה בזה פלוגתא אך גבי שבלים לא עבר מה שהקדים המאוחר רק מה שהאחיר המוקדם דקודם הפרשה אין בו חיוב כלל רק לאחר שהפריש מעשר אז שוב יש עליו חיוב ובפרט לר"א דס"ל שטובלת אף בדבר שלא נגמרה מלאכתו עי' בירוש' פ"ב דמעשרות ע"ש אך מ"מ מקרי ניתק לעשה לכך כתב רש"י ז"ל בביצה רק עובר אבל בשבת דמיירי דהקדימו בכרי דאז החיוב אמה שהקדים המאוחר וזה לא הוה ניתק לעשה ולכך לוקה ועי' בירוש' פ"ג דמעשרות ה"ג גבי מאי דבעי ר' יונה אם דמאי טובל לודאי ואמר שם נמצא מקדים ע"ש ועי' יומא ד' נ"ז וע"ש בתו"י יעי' ר"ה ד' ל"ד ע"ב ועי' ברכות ד' כ"ו ע"ב ברש"י גבי אם הבדיל בראשונה מוכח שם דס"ל דהחסרון הוא בהמאוחר שהקדימו ומ"מ לגבי השניה הוא דיועיל כמ"ש התוס' מנחות ד' ל"ח ע"א גבי תכלת ולבן ע"ש דנהי דתכלת לא יצא מיהו מצטרף בהדי לבן ויצא עכ"פ משום לבן ועי' בתוס' שם בע"ב ד"ה אי לימא משמע ג"כ דהחסרון הוא מה שהקדים המאוחר ועי' סנהדרין ד' מ"ט ע"ב דגבי יוהכ"פ רק משום היום ולא משום העבודות וזה ר"ל התוס' במנחות ד' ה' ע"א ד"ה ואי ע"ש ועי' בירוש' פסחים פ"ה ה"ג א"ת פסול כמי שלא קדמו ע"ש ועי' ביבמות ד' ק"ה ע"א והך דאמר שם כסדרן לא מעכב אם הקדים רקיקה לחליצה וקשה דהא קי"ל דרקיקה אינו מעכב וע"כ צ"ל דהחסרון הוא בהמוקדם שהאחיר היינו החליצה: