ויעש בצלאל את הארון. ר״ל כך משום דהא הם לא קבלו שכר על הפעולה וא״כ בא משל יחיד וצריך למסור, עיין יומא דף ל״ה ע״ב ור״ה דף ז׳ וכ״מ בש״ס, ובירוש׳ מגילה פ״א, אך הנה מבואר ע״ב דכל ששמו כתוב עליו עדיין לא הוה מסירה גמורה, ולכך בכל כלי שרת אסור זה, לבד מארון דלא הוה עליו דין כ״ש ממש, עמ״ש הרמב״ם בה׳ בהב״ח.

ויעש כפרת זהב טהור וגו׳. כבר כתבתי דהוה מציאות בפ״ע ג״כ, עיין סוכה דף ה׳ ע״ב, ובתו״כ פ׳ אחרי, ועיין בכלים בזה, וזה הוה ג״כ גדר כ״ש מחמת הזאה של יה״כ, ותליא אם צריך ליגע, עיין בירוש׳ בזה ביומא, ועיי״ש דף נ״ו ונ״ז, לכך כאן לא נקט בציאל, אף דנקט ויעש לשון יחיד, וכמש״כ דאם שמו כתוב עליו דהוה של יחיד ואומן קונה בשבח כלי ואכמ״ל.

ויעש את הכלים אשר על השלחן את קערותיו וגו׳. משום דהא אין עליהם שם כלי השלחן עיין תוס׳ מנחות דף צ״ד, לכן כתב כאן פסיק באמצע.

ואת קטורת הסמים טהור. עיין מנחות דף כ״א אם קטורת מקבל טומאה ומחמת חבת הקודש ע״ש מ״ש בזה.