ואשר עשה לחיל מערים וגו׳ ויאבדם ה׳ עד היום הזה. עי׳ מכילתא פ׳ בשלח דמצרים היא ממלכה שפלה לעולם, ועי׳ בסד״ע, ועי׳ בתוס׳ יבמות דף ע״ו ע״ב, וסוטה דף ט לא משמע כן, ועי׳ ביומא דף נד ואכמ״ל.

ואשר עשה לדתן ולאבירם וגו׳ ותבלעם ואת בתיהם וגו׳. ולא של קרח כמ״ש בפ׳ קרח, דאז הוה מחנה לויה קולט ושוב אין נעשה עיר הנדחת כמ״ש הרמב״ם ז״ל בהל׳ ע״ז [פ״ד] דערי מקלט אין נעשה עיר הנדחת ואין שורפין הבתים, וזה הזה גדר עיר הנדחת, כמו דאמר בירושלמי סנהדרין פ״י ע״ש.

כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה לא כארץ מצרים היא. ספרי פיסקא לח: כל הארצות נתן להם שמשים לשמשן, מצרים שותה מן הנילוס וכו׳ א״י אינה כן וכו׳ והקב״ה מוריד להם גשמים. ועיין תענית דף י׳ ורפ״א, דר״ל דח״ל הזה גדר הטבע, וא״י מעשה ניסים.

ספרי שם: אף כלכול האמור כאן בשני רעבון הכתוב מדבר. עיין בהך דתוספתא סוטה פ״י ע״ש.

ספרי שם: ומה ארון שלא נעשה לא לשכר ולא להפסד אלא לשברי לוחות שבו נתברך בשבילו. עיין במה דפליגי רבינו ורש״י בהך דיומא (דף ע״ג ע״א) גבי מה דנקט שם כלפי שכינה, מה ר״ל אם כנגד הארון כשיטת רבינו, או כנגד או״ת כמ״ש רש״י דגם בארון היה שם המפורש כמבואר בב״ב דף י״ד, ועיין סוטה דף מ״ב ע״ב, ובתוס׳ שם ד״ה מפני ובתוספתא שם, אך זה תליא במחלוקת הירושלמי סוטה שם ושקלים מובא בתוס׳ עירובין דף ס״ג ע״ב איזו ארון היה יוצא עמהם ע״ש, ועי׳ במ״ש רבינו בהל׳ מלכים בסוף פ״ו, ובין שיש עמהם ארון וכו׳, משום דלשיטתיה רק בימי נוב וגבעון ובגלגל היה הארון יוצא למלחמה, ולא בשילה וזמן מקדש, וע״ש בירושלמי ובתוס׳ בעירובין שם דלכך נענשו בימי עלי, ובאמת נכנסו לפני ולפנים שלא כדין, ועי׳ רש״י ע״ז דף כ״ד ע״ב ד״ה המהוללה, וכתב שהיה שם ס״ת, והלוחות מבואר במדרש דשאול חטפן, וע׳ בספרי פ׳ עקב פיסקא ל״ח דמבואר שם דשם היה רק שברי לוחות, דאף דבירושלמי מבואר דאז נטלו אותו הארון שהיה לפני ולפנים, צ״ל כמ״ש משום דשאול חטפן, וכמ״ד ארון אחד.

ספרי שם. ר׳ שמעון בן יוחאי אומר וכו׳ כרמים אשר לא נטעת שעכשיו באת בארץ. … אם נטע עכו״ם קודם ביאתם אם יש דין ערלה עיין פ״א דערלה עת שבאו ע״ש בזה.

והארץ אשר אתם עוברים שמה לרשתה ארץ הרים ובקעות. ספרי פיסקא לט: ופירות הבקעה שמנים. עיין נדה דף כ׳.

ספרי שם. מגיד שלא שוו טעם פירות הר לטעם פירות בקעה. נ״מ לגבי ביעור בשביעית עיין פסחים דף נב ובמשנה דשביעית.

ספרי שם. רשב״י אומר י״ב ארצות ניתנו כנגד י״ב שבטי ישראל ולא שוו טעם פירות ארצו של זה כטעם ארצו של זה וכו׳, ואלו הם וכו׳ ארץ זית שמן ודבש. עיין בהך דשביעית פ״ט גבי זיתים ותמרים אחת, ואמר בירושלמי דר״ש הוא, וכאן ג״כ ר״ש.

ספרי שם. אבל אינה שותה מי שלגים ת״ל וכו׳ ואומר כי לשלג יאמר הוא ארץ. עיין תענית דף ג׳ ע״ב.

ספרי שם. ד״א מה מי גשמים לברכה אף טללים לברכה. עיין בירושלמי סוטה פ״ט ע״ש דטל מקלקל, ועיין בירושלמי תענית פ״ג ע״ש מפני טללים הרעים ע״ש.

ארץ אשר ה׳ אלקיך דרש אתה. ספרי פיסקא מ: רבי אומר וכי אותה בלבד הוא דורש והלא כל הארצות הוא דורש וכו׳, כביכול אין דורש אלא אותה ובשכר דרישה שהוא דורשה דורש כל הארצות עמה. תענית דף י׳ ע״א דא״י ע״י הקב״ה ושאר ע״י שליח, ור״ל בטבע ע״ש.

ספרי שם: דורש אותה ניתנה לדרישה להפריש ממנה חלה ומעשרות, או יכול אף שאר ארצות נתנו לדרוש, ת״ל אותה. ר״ל עיין רשב״ם ב״ב דף נו ע״א דאף קני וכו׳ לע״ל פטור מן תרומות ומעשרות ע״ש בזה, ור״ל כמ״ש דקדושה ליתא, אבל מ״מ איסור יהיה, וכמו הך דלקמן כל מקום אשר וכו׳ ועיין בתוס׳ גיטין דף ח׳ וע״ז דף כ״א וכ״מ, ובירושלמי חלה ע״ש בזה.

ספרי שם: ארץ אשר ה׳ אלקיך דורש אותה מגיד הכתוב שנדרשת בשכר דרישה וכו׳, ואומר ויתן להם ארצות גוים ועמל לאומים יירשו בעבור ישמרו חקיו ותורותיו ינצורו. קידושין דף מ׳ ע״ב.

ספרי שם: וכתוב אחד אומר המביט לארץ ותרעד. עיין בירושלמי פ״ט דברכות.

ספרי שם: רשב״י אומר ככר ומקל ירדו כרוכים מן השמים אמר להם הקב״ה לישראל אם תעשו את התורה הרי ככר לאכול ואם לאו הרי מקל ללקות בו וכו׳, ר׳ אליעזר אומר ספר וסייף וכו׳ אם עשיתם את התורה הכתובה בזה אתם נצולים מזה וכו׳. בזה הגדר פלוגתא ביבמות דף מ״ט ע״ב ודף נ׳ זכה מוסיפין לא זכה וכו׳, או זכה רק משלימין, וכן אם יש גדר ממוצע או לא, וכמו גבי קדשים צריך שנה עליו לעכב, ועיין תוס׳ פסחים דף י״א וכ״מ בזה.

שם. (מכות דף כ״ג ע״ב, הא כל היושב ולא עבר עבירה נותנין לו שכר כעושה מצוה), וע׳ ספרי פ׳ עקב במה דפליגי רבי שמעון ור״א אם ככר ומקל או סייף וספר ע״ש, ובמ״ש הרמב״ם בפה״מ סוף ברכות ע״ש, ועיין מנחות דף ק׳ זה שכרה, ובספרי פ׳ ראה פיסקא נד ע״ש בזה, ועיין בדברי המורה ח״ג פרק י״ב ע״ש, ועיין קידושין דף ס״א ע״ב ע״ש בזה.

ספרי שם. והיכן פירושו של דבר הרי הוא אומר אם תאבו ושמעתם וכו׳. עיין בקידושין דף סב, ועיין לקמן פיסקא מה.

ספרי שם. אם עשיתם את התורה הכתובה בזה אתם נצולים מזה. עיין בהך דמנחות דף ק׳ ע״א.

והיה אם שמע תשמעו אל מצותי. ספרי פיסקא מא: מגיד הכתוב שמיד נתחייבו בתלמוד אין לי אלא מצות שנוהגות עד שלא נכנסו לארץ כגון בכורות וקרבנות ומעשרות בהמה. עיין בהך דבכורות דף ד׳ ע״ב, ועיין בהך דזבחים דף קי״ב ע״ב.

ספרי שם: מצות שנוהגות משנכנסו לארץ כגון וכו׳ ולחם הפנים. כבר כתבתי בזה דיש שני גדרים של לחם הפנים, א׳ עם בזיכים דזה לא הוה במדבר, וא׳ גדר לחם ולא הוה מקריבין בזיכין, וע׳ מנחות דף צ״ה ע״א, ועיין דף מ״ה ע״ב דמנחות ואכמ״ל.

שם. באמת אף דבמדבר היה לחם הפנים כמבואר בתו״כ פ׳ אמור ומנחות דף צ״ה ובירושלמי יומא סוף פ״ד גבי לחה״פ אם נפסל במסעות, וע׳ תוס׳ מנחות דף מ״ה ע״ב מהיכן בא, אך נראה דהיה בלא לבונה, ובפרט אי נימא דלא קרבו נסכים במדבר, עיין קידושין דף ל״ז, וזבחים דף קי״א, וע׳ בקרא פקודי דגבי עשיה נקט לשון ערך לחם, ובציווי נקט סתם וערך את ערכו, משום דבציווי הוא לדורות לחם עם לבונה, ומרע״ה לא היה רק ערך לחם בלבד, וכן משמע בספרי פ׳ עקב פיסקא מ״א, ועי׳ תוספתא מנחות פ״ז.

ספרי שם: אין לי אלא שאר מצות עד שלא כבשו וישבו, משכבשו וישבו כגון לקט שכחה ופאה תרומות ומעשרות וכו׳. (כל מתנות עניים וכו׳) כן מבואר בחולין דף קל״ז ע״ב, וביבמות דף מז ע״א דלקט שכחה וכו׳ אין נוהגין רק בא״י, ועיין בספרי פרשת עקב פיסקא מ״א דרק לאחר ירושה וישיבה כמו תרומות ומעשרות ע״ש, וכונת הירושלמי בסוף פ״ב דפאה במה דבעי ר״פ קצירת חו״ל מהו שתחייב בפאה, ר״ל כך כיון דקיי״ל דאין השדה חייבת בפאה עד שיתחיל לקצור אם היה חצי שדהו עומדת בחו״ל וחצי בא״י, אם התחיל לקצור בהחצי שבחו״ל, אם ע״י זה נתחייב בפאה החצי שבא״י, ור״ל אם בחו״ל מיקרי קציר, ואמר שם דבכה״ג אם חציו הקדש וחציו הדיוט, אם התחיל לקצור החצי של הקדש, שפיר נתחייב החצי של הדיוט, דשם שפיר יש עליה שם קציר, וכעין דמבואר בירושלמי חלה פ״ד ה״ג דקב הקדש מצרף לחלה משום שראוי לפדותו ולחייבו, וכן מבואר בירושלמי פ״א דערלה סה״א דסיפקה לחו״ל פטור ולהקדש חייב ע״ש, ושם בהל׳ ד׳ גבי הקדיש ואח״כ נטע ופדאה חייב בערלה ולא מיקרי שורש פטור.

ספרי שם: מגיד הכתוב שהמעשה תלוי בתלמוד ואין תלמוד תלוי במעשה. עיין בהך דיבמות דף ק״ט ע״ב, ועיין תו״כ פ׳ אמור פ״ט ור״פ בחוקותי, ור״ל דאף אם אין [אפשר] לקיים צריך ללמוד, ועיין רש״י ב״מ דף קי״ג.

ספרי שם: ואין חסד אין דברי חסד נאמרים. עיין סוכה דף מ״ט ע״ב ע״ש.

שם: אשר אנכי מצוה אתכם היום. ספרי שם: מנין אתה אומר שאם שמע דבר מפי קטן כשומע מפי חכם שנאמר דברי חכמים כדרבונות וכו׳. חגיגה דף ג׳, ובירושלמי סנהדרין פ״י ע״ש.

ספרי שם: והם נגמרים בבתי מדרשות על שער בת רבים. גיטין דף מ״ו וכ״מ.

שם: לאהבה את ה׳ אלקיכם. ספרי שם: שמא תאמר הריני לומד תורה בשביל שאהיה עשיר וכו׳. נדרים דף סב.

שם. ולעבדו בכל לבבכם וגו׳. ספרי שם: וכשם שעבודת מזבח קרויה עבודה כך תלמוד קרויה עבודה. עיין ערכין דף יא.

ספרי שם: ר׳ אליעזר בן יעקב אומר ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם הרי זו אזהרה לכהנים שלא יהיה לבם מהרהר בשעת עבודה. ר״ל כגון מחשבה שאינה פוסלת כמו שלא לשמה בשאר קרבנות, ועי׳ רש״י ריש זבחים, וריש מנחות ע״ש, וע׳ תוספתא קרבנות.

שם. לר״א דס״ל דשלמים לשם פסח פסול ודאי דעבר בלאו, כמבואר בתוספתא סוף פי״ב דקרבנות ופ״ד דמכות, ועיין רש״י זבחים דף ב׳ ע״ב, ומנחות דף ב׳ ע״ב, ודברי רבינו פי״ח דהל׳ פסוהמ״ק ה״ב, ובספרי פרשת עקב פיסקא מ״א דיליף מהך דלעבדו אזהרה לכהנים שלא יהא לבם מהרהר בשעת עבודה.

ונתתי מטר ארצכם בעתו. ספרי, פיסקא עב: ונתתי אני לא ע״י מלאך. תענית דף י׳ ודף ב׳.

ספרי שם: ר׳ נתן אומר בעתו מלילי שבת לליל שבת כדרך שירדו בימי הילני המלכה. תענית כ״ג, ושבת דף טז.

ונתתי עשב בשדך לבהמתך. ספרי, פיסקא מג, שלא תהא מצטער למדבריות. ר״ל למה בשדך דהא גם משל חבירו מותר, עיין סנהדרין דף נז ע״א, ועיין בירושלמי פ״א דמס׳ דמאי, וע׳ בפסיקתא רבתא פכ״א, ועיין בהך דסוטה דף מה, ועיין מנחות דף פ״ד ע״ב ע״ש, ובפסחים דף נ״ב ע״ב גבי חיה ע״ש בזה.

ספרי שם: ד״א ונתתי עשב בשדך זה פשתן. עיין נדרים דף מ״ט ע״א דיש בפשתן דבר הראוי לאכילה, והיינו הירק שבו והחזיז וכו׳, ועיין בספרי פ׳ עקב פסקא מג דעשב בשדך זה פשתן, ר״ל דהא מבואר בסנהדרין דף נז ע״א דרק ירק של גנה אסור משום גזל ולא של שדה, וכן מבואר בפסיקתא רבתא פ׳ כ״א בשם ר״ח, ועיין עירובין דף כ״ח וע״ז דף ז׳ ע״ב דחזיז וירק של שבת בגינה מתעשר ולא הוה הפקר וכו׳, וכן גבי פשתן החזיז שלו חייב במעשר ולא הוה הפקר, ולכך בשדה שלו מותר ליקח העשב זהו כונת הספרי הנ״ל.

ספרי שם: ונתתי וכו׳, זה פשתן וכן הוא אומר וכו׳ ועשב לעבודת האדם. עיין מ״ש הרמב״ם ז״ל בהל׳ סוכה דאין עליו שם גדולי קרקע, דהוי פנים חדשות, ומ״ש בכורות דף י״ז, ובירושלמי רפ״ט דכלאים, ונגעים פי״א ע״ש, ובהל׳ ציצית ברמב״ם בזה.

ספרי שם. ב״מ דף כ״ה.

שם: ואכלת ושבעת. ספרי שם: דבר אחר ואכלת ושבעת מן הולדות. עיין נדרים דף נ״ה ע״ב דגם ולדות נקרא גדר פירות ע״ש בזה.

ספרי שם: ר׳ יוסי בן דורמסקית אומר הם נתנו עיניהם עליונה ותחתונה כדי לעשות תאותם אף הקכ״ה פתח וכו׳. עיין צ״פ בראשית צד י״ב.

וסרתם ועבדתם אלהים אחרים. ספרי שם: ואימתי נקראים על שמו בימי דור אנוש וכו׳ באותה שעה עלה אוקיינוס והציף שלישו של עולם. תוס׳ ע״ז דף י׳, עיין שבת דף קי״ח ע״ב דור אנוש או אנוש עצמו, ומ״ש הרמב״ם ז״ל בהל׳ ע״ז ועיין בשאלתות דרא״ג בזה והם עבדו…

וחרה אף ה׳ וגו׳. ספרי שם: חמשה פורעניות הם עתידים לבוא עליכם. עיין סוטה דף מח ע״ש בזה.

ספרי שם: חיצי כלים והם אינם כלים. סוטה דף ט׳ ע״א.

ספרי שם: כה אמר ה׳ (אשר למות למות) ואשר לחרם וכו׳. ב״ב דף ח׳ ע״ש.

ספרי שם: גלו בשנת שבע לנבוכדנצר. ערכין דף יב ע״ש, ועיין ב״ב דף כ״ח ע״ש בתוס׳.

ספרי שם: היו מצוינים במצות שכשאתם חוזרים לא יהא לכם חדשים הוא שירמיה אמר הציבי לך ציונים. ר״ל במצות שחובת קרקע וכמבואר בירושלמי פ״ד דקידושין ע״ש בזה.

ספרי שם: ואבדתם מהרה (מעל הארץ הטבה) מהרה אתם גולים ואי אתם נכנסים לארץ טובה כיוצא בה (אתה אומר) ר׳ יהודה אומר טובה זו תורה וכו׳. עיין לעיל פ׳ פנחס ופ׳ ואתחנן.

ולמדתם אתם את בניכם לדבר בם. ספרי פיסקא מ״ו: מכאן אמרו כשהתינוק מתחיל לדבר אביו מדבר עמו לשון הקודש ומלמדו תורה. עיין בתוספתא חגיגה פ״א ע״ש, וספ״ג דסוכה דף מ״ב ע״ש.

שם. תוספתא חגיגה ירושלמי סוכה ספ״ג.

ספרי פיסקא מ״ז: ואומר כי כה אמר ה׳ העיר היוצאת אלף תשאיר מאה והיוצאת מאה תשאיר עשרה. עיין סוף כתובות ע״ש, ועיין בסנהדרין דף ט״ו ע״ב.

ספרי שם: והיה מספר בני ישראל זה מספר שמים, כחול הים זה מספר אדם. יומא דף כ״ב.

כי אם שמר תשמרון את כל המצוה הזאת. ספרי פיסקא מ״ח: כך ת״ח למד ב׳ או ג׳ דברים ביום וגו׳ נמצא עשיר לאח״ז ועליו נאמר וקובץ על יד ירבה. ע״ז דף י״ט, עירובין דף נ״ד.

ספרי שם: ומנין שסופו להניח שנים ושלשה דברים בפרשה שנאמר והנה עלה כולו קמשונים. משום דכולו היה ג׳, עיין כתובות דף ח׳ ע״א ע״ש וכ״מ.

ספרי שם: ואל תשתה עכורים ותמשך עם דברי מינים. עיין צ״פ בראשית, עמ׳ קצ״ב.

ספרי שם: ר״ע אומר הרי הוא אומר שתה מים מבורך וכו׳ ונוזלים מתוך בארך. עיין ע״ז דף י״ט ע״ש.

ספרי שם: ומה מים מעלים את הטמא מטומאתו, כך ד״ת מעלים את האדם וכו׳. ברכות דף ט״ו.

ספרי שם: אי מה מים אין להם דמים. עיין שביעית פ״ח גבי פירות שביעית לבייר, ועיין ע״ז דף מ״ז ודף נ״ט, ומעילה דף י״ג ע״ב.

ספרי שם: ומה יין אי אפשר לו להתקיים לא בכלי זהב וכו׳ כך דברי תורה אין מתקיימין וכו׳. תענית דף ז׳.

ספרי שם: ד״א כי אם שמור תשמרון וכו׳ מנין אתה אומר שאם שמע אדם מד״ת ראשון ומקיימו וכו׳. סוכה דף מ״ו.

ספרי שם: ומה אלו לא עמד שפן בשעתו ועזרא ור״ע בשעתו לא היתה תורה משתכחת מישראל. מ״ש רבינו בפ״א מהל׳ מעשר דעזרא קנס בזמנו, ר״ל דכ״כ בח״ג דכונת הגמ׳ דיבמות דף פ״ו וכ״מ דקנסו את הלוים, דהנה מבואר בירושלמי פ״ה דמעש״ש, ובספרי פ׳ ראה פסקא ק״ט דכל השנים אי אתה מוציא מעשר ממקום טומאה למקום טהרה, ובשנת הביעור אתה מוציא, ר״ל דבכל השנים אסור ליתנם לכהן, ובשעת הביעור מותר ליתנם לכהן, וזה ר״ל שיתן המעשר לבית האוצר עד זמן הביעור ואז יתנו לכהן, אך כבר הקשו התוס׳ בר״ה הא יש בל תאחר, ולפי שיטת הירושלמי גם טבל כן, צ״ל קודם גמר, אך הא מבואר מע״ש פ״ה מ״ח דר״ע למד דקודם גמר ליכא ביעור, וע׳ תוס׳ סנהדרין דף י״ב, וע״כ התקנה היתה עד ר״ע, וזה ר״ל רבינו בזמנו, עי׳ ספרי פ׳ עקב פסקא מ״ח דחשיב שם שפן בשעתו ועזרא בשעתו ור״ע בשעתו, וירושלמי שקלים פ״ה ה״א.

ספרי שם: לימד ושמר הרי בידו שתי מצות. עיין קידושין דף ל״ז ודף מ׳ ע״ב, ועיין בירושלמי פ״ב דפאה, ר״ל אם חוזר על למודו.

שם: וללכת בכל דרכיו ולדבקה בו. ספרי, פיסקא מ״ט: וכי האיך אפשר לו לאדם ליקרא בשמו של הקב״ה אלא מה המקום נקרא רחום וכו׳. שבת דף קל״ג ע״ב ע״ש וסוף פ״א דסוטה דף י״ד וכ״מ.

ספרי שם: ולדבקה בו וכו׳ אלא הדבק בחכמים ובתלמידים. כתובות דף קי״א.

ספרי שם: דורשי רשומות אומרים רצונך שתכיר את מי שאמר והיה העולם למוד הגדה שמתוך כך אתה מכיר את הקב״ה ומדבק בדרכיו. (עי׳ רמב״ם פ״ב מהל׳ יסודי התורה ה״ב: שמתוך כך אתה מכיר וכו׳), עיין בספרי פ׳ עקב.

והוריש ה׳ וגו׳. עיין ע״ז דף ב׳ ע״ב מלחמות אני עשיתי ע״ש, ר״ל קנין הגוף גדר ירושה דזה ע״י עצם.

שם. והוריש ה׳ וגו׳. ספרי שם: והוריש, ד׳ מוריש ואין בשר ודם מוריש. ועצמים מכם: אף אתם גדולים ועצומים, אלא שהם גדולים מכם. ר״ל דרק דבר שעל ידי ה׳ [השגחה] עליונה זה הוה ירושה עולמית, משא״כ בקנין, וכן בקנין חכמים תליא במה דפליגי גבי ירושת הבעל לדידן דרק דרבנן, אם יוצא ביובל, ועמ״ש בזה בהל׳ מכירה גבי איסורים דרבנן וכ״מ, והנה כבר כתבתי במ״א דמלחמה דקנה לעולם, וזה בגדר דאמרינן ע״ז דף ב׳ ע״ב מלחמות אני עשיתי, אך זה רק שזה בגדר מלחמה, אבל אם ע״י נס גמור, כמו באברהם בהד׳ מלכים, אז לא הוה קנין גמור כמ״ש בזה בדרוש שם, לכך דרש ספרי ועצומים ממך, ר״ל דגם אתם בני מלחמה והזה קנין גמור, וע׳ מ״ש לעיל בפ׳ ואתחנן בקרא דבתים אשר לא מלאת ע״ש, דהיכי דקנו עפ״י דין הוה קנין בע״כ בגדר ירושה כמו גבי בור בר״ה ואכמ״ל, ועי׳ ב״ב דף קכ״ד איני נותן ואיני נוטל ע״ש בזה, וע׳ ב״ק דף ח׳ ע״ב וכ״מ בזה, וכתובות דף פ״ד ומ״ש הרמב״ם ז״ל בהל׳ אישות גבי ירושת הבעל משפט, ומ״ש ביומא דף ע״ג ע״ש בזה.

ספרי פיסקא נ: והוריש ה׳, ה׳ מוריש ואין בשר ודם מוריש. עיין ב״ב דף קיט ע״ב גבי א״י מוחזקת, ושם כתב ג״כ אני וכו׳, וזה תליא במה דס״ל להרמב״ם פי״א דאף דירושת הבעל דרבנן מ״מ א״י ביובל דהוה ירושה, ועיין בכורות דף נ״ב, וב״ב דף קל״ט ע״ב, ובפלוגתא דעשו את שאינו זוכה כזוכה ע״ש בזה.

כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה וגו׳. עיין ירושלמי פ״ב דחלה, ותוס׳ בכ״מ, וע׳ גיטין דף ח׳.

ברכה וקללה. את הברכה אשר תשמעו אל מצות ה׳ אלקיכם וגו׳. והקללה אם לא תשמעו וגו׳. ספרי פסקא נד: כיוצא בו אתה אומר הלא אם תטיב שאת וכו׳. ראה צ״פ מכות כ״ג ע״ב בגליון ד״ה, ועיין ספרי פ׳ עקב וכו׳ [בפיסקא מ].