Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Sheqel Dues Chapter 4
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
אבל פר העלם כו'. עי' הוריות ד' ג' ע"ב ומנחות ד' נ"ב ע"א ועי' מש"כ בזה בהל' שגגות פי"ב ה"א אם הקרבן הוא בשביל ב"ד או בשביל השבט ובהך מחלוקת דמנחות ד' צ"ב מי סומך עליהם ובירושלמי דהוריות פ"א ה"ח ובבלי שם ד' ז' ע"א ובודאי צריך למוסרן לציבור דהא צריך להביא משל ציבור וזהו מה דר"ל בהך דמנחות ד' נ"ב ע"א דחייש לפשיעה ר"ל שמא לא ימסרנה יפה יפה כהך דב"מ ד' קי"ח ועי' תוס' יומא ד' ל"ה ע"ב ע"ש וזהו ג"כ ר"ל הגמ' שם במלתא דאית ליה כפרה:
ואם לא היה להם מותר כו'. כן מבואר בתוספתא דמנחות פ"ט ע"ש ועיין בתוספתא דשקלים פ"ב ועיין בכתובות ד' פ"ו ע"ב ועיין בכס"מ כאן והנה באמת לפי שיטת רבינו ז"ל דס"ל דאם נשתייר מקדשי בדק הבית יכולים לשנותו לצורך קרבן א"ש וזהו מה דר"ל בגמ' כאן שגבו והותירו וגבי מזבח זה יהיה תליא ג"כ אם מזבח לצורך קרבן או שהוא פרט מן המקדש וכבר כתבתי בזה במנין המצות ועיין במה דאמר שם בכתובות גבי פרוכת מה דמחלק בין הני שכנגד הפתחים שזה מתרומת הלשכה ר"ל משום דאמרינן בזבחים ד' נ"ה ע"ב גבי וילון מה דנעשה רק לצורך קרבן וזהו מה דר"ל ג"כ בירושלמי כאן פ"ד עבד לה כקרבן ע"ש:
כה"ג שמת כו'. עי' בכ"מ מה שהקשה מהך דהלכות תמידין ומוספין אך באמת הך מחלוקת דמנחות דף נ"א ע"ב שם לא קאי רק אאותו היום עצמו שמת והטעם משום * דנשתעבדו נכסיו וכמ"ש רבינו ז"ל בהל' תמידים ומוספים דרק משום שנשתעבדו הנכסים והויא כהך דקדושין ד' י"ג גבי האשה שהביאה חטאתה וזהו מה דר"ל בקדושין ד' כ"ט ר"י לטעמיה דשיעבודא דאורייתא וגובה מן היורשים ועי' תוס' בכורות דמ"ח אך באמת ר"ל הך דכאן ור"ש ס"ל דזה הוה בגדר שני קרבנות ובירו' פ"ג דשקלים ה"ה וכעין הך מחלוקת דר"י ור"א שם ד"ח ע"ש וכן הך דדף נ"ב ע"א אם צריך שני קמצים או קומץ אחד וא"כ א"ש פסק רבינו ומה דמקשה שם בגמ' וסבר ר"ש משל צבור מדאורייתא ר"ל אם מתרומת הלשכה וזהו של צבור או ר"ל שגובין מכל או"א ומה שאמר שם תיקנו דליגבו מיורשים לאו דוקא רק דר"ל דליגבו מכל ישראל וכמבואר בירושלמי כאן פ"ז ובזה א"ש מה דנקט במשנה יורשים וכן בדברי רבינו דהטעם משום ירושה וגם נ"מ די"ל דהבנים אינם יכולים להביא הקרבן משום דהוו אוננים ואבלים כמבואר במו"ק ד' ט"ו ע"ב ובדברי רבינו בהל' ביאת מקדש אך זה יהיה נ"מ אם זה הקרבן מקרי שלהם או של אביהם וזה תליא בהך דמנחות ד' ה' ע"ב גבי הניח מנחה לשני בניו וגם נ"מ בהך דזבחים אם האב היה כהן ובניו הם חללים או נקבות אם המנחה נאכלת או כולה כליל כשל כהן ובאמת יש נ"מ אם האב הניח הקרבן או הבנים הפרישו הקרבן מטעם שנשתעבדו הנכסים. ובזה יש ליישב מה שהקשו התוס' תמורה ד' ב' ע"א ד"ה ר"מ יורש מביא ל"ל קרא ע"ש אך זה יהיה נ"מ אם יורש הפריש הקרבן או שהוא ירש הקרבן שהפריש אביו ועי' רש"י זבחים ד' ז' ע"ב גבי יש בעלים לאחר מיתה דפירש רש"י דהיורש הוא בעלה ועי' תוס' פסחים ד' ס"א ע"א וא"כ לשיטת רש"י יהיה נ"מ לגבי גר שמת בלא בנים והניח קרבן דאז אין לו בעלים כלל וא"כ אין כאן שינוי בעלים לכו"ע ועי' זבחים ד' ק"ג ע"א גבי עולת גרים ועי' עירובין ד' ע' ע"ב גבי ירתי כרעיה דאבוה ותוס' ב"ב ד' קמ"ט גבי גר דלאו בר ירושה ועי' גיטין ד' י"ג ע"א ד"ה והא ובתוספתא פי"א דקרבנות ע"ש ועי' תוס' מנחות ד' נ"א ע"ב גבי נסכים ובאמת נ"מ עוד לגבי הך דאמרינן בירושלמי כאן ובדברי רבינו בהל' תמידין ומוספין אם נטמא או שנעשה בעל מום שאז לא שייך בו גדר יורשים וגם נ"מ במה דפסקינן בכריתות ובהוריות דהמלכות הויא ירושה וא"צ למושחו אם ר"ל דהמשיחה שמשח את אביו פועל גם בהם והם הוו כמו אביהם או דר"ל דאינם צריכים למשיחה ועי' במה שכ' רבינו ז"ל בהל' כלי המקדש פ"א הי"א גבי ואם היתה שם מחלוקת ע"ש ונ"מ לפי מאי דקיי"ל בכריתות ד' ו' ע"ב דהסך למלכים ולכהנים בשמן המשחה פטור משום דלאו זרים מקרי אם סך למלך בן מלך דהוא אינו נמשח אם חייב אם הויא בגדר זר או לא. ובזה יש ליישב מה דהקשה רש"י בכריתות ד' ה' ע"ב דאמאי לא מקשה הגמ' על שלמה היכי משחו אותו ע"ש ובזה א"ש דשלמה כיון דאביו נמשח הוה הוא ג"כ כנמשח והסך אותו בחנם פטור וא"ש אך י"ל דהא לפי דמבואר שם ד' ו' ע"ב כל שישנו בסך ישנו בבל ייסך וכהך דנזיר ד' נ"ז ע"ב מקיף דומיא דניקף ושלמה היה עדיין קטן וא"כ פטורים ועי' מש"כ בזה בהל' כלאים ובהל' טומאה ובהל' אבילות ואכמ"ל ועי' יבמות ד' ע"ז ע"א מוכח שם שהיה לשלמה כבר בן ועי' סנהדרין ד' ס"ט בתוס'. והנה לפי מש"כ דטעם דר"י משום חיובא דאביהם א"כ ל"ל קרא לזה כמבואר מנחות ד' נ"א ע"ב אך י"ל דאם נימא רק משום תשלום החוב לא משום מצות הקרבה אז אם חל בשבת לא היה דוחה משא"כ אם נימא דזה הוה גדר חיוב קרבן אז דחי עי' מש"כ התוס' יומא דף נ' ע"ב גבי תמורת הפסח ושם דף נ' ע"א גבי חביתין ועמש"כ רבינו ז"ל בהל' ק"פ פ"ה ה"א ותוס' יומא דף נ"א ע"א ע"ש ועיין במש"כ רבינו ז"ל בהל' בכורים פ"ד ה"ח והרי הוא מסוכן דמשמע אבל אם מת היורש מביא וקורא דהוה כמו בצרן הוא ועיין פסחים דף צ"ח ע"א כגון שהיה אביו גוסס ועיין יבמות דף נ"ח ע"ב וסוטה דף ו' ע"ב ברש"י ד"ה שמת ולא קאמר כמו בהך דכתובות דף פ"א דבעיא והביא האיש ע"ש וצ"ל דנ"מ ליבם ועיין תוס' שם דף כ"ד ע"ב דהיבם משקה על קנויו של בעל ע"ש וגם נ"מ בהך דזבחים דף ו' ע"א דמרבה יורש לגבי פדיון מעש"ש שצריך להוסיף חומש אם היה היורש אשה דשלה אינה מוספת חומש כמבואר בקדושין ד' כ"ד ע"א אם צריכה להוסיף חומש ועיין בערכין דף ל"ג ע"ב גבי ערי הלוים ע"ש ועיין מש"כ בזה בהל' נחלות:
מבקרי מומין כולם נוטלים שכרן כו'. עיין בכתובות שם ועי' מו"ק דף ה' ע"א גבי כלאים ופסחים דף פ"א ע"ב גבי עצים ותוס' סוטה דף ח' ע"ב בשם הירושלמי והנה רבינו כתב רק מתרומת הלשכה והטעם משום דלב ב"ד מתנה עליהם לא שייך מלתא דלא שכיחא כמבואר בשבועות דף י"א ע"ב ושיריים לא שכיח ולכך מבואר בתוספתא שקלים פ"ב דכלים שהכהנים ניאותין בהם באין מתרומת הלשכה ר"ל כמו הך דמנחות דף כ"א ע"ב גבי מלח ועצים דבעי הכהנים לחולין וכן הכלים שהיו מבשלין בהם זה רק מתרומת הלשכה:
[השמטהמש"כ שם דר"י ס"ל דאותו היום נתחיבו מטעם שעבודא דאוריתא. אךי"ל דר"י ס"ל דלעולם כן וזהו כונת הגמ' דמנחות דף נ"א ע"ב חוקה לעולם תהא ר"ל כמו ביום ראשון לאחר שהביא שחרית חיבים היורשים להביא כן לעולם יהי' כן: ע"כ השמטה]
ואלו השומרים כו'. הנה לפי המבואר בפיה"מ כאן ר"ל כך משום דכבר כתבתי דדברים החיובים צריך שיהיה חסריה בממונו ושביעית הפקר לכך צריך שישלמו עכ"פ להשומרים מתרומת הלשכה ונמצא חסריה ממונו ואין נ"מ בין הרבה בין מעט וזהו כוונת התוספתא מנחות פ"י בין מרובה בין מדבר מועט הן היו דמים ע"ש וכן ר"ל בירושלמי כאן וטבות כן וכו' הן הן דמיו משעה ראשונה ע"ש ועיין בהך דב"מ דף קי"ח ע"א ועיין תוס' מנחות דף פ"ד ע"א מה דתירצו לחד תירוץ דלהקדש אין אסור בשביעית מן המשומר ע"ש וא"כ קשה להך תירוץ דב"מ הנ"ל דהבטה בהפקר קנה וא"כ שוב הוה שלו והוה מן המשומר ואסור ועיין בירושלמי ספ"ז דפאה גבי הנוטע כרם להקדש כו' חייב בשביעית ע"ש ועיין בתמורה דף ל"א ע"ב ועשו להם משלהם ע"ש ובתוס"י כריתות דף ו' ובזה א"ש הך דיומא דף ל"ה ע"ב:
וכן מזבח כו'. עיין בכ"מ ועיין תוס' קדושין ד' נ"ד ע"ב ע"ש ועיין במה דס"ל לרבינו ז"ל בסוף הלכות תמורה דאין משנין מקדשים שהוקדשו לצורך בנין ההיכל לצורך בנין המזבח הרי דס"ל דהוה ב' קדושות ועיין בירושלמי שקלים ספ"ו אך לא יעשה בית ה' ספות כסף וגרסינן שם מן ספות כסף ע"ש ושם ספ"ה ועיין מש"כ הראב"ד ז"ל בהשגות בהל' ערכין ספ"ב ועי' רש"י תמורה דף כ"ג ע"ב ד"ה זהב לכפורת ותוס"י יומא דף נ"ה וכאן בהל' י' ע"ש:
ואפילו גר תושב כו'. הנה עיין בירושלמי פ"ב דע"ז מה דמקשה שם אר"א מהך דמיד בן נכר לא תקריבו הא לוקח תמימים ואמאי לא מוקי ליה בגר תושב דלא חשיד על הרביעה וע"כ צ"ל משום דמיניה ילפינן בספרי דאין מקבלין מהם שקלים עיין תוס' מנחות דף ע"ג ע"ב וס"ל דמן גר תושב מקבלין וא"כ ראיה קצת דלא כרבינו ועיין בערכין דף ו' דמקשה שם מכורש וכורש הוה בגדר גר תושב עיין ר"ה דף ג' ע"ב:
אבל לא עולת העוף כו'. עיין שבועות דף י"ב ע"ב מבואר כך ועיין תוס' נזיר דף כ"ז ע"א וביומא דף מ"א ע"ב ובתמורה דף כ"ג ע"ב ע"ש בתוס':
שקלים שלא הספיקו כו'. עיין בהשגות והנה עיין בירושלמי יומא פ"א דבעי מהיכן הקריבו קרבנות המלואים הא בעי משל צבור ואמר שם דנתנדבו ע"ש ואמאי לא אמר דנטלו ממאי דנשתייר מבנין המשכן לפי שיטת רבינו וגם באמת דהא המלואים הוה צורך חינוך המשכן ואמאי לא הוה גדר בנין ועי' כתובות דף ק"ו ע"ש: