כך הוא חייב וכו' שאביו וכו'. עיין כריתות דף כ"ח דאמר שם טעם אחר ונ"מ לאמו דהיא אינה חייבת בכבוד רבו אם נתגרשה דאז שקולה עם אביו ולא עדיף רבו ממנה ועיין בירוש' פ"ג דהוריות ע"ש, ונ"מ בין אם היה רבו ת"ח או רק רוב חכמתו ממנו ועיין תוס' פסחים דף ק"ח ע"א ועיין בתוספתא דב"מ סוף פ"ב דאף דאיש קודם לאשה להשיב אבידה מ"מ אמו שנתגרשה שקולה לאביו לגבי אבידה הרי חזינן דלגבי מעלה גדולה לא עשו מעלה קטנה ועיין תוס' מכות דף י"ג ע"א אם על גרושה שייך נמי תקנת חכמים דחלוצה ועיין תוס' מנחות דף נ"ב ע"א אם עשו מעילה דרבנן גבי איסור דאורייתא ועיין בירו' סוף פ"ג דברכות ופ"ג דיומא ופ"ג דקידושין ופ"ב דשבועות דיש שם של טומאה קלה במקום טומאה חמורה ועיין שבת דף מ"ה ע"א גבי מניחין נר וביומא דף י"ד ע"א ור"ה דף י"ט ע"א גבי חיזוק, ועיין מש"כ התוס' יבמות דף ל"ו ע"ב ד"ה ולא ע"ש, וע' סנהדרין דף נ' ע"א ונדרים ד' ס"ד ע"א ובירו' שם:

[השמטהואף על פי שמחל חייב התלמיד כו'. הטעםמשום דמבואר בתוספתא דב"ב פ"ה גבי מידות דא"י למחול משום שייחד הקב"ה שמו עליו וה"נ גבי הידור כיון דכתיב ביה ויראת לא מצי למחול וגם י"ל הטעם משום דבלא הידור הוי כמו בזיון ובזה א"י למחול כמבואר בשאלתות דר' אחאי פ' משפטים והא דקדושין דף ל"ב ע"א גבי ר"ה שם לא ר"ל שיבזהו רק שלא יכבדו ובזה גבי אב ב"ד מצווין ע"ז כמש"כ התוס' כתובות דף פ"ו ע"א וכן היא שיטת רבינו בספ"ה מהל' ממרים והטעם י"ל כמש"כ הר"ן בנדרים דף כ"ד ע"א בשם הרשב"א דרק בקום ועשה יכול לאמר הריני כאילו התקבלתי ולא בשב וא"ת לאמר הריני כמו שלא עשיתי וגם י"ל דמה שהאב יכול למחול על כבודו זה גופא הוי בגדר כבוד ובזה א"ש מש"כ התוס' כתובות דף מ' ע"א ע"ש וע' ירוש' כתובות פ"ג דאם מחלה האנוסה א"י לחזור בזה ובמ"א אבאר זה וע' ב"ק דף מ' ע"א גבי חייבי כופר אם ב"ד ממשכנין וזהו ג"כ הך טעם דכיון שהוא משום כפרה הוי כמו מתן שכרה בצדה וע' בסוטה דף מ"ו ע"ב כופין ללויה ששכר לויה כו' ור"ל הטעם דמ"ע שמתן שכרה בצדה אין כופין הוא משום דהוי כמו שמוחל השכר ודבר שאין לו שיעור ולא קצבה לא מהני מחילה כמש"כ רבינו בכ"מ. וע' ירושלמי פ"ג דבכורים דר' חנינא מחי מאן דלא קאים מקומיה: ע"כ השמטה]

שקובע למדרש. עיין תוס' סוכה דף מ"ד ע"ש:

והנה. עיין בסנהדרין דף פ"ו ע"ב גבי זקן ממרא ע"ש ברש"י והנה מה דרבינו לא הביא הך דבן ארבעים משום דזה הוי רק קודם התקנה דתלמיד אל יורה, לכן עד בן ארבעים אסור להורות אבל עכשיו דתיקנו דתלמיד אל יורה ומבואר בירו' דאפי' דיעבד אין הוראתו הוראה ע"ש בירוש' פ"ה דשביעית וא"כ ממ"נ אם לא נתנו לו רשות אפילו יותר מבן מ' לא, עיין בכורות דף ל' ע"ב ויומא דף ע"ח ע"א ואם נתנו לו רשות אף בפחות כיון דגמיר וסביר עיין ריש פרק א' דהוריות והא דלא אוקי כן בגמ' גבי מאי דמקשה מרבה משום דהא מבואר בסנהדרין דף י"ד ע"א דמאן דאתי מבית עלי לא סמכינן ע"ש ורבה הא אתי מבית עלי כמבואר ר"ה דף י"ח וכ"מ, ולדידיה נשאר כמו קודם התקנה, ועיין מש"כ רבינו בהלכות סנהדרין פרק כ' הל' ח':

ואסור לו לתלמיד כו'. עיין בירו' פ"א דב"ק ע"ש:

ואם נתן לו וכו'. עיין ברכות דף ג' וע' נזיר דף כ' ע"ב ע"ש:

ולא יסב אלא יושב וכו'. פסחים דף ק"ח ע"א:

ולא ישב וכו'. עיין בירו' דכתובות פ"א ה"א ע"ש: ולא יעמוד מלפניו וכו' ע"ז דף י"ט ע"א:

וכל זמן שמזכיר וכו'. עיין סנהדרין דף ק"א ע"א:

וכשימות רבו וכו'. עיין מועד קטן דף כ"ד ע"א גבי שמואל:

וכל תלמיד חכם וכו'. עיין פסחים דף קי"ג ע"ב ע"ש בתוס' בע"א:

ולאוהבם שהם הבנים וכו'. עיין בירוש' דברכות פרק ב' הלכה ח' ע"ש: