והדברים ידועים שהיא תקנת נביאים כו'. והנה נ"מ לענין ספק דלחומרא ואף דהא טומאת משקין חגי הנביא גזר עליה כמבואר בפסחים ד' ט"ז ומ"מ ספק להקל זה רק גדר גזירה ולא גדר תקנה ועיין במכות ד' כ"ג ע"ב והסכימו ב"ד של מעלה עמהם ולזה מהני דהוה דברי קבלה ועיין תענית ד' ט"ז ע"א ברש"י ועיין ברכות ד' נ"ז ע"ב גבי כתובים ובירושלמי שם פ"ט ה"ח דהנה עיין במגילה ד' ז' ע"א בהך מחלוקת דמטמא את הידים ושם ד' י"ד ע"א דיליף שם מק"ו ושם ד' ט"ז ע"ב דאמר שם יאמר בפה מה שכתוב בספר וע"ש ד' ל' ע"א גבי זכירה ושם ד' ב' ע"ב אך באמת כך הנה ג' דברים עשו אז אחד כתיבת המגילה והב' קריאת המגילה והג' עשיית הסעודה והנה הך דדף ז' ע"א שם קאי אכתיבת המגילה שתהא נכתבת בספר כדין כל הכתובים ועיין בירושלמי כאן פ"א דאמר דניתנה להדרש ר"ל מלבד מצות קריאתה שצריך כדין ספר דאל"כ הוה ע"פ כמבואר שם ד' י"ח וד' י"ט ג"כ יש בה מצות כתיבה ולכך ס"ל דמטמא את הידים ומאן דפליג על זה ס"ל דכתיבה צריך רק לצורך קריאה וא"כ ס"ל נמי דלא כהירושלמי דניתנה להדרש, ועיין גיטין ד' נ"ב דגם אפוטרופוס לקטנים צריך לקנות להם מגילה וזה רק לדידן דס"ל דצריך לכותבה ג"כ וזהו הך דדף י"ד ר"ל רק לקריאה ועיין בתוספתא סוף ב"מ ובדברי רבינו בהל' שכנים פ"ו ה"א דכתב שם דגם כתובים צריך לקנות לציבור ובתוספתא ליתא ור"ל דנ"מ לענין מגילה וזה תליא בהך מחלוקת ועיין בירושלמי כאן פ"א ה"ז דהמגילה נאמרה מסיני ור"ל הכתיבה ולכך מבואר שם דאין עתידה להבטל ועיין שם בפ"ב סה"ג דקבעו לה מסכתא ר"ל שלא יתבטל וכמבואר בירושלמי דסנהדרין פ"ב ה"ה קבעו מסכתא לדורות ר"ל דאז אין ב"ד אחר יכול לבטלה אף גדול מהם וזה דאמר בב"ק דף ס"א דאמרינן משמיה דגמרא ר"ל דשוב אין יכול להתבטל כיון שמסר עצמו על דברי תורה וכמבואר בע"ז ד' ל"ו ע"א גבי י"ח גזירות ע"ש בתוס' ועיין שבועות ד' ל"ט ע"א ומגילה ד' י"ט ע"ב אך עוד נ"מ שנתנה לכתוב בפני עצמה אף שלא לצורך קריאה וא"כ גם בכתיבתה יש שני דברים אחד מה שנכתבת בכלל כל הכתובים וגם בפני עצמה ולכך נקראת מגילה עיין גיטין ד' ס' ועיין חגיגה דף ה' ע"ב גבי מגילת קינות ובירושלמי שבת פ' ט"ז ועיין כאן ד' י"ט גבי הקורא במגילה הכתובה בין הכתובים. והנה באמת הא מבואר בב"ב ד' ט"ו ע"א דנבואה לא נתנה לכתוב בחו"ל ועיין רש"י חולין ד' קל"ז ע"א גבי דברי קבלה וצ"ל דכתובים שאני ועיין במסכת סופרים מה דמחלק בין נביאים לכתובים דזה קרא ליה דברי קדושה וזה דברי קבלה ע"ש בפ' י"ח ה"ג ועיין בירושלמי כאן פ"ג דלכך אין קורין במגילה בשבת משום דאין קורין בכתובים בשבת מן המנחה ולמעלה ועיין בברכות ד' נ"ז ע"ב דלמשלי קרא ליה כתובים גדולים ולקהלת קרו ליה כתובים קטנים וי"ל דנ"מ להך דכאן לטמא את הידים ועיין בחולין ד' נ"ז ע"ב גבי הך דר"ש בן חלפתא ע"ש בתוס' ועיין ב"ב ד' ט"ו דאנשי חזקיה כתבו וכאן אמר דשלמה כתבו ועיין בגיטין ד' ל"ה דקרא ליה ממשלות וי"ל משום שיש ב' חלקים, אך באמת נ"ל דהא דאמרינן כאן ד' ט"ז ע"ב יאמר בפה לא ר"ל אקריאת המגילה חדא דאז עדיין לא נכתב וגם דלמה לן הך קרא דשם ד' י"ח ע"א גבי קרא ע"פ לא יצא רק דר"ל אקריאת פ' זכור שקורין וכן ר"ל הך דשם ד' ב' ע"ב גבי זכירה מנ"ל וע"ש ד' ל' ע"א. ועיין בהך דברכות ד' י"ד ע"א ע"ש:

ועבדים משוחררים כו'. כן מבואר בירושלמי ובתוספתא. משמע אבל אינם משוחררים לא ואף דנשים חייבות, ועיין בחולין ד' קל"א ע"ב דצריך קרא לרבות עבדים לכפרה ועיין סוטה ד' ל"ח ע"א דגבי ברכת כהנים רק עבדים משוחררים ועי' בשבועות ד' ל"ט גבי גרים והיינו משום דכתיב במגילה כל הנלוים עליהם ואף דבהם לא שייך הטעם שהיו באותו הנס וצריכין להודות עיין בשאלתות דרב אחאי. ובזה א"ש מה שהקשה התוס' במגילה דף ד' ובפסחים ד' ק"ח למה לא אמרינן הך טעם גבי מצה ע"ש וי"ל דנ"מ לענין עבדים וכמ"ש רבינו לעיל בהל' חמץ ומצה בפ"ח ועיין ברש"י גיטין ד' כ"ג ע"ב ד"ה בני ברית ועיין בבכורות ד' ל' ע"ב בהך מחלוקת דת"ק ור"י בר"י אם חוץ מדברי סופרים דבר אחד אם מקבלין אותו אם לא ונ"מ לגיורת לגבי מגילה אם נימא דנשים החיוב שבהם לא מן הדין רק משום שהם היו באותו הנס כמ"ש התוס' מגילה ד' ד' וערכין ד' ג' ע"ש ועיין בירושלמי ע"ז פ"א גבי נשי דפלחין אם הם ג"כ בכלל גזירה ועיין מש"כ בכורות דף ל"ה ע"ב גבי אשת כהן:

מצוה לקרות את כו'. הנה דין של מגילה נ"ל דיש בה ב' מצות א' הקריאה גופא שזה תיקון והב' משום פרסום הנס וזה מבואר במגילה ד' י"ח ע"א וברכות ד' י"ד ע"א והנה הך מצוה של פרסום הוא ברבים ואם קרא ביחיד אף דיצא ידי מצוה לדידן מ"מ י"ל דלמצות פרסומי ניסא צריך עוד הפעם לקרותה ברבים ודי בזה אף בקטן וזהו מה דאמרינן בירושלמי פ"ב ובתוספתא דמכאן ואילך נהגו לקרותה ברבים אף קטנים ר"ל לפרסום. והנה גבי יום הכניסה הקריאה לא הוה רק משום פרסום ולא משום מצות קריאה כי אז אין שייך מצוה והנה בלילה ליכא פרסום עיין ברכות ד' נ"ד ע"ש ברא"ש והנה לפי"ז בלילה לא הוה מצוה ביום הכניסה רק ביום וגם צריך רק עשרה וכן מבואר להדיא בגמ', וא"כ לפי"ז ביום יש מצוה חדשה והיינו פרסום ולכך ס"ל דצריך לברך שהחיינו דלא כשיטת רבינו אך כל זה קודם שבטלה מג"ת אבל לאחר שבטלה מג"ת עיין ר"ה ד' י"ט רק גבי חנוכה ופורים לא בטלה דהיינו המצוה אבל הפרסום י"ל דבטלה וא"כ שוב א"צ לברך שהחיינו ביום וגם עכשיו לכו"ע ליכא יום הכניסה עיין ד' ב' ע"ב דהוה מחלוקת בזה וכאן בהל' ט', וגם גבי חנוכה ג"כ יש בנרות ב' מצות אחד המצוה והב' משום פרסומי ניסא כמבואר בכמה מקומות ועיין מו"ק ד' י"ב ע"ב גבי מדוכרא דנורא ועכשיו ליכא רק המצוה בלבד, וכן נ"מ גבי מגילה גבי הך דקיי"ל דכותבין אותה בכל לשון וכן בהך דשם ד' י"ח ע"ב גבי השמיט בה הסופר זהו ג"כ רק משום טעם דפרסומי ניסא וכבר הארכתי בזה לעיל ועיין בפסקי תוס' ערכין פ"ב דס"ל כשיטת רבינו דאין מברכין שהחיינו ביום ע"ש:

[השמטהבמש"כ שם דשלא בזמנו הוא רק בגדר פרסום לכ"ע. ונ"מג"כ דנשים אז אינן יכולות לקרוא מגילה דכל היכא דבעי י' לא שייך שם נשים וכמבואר ברכות דף מ"ה ע"ב מאה נשי כו' ובזה א"ש מה שהקשו בתוס' מגילה דף ד' וערכין דף ג' וסוכה דף ל"ח די"ל דשם קאי אשלא בזמנו ואז נשים רק בשמיעה ובזה א"ש שיטת רבינו בהל' ק"פ פ"ב ה"ד דמותר לעשות חבורה שכולה נשים אפילו בפסח שני אף דפוסק כמ"ד דהוי רשות בפ"ה ה"ח שם ומבואר בפסחים דף צ"א דתליא זב"ז אך באמת זה רק לר' יהודה דס"ל דמן הדין אין שוחטין את הפסח על היחיד רק על חבורה אבל לדידן דרק משום דבעי לאהדורי כו' כמבואר שם דף צ"ה ולא צריך שתהיה חבורה ממש רק שיהיו נמנים עם היחיד וכמש"כ לק' בה' ק"פ שוב די גם בחבורה של נשים ונ"מ ג"כ לענין תמורה דע' ביומא דף נ"א מבואר דלמ"ד אין שוחטין הפסח על היחיד לא עבדי תמורה אך זה רק אם הוי בגדר שותפין אבל אם הם רק נטפלין לו אז הוי כמו הא דשם דף נ' ע"ב דרק מקופיא ובטלין לגביה ושפיר עביד תמורה וכן מבואר בירוש' פסחים פ"ח ה"ד במחלוקת דר"ה ור"ז ולכך רבינו ז"ל בהל' תמורה פ"ג ה"א הביא הך דין דתמורת הפסח והוא מהא דזבחים דף ל"ז ע"ב והמשנה דפסחים דף צ"ו ע"ב דמוקי רק גבי פסח שאבד שם אתיא כמ"ד דאין שוחטין הפסח על היחיד וע' בתוס' פסחים דף צ"ו ע"ב וזבחים דף ל"ז ותו"י יומא דף נ' ע"ב אם יכול להקריב התמורה לשם פסח והתו"י ס"ל דנהי דקריב כפסח ומצות פסח עליה מ"מ אינו יוצא בה ושניהם קרבים לשם פסח ואינו דוחה את השבת ומשום דדבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין והתמורה קדושה מחמת הדין לא מחמת הקדישו דקי"ל דאף תמורת טעות קדושה וע' תוס' חולין דף פ' ע"א וזהו כונת הגמ' תמורה דף כ' ע"ב אין אדם מתכפר כו' וכן ס"ל להירוש' חגיגה פ"א ה"ג לב"ש דס"ל דרק מן החולין ג"כ מודי דבחוה"מ יכול להביא מן המעשר לשם שלמי חגיגה רק דנ"מ דאינו דוחה יו"ט ובזה א"ש ג"כ לשון הגמ' דחגיגה דף ח' מכאן ואילך מן המעשר ודלא כפירש"י וכן ר"ל הא דשם ושאר כל ימות הפסח וקאי ג"כ אשלמי חגיגה וכשיטת רבינו פ"ב מהל' חגיגה ה"ט ובזה א"ש קושית התוס' שם דף י"ז ע"א ד"ה יום טבוח מה דמבואר ברש"י ובירוש' דגם חגיגה לב"ש אינה דוחה יו"ט וע' במגילה דף ה' דמבואר להדיא להיפך. אך ר"ל אמן המעשר דאז ביו"ט לא לב"ש וא"ש. וה"נ גבי מגילה היכא דבעי י' אז לא שייך בו נשים וא"ש: ע"כ השמטה]

כל מדינה שהיתה כו'. הנה נ"ל דהא דמבואר בגמ' דלמ"ד לא קדשה לעתיד לבא אין קורין זה רק אם חרב קודם אחשורוש שאז נקרא פרזון אבל אם אח"כ חרב לא וצריך לקרות בט"ו לכו"ע, ועוד דנ"ל דעיר שנבנה אח"כ אחר אחשורוש והקיפוה ג"כ צריך בט"ו דהיא לא היתה פרזון כיון דלא היתה אז כלל כנ"ל, וזה תליא בהך דירושלמי כאן בפלוגתא דריב"ק ור"י בר"י אם משום שצריך שיהיה מוקף בימי אחשורוש או שצריך שלא תהיה פרזי בימי אחשורוש ועיין במש"כ בזה בדברי רבינו סוף הל' שמיטה ויובל ע"ש:

ואם אין שם עשרה ב"א כו'. עיין בהשגות ור"ל הטעם משום דשלא בזמנו לכו"ע צריך עשרה וכן מבואר בירושלמי:

בזמן קריאה כו'. עיין בגמ'. ועיין לעיל בגמ' דף ד' אהך דריב"ל דאמר חייב אדם ע"ש ושם ד' כ' ע"א מבואר במשנה דחייב לקרותה ביום רק דר"ל אם זה הוי שני חיובים ולא תליא זה בזה כלל או חיוב אחד וכמבואר בירושלמי כאן פ"ב גבי גר שנתגייר לאחר שהאיר המזרח ועיין בפסחים ד' צ"ג גבי פסח שני וסוכה ד' כ"ז ובחגיגה ד' ט' ובירושלמי שם ומש"כ הרא"ש ז"ל פ"ג דמו"ק גבי אבילות ועיין ב"מ ד' קי"א במחלוקת דרב ושמואל ובתוס' שם ד' קי"ב ע"א ועיין בהך דנדה ד' ל"ו ע"א כיון דמעל"ע ליכא מפקידה לפקידה נמי ליכא וע"ש ד' ע"ב ע"ב גבי הך מחלוקת דר"י ור"ל גבי עשירי אם כתשיעי או כי"א ע"ש:

וכרך וכל הסמוך כו'. ובאמת הנה אם הוא רואה את החומה בלא העיר ואז תליא אם החומה עצמה הוה כמו העיר או לא וזה הוה פלוגתא בערכין דף ל"ב ועיין בהך דזבחים ד' קי"ט ע"ב גבי שילה ע"ש ובירושלמי פ"א דמגילה וגם אם מנין הוא מודד כמבואר בעירובין ד' כ"ו ע"ש ובתי ערי חומה ע"כ הוקפה ולבסוף ישבה וא"כ מודדין מן ישיבתה ובזה א"ש ולכך אם ישב ואח"כ הוקף לא הוה עיר חומה דהחומה גופא שייך להעיר ומה הוקף והוה כמו שור איגר ועיין במכות ד' י"ב גבי תחומה ובתוס"י יומא ד' י"א ע"ש בזה ואכמ"ל:

[השמטהבמש"כ אם החיוב דלילה ויום הוי ב' חיובים או רק חיוב אחד: ועייןיומא דף פ"א דמצריך קראי לעינוי דלילה ולעינוי דיום ובתו"י שם הקשו משבת אך באמת במכילתא פ' תשא מרבי מתרי קראי גם בשבת הלילה והיום וזהו גם הך מחלוקת דב"מ דף קי"א גבי שכיר שעות דלילה דגובה כל הלילה וכל היום אך מ"מ נ"מ דאף דאינו עובר רק עד שיעבור כל היום ג"כ אך אם עבר אז עובר למפרע גם על הלילה ונ"מ דעובר גם על לאוין של לילה וזהו כונת הירוש' ב"מ פ"ט דשמואל אמר דאף בשכיר דיום דזמנו הוא לילה ואינו עובר אלא בלאוים של לילה מ"מ אח"כ כשעבר היום עובר גם על לאוין של היום ור"ד פליג יום אחד ר"ל דהא אינו עובר רק על יום ראשון בלבד כמבואר בגמ' שם. והי דתאמר עבר כל השמות ר"ל היכי משכחת לה שיעבור על כל השמות הללו רק בשכיר שעות דלילה דאז עבר למפרע וכמש"כ ובזה מדויק לשון הברייתא מכאן אמרו וי"ל דזהו ג"כ כונת הגמ' דמתרץ שם שם שכירות בעלמא ר"ל דהיום והלילה כאן הוי שכירות אחת ומקצת השעות דלילה פועלת גם ביום וכע' דמבואר בירוש' ספ"א דר"ה גבי מכשירין אם דוחין את השבת בלילה ומביא ראיה מקידוש החודש דדוחה שבת ע"י העדים גם בלילה אף דאין מקדשין אז את החודש ותירץ מכיון שהיום צריך ללילה כו' ר"ל דצריך שיהיה לילה ויום מן החודש כמבואר בר"ה דף כ' ע"ב ובירוש' שם ספ"ב והיו כו' עי"ז ועי"ז ור"י יליף מויהי ערב כו' הוי כמו שכולם זמן אחד וה"נ כן גבי שכיר שעות דלילה וכה"ג מבואר בירוש' דע"ז פ"ד דאם חצב צלם לע"ז אף דכ"ז שלא תלשו אין עליו שם ע"ז דהא מחובר הוא ע' ע"ז דף מ"ה וכ"מ ואין חייב על לאו דלא תעשה מ"מ אם גמרו חייב על כל סיתות וסיתות וה"נ כן וכ"כ בזה: ע"כ השמטה]

וקוראין בע"ש כו'. עיין בה"ה אך בירושלמי אמר דיותר טוב שלא יקרא בי"ג מפני שלא היה בזמן ניחא ע"ש והא דאמרינן בגמ' דילן ד' ד' ע"ב כמאן אזלא הא דאמר כו' ולא קאמר כמתניתין משום דס"ל דמתניתין מיירי רק בזמן שהיו בני הכפרים מקדימין ליום הכניסה ולא עכשיו ור' ס"ל דאף עכשיו כן וכן רב הונא: