כדי ליפות את הקרקע כו'. והנה אם מיפה את הקרקע בדבר שאינו מחובר כמו מסקל אבנים בירו' אמר כאן דחייב ועי' מו"ק דף ג' ע"א ודף י' ע"ב וב"ב דף נ"ד ע"א ועי' שבת ד' צ"ה ע"א גבי המכבד ובעל המאור בפ' כל הכלים על דף קכ"ג ע"ב ועי' תוס' סנהדרין דף פ"ה ע"א ורש"י שבת דף ע"ה ע"ב גבי השף בין עמודים ע"ש ועי' בירוש' שם גבי רוקק ושף ובבלי דף קכ"א ע"ב ע"ש ועי' ביצה דף ל"ג ע"א וע"ב גבי הך דר"א ע"ש:

הקוצר וכל העוקר דבר כו'. משמע גם מבעלי חיים וכשיטת רש"י ותוס' ועי' תוס' בכורות ד' כ"ה ע"א ועי' שבת ד' צ"ד ע"ב גבי צפרנים והנה נ"מ בין קוצר לגוזז דגוזז חייב אף לאחר מיתה וקוצר רק ממקום חיותו וכן קוצר לא מקרי קוצר רק אם צריך לדבר הנקצר עי' תוס' ד' ע"ג ע"ב ובירוש' שם ובזה א"ש הך דשבת ד' צ"ד ע"ב ע"ש בתוס' ד"ה אבל ושם דף קכ"ט ע"ב ד"ה כל דכתבו התוס' שם דחתיכת הטבור הוה מלאכה דרבנן ולא הוה כמו גוזז וקוצר ובזה א"ש ודוחק לומר משום דהוה מלאכה שאינה צריכה לגופה:

תאנים שיבשו כו'. עי' תוס' דף ק"נ ע"ב כתב דוקא צמקו אבל יבשו לא ועי' רש"י עירובין דף ק' ע"ב ד"ה קנשרי ועיין בירוש' דערלה פ"ג ה"ז ע"ש ועיין במה דפליגי רבינו עם הר"א ז"ל בהל' טא"ו פ"ג ע"ש ועיין במה דפליגי בפ"ז דכלאים אם אילן יבש מקדש ובפ' ב' שם מ"ג ובירוש' פ"ה דביצה ומש"כ רבינו ז"ל בהל' זכיה פ' י"ב ה' י"ג ובהך דב"ב דף פ"ז ע"א ובדברי רבינו סוף פ"ג מהל' מכירה ועי' ע"ז דף מ"ו ע"א אתיא מאילן יבש ע''ש ועי' ב"ב דף ס"ט ע"א וב"מ דף ק"ו ע"ב ע"ש:

המזרד זרדין כו'. ולא הביא כדמוקי לה בגמ' שזה בארעא דחבריה נ"ל דהנה כך בקוצר המעשה הוא כמו קוצר רק המחשבה תליא בהך דרבה ור"י בריש מס' מו"ק ע"ש ולכך אמר בירוש' כאן דאם קצר לצורך עשבים פטור משום מיפה את הקרקע ולהיפך אם קצר ליפות אם חייב משום קוצר הוא בעיא שם בירושלמי, ועי' תוס' דף ע"ג ע"ב:

אין עימור כו'. עיין ביצה דך ל"א ע"א ועיין מה שהקשו התוס' במו"ק ד' י"ב ע"ב גבי אסיפה במועד כו' מה מלאכה שייך באסיפה ע"ש ועיין רש"י שבת דף ע"ד ע"ב ודף צ"ב ע"ב ע"ש:

וכן החובל כו' ואינו חייב כו'. עיין שבת דף קל"ה ועיין ערכין ד' ז' ע"א ע"ש ועיין בירוש' דנזיר פ"ז דאם מקרי דם הנפש ועיין בירוש' פי"א דיבמות ע"ש ולשיטת רבינו צ"ל דלא מבלע דמו ע"ש ד' קל"ד ע"א, עיין בראב"ד מה שכתב וכי המשקין שעורה כגרוגרות וכו' עיין בירושלמי ספ"א דתרומות דהוה פלוגתא:

בכסף משנה החולב את הבהמה חייב משום מפרק וכו'. ולזה הפירוש איכא לאפלוגי בין חבורה חוזרת לאינה חוזרת וכו' ועיין בירושלמי דסנהדרין פי"א דלענין שבת אין צריך שיחסר גבי חבורה וגבי נזיקין צריך שיחסר ע"ש ועיין מש"כ רבינו בהלכות חו"מ פ"ב גבי עור ע"ש ועיין בהך דנדה דף נ"ה אם עור הוה גזעו מחליף ועיין בתוס' כאן דף ע"ז וכ"מ ואפשר דזה תליא בהך מחלוקת דב"ע ור"י ב"ק דף פ"ד ע"ב והך דין של רבינו הוא פצע ע"ש בירוש' פ' החובל ועמ"ש רבינו בהלכות ממרים ולענין אם הרג אם חייב ג"כ משום חבורה לפי שיטת רבינו ועיין בירושלמי ובירושלמי פ"ה דב"ק לענין נזקין בכולו ועיין בהך דכתובות דף ז' ע"א וגם אם שרט על עור אם חייב משום חבורה עיין בירושלמי כאן ועיין בתוספתא כאן ועיין בהך דהמסרט על בשרו ובאמת הך דכאן שאל לוי לרבי על חבורה של נזיקין ורבי לשיטתו ב"ק שם ובזה נ"ל דברי רבינו ולענין דגים אם שייך בהן חבלה נ"ל דלא אע"ג דיש להם עור עיין דף ק"ח ועיין בת"כ פ' שמיני דמרבה דחייב על עור ומ"ש רבינו בפ"א דה' כלים אך נ"ל דדם שלהם לא מקרי דם של נטילת נשמה ולכך לא חייב על הדם מלקות דטמא דלא כשרצים כמבואר בה' מאכלות אסורות ולשיטת רבינו אפשר דחייב:

במה דברים אמורים וכו', אבל החובל בחבירו חייב וכו'. דס"ל דלפי המסקנא בב"ק דף ל"ה נתכוין להזיק גם אזה קאי ועיין בשבועות דף ל"ג:

אבל שאר שקצים ורמשים אין להם עור לפיכך החובל בהן פטור וכו'. אך באמת הטעם משום דדש לא מקרי רק אם אוחז בדבר שאינו מה שיוציא כמבואר בירושלמי, וא"כ אם אין להם עור דם ובשר חדא מלתא כיון דהוא בו כמבואר בכ"מ אך זה נ"ל דגבי שחיטה לא שייך זה למ"ד חולין דף קכ"ד ע"א דלא הוה חיבור ועיין בתוס' נדה דף נ"ה ודי בזה:

והחולב לתוך האוכל או היונק בפיו פטור וכו'. דזה הוה ג"כ אוכל כמבואר בכריתות דף י"ג אך באמת גבי הכשר לא ס"ל כלל לרבינו הך דמשקה הבא לאוכל אך הרי"ף ז"ל לא כתב כן לכך י"ל דרבינו לא הביא הך דר"י גבי טיפה עפ"י הדד משום הך דיבמות ועיין בתוס' מעילה דף י"ג ע"ש בזה:

הזורה או הבורר כגרוגרת חייב כו'. כן מבואר בירוש' כאן פ"ז וראיית ה"ה אינה ראיה דהא מגבן דאף דבונה כ"ש מ"מ אין כאן כגרוגרת ועיין כאן ע"ד ע"א ברש"י והטעם כך דתולדה אף למ"ד מלאכה שאצל"ג חייב מ"מ זה רק במין אב אבל בתולדה כ"ז שאין עליה שם זה לא הוה עליה שם תולדה כלל עיין תוס' מו"ק ד"ב ע"ב ד"ה וצריך לעצים ע"ש וה"ה גבי מגבן פחות מכשיעור אין עליה שם בנין כלל וא"כ לפי"ז אם גבן פחות מבגרוגרת אין עליו שם בונה מה"ת כלל:

ואין גיבול באפר ולא בחול כו'. עיין מש"כ רבינו ז"ל לקמן פ' כ"א הל' ל"ב דתבואה שלא הביאה שליש הוה כחול ואין בה גיבול ועיין מש"כ רבינו ז"ל בפירוש המשניות פ' ב' דאהלות גבי רקב שגבלו ע"ש ועיין בירושלמי תרומות פ"ב וחלה פ"ב דאין מי פירות מחברין ועיין תוס' זבחים דף ק"ה ע"ב ועיין נדה דף י"ז ע"א גבי שלג דלא הוה חיבור ע"ש ועיין תוס' נזיר דף נ' ע"ב גבי חיבורי אדם ובתוספתא דטהרות ובאמת לכך הטעם שפסול מים שאובין למקוה משום דאין חיבורי אדם חיבור ואין עליהם שם השיעור ועיין מעילה דף י"ז ע"א וכבר הארכתי בזה במקום אחר ועיין בירוש' כאן פ"ז גבי לש דלא חשיב שם חול כדחשיב גבי מרקד: