וטימאו הטהרות כו'. עיין בתוס' מה היה הטומאה ועיין חולין ד' קכ"ג ע"א דלגיון העובר ממקום למקום גזרו עליהם טומאה ע"ש. ועיין נזיר ד' כ"ג בתוס' שם דגזרו על עמון ומואב שלא יכנסו לעזרה ואף דכל עכו"ם כן צ"ל דעליהם גזרו קודם ועיין רש"י סנהדרין ד' י"ב ע"א דגם בימי חזקיה כבר גזרו עליהם ע"ש. אך י"ל דנ"מ לגבי לשרוף עליהם טומאה וקדשים עיין נדה ד' ל"ד ובר"ש פ"א דזבים גם י"ל דנ"מ לעזרה עיין בפ"א דכלים משנה ח' דרק בחיל:

והדליקו ממנה נרות המערכה כו'. הנה מה דדייק רבינו וכתב המערכה הנה עיין בתו"כ פ' אמור פ' י"ג פי"ז מבואר כך דאף דקיי"ל ביומא ד' כ"ד ע"ב דהדלקה של המנורה כשרה בזר זהו רק בשאר נרות אבל נר מערבי צריך דוקא כהן והטעם י"ל כמש"כ רבינו בפ"ג מהל' תמידין ומוספין דלנר המערבי צריך דוקא שידליק מן המזבח וכמבואר ביומא ד' מ"ה וא"כ ע"כ צריך כהן דהיכן מצינו שזר קרב למזבח כמבואר ביומא שם. והנה זה הנר מערבי צריך להיות תמיד דלוק כמש"כ הרמב"ם בהלכות תמידין ומוספין ועיין חגיגה ד' כ"ו ע"ב דהוה מחלוקת בזה. והנה עיין בע"ז ד' מ"ג דבזמן חנוכה לא היה מנורה, ועיין בפסיקתא דרב כהנא דאמר שם דבנס חנוכה מצאו שמונה שפודין של ברזל ולמה לן שמונה וצ"ל כך דאז לא הדליקו רק נר מערבי לבד והשפודין הוה כמו גולמי כלי מתכות דלא מקבלי טומאה, רק כיון שדלק בו יום אחד שוב מקרי עליו שם כלי וכמו איסורו חישובו דבכורות דף י' וכ"מ ולכך למחר היה צריך שפוד חדש. ובזה א"ש מה דדייק רבינו וכתב לשון מערכה דזה קאי אנר מערבי, ועיין בשאלתות דר"א דהיה לוג שמן ומהו השיעור של לוג הא לנר אחד די בחצי לוג ולכל הנרות צריך ג' לוגין ומחצה ובזה א"ש דלנר מערבי כיון דצריך להיות דולק גם ביום לכן צריך לוג שלם ואף דהא לא חשיב במנחות ד' פ"ח וד' פ"ט רק ג' לוגין ומחצה נ"ל דלקדש בכלי שרת לא בעי רק להני דנדלקין בלילה, עיין תוס' מנחות ד' פ"ט ע"א ד"ה חצי וד' ק' ע"א ד"ה כל ותמורה ד' י"ד ע"א ד"ה וכל ע"ש, אבל של יום א"צ לקדש:

להראות ולגלות כו'. עיין ר"ה ד' י"ח ע"ב ע"ש בתוס'. והנה יש בזה ב' נסים א' מהנרות וגם מה שנצולו מן העכו"ם וא"ש מש"כ התוס' סוכה ד' מ"ו ע"א ד"ה הרואה ע"ש וקשה לתירוצם דאמאי לא תיקנו לשומע קריאת המגילה שיברך ג"כ זה. ובזה א"ש דהרואה מברך רק על הנס שניצול מעכו"ם ולא על הנס של הנרות. ובזה א"ש מה שכ' רש"י ז"ל בסוכה הנ"ל דגבי נר חנוכה מברך תחלה שהחיינו ואח"כ שעשה נסים וכן מבואר במס' סופרים ובגמ' דמגילה ד' כ"א ע"ב גבי מגילה מבואר להיפך דשהחיינו מברך לאחר שעשה נסים אך כאן קאי הנסים על שני הדברים על הנרות ועל הימים ובפורים הברכה רק על המגילה, ונ"ל דעכשיו שבטלה מג"ת נשאר רק מן הנרות ומשום מצוה ולכן לא נהגו לפרסם וגם ברכת הרואה לא נהגו. מש"כ לעיל בהל' א' בשם רש"י דסנהדרין שם קאי על טומאת ע"ז ועיין בירושלמי פ"ט דפסחים דטומאת ע"ז עשו אותה כטומאת זיבה וצרעת ועיין ע"ז ד' נ"ב ועירובין ד' ק"ה ע"ש:

לעולם מדברי סופרים. עיין בתענית ד' כ"א:

בכ"מ ד"ה ולא הלל של חנוכה בלבד וכו' דתקנת משה היא שאינה מדברי סופרים וכו'. עיין שבת ד' ל' ועיין במ"ש רש"י תענית ד' ט"ו ובירושלמי דמגילה פ"ד וכתובות פ"א דמשה תיקן ז' ימי המשתה וז' ימי אבילות וכמ"ש רבינו ז"ל בפ"א מהל' אבל עיין ב"ק ד' פ"ב:

מאה ושלש ועשרים פעמים כו'. עיין בירושלמי שבת פ' ט"ז ע"ש: