ונחלה לא יהיה לו בקרב אחיו וגו׳. ספרי פיסקא קסד: ונחלה זו נחלת שלשה. ר״ל בעבר הירדן ג״כ אין לו.

וזה יהיה משפט הכהנים מאת העם מאת זבחי הזבח וגו׳. ספרי פיסקא קסה: מאת זובחי הזבח פרט לטריפה. עיין חולין דף קל״ו ע״ב ע״ש, אך י״ל דזה אתיא כר״ש דס״ל שחיטה שאינה ראויה לא שמה שחיטה.

שם. ונתן לכהן הזרע והלחיים והקבה. ספרי שם: ונתן לכהן לכהן עצמו. הך דירושת הבעל אף אי נימא דהוא דרבנן אם זה גדר דין או קנין, עיין במה דפליגי בזה רבינו והראב״ד ז״ל בהל׳ אישות פי״ב ה״ט ופכ״ב ה״ד גבי חרש שנשא פקחת אם יורשה אי אמרינן היא הקנתה עצמה לו, וע״ש בפכ״ג ה״ז ובהשגות שם, ועיין גיטין דף מ״ד ע״ב גבי בן בבל שנשא אשה ויש לו עבדים, משמע שם דזה הוי כמו שהיא הקנתה לו, וב״מ דף צ״ו ע״ב דלא משמע כן וכו׳, ועיין בירושלמי דמאי פ״ו ה״ג גבי ע״מ שיהיו המעשרות לי וליורשי, אם ר״ל אף יורשים שאינו מן התורה, כיון דלא הוי בגדר ירושה, רק גדר תנאי, וכן נ״מ להא דב״ב דף קכ״ג ע״ב גבי מכירי כהונה איך הדין לגבי אשתו, ועיין חולין דף קל״ב ע״א גבי הך דאכל בשביל אשתו, ומוכח שם דמקיים גם מצות נתינה, אף דמבואר בירושלמי פ״ה דמעש״ש וכן בספרי פ׳ שופטים דבעי כהן עצמו ולא שלוחו, ומוכח דזה בגדר עצם, ועיין מנחות דף צ״ג ע״ב וכ״מ.

וכי יבא הלוי מאחד שעריך מכל ישראל אשר הוא גר שם וגו׳. ספרי פיסקא קסח: יכול בבן לוי ודאי הכתוב מדבר תלמוד לומר מאחד שעריך מי שלא נטלו שעריהם במקום אחד יצאו לוים שנטלו שעריהם במקום אחד. עיין תוספתא פ״א דבכורים אם כהנים יש להם חלק ממש בערי המגרש או לא ע״ש, ומ״ש בזה ערכין דף ל״ג ע״ב ע״ש…

שם. מ״ש בגדר אם כהנים יש להם חלק בערי מגרש, הלא אני הבאתי דברי התוספתא דבכורים הפלוגתא, והספרי פ׳ שופטים, והגדר כך דנפ״מ אם רק תואר זכה בהערים של מגרש, או עצם, וזה נפ״מ בין אחוזה לנחלה, הוריות ו׳ ע״ב, ורש״י יומא דף נ׳ וכ״מ, וזהו דכהנים רק תואר שלהם יש בערי מגרש, אבל אם כהן יש לו בנים חללים אין נוטלים חלק אביהם, וכן בן בתו ישראל, משא״כ בלוים, עיין ערכין ל״ג ע״ב ע״ש וכו׳, ועיין גיטין נ״ט ע״ב אם לוי ממזר יש עליו שם לוי, ובכורות מ״ז, ותענית כ״ז בתוס׳, ובתוספתא יבמות פ״ח וכ״מ בזה.

שם. ובא בכל אות נפשו אל המקום אשר יבחר ה׳. ספרי שם: מנין אתה אומר כהן בא ונושא את כפיו במשמר שלו שנאמר ובא בכל אות נפשו. עיין תוספתא סוטה פ״ז מבואר דכל משמרות שוין בנ״כ.

שם. כבר כתבתי דבמקדש היו ב׳ מיני נשיאת כפים, א׳ בלשכת הגזית, עיין תוס׳ סוטה דף ל״ח, וב׳ הנשיאת כפים שהיה בין אולם למזבח כמבואר בסוף תמיד, ובתוספתא דסוטה, רק כך דכבר כתבתי בהך דתענית דף כ״ז שם ר״ל אנשיאת כפים דמקדש, ועיין ערכין דף י״א, וסוטה דף ל״ח, אם יש עליו גדר עבודה אז רק שירות ע״ש, אך הנ״מ דבתוספתא דסוטה מבואר דשם אין צריך מן המשמר הקבוע, וי״ל דזה ר״ל הך דתענית דף כ״ז דכהנים מעכבים את הקרבן, ור״ל הני דאינן מן המשמר, ומ״מ הן נושאין כפים, וזה היה בין אולם למזבח, ושם גם בע״מ כשרים, כמבואר שם דגם כהן בע״מ נושא את כפיו שם, ואף דאסור ליכנס בין אולם למזבח, יש לומר דלצורך נשיאת כפים מותר וכו׳, אבל הני דבלשכת הגזית שם רק כהנים שעבדו ומן המשמר וכמבואר בספרי פ׳ שופטים פיסקא קס״ח ע״ש.

לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש וגו׳. ספרי פיסקא קעא: לא ימצא להזהיר ב״ד על כך. אף דהרמב״ם ז״ל פסק בהל׳ סנהדרין דרק גבי מכשפה עוברים על לאו ב״ד … על זה גדר … ע״ז, ושם ר״ל להרוג העובר.

ספרי שם: ד״א מעביר בנו ובתו באש זה הוא הבועל ארמית ומעמיד ממנה בן אויב למקום. עיין בירושלמי שם דס״ל כן, ועיין לעיל פ׳ בהעלתך גבי הך ששרפו לע״ז.

נביא: מקרבך מאחיך כמני יקים לך ה׳ וגו׳. ספרי פיסקא קעה: מקרבך ולא בחוצה לארץ. עיין מועד קטן דף כ״ה.

ספרי שם. (ברמב״ם הל׳ יסוה״ת פ״ט ה״ג, וכן נביא וכו׳ והכובש נבואתו חייב מיתה בידי שמים), עיין סנהדרין דף פ״ט גבי יונה בן אמיתי, וכבר כתבתי במה דמבואר במכלתא פ׳ בא דברה לחו״ל, ור״ל דהוא היה מצידון, וצידון הוה מהעיירות העומדות על הגבול שבין א״י לחו״ל. עיין עירובין דף מ״ז, ותוספתא דמאי ואהלות, ובירושלמי פ״א דדמאי, ובדברי רבינו פי״ג מהל׳ מעשר ה״ז נראה שם דצידון הוה מעיירות שבין א״י לחו״ל, ועיין ירושלמי רפ״ה דסוכה, עכ״פ יונה היה בגבול שבין א״י לחו״ל, וכבר כתבתי בזה דכל גבול ומצר ומחיצה יש שני השמות עליו, ועיין בבורות דף נ״ה גבי ירדן ובתוספתא ב״ק (פ״ז) [פ״ח], ומעשר שני פ״ג ובירושלמי חלה פ״ד וכו׳. עכ״פ מאחר דמבואר בספרי פיסקא קע״ה דנביא רק מא״י ולא מחו״ל משום דכתיב מקרבך, וא״כ אם הוא במקום הגבול אז אם הולך לא״י חל עליו שם שמארץ ישראל, ואם [הולך לחו״ל] הוי מחו״ל, ואין עליו שם נביא, ולזה הגדר רצה לברוח לחו״ל, ושוב אין עליו שם נביא, ואין עליו גדר דהכובש נבואתו והים הביאו בע״כ לא״י ואז הוכרח שלא לכבוש נבואתו.

ספרי שם: מאחיך ולא מאחרים. עיין סנהדרין דף ל״ט ע״ב מ״ש גבי גר.

ספרי שם: יקים לך ולא לגוים. עיין … דיונה הוה להחזירם בתשובה.

נביא אקים לחם מקרב אחיהם כמוך וגו׳ ודבר אליהם את כל אשר אצונו. ספרי פיסקא קעו: ודבר אליהם שלא להשיב את התורגמן [ובהגהת הגר״א שלא להושיב ע״י מתורגמן]. ואם אין מבינים דברי הנביא, עיין בירושלמי סוטה פ״ז, ועיין ר״ן נדרים דף ח׳ ע״ב.

ספרי שם. נ״מ אם לדור המדבר על כל דבר ודבר של תורה מלבד האזהרה של הדבר, יהיו חייבים בגדר עובר על דברי נביא, וכבר כתבתי בזה בהך דיומא דף ס״ו ע״ב גבי גיפוף ונשוק, ותוספתא סנהדרין שם, ויש שם שיטה דמגפף ומנשק יש מיתה ביד״ש, אך אנן לא קיי״ל כן, אך כבר כתבתי דאז הוה ג״כ בגדר העובר על דברי נביא כיון שכל ישראל שמעו מפי מרע״ה, וזה רק אם שמעו מפי הנביא עצמו, אבל לא מפי המתורגמן כמבואר בספרי פ׳ שופטים, ולא השומע מפי שומע, ועי׳ בירושלמי סוטה פ״ז דגם בסוטה צריכה האשה לשמוע מפי הכהן, ולא כמו הך דמכות דף ו׳ ע״ב ע״ש, ודי אם הדיינים מבינים, דזה הוי ג״כ גדר נבואה וכו׳, אבל גבי עדות סוטה לא הוי בירור גמור, כיון דזה רק גדר מופתי וכו׳, צריך שתשמע דווקא מפי הכהן ממש, כמו גבי נבואה, ולכך יהיו חייבים מיתה בידי שמים.