ויחד יתרו. עי׳ סנהדרין דף צ״ד, ור״ל מכיון דמדינים ג״כ מלים לשיטת הרמב״ם בהל׳ מלכים, רק דצריך פריעה והטפה ולזה צריך חרב חדה מאד, עי׳ שבת דף קל״ה וברי״ף שם, וזה לשון חרב חדה דגמ׳ וא״ש.

ויהי ממחרת. עי׳ תוס׳ ע״ז דף כ״ד ע״ב, ועי׳ סנהדרין דף ט״ו ע״ב ע״ש, דמוכח להפך דהוה קודם זה.

וישלח משה את חותנו. מכילתא, מסכתא דעמלק פ״ב: שלשה דברים נתנו על תנאי, ארץ ישראל… מנין, שנאמר: השמרו לכם פן יפתה לבבכם וגו׳ וחרה אף ה׳ בכם. כל דבר שאפשר שיתבטל ע״י איזה סיבה זה לא מיקרי עצם, ועי׳ בהך דשבועות דף ט״ז ע״א בתוס׳ ור״ה דף י״ב ע״ב דנחלה אין לה הפסק, וב״ב דף קכ״ט, ודף קל״ג, דרחמנא לא אפסקי׳, וירוש׳ יבמות פ״ח ה״ז, ואתן אותם כו׳, ועי׳ במכילתא פ׳ יתרו, דא״י נתנה על תנא׳, ובירוש׳ פ״א דקדושין וב״ב פ״ח, לאחר שקראה אותה מתנה כו׳. אך כך דא״י שייכא לישראל מחמת ב׳ דברים אחד מחמת ירושה ואחד מחמת דשייכא למין ישראל וזה לא יפקע לעולם.