ויקח את בת לוי. הוסיף דין של נשואין, ב״ב דף קכ״א, ועמ״ש הרמב״ם בהל׳ מלכים דעמרם הוסיף דינים ומצוות.

ותשם בסוף על שפת היאור. ולא בתוך היאור, מחמת דהם היו עובדים לנילוס, רק דאין בו תפיסת ידי אדם, ועי׳ פסחים דף נ״ג סימן לנחלים קנים ע״ש מ״ש, ר״ל דנחל איתן למ״ד שלא נשתמש לעבר, אבל תוך היאור לא דהוה תפיסת ידי אדם, ב״מ דף ק״ג, ע״ב (ונ״מ) אריסא. רק כיון דבת פרעה הלכה לרחוץ ביטלה [הע״ז] שזה להתגייר ושוב באתה התבה בתוך היאור.

והנה נער בוכה. עיין בהך דקדושין דף ע״ג, ע״ב דאם אברים גדולים אין בו משום אסופי, וה״נ דהוה נער.

וירא כי אין איש. אין איש, ר״ל שעדיין לא הוי בן כ׳ וא״י לדון (ב״נ) [דיני נפשות], רק גדר מלוכה, קמונא חלילא, ע״ז דף י׳ ובירושלמי פ״ט דסוטה, וזה ויך בלא מיתה, ובחול, זה קמונא חלילא ע״ש…

ויך את המצרי. ולא המיתו, עי׳ סנהדרין דף פ״ד, ע״ב, דלא כתיב וימת, ובנזיר דף ג׳, ע״ב, והטמנה בחול זה גדר קמונא חלילא דע״ז דף י׳, ע״ב, ות״י גיטין דף כ״ח, ע״ב, וזה גדר דסנהדרין דף נ״ח, ע״ב אין לו תקנה רק קבורה, ור״ל כך, דמיתה בידי אדם לא, כמ״ש הרמב״ם ז״ל בהל׳ מלכים פ״י ובהל׳ חובל פ״ה, וזה צריך שיהיה מושל, כמבואר בירושלמי פ״ט דסוטה מסרן בקמין ע״ש.

שר ושופט וגו׳ הלהרגני אתה אומר וגו׳. כמ״ש, ועי׳ ברמב״ם דכל הני דרק חייב מיתה אבל אין ממיתין אותן צריך לומר לו שחייב מיתה ע״ש, וזה מה דאמר כאן אתה אומר.

ויואל משה וגו׳. עי׳ נדרים דף ס״ה, ועי׳ בירוש׳ פ״א דנדרים במוהי ע״ש, ועי׳ שבועות דף ל״ה ע״ש בזה.