משני עבריהם מזה ומזה הם כתובים. הנה למה כאן נקט קרא לא לעיל (לא, יח) גבי ויתן, וצ״ל דהנה באמת איך שבר משה הא עבר על לאו דונתצתם כו׳, ועי׳ ע״ז דף י״ג וסנהדרין דף נ״ו ובירושלמי ובהל׳ יסוה״ת ובהל׳ כהמ״ק וכ״מ, אך משום דקיי״ל אזלא כתב אזלא קדושה כמבואר שבת דף קט״ז, ועי׳ פסחים דף פ״ז ע״ב ע״ש, אך הא נשאר גליון ע״ש בשבת וא״כ אסור, ואמר דהם כתובים מכל צד וא״כ מותר לשברם.

וירא את העגל ומחלת וגו׳. עיין בירוש׳ תענית פ״ד דלכך לא שבר מרע״ה את הלוחות אף דנאמר לו בנבואה כי שחת עמך כו׳ עד וירא את העגל כו׳ דאסור לאדם לדון אומדות, חזינן דצריך דוקא לראות. ונפקא [מינה] נמי לדין מחמת לא תעשון כן דמכות דף כ״ב, ומ״מ מבואר ביומא דע״ה דמרע״ה דן דין ע״י בירור מהמן, דזה הוה ראי׳, וכמו שכתבתי להך מ״ד בזבחים דס״ב שראו המלאך מקריב אף דזה הוה במראה הנבואה.