ודברו השוטרים אל העם מי האיש אשר בנה בית חדש וגו׳. ספרי פיסקא קצג: ודברו השוטרים, יכול דברים אחרים כשהוא אומר ויספו השוטרים לדבר אל העם מלמד שהם הדברים ומה ת״ל ודברו השוטרים כיון שהתחיל שוטר לדבר כהן משמיע לעם כתנאים האלו. אף דמבואר בסוטה שם דף מ״ב דהוי רק בלשון הקודש, זה רק הכהן המשוח, אבל כהן אחר המשמיע או שוטר המשמיע היה מדבר בכל לשון, כפי׳ רבינו בהל׳ מלכים, וכן מבואר בירושלמי דסוטה שם, ובספרי, ובאמת נ״ל דמה דאמרינן בגמ׳ דסוטה דף מ״ב ע״א פעמים מדבר עמם אחת בספר ואחת במלחמה, ר״ל כך דמתחילה היה קורא כהן המשוח מלחמה כל הפרשה כולה בלשון הקודש, וי״ל דגם הך פרשה דויספו השוטרים ג״כ היה קורא בלה״ק, וזה מחלוקת בירושלמי סוטה פ״ח ה״ט גבי פירוש לשון ויספו וכו׳ ע״ש ולכאורה כך דפעם ראשון כמ״ש דהכל אומר הכהן משוח בלשון הקודש ובס״ת, ואפשר דזה ר״ל הגמרא בספר, וע״ש ברש״י דף מ״ג ע״א במשנה ד״ה ה״ג ובד״ה ואלו, ור״ל דאז הוה אח״כ שוטר משמיע בכל לשון, ובמלחמה פרשה אחת היה הכהן משוח מלחמה מדבר בלה״ק, וכהן אחר משמיע בכל לשון, ועוד פסוקים היה כהן משוח מלחמה מדבר ושוטר משמיע בכל לשון, ויתר הפסוקים היה שוטר מדבר בלה״ק ושוטר משמיע בכל לשון, ובאמת דברי רבינו בזה אינם מבוררים כלל רק דמפרש דלא כרש״י גבי אלו שאינן זזין ממקומן ועיין בירושלמי בה״א שם ובספרי בזה.

שם. ילך וישב לביתו. ספרי פיסקא קצד: ילך וישמע דברי כהן מערכי המלחמה וחוזר. ר״ל כשיטת הרמב״ם, וכן מוכח בירושלמי דבספר הוה אומר כל הדברים שאח״ז יאמרו במלחמה, לא כרש״י שיכול לחזור מספר.

ומי האיש אשר ארש אשה ולא לקחה ילך וישב לביתו וגו׳. ספרי פיסקא קצו: ולא לקחה באשה הראויה לו פרט למחזיר גרושתו ואלמנה לכה״ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט וכו׳. ר״ל משנשאת, וכן ר״ל במשנה, וא״ש הירושלמי שם.

ספרי שם. הנה גבי בית התבן ובית הבקר וכו׳ דפטורים מן המעקה משום דאין זה בית דירה, וכמו בתוספתא דע״ז הובא בתוס׳ דע״ז דף כ״א ע״א דאינו עובר משום הך לאו דלא תביא, אך מ״מ ראוי לדירה מיקרי, ולכך פסקינן בסוטה דף מ״ג הובא בדברי רבינו בהל׳ מלכים פ״ז ה״ה דחוזר עליו מעורכי המלחמה מפני שהם ראויים לבית דירה, אך נ״מ דלענין הך דין דאין זזין ממקומן שם דוקא בית ולא הני, וכן נראה דאמר שם דף מ״ד דיצא מחזיר גרושתו, זה רק להך דאין זזין ממקומן, אבל להנך דמערכי המלחמה יש לומר דאינו יוצא, והך המחזיר גרושתו דנקט שם במשנה דף מ״ג, שם ר״ל אמשנשאת, ומחמת חייבי לאוין, וכן מוכח מדברי הספרי פרשת שופטים פיסקא קצ״ו, אך מ״מ בירושלמי בסוטה שם ה״ד יליף לה (דא״צ) [דא״ח] מהך דנפל בית ובנה, ועיין שם בה״ו, ומה דצריך למעט מחזיר גרושתו משנשאת, יש לומר דשם קאי אמן אירוסין דנקראת חדשה, ועיין תוס׳ מו״ק דף ח׳ ע״ב, וגם י״ל דכיון דאפסקה אחר שאני, ועיין ב״ב דף ס״ג ע״א, ונ״מ ג״כ לגבי מכר בית וחזר ולקחו אם חוזר עליו מעורכי המלחמה, ועיין ברכות דף ס׳ ע״א בהך מחלוקת דר׳ יוחנן ורב הונא, ובמ״א אבאר זה.

כי תקרב אל עיר וגו׳. ספרי פיסקא קצט: אל עיר ולא לכרך, אל עיר ולא לכפר. אפשר משום דכאן (וכן) [וכאן] לא הוה דין מחנה, והנה עיין בירושלמי סוף פ״א דעירובין דמחנה הוה ק׳ ע״ש, ועיין סנהדרין דף ט״ז דעד ק׳ הוה כפר, כנ״ל בזה.

שם. וקראת אליה לשלום. ספרי שם: גדול השלום שאפילו מתים צריכים שלום. ספרי פ׳ נשא.

והיה אם שלום תענך ופתחה לך וגו׳. ספרי פיסקא ר: יכול אפילו מקצתן ת״ל ופתחה לך כולה ולא מקצתה. עי׳ צ״פ קונטרס השלמה לח״ד דף ל״ג ע״א.

שם. והיה כל העם הנמצא בה יהיו לך למס ועבדוך. ספרי שם והיה כל העם הנמצא בה לרבות כנענים שבתוכה. עיין תוס׳ סוטה דף ל״ה ע״ב ע״ש.

ספרי שם. עיין בהך דסוטה דף ל״ה ע״ב במאי דפליגי ר׳ יהודה ור״ש, וע״ש בתוס׳, ובדברי רבינו פ״ו מהל׳ מלכים ובהשגות, ובספרי פ׳ שופטים, אך נראה כך דלשיטת רבינו גם מז׳ אומות אם היו מקבלים עליהם בגדר גר תושב מניחים אותם, אך אז לא היה היובל נוהג דאז עדיין אין מקבלים גר תושב, ולכך מרע״ה קבלן לעבדים במילה וטבילה וכו׳, ומחוצה לא״י אז די אך אם היו חוזרין בתשובה בלי קבלת גירות כלל, עיין ע״ז דף ס״ה, וגבי יפת תואר כיון דאם לא היתה רוצה להתגייר לא היה יכול לגיירה בע״כ לדידן, עיין יבמות דף מ״ז ע״ב, ואף לר״ש ב״א נקט שם דמתחילה כופה ומטבילה לשם שפחות ואח״כ מטבילה לשם שחרור, ושם לא נקט כופה, ומשום דכיון דאסור להתעמר בה, לכך ע״כ צריך דעתה ורצונה, וגם משום דכיון דקיי״ל אשה לא שייכה בכיבוש, יבמות דף ס״ה וקידושין דף ב׳, וגם לכך לא שייך בה קנין ע״י מלחמה, גיטין דף ל״ח וכ״מ, וזה ד״ל התוס׳ סנהדרין ס״ח ע״ב גבי פנחס דבאשה ליכא קנין, וגם אם לא השלימו צריך להניחה כמ״ש רז״ל, וע״כ אינו יכול לגיירה וצריכה לקבל עליה המצוות מדעתה ורצונה וכו׳, וגם הא מבואר בדברי רבינו בהל׳ מלכים [פ״ו ה״א] דצריך שניהם לקבל ז׳ מצוות וגם שיהיו משועבדים, וגבי יפ״ת א״א זה, לכן ע״כ לא מז׳ אומות לר׳ יהודה.

כן תעשה לכל הערים הרחוקות. ספרי פיסקא רא: הרחוקות בתורה הזאת ואין קרובות בתורה הזאת. ר״ל כי בני אפריקא אף שהם רחוקים אסור מחמת גרגשי וכמ״ש הרמב״ם ז״ל וכן…

כי החרם תחרימם החתי והאמרי וגו׳ כאשר צוך ה׳ אלקיך. ספרי שם: כשהוא אומר כאשר צוך ה׳ אלקיך לרבות את הגרגשי. ר״ל אם הלך אל אפריקא … ונלחם צריך להחרים, ועיין בתוס׳ מגילה דף י״ד.

למען אשר לא ילמדו אתכם לעשות ככל תועבתם וגו׳. ספרי פיסקא רב: למען אשר לא ילמדו אתכם לעשות מלמד שאם עושים תשוכה אין נהרגים. עיין סוטה דף ל״ה ע״ב ע״ש, ותוס׳ גיטין דף מ״ו.

כי תצור אל עיר ימים רבים וגו׳ לא תשחית את עצה. ספרי פיסקא רג: אל עיר ולא לכרך אל עיר ולא לכפר. עיין צ״פ מהדו״ת דף פ׳ ע״ב.