כפות תמרים כו'. הנה זה כבר כתבתי דאתרוג צריך דוקא שיהיה פרי ועי' סוכה ד' ל"ו ע"א גבי בוסר אך גבי לולב אם צריך דוקא שיהיה מן דקל שעושה תמרים נ"ל דבזה פליגי ר"ע ור"ט בירוש' פ"ג דסוכה ובתו"כ דר"ע אומר כפות תמרים ור"ט אומר כ"ת כשמן ר"ל דאין צריך שיהיה ממין תמרים רק השם שלהם כך ולכך אמרינן במנחות ד' כ"ז ע"א דארבעה מינים שבלולב שנים מהם עושין פירות ושנים מהן אין עושין וקשה הא גם בהדס יש פירות עי' בירושל' פ"א דמעשרות דחייבים במעשרות ועי' בירושלמי פ"א דערלה דחייבים בערלה וע"כ צ"ל דשם הדין שצריך שיהיה מיני פירות ולגבי הדס לא דאדרבא לכך שחורות ואדומים פסול אם ענביו מרובות משום דהוה גמר פרי כמבואר בירושלמי ועיין בה"ג בהלכות ברכות פ"ו גבי היכי צריך לברך עליהם, ונ"מ דאם נטע דקל לעצים פסול ללולב כמו דאמרינן בירושלמי פ"א דערלה ועיין בר"ש וברא"ש שם דגרסי כן גם בלולב ונ"מ ג"כ להך דבכורות ד' י"ז ע"א גבי הדלה גפן ע"ג תאנה ע"ש וה"ה להני ועי' ב"מ ד' צ"א ע"ב במודלה וגיטין דף ע' ע"א ד"ה ענבי תאלא ולכך י"ל דלא נקט בבכורות שם גם זית שיהיה שמנו פסול לנסכים י"ל משום דאמרינן בירושלמי פ"א דכלאים ה"ז דזית אינו מקבל הרכבה ואינו משתנה ע"ש, ובזה מדוייק לשון המשנה דמנחות ד' פ"ה ע"ב וד' פ"ו ע"ב דגבי יין נקט מאין היו מביאין כו' וגבי שמן לא נקט כן דגבי שמן ליכא שום חשש הרכבה וא"צ מקום המוחזק ליקח ממנו:

ואם הוסיף או גרע פסול כו'. ובאמת נראה דגבי לולב ואתרוג אם נטל שנים לא שייך ב"ת דרק גבי דבר דשייך בו ב' דברים דהיינו שיש מצוה ליטול זה המין וגם מספר מזה המין אז שייך ב"ת אם מוסיף עליו מאותו המין דהא הוסיף על המנין אבל גבי אתרוג ולולב אין כאן רק אחד דהיינו מצוה וע"ז לא מוסיף רק אם מוסיף מין אחר ועי' במנחות ד' צ"ז גבי דאמר שם דאם עשה לחם הפנים י"ד חלות דכשר ואמאי ליכא כאן ב"ת ע"ש אך י"ל דאם נימא דאין התנור מקדש ואין השולחן מקדש יתר מהשיעור עי' סוכה דף נ' ותוס' מנחות ד' מ"ו ע"א וכ"מ וא"כ לא קדשי כלל והוי כחול ולא שייך בזה ב"ת וגם הא ע"כ מיירי שהוסיף עוד עשרונות בפ"ע דאל"כ הוא פסול כמבואר במנחות ד' ע"ו ע"ב גבי לחם הפנים ועי' במנחות ד' ק"ה ע"ב גבי הך דעשרון אחד משני עשרונות ושם ד' פ"ח ע"א אבל יותר מלאים קרינן בו ע"ש וד' י"א ע"ב כגון שריבה לה שני קמצים ע"ש ודף מ' ע"ב גבי הטיל למוטלת ע"ש ועי' בירוש' סנהדרין סוף פ' הנחנקין גבי לוג שמן ע"ש:

ואם היו ארוכין כל שהן כו'. מנחות דמ"ב ע"א ואם זה מצוה מן המובחר עי' בירוש' פיאה פ"א ע"ש ועי' בהך דמנחות דל"ח ע"ב כ"ש דמינכר מצותא ועי' ברש"י סוכה ד' מ"ד ע"ב גבי ערבה ד"ה עלה אחד וב"ק ד' ט' ע"ב ע"ש גבי עד שליש ועי' בידים פ"ג מ"ד פלוגתא ועי' בהך דשבועות ד' ט"ו ע"א גדולות במינם מי איכא חשיבותא דמין גדול הוה חשיבותא כמבואר בירושלמי פ"ג דהוריות גבי עבד מביא פר ורבו מביא גדי בהל' ז' ועי' במה דפליגי ביומא ד' כ"ה ע"ב אם אזלינן בתר איברא דבישרא או שומן דבישרא ובירושלמי שם פ"ו משובח בגופא משובח במראה משובח בגופא קודם ועי' בתוס' שם ד' ס"ד ע"ב ד"ה ואם היה ושם בתוס"י דס"ב דדוקא גבי נאכלין צריך מן המובחר ע"ש ועי' בתו"כ גבי ציפורי מצורע וכן כתב הרמב"ם ז"ל בהל' טומאת צרעת דשוחטין את הברורה דהיינו השמינה ע"ש בפ' י"א אך י"ל משום דבעי דם שיהא נראה במים דהיינו אדמומית ממש עי' סוטה ד' ט"ז ע"ב ועי' בנדה ד' י"ט ע"ב דשמן הדם יותר אדום ולכך צריך זה:

ושיעור אתרוג אין פחות כו'. עי' דל"א ע"ב והטעם משום דלאו גמר פרי ולא משום שיעורא ועי' שם בתוס' ד"ל ע"א ד"ה משום ע"ש גם י"ל דהא אמרינן בירוש' פ"ו דכלאים דאתרוג כ"ז שלא נגמר יש עליו שם ירק וכמו בעירובין ד' ל"ד ע"ב ע"ש וכן כתב בה"ג פ"ו דברכות וא"כ יהיה נ"מ אם אח"כ נצטמק וי"ל דזה תליא בהך בעיא דנזיר ד' נ"א ע"ב גבי נמלה אי שיעורא גמרינן או בריה גמרינן ע"ש וה"נ כן ועי' תוס' ר"ה ד' י"ד ע"ב דחנטה דאתרוג הוי כזית ועיין בהך דמנחות ד' נ"ה ע"א דיכול להחזירן לכמו שהיה גבי נצטמק ועיין חולין דכ"ו ע"א גבי תמד וכבר כתבתי בזה וע' תוס' כאן ד"ה הירוק בסוף הדיבור ע"ש:

משיגביה ארבע מינים אלו כו'. ואם כאן ג"כ צריך הגבהה כמו גבי קנין עי' בהך דעירובין דף פ' ע"א וכ"מ ועי' ר"ה ד' ל"ד ע"א תוס' ד"ה נעבריה ע"ש ועיין בירושלמי סוכה פ"ד ה"ב ופ"ג הי"ב דאמר שם לכשתזכה בו ובמצותו החזירו לי ר"ל לא שיתכוון בהגבהה שיזכה בו רק לשם מצוה דבזה לא זכה עי' בסוף מס' חולין בתוספתא דהמוצא קן לא יטהר בו את המצורע משום ולקח ר"ל דמתחלה יקנה אותו לשם קנין ואח"כ יעשה בו המצוה ועי' שבועות ד' י"ד ע"א דחסרי ביה ממונא וכבר כתבתי בזה וזה ר"ל הירושלמי בפ"ד דסוכה לדעת גמורה שיהא המתנה לשם מתנה גמורה ועי' ב"ב ד' קל"ז ע"ב גבי אתרוג זה נתון לך במתנה ואחריך כו' ע"ש ברשב"ם ויהיה נ"מ אם לקח אתרוג מן ההפקר ולא נתכוון לזכות בו אם יצא בו ועי' בירושלמי ולקחתם לכם בדמים וכאן דל"ה ע"א גבי מעש"ש דאף דשאול פסול לכו"ע מ"מ מעש"ש יצא בו לחד שיטה והטעם משום שרק צריך שלא תהיה של חבירו כמבואר בירושל' פ"א דתרומות כ"ה גבי אם תרם כרי של הפקר וגם י"ל דכמו דאמרינן בב"ק ד' ס"ט ע"ב אי לאו דאמר ר"י כו' דפדיה אוקמי רחמנא ברשותיה ה"נ י"ל כיון דהאתרוג איתקצי למצותיה ולשיטת רש"י הוה מה"ת עי' רש"י סוכה ד' ל"ז ע"ב י"ל דלא איכפת לן אם יש עליה דבר עוד דהוה אינו שלו ועי' תוס' ב"ק דף ע"ו ע"ב ד"ה והלא וחולין ד' פ' ע"ב וכ"מ בזה אך זה יהיה תליא אם האיסור הוא תיכף בשעת חלות היו"ט או רק משעה שנטלו לצאת בו ולכאורה זה תליא בהזמנה מילתא היא, ועי' סוכה ד' ל"ג ע"א וע"ב ברש"י ד"ה ולולב ושם בע"ב קסבר אגד הזמנה בעלמא ע"ש ועי' תוס' שם ד' מ"ו ע"ב ד"ה אתרוג מה שהקשה מרבי חנינא היכי מטביל בו ומאי קושיא דלמא קודם שבירך היה ע"ש וע"כ ס"ל דאסור מיד וגם נ"מ ללילה דמרש"י שם ד' ל"ג ע"א מוכח דמיד חל עליו שם מצוה מיד שקידש היום ועי' בירושלמי פ"ח דיבמות גבי ליל שמיני אם מיקרי ערל ועי' רש"י ר"ה דף ז' ע"ב ד"ה כי קחשיבי מידי דחייל מאורתא ע"ש ואף דאין מקדשין את החודש בלילה וצ"ל כעין דאמרינן בירושל' שם סוף פ"א דנתקדשה למפרע ע"ש וכבר כתבתי בזה ועי' מש"כ לקמן הלכה כ"ה:

ותקנה זו עם כל התקנות כו'. עי' בפ"ה דמעש"ש מ"ד וכשיבנה ביהמ"ק יחזור הדבר כו' ועיין בהך דביצה דף ה' ע"ב וכן מבואר בתוספתא פ"ב דר"ה אמר ריב"ק וכו' עד לכשיבנה ובאמת י"ל דהטעם משום דאין ב"ד יכולים לבטל וכו' וכבר עמד על זה הראב"ד ז"ל בהשגות בהל' ממרים פ"ב ה"ב ע"ש אך באמת כיון שלא התקין לעולם רק לשעה כ"ז שאין ביהמ"ק קיים הוה זה רק לצורך שעה ולא הוה ביטול כלל ויכול ב"ד לעשות אף אם הוא קטן כמ"ש רבינו שם אך כאן י"ל טעם אחר דבאמת הא יש חשש ב"ת בהך תקנה שיטול לולב בכל הימים אך י"ל דהוה כמו שלא בזמנו עי' עירובין ד' צ"ו וכ"מ ורש"י סוכה ד' כ"ז ע"א ד"ה והאמר ר"א כו' ע"ש אך בזמן המקדש כיון דבירושלים מצוה כל ז' אז בגבולין הוה כמו בזמנו ועובר על ב"ת ולכך כשיבנה יבוטל זה:

ומשחרב ביהמ"ק כו'. עי' בירושל' סוף פ"ג דעירובין גבי הך דר' אבהו וכבר כתבתי בזה ועי' מש"כ לקמן בהלכה כ"ה:

חוץ מערבה שבלולב כו' ואין כו'. משום דבעינן שיהא המצוה ניכרת בפ"ע ועי' תוס' שבת דף כ"ג דלשם שבת גרע מחש"ו ועי' סוכה ד' כ"ז ע"א סעודה דיומא כו' ע"ש וד' נ"ה ע"א דאמר שם שמאריכין בתקיעות ע"ש ועי' במגילה ד' י"ט גבי קורא במגילה הכתובה בין הכתובים ע"ש ועי' עירובין דף ה' ע"ב אותו לחי היכן מעמידו ע"ש ועי' תוס' מו"ק ד' כ"א ע"ב ד"ה אמר ר"נ כו' ע"ש משום דאינו ניכר הקריעה וי"ל דהכל על אביו ועיין מעילה ד' י"ג ע"ב בהך דראב"צ:

וערבה זו כו'. עי' בה"ה והנה לפי המבואר בגמ' מ"ד יסוד נביאים הוא רק בזמן שביהמ"ק היה קיים אבל לאחר חורבן מתחלה לא היה המנהג רק בבבל וזהו דאמר בירושלמי שם פ"ד הובא בתוס' דערבה סלקא מגביכם המנהג ר"ל דרק בבבל היה מתחלה המנהג ואח"כ נתפשט גם בא"י ויוכל להיות שבבבל היו נוהגין מתחלה כל ז' בזמן המקדש ובזה א"ש מה דרש"י ז"ל שם בד' מ"ד ע"א ד"ה דלא הוצרך להביא ראיה דערבה נהג לאחר חורבן יום אחד מהך דראב"צ ע"ש ולמה לא הביא מרב דודאי היה לאחר חורבן וע"כ משום דבבבל היה המנהג אף בזמן המקדש שיהא נוטלין ערבה ואפשר כל ז' וא"ש:

ומחזירתו למים בשבת בזמן כו'. ר"ל רבותא קמ"ל דאף בזמן שנוטלין לולב בשבת מותר להחזירו במים וכ"ש עכשיו ביום ראשון שחל להיות בשבת שעדיין לא נטלו למצוה לפי מש"כ לעיל לא נאסר עדיין בהנאה וא"כ מותר לטלטלו ויש עליו תורת כלי וראוי להניף בו לחולה כמבואר כאן בירושלמי סוף פרק ג' ובתוס' כאן ד' מ"ב ע"ב ד"ה טלטול ובזה א"ש לשון הגמ' דכאן דף מ"ג ע"א דפריך א"ה יום ראשון נמי ואמאי לא פריך זה אס"ד דמשום טלטול אך כאן ביום ראשון דעדיין לא ברכו עליו אין בו איסור טלטול בהלולב וא"ש:

הדס כו' אבל אתרוג כו'. מדברי ה"ג משמע דהטעם משום דאזלינן בתר דעתיה דהוא לא אקצייה מריחו ועי' ביצה דף ל' ע"ב ובדברי הרמב"ן ז"ל במלחמות ע"ש ועי' חולין ד' קל"ה ע"א אם מהני שייר אך י"ל דכיון דזה לא הוה רק לזמן הוה רק כקדושת דמים ומהניא ביה תנאי ועי' תוס' מגילה ד' כ"ח ע"ב ד"ה בתי כנסיות ור"ן נדרים ד' כ"ט ע"א ועי' רש"י מעילה ד' י"ג ע"א ד"ה אחרים מתנדבים ע"ש ועי' בהך דפסחים ד"צ בהך שעל מנת כן הקדישם ע"ש ועי' תוס"י יומא ד' ל"ט ע"א וד"ס ע"א וא"כ י"ל דרק בהדס יש בו איסור בהריח משא"כ באתרוג הוה רק מעלה דרבנן כיון דאינו עומד להריח ועי' תוס' ע"ז די"ב ע"ב ולכך מהני בה תנאי ועי' בירושלמי ספ"ד דפסחים גבי מתירין גמזיות של הקדש ע"ש [השמטהוא"כ לפי"ז י"ל דאם נפסל אז אסור אף להריח בו כעין דאמרינן בהך דקדושין דף נ"ד ע"א דכתנות כהונה שבלו אסורים בהנאה דשוב בטל הטעם דלא ניתנה תורה למה"ש ע"ש. וכן מוכח בירושלמי על הך דמגילה דף כ"ח ע"א גבי ביהכנ"ס שחרב ע"ש אך מהך דכאן דף מ"ו ע"ב לא מוכח כן וכן בירושלמי פ"ד ע"ש וצ"ל דכיון דאין בו קדושת הגוף דהא פקע לאחר יו"ט אם נפסל שוב גרע ועי' תו"י יומא דף ס"ט ע"א ד"ה ותיפוק ליה והוה כמו גבי פרה אדומה בהך דשבועות דף י"א ע"ב ע"ש:

ואסור לאכול כו'. הנה מגמ' דילן מוכח דאף אם נפסל האתרוג מ"מ אסור לאכלו אך בירושלמי כאן בהל' ד' מבואר דנפסל מותר לאכלו דלא איתקצאי רק כ"ז שהוא כשר ועי' תוס' ביצה דף ל' ע"ב ועי' בהך דמעילה ד' י"ב ע"א גבי קדשים שמתו ובתוס' קדושין ד' נ"ז ע"ב גבי מה שלי בשלך ע"ש וע' במעילה ד' י"ט ע"ב גבי קדשי מזבח שנעשו בעלי מומין ושחטן דאף דאינם ראוים לפדיון מ"מ לא פקע מהם הקדושה ולא הוה כמו מיתה ועי' ע"ז ד' נ"ב גבי אבני מזבח ע"ש ובתוספתא דמגילה ספ"ב ע"ש ובדברי רבינו פ"א מהל' בית הבחירה ועי' בירושלמי פ"ג דמעש"ש ה"ט ע"ש מה שהקשה מחלב חמור:

הפריש ז' כו' למחר כו'. משמע אבל בלילה אסור לאכול ועי' בהך דברכות ד' ל"ט ע"ב ברש"י ד"ה רפתא דכתב שם ג"כ למחר משמע דבלילה לא ועי' בירושלמי עירובין פ"ו דמבואר שם דאכלו את העירוב בלילה ע"ש ועי' זבחים ד' נ"ז ע"ב בתוס' ד"ה להרחיק כו' ורש"י פסחים דף ד' ע"ב ד"ה דכו"ע ע"ש דבין יום ללילה לא גזרינן: