האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ וגו׳. ספרי פיסקא שו: וחכ״א אין הדבר כן אלא כשהעדים מעידים אם נמצאו דבריהם מכוונים כאחד עדותן קיימת וכו׳ בא ישעיה וסמך לדבר שמעו שמים והאזיני ארץ ליתן האזנה ושמיעה לשמים והאזנה ושמיעה לארץ. עיין סנהדרין דף ל׳ ובירושלמי שם פ״ג.

יערף כמטר לקחי. ספרי שם: ד״א יערוף וכו׳ אין יערוף אלא לשון הריגה. שנאמר (דברים כ״א:ד׳) וערפו שם את העגלה בנחל, מה עגלה מכפרת על שפיכות דמים כך דברי תורה מכפרים על שפיכות דמים. עיין מכות דף י׳ ע״א מנין לדברי תורה שהן קולטין ע״ש.

ספרי שם. הנה בהך דעירובין דף כ״ו ומו״ק דף כ״ח מבואר שם דלימוד התורה אף של אחד מגין שלא יכנס המזיק לשם, ובגדר מבריח ארי, לא פועל ממש, ועיין מכות דף י׳ ע״א דהוי בגדר ערי מקלט וכו׳, ובאמת גבי ערי מקלט בשוגג לפי מה דמבואר במכות דף י׳ ודף י״ב יש שני גדרים, גדר הגנה, זה קודם גמר דין וכו׳, ואז י״ל דד״ת קולטין כהך דמכות דף י׳ הנ״ל, ועיין בספרי פ׳ האזינו על קרא דיערוף כמטר, דדברי תורה מכפר כעגלה ערופה על שפ״ד. בגדר כפרה, ולאחר גמ״ד הוה זה בגדר כפרה, מכות דף ב׳ ועיין בדף ט׳ ודף י״א בתוס׳, ובשיטת רבינו דס״ל בהל׳ רוצח דגם ישראל שהרג גר תושב שייך בדין דערי מקלט, חזינן דזה דין בפ״ע אף דמזיד פטור.

ספרי שם: ד״א יערוף כמטר לקחי, ר׳ דוסתאי בר׳ יהודה אומר אם דברי תורה כנסת כדרך הכונסים מטר לבור, לסוף אתה מנזל ומשקה אחרים שנאמר ונוזלים מתוך בארך יפוצו מעינותיך חוצה. ע״ז דף י״ט.

ספרי שם: אבל אם מצרפם ועושה אותם סלעים ועושה אותם דינרי זהב פורט ומוציא בכל מקום שירצה. עיין ב״מ דף מ״ד ע״ב….

שם. וכרביבים עלי עשב. ספרי שם: מה רביבים הללו יורדים על עשבים ומנקים אותם ומפשפשים אותם ומפטמים אותם וכו׳. עיין כתובות דף י׳.

ספרי שם: כך הוי מפטם בדברי תורה ושונה ומשלש ומרבע. עיין עירובין דף נ״ד ע״ב ע״ש, ועיין תוס׳ מגילה דף ל״א ע״ב.

כי שם ה׳ אקרא. ספרי שם: נמצינו למדים שלא הזכיר משה שמו של הקב״ה אלא לאחר כ״א דבר וכו׳ אמר משה די שאהיה בפחות משבעה כמלאכי השרת. עיין תוס׳ סנהדרין דף ל״ז ע״ב דישראל אומרים קדושה פעם אחת בשבוע ע״ש.

ספרי שם. בגדר דברי התוס׳ סנהדרין דף ל״ז ע״ב ד״ה מכנף הארץ, ר״ל דהנה זה מחלוקת התנאים בתוספתא ברכות פ״א הי״א ר״י ורבנן אם קדוש וברוך זה רק סיפור שהמלאכים אומרים, עיין חולין צ״א ע״ב, ואנו אומרים רק ימלוך, או אנו אומרים ג״כ מקדישים כן, ויש בזה אריכות גדול ומחלוקת בדבר שאנו אומרים מה שאמר זה, דהנה גבי מגדף עיין סנהדרין נ״ו ודף ס׳, דירושלמי ס״ל דהעדים אין אומרים לשון של המגדף דא״כ הם מגדפים רק אומרים שזה השם וכו׳, אך הרמב״ם ז״ל בהל׳ ע״ז לא כתב כן וס״ל דאומרים הלשון, דאל״כ לא היו צריכים לקרוע הדיינים, ומאוד יש להאריך בזה, עיין ירושלמי נזיר פ״ב על משנה דאמרה פרה זה אם אחד אומר שזה אמר הריני נזיר אם אמר הראשון אין השני נזיר ואם לא אמר השני נזיר, וטעות סופר שם, חזינן דהוי רק כמספר מה שזה אמר, ועיין במה דפליגי גמרא שלנו קידושין ל״א ע״ב גבי חכם ומתורגמן אם מזכיר אביו, דגמ׳ שלנו ס״ל דזה אומר השם וזה אומר אבא, אך בירושלמי מגילה פ״ד מבואר להיפוך מחמת דכל לשון בלשון כמו שאמר החכם וכו׳, עכ״פ פליגי בזה תנאי בתוספ׳ הנ״ל, ובאמת זהו שינוי הנוסח של אשכנזים והספרדים אם נקדישך או נקדש, ועיין בספרי פ׳ האזינו על פסוק כי שם ה׳ וכו׳ דמשה רבינו דהוא כמו אחד משבעה מן מלאכי השרת ע״ש, וזה ר״ל דישראל רק בשבת כנוסח האשכנזים, דר״ל בכל ימות החול רק מספרים מה שהמלאכים אומרים.

ספרי שם: ר׳ יוסי אומר מנין לעומדים בבית הכנסת ואומרים ברכו את ה׳ המבורך שעונים אחריהם ברוך ה׳ המבורך לעולם ועד, ת״ל כי שם ה׳ אקרא הבו גדל לאלקינו. ברכות דף מ״ט ע״ב ע״ש בזה.

ספרי שם: ומנין לאומר יהא שמיה רבא מברך שעונים אחריו לעולמי ולעולמי עולמים, ת״ל הבו גודל לאלקינו. עיין סוכה דף ל״ט.

ספרי שם. (וכבר תיקנו חכמים לחזנים לומר לאחר גאולה יהי שם ה׳ מבורך מעתה ועד עולם) זה אמן יהא שמיה רבא דברכות דף ג׳ ודף כ״א ודף נ״ו ושבת דף קי״ט וסוכה דף ל״ח ע״ב ובספרי פ׳ האזינו וכ״מ.

אל אמונה ואין עול. ספרי פיסקא שז: מדת בשר ודם מפקיד אצל חבירו מאתים ויש בידו מנה כשהוא בא ליטול את שלו אומר לו הוצא מנה שיש לי בידך והילך את השאר אבל מי שאמר והיה העולם וכו׳. עיין כתובות דף ק״י ובירושלמי שם גבי זה גובה, ולקמן בספרי פיסקא שמ״ז ע״ש בזה.

דור עקש ופתלתל. רש״י: עקום ומעוקל וכו׳ וכלשון משנה חולדה ששיניה עקומות ועקושות. חולין.

זכר ימות עולם בינו שנות דר ודר. ספרי פיסקא שי: בינו שנות דור ודור זה דורו של משיח שיש בו ג׳ דורות. עיין מכילתא פ׳ בשלח גבי עמלק, ומ״ש הרמב״ם ז״ל בפה״מ … הוא ובנו ובן בנו, ועיין בהפטרה לפ׳ ויגש.

יצב גבלת עמים למספר בני ישראל. ספרי סוף פיסקא שיא: אלא יצב גבולות עמים זכו אומות ליטול ב׳ חלקים במספר בני ישראל. עיין סנהדרין דף קי״א, ועיין מ״ק דף כ״ה ע״ב ושבת דף פ״ח.

יעקב חבל נחלתו. ספרי פיסקא שיב: מה חבל זה משולש כך היה יעקב שלישי לאבות וקבל שכר כולם. קליעה בשבת דף ס״ד עדיות ובירושלמי סוף שקלים תענית פ״ג ע״ש, מנחות דף ל״ח ודף מ״א.

ספרי שם. עיין בירושלמי שקלים פ״ח דקליעה הוא ג׳, וכן גדיל עיין תוס׳ מנחות דף ל״ח ודף מ״א ע״ב מן הספרי, ועיין שבת דף ס״ד ע״א גבי קליעה, ובעדיות פ״ג מ״ד ע״ש בפי׳ הראב״ד, וכן שכונה כמבואר בע״ז דף כ״א וגיטין דף ו׳ ונדה דף ס״א וכ״מ, וכן שורה עיין ביצה דף י״ד, וכן חבל עיין בספרי פ׳ האזינו, וכן דיבוק עיין ירושלמי תענית פ״ג.

ימצאהו בארץ מדבר וגו׳ יצרנהו כאישון עינו. ספרי פיסקא שיג: אפילו ביקש המקום מאבינו אברהם גלגל עינו היה נותן לו וכו׳ אף נפשו הוא נותן לו וכו׳ והלא בידוע שהוא בנו יחידו אלא זו נפש שנקראת יחידה שנאמר הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי. תוס׳ מנחות דף י״ח ע״א ע״ש.

ספרי סוף פיסקא שיג: יצרנהו כאישון עינו משמרתו מן המזיקים שלא יזיקוהו כענין שנאמר כי הנוגע בכם נוגע בבבת עינו. פ׳ בהעלתך.

ה׳ בדד ינחנו. ספרי פיסקא שטו: ד״א ה׳ בדד ינחנו וכו׳ מה ת״ל יהודה אחד וכו׳ שעתידים ישראל ליטול אורך מן המזרח למערב עד רוחב כ״ה אלפים קנים שיעורן ע״ה מיל. עיין סוכה דף מ״ה ע״ב, ועיין יומא דף ס״ז ע״א.

שם. ואין עמו אל נכר. ספרי שם: שלא יהו בכם בני אדם שעוסקים בפרקמטיא של כלום. פסחים דף נ׳ ע״א ע״ש.

וינקהו דבש מסלע ושמן מחלמיש צור. ספרי פיסקא שיז: ויניקהו דבש מסלע אלו נסכי שמן. זית שהוא קשה ירושלמי שביעית פ״ד … ע״ש בזה ואינו מקבל הרכבה.

וישמן ישרן ויבעט. ספרי פיסקא שיח: וכן הוא אומר ויהי כל הארץ שפה אחת כולה ברייתא. עקב.

יזבחו לשדים וגו׳ לא שערום אבתיכם. ספרי פיסקא שיח: אלא הם עובדים לדבר שאין מטיבים להם וכו׳ אע״פ שמזבחים להם ומקטרים להם לא יראים מהם. ר״ל דלא נימא שיהא כעובד מאהבה או מיראה דפטור לחד מ״ד שבת וסנהדרין.

ותשכח אל מחללך. ספרי פיסקא שיט: ר׳ מאיר אומר שעשאך מחילים מחילים. לעיל גבי כנונים.

בנים לא אמן בם. ספרי פיסקא שכ: רבי דוסתאי בן יהודה אומר אל תקרי לא אמון בם אלא לא אמן בם שלא היו רוצים לענות אמן אחד הנביאים בשעה שמברכים אותם. עמ״ש שבועות דף ל״ו דלא רצו לענות אחר ארור אשר לא יקים את דברי התורה, ר״ל לעשות שיהיה המצוה כמו בברכות…

הם קנאוני בלא אל כעסוני בהבליהם. ספרי שם: יש לך אדם עובד לצלם דבר הרואה אותו אבל הם עובדים לבבואה וכו׳. עיין בדברי רבינו בהל׳ (עדות) [סנהדרין] על הך דמכות דף ו׳ ע״ב גבי התראה מפי השד כתב שם שלא ראה מי וכו׳, ובהך דיומא דף ע״ה גבי מן, ובנדה דף מ״ג ע״א גבי ש״ז עד שירגיש כל גופו ומוקי שם דע״י חלום, דאף דהוה רק חלום, מ״מ פועל בעצם הגוף, חזינן דיש שע״י דמיון פועל בעצם הגוף, ובירושלמי יומא פ״ח, ובהך דמבואר בסנהדרין דף ס״ה המקטר לשד חייב סקילה, חזינן דזה בגדר מציאות, וכמו בבואה דע״ז דף מ״ז וחולין דף מ״א ועיין תוס׳ יומא דף נ״ד ע״ב ובספרי פ׳ האזינו, עכ״פ חזינן דיש בזה גדר דמיון, וכפי שיטת המדברים הובא בס׳ המורה דגם דמיון הוה בגדר מציאות, ועיין ביבמות דף קכ״ב גבי בבואה דבבואה לית להו, ועיין ע״ז דף מ״ח דצל צילה מותר ע״ש, וכבר הארכתי בזה במ״א.

שם. ואני אקניאם בלא עם. ספרי שם: אלו הבאים מברבריא ומטונס וממורטניא שמהלכים ערומים בשוק. יבמות דף ס״ג ע״ב.

אספה עלימו רעות חצי אכלה בם. ספרי פיסקא שכא: אסוף עלימו רעות אין כתיב כאן אלא אספה שיהו כל הפורעניות כלות והם אינן כלים וכן הוא אומר חצי אכלה בם וכו׳ שיהו חצי כלים והם אינן כלים. סוטה דף ט׳.

מזי רעב ולחמי רשף וקטב מרירי. ספרי שם: וקטב מרירי לפי דרכנו אתה למד שכל מי שהשד בו מודד. [צ״ל שכל מי שהשד בו] מורד, יומא דף פ״ד ע״א, ועיין לעיל פ׳ תצא גבי בן סורר ומורה ע״ש בזה.

שם, ושן בהמת אשלח בם. ספרי שם: אל תקרי ושן בהמות אלא ושן בהם אשלח בם שיהו מתחממים ומתחזרים על כל עבירות, ד״א שיהא אחד מהם מתחמם ומושך עצמו ומעלה נימי ומת והולך בה. עיין בספרי פ׳ האזינו פיסקא שכ״א, ובסנהדרין דף (ק״ד) [ק״ג] גבי אסון להכעיס וכו׳, וזהו גדר שמן, כמבואר בדברי רבינו בס׳ המורה דהוא לא פעולה רק העדרי, ר״ל מתאוה לדברים שאינם לקיומו של עולם, וזהו נחש, וכמבואר בבכורות דף ח׳ ע״ב דהוא לבדו מין שיש לו תאוה לדברים שאין בהם קיום העולם, והוא שפיתה לחוה והטיל בה זוהמא, ור״ל דנתן בה גדר תאוה לדברים שאין בהם קיום. ולאדם לא שייך זה כמובן.

ספרי שם: וכבר אמרו מעשה היה שהרחלים נושכים וממיתים. תוס׳ ב״ק דף ג׳, ועיין בירושלמי תענית פ״ג.

אם לא כי צורם מכרם וה׳ הסגירם. עיין בספרי, וי״ל דהנה מבואר בהך דנגעים ספי״א בר״ש בשם תוספתא וכ״כ הרמב״ם דבגד מוסגר שנמכר לעכו״ם פקע ממנו הטומאה של הנגע, וזה ר״ל הכתוב כאן.

שם. בדרוש הארכתי במה שסיים רבינו שם לשון הפסוק בשובו מדרכו וחיה, ר״ל רק בהני שאחר התשובה הם חיים, ולא במינים כמבואר בע״ז דף י״ז, וזה הגדר מה דנ״מ בין מוסגר למוחלט, דגבי נגע מבואר בזבחים דף צ״ד דזה דבר נולד מגופו, רק דמוחלט כולו נעשה כן, ולכך לא בטל כמבואר בדברי רבינו בהל׳ טומאת צרעת פי״ג הי״ב, דגם אפרו אסור כמבואר בתוספתא ערלה ובירושלמי, משא״כ במוסגר דיש לו תקנה וכמבואר בדברי רבינו דאם צבעו או מכרו לעכו״ם פקע ממנו הטומאה, וזה ר״ל הפסוק, עיין ספרי פ׳ האזינו כי צורם מכרם וה׳ הסגירם, ר״ל דלכך מכרם לעכו״ם משום דהם מוסגרים ועי״ז מפקע מהם הטומאה.

כי מגפן וגו׳ ענבי רוש אשכלת מררת למו. וזה רק בבית שני דעיקר הענב הוה מר, ועיין מנחות דף פ״ו ע״ב ופ״ז, אבל בית א׳ הוה רק תערובות כמו כספך (היה) לסיגים, עמ״ש שבת דף נ׳ … וחגיגה דף ט״ו כל עמר, וסוף חגיגה, וחולין דף קל״ח עמ״ש בזה.

ספרי פיסקא שכג: ואין אשכל אלא גדול שנאמר אין אשכול לאכול בכורה אותה נפשי. חולין דף צ״ב ע״א.

הרנינו גוים עמו כי דם עבדיו יקום ונקם ישיב וגו׳. ספרי פיסקא שלג: שתי נקמות נקם על הדם ונקם על החמס ומנין אתה אומר שכל חמס שחמסו הבבליים את ישראל מעלה עליהם כאילו דם נקי שפכו וכו׳. עיין בירושלמי שבת פרק שמנה שרצים דגם חמוס נצרך למסור עצמו, ועיין כתובות דף י״ט ע״ש בזה.

שם. וכפר אדמתו עמו. ספרי שם: מנין אתה אומר שהריגתן של ישראל ביד הבבליים כפרה היא להם לעוה״ב שנאמר מזמור לאסף אלהים באו גוים בנחלתך. צ״ל וכו׳, ר״ל כמו דאמר בסנהדרין דף מ״ז ע״א ע״ש.

ספרי שם: וכן היה ר״מ אומר כל הדר בא״י וקורא ק״ש וכו׳ ומדבר בלשון הקודש הרי הוא בן העוה״ב. ירושלמי פ״א דשבת ע״ש.

ויאמר אליהם שימו לבבכם לכל הדברים אשר אנכי מעיד בכם היום אשר תצום את בניכם לשמר לעשות את כל דברי התורה הזאת. ספרי פיסקא שלה: אמר להם צריך אני להחזיק לכם טובה שתקיימו את התורה אחרי אף אתם צריכים להחזיק טובה לבניכם שיקיימו את התורה אחריכם. הנה ע״ד הדפסה וכו׳, זה בעצם השמירה למען יעמדו ימים רבים, ועיין בקדושין דף ל״ז תשמרון זה משנה, ודף מ׳ ע״ב ברש״י ד״ה בעבור ע״ש, ועיין שם דף מ״ט מחלוקת ר״מ ור״י אי ע״מ שאני שונה וחזקיה ור״י, וזה ר״ל הירושלמי פאה פ״ב (ה״ב) דגבי על פה צריך שמירה, ר״ל כיון שהוא לא נכתב, לכן בעת שיש מלאכת הדפוס זה הוא עצם השמירה, ועיין בספרי פ׳ האזינו פיסקא של״ה שימו לבבכם דאמר צריכים להחזיק טובה וכו׳ שיקיימו התורה, ור״ל ג״כ זה שיקיימו שיהיה מתקיים ושימה בפיהם, ועיין שבת דף ק״ד ע״א סימנים עשה, ועירובין דף כ״א ע״ב גבי שלמה המלך וד״ל.

כי לא דבר רק הוא מכם כי הוא חייכם ובדבר הזה תאריכו ימים וגו׳. ספרי פיסקא שלו: אין לך דבר ריקם בתורה שאם תדרשנו שאין בו מתן שכר בעוה״ז והקרן קיימת לו לעוה״ב. (פיה״מ להרמב״ם מכות ספ״ג, רבי חנניא בן עקשיא אומר רצה הקב״ה לזכות את ישראל וכו׳: ״כי המצות בהיותם הרבה אי אפשר שלא יעשה אדם בחייו אחת מהם על מתכונתה ושלמותה ובעשותו אותה המצוה תחיה נפשו באותו מעשה וכו׳), עיין ירושלמי ספ״א דקדושין גבי כל העושה מצוה אחת, ושבת דף קי״ח ע״ב, ועיין בהך פלוגתא דר״י ור״ל בסנהדרין דף קי״א מבלי חוק ע״ש בזה, ובספרי האזינו ע״ש.

וידבר ה׳ אל משה בעצם היום הזה לאמר. ספרי פיסקא שלז: ומה ראה לומר במצרים בעצם היום הזה וכו׳ אמר המקום הריני מוציאם בחצי היום וכל מי שיש בידו למחות יבא וימחה. ירושלמי פ״י דפסחים ע״ש בזה.

עלה אל הר העברים הזה וגו׳ וראה את ארץ כנען אשר אני נתן לבני ישראל לאחזה. זה ר״ל גם קיני קניזי וכו׳ דזה לא נתן עדיין, וזה רק הוסיף לו הקב״ה על ידי תפלה שלו כמבואר ברכות דף ל״ב ע״ב, ועי׳ ב״ב דף נ״ו ע״א מ״ש בזה, והך דפרשה פנחס שם אז׳ אומות, ושם מתחלה נצטווה לראות מחמת לקדש אויר, וגם למוד ערי מקלט, עמ״ש בזה לקמן סוף ברכה, וזה אז יבדיל, וזה ר״ל הך דב״ב דף נ״ו הראהו הקב״ה דוקא ולא (ע״י) תפלה [שביקש].

ספרי פיסקא שלח: ר״א אומר וכו׳ והראהו את כל א״י עד כאן תחומו של אפרים עד כאן תחומו של מנשה. ר״ל משום דעיקר הגדר הוה משה רבינו צריך לראות מחמת הפרשת ערי מקלט צריך שיהא משולש כמבואר במכות, א״כ נצרך לראות התחומין וגדר מודד ואין מקדרין ומודד הוה דיין ומדידה בחבל של נ׳ אמה שער החמשים של משה … ועיין בתוספתא זבים ואז הוה בה״ש של שבת, ומדד אז כל התחומים וזה הוה עצם תורה שבע״פ, וזה קבר של משה ולא ידע איש, אף משה לא ידע, וזה ח׳ פסוקים של תורה.