כלכלה שהיתה נקובה וכו'. שהרי האבן נעשה כדופן כו', עי' בהשגות עי' בירושלמי פ"ג ה"ד ופ' י"ז דהוה מחלוקת דרבי יוחנן ורבי חייא בר יוסף ע"ש ועי' שבת כאן דכ"ה ע"ב במה דפליגי רבה ור"י וא"ש דברי רבינו:

פירות שאסור לאכול כו'. והטעם דאף לבהמה אסור להאכילם בלא תיקון כמבואר בכמה מקומות ולכך אמרינן בתוספתא כאן דחדש מותר לטלטלו דחדש מותר להאכילו לבהמה ועי' פסחים דכ"ג ע"א ומנחות דע"א דנקטי שם רק חטים של חדש ואף דחטים אינו ראוי לבהמה כל כך והטעם משום דנ"ל דשעורים שמביאים ממנו העומר לבד האיסור חדש שיש עליו יש עליו ג"כ גדר טבל כמו גבי מנחה עי' מנחות דכ"ג וד' ע"ז ע"ב גבי לחמי תודה עד שלא הורמו ונדרים די"ב ע"ב ע"ש ברש"י ועי' יומא דמ"ז ע"ב בתוס' גבי בין הביניים ולכך שעורים אסור אף לבהמה אבל חטים שייך בהו רק איסור חדש ומותר בהנאה ולא הוה בהו גדר טבל:

וכן מעשר שני והקדש שפדאם כו'. ואף דהא מבואר בב"מ דנ"ד ע"א דבחול אסור לאכול כ"ז שלא נתן חומש מדרבנן רק בשבת משום עונג או די"ל דס"ל כמש"כ התוס' בכ"מ עי' סוכה דף י' ע"ב דלא אמרינן מוקצה משום יום שעבר אף דבה"ש אסור או די"ל כשיטת הרי"ף ז"ל בפסחים בדף ק"ה ע"א דגם בה"ש יש מצות עונג עי' בעה"מ ומלחמות ועי' מש"כ רבינו ז"ל בפהמ"ש במס' דמאי פ"ד מ"א ומש"כ רש"י ז"ל בנדרים דע"ז ע"א ע"ש וברש"י ברכות ד' ב' ע"ב ותוס' כתובות ד' מ"ז ע"א דס"ל דגבי תוספת יו"ט א"צ שמחה ע"ש:

[השמטהואם נתן מותר כו'. והנה הך דין מפורש בגמ' שם דף ל"ו ע"ב דלהחזירו אסור בלא מים, ועיין בתוספתא שבת פ"ד דמבואר שם דמותר להחזירו ע"ש. ומה דשרי ליתן בו מים ולהחזירו או די"ל דהוה כמו הך דשבת ד' קמ"ב ע"ב גבי ככר ותינוק ע"ש ומיירי במקום שאינו משתמר וע"ש דף קי"ב ע"א גבי סנדל דהיכא דלא מינטר מותר עי' בהך דביצה דף כ"א ע"ב ע"ש או י"ל כיון דיש בו מים לא מאיס ועי' בהך דברכות דף כ"ה ע"ב ע"ש: ע"כ השמטה]