יאיר בן מנשה לקח את כל חבל ארגוב וגו׳. ולמכיר נתתי את הגלעד. והנה כאן נקט ״לקח״ וכאן נקט ״נתתי״, משום דהא דמשה רבנו התנה עמהם תנאי: אם יעברו חלוצים וגו׳ ונכבשה וגו׳. והנה ביאיר לא נשלם זה דהוא נהרג בתחילה כמבואר ב״ב דף קכא ע״ב ע״ש, עכ״פ לא השלים התנאי, ויש בזה להאריך הרבה בגדר אונס בירוש׳ דגיטין ודקדושין וגם כיון דנהרג במלחמה שאני, וגדר בדמים קננהו דסנהדרין דף עב ולכך חזקת מלחמה הוה קנין לכ״ע, עי׳ גיטין דף לח וסנהדרין דף צד ע״ש בזה. וזה גדר ״לקח״. קנין לעצמו ולא מחמת תנאי. ולעולם הוא שלו על גדר: כל המוסר עצמו כו׳ [וגדר בדמים קננהו. ועי׳ תוס׳ סנהדרין דף סח ע״ב גבי קטן גר קונה] ומ״מ לא נקרא מתנה, משא״כ מכיר השלים תנאי. עכ״פ, גבי יאיר הוה זה גדר קנין בגוף, וגבי מכיר הוה מתנה ירושה בגדר כל ארץ ישראל, עי׳ ב״ב דף קיט, ובירוש׳ שם.

שם. בהך בעיא דמנחות דף סט ע״ב. דעבר הירדן של סיחון ועוג של עצמם ג״כ הוה רק גדר דין לא קדושת א״י עצמה וכו׳. ושאלת הירוש׳ גבי חשבון כמ״ש, מחמת שאח״כ נטלו מהם עמון בזמן יפתח, ואז י״ל דהדרא לעיקרא כמש״כ הרמב״ם ז״ל בהל׳ ערכין גבי שדה אחוזה, וכן דייק בקרא הך ״החל״ דק בסיחון, משום חשבון דהוה של מואב. וכן דייק ״ראה וגו׳ ארצו״ לא כמו בעוג ״עמו ונתתי״ וכו׳. ורק כמ״ש דנ״מ לחלק זה שכבש יאיר, כיון דלא השלים התנאי הוה רק [כיבוש], לא עצם קנין קדושת הגוף. וזה ר״ל התוס׳ כיבוש יחיד דלא הוי ע״י משה רבנו, דלא נתבטל לעולם מחמת דהוה רק בגדר לא קיים, רק לא עבר. ולכן נקט בקרא רק ״לקח״, וגם מדייק בקרא ושבתם איש לירושתו אשר נתתי, וממעט יאיר דבו לא כתיב ״נתתי״ משום דלא שב. ובזה א״ש שיטת התוס׳ ור״מ בע״ז דכ״א. ואכמ״ל.

ואתחנן וגו׳ בעת ההיא לאמר. עי׳ בירושלמי ברכות פ״א דעת הוא אחד מכ״ד לעונה ועונה אחד מכ״ד לשעה. ״ואתחנן״ הוא [בגימטריא] תקט״ו, הוא גדר שעה פחות עישור שעה, ״זה שיעור הנץ החמה ושקיעת החמה דהוה עישור שעה, עי׳ בגרסת [הרמב״ם] ז״ל בהל׳ תפילה בזה, וזה שיעור תוספת שבת, ועי׳ בתוס׳ כתובות דף מז עמ״ש בזה, ועמ״ש סוטה דף לז ע״ב גבי בריתות ע״ש בתוס׳… (ואז חוזר לשער החמשים, זה הזמן של יובל ושמיטה), וזה גדר קבורה של משה ערב שבת בין השמשות, ואז נכתבו שמונה פסוקים של סוף התורה, וזה ״דמע״, דמשה כתבם ויהושע כתבו, ב״ב דף טו ומכות דף יא ומנחות דף ל וע״י זה נעשה דין תוספת שבת, ואז ראה כל ארץ ישראל, גם קיני וקניזי, וכמ״ש זה כאן, ועי׳ בירושלמי פ״ב דמכות שיש עת ועונה לתפילה, עת רצון ברכות דף ח וכ״מ.

אעברה נא ואראה. עי׳ פי׳ רש״י כו׳ ועי׳ לעיל בפ׳ פינחס וברכות דף לב ע״ב דזה פעל ע״י תפילה, והנה עי׳ סוטה דף יד למה נתאוה כו׳ כיון דרצה ליכנס כהדיוט, וגדר כיבוש לא שייך, דהוא לוי, ואין לו חלק בכיבוש ולא שייך כלל לזה, עמ״ש הרמב״ם בסוף הלכות שמיטה, אך עי׳ לקמן גבי אז יבדיל כו׳, ועי׳ מכות דף י, והנה לשון יבדיל הוה להבא, ור״ל כיון דבאמת אין קולטות רק אח״כ, ואז כבר מת ומה מועיל, רק זה הגדר דסוטה דף יג ע״ב לא מת, ור״ל דהמציאות היא נצחית ולא שלט שום שונא במעשהו כמבואר שם דף ט ולמפרע חל, עמ״ש לקמן [פ״ד] פסוק מ״א.

עלה ראש הפסגה ושא עיניך וגו׳ וראה בעיניך וגו׳. עמ״ש לקמן סוף פ׳ ברכה בזה, ולעיל בפ׳ פינחס לא כתיב ״בעיניך״, וכתיב ״וראית״ לשון מצוה עשה שתראה, וגדר הבטה וכוונה במציאות כי ע״י זה נתקדש האויר של ארץ ישראל, משא״כ כאן רק לשון ״ראה״ לא [חיוב], ולא נתקדש, כי כאן ראה גם הג׳ אומות, עי׳ ב״ב דף נו ע״א בזה, ולכך כאן גם [ארבע] רוחות ובפ׳ פינחס לא נקט וכן בפ׳ ברכה, ושם הוה ב׳ ראיות, ראי׳ א׳ ״ויראהו ה׳״, ור״ל זה מ״ע, וזה הוה ז׳ אומות, וראיה של הראיתיך נקט ״בעיניך״…