וישראל וגו׳. ר״ל דכ״מ דכתיב ישראל זה ר״ל על האומה הישראלית, לא על הפרט יעקב אבינו, והנה על האומה היה מוטל חוב גלות ברית בין הבתרים [ואז נעשו לאומה בפ״ע ונבדלו מכל האומות], ויעקב אבינו קבל זה על עצמו והוציא עשו הרשע מזה, ולכך יצא מא״י, וביצחק, נדרים דף ל״א וכ״מ, והתחלת הסיבה מהקנאת אחיו בין יוסף, שנה בן בין הבנים, לכך ע״ז כתב ישרא׳ כי זה הו׳ זה ע״י שיהי׳ גלות. וכבר כתבתי בזה דלכך ביוסף כתיב יפ״ת ויפ״מ דאצלו הו׳ נצח והוד תרין שוקין שווים, לא נצח את הוד, ועיין בנדרים דף ט׳, ע״ב ונזיר דף ג׳, ע״ב, ורצה להיות נזיר לעולם ורק מיקל בתער ולא גילוח גמור כנזיר דשמעון הצדיק, ולכך בפ׳ מקץ גבי ויגלח וספר ולא תגלחת גמורה, רק ע״י מעשה אשתו של פוטיפר [נסתכן] בזה עמ״ש לקמן, וזה קמה אלומתי וגם נצבה, ר״ל של ימין ושמאל, דהוה שולט בשתי רגליו בשוה, וכן בפ׳ מקץ בעמדו לפני פרעה, וכן מבואר במדרש דהוה קפצן, ועיין בירושלמי ביצה פ״ה [ובאהלות] דהוה בשתי רגליו בב״א, וזה שולט בשתי רגליו [עמ״ש בזה בפ״ה בה׳ שבועות ברמב״ם בזה].

ועשה לו כתונת פסים. ועשה לו, עיין רש״י שבת דף י׳, ע״ב דרק בית יד כך, והגדר כך, דעיין יומא דף ע״ב גבי בגדי כהונה הו׳ נצרך לעשות הבית יד דבר בפ״ע, לא מחובר עם הבגד, רק אח״כ מעשה מחט ע״ש .[ויעקב בקש ליתן זה ליוסף, וע״כ הי׳ נזיר ג״כ, וגדר בגדי כהונה דהו׳ בכור לאמו ונצרך פדיון, אך יעקב הוה ג״כ גדר כהן, אך זה נעשה לאחר שהודה לו עשו יהי לך כו׳ ואז כבר נולד יוסף], ומה זה, וע״כ דאף דבכ״מ צריכין להניח תפילין של יד ושל ראש דהיינו המעשה עם המחשבה כאחד, וכן הלב עם המוח, ומוח בלבד הו׳ רק פלגא, ואף דקיי״ל כמ״ד מנחות דף מ״ד ודף ל״ח אין מעכבין, מ״מ הא בתוספתא גרס דמעכבין, ור״ל כמ״ש במנחות דף ל״ז דמי שאין לו יד פטור מן התפילין, ור״ל גם משל ראש, כיון דאין ראוי מתחילה, אבל מקדש רמזה לנו התורה ששם הן חלוקין לגמרי, ושם כהנים פטורים משל יד רק בשל ראש יכולים, ע״ש בזבחים דף י״ט וערכין דף ג׳, ע״ב ועיין זבחים כ״ט, ע״א [כוף] אזנך לשמוע, ודף ל״ו, ע״א ע״ש דעיקר מחשבה, וכן הו׳ ביוסף ע״ה.

ויאמר לו מה החלום וגו׳. משום דמבואר בברכות דף נ״ו כל חלמא דלא מפשר, לכן רצה יעקב לפתור שע״י יתקיים, ולכך קנאו בו אחיו.

לכו ונהרגהו. דס״ל דהו׳ בגדר נביא השקר [מתנבא] מה שלא שמע.

לכו ונמכרנו לישמעאלים וגו׳ וימכרו את יוסף לישמעאלים. ולא למדינים, לשיטת הרמב״ם ז״ל בהל׳ עדות דרק אם מכרו לישראל [אז יש גדר גונב נפש], ומדינים כיון דהוה בני ברית [לשיטת הרמב״ם בני קטורה ג״כ בגדר גרים דחייבים במילה], הוה עליהם גדר של ישראל [ולכך מכרו לישמעאלים כנ״ל].

שעיר עזים וגו׳ חי׳ רעה וגו׳. שעיר עזים, הגדר כך, דהנה מבואר נדה דף י״ט, ע״ב דדם בחור שלא נשא אשה עד כ׳ סומק טפי כדם שור, ושעיר חיור, עיין יומא דף נ״ו, ע״ב, [דשל שעיר לא הוה אדום כ״כ רק דיהא ע״ש, וכן הו׳ בירושלמי נדה פ״ב דשעיר דיהא ע״ש, וכיון דראה דם זה דיהה ואמרו לו שזה יוסף, נפל חשד עליו מאשה ואמר טרף טורף כו׳], וזה ר״ל יעקב אבינו חי׳ רעה, יצה״ר דעבירה, ברכות דף י״ח, ע״ב ארי כו׳ ועיין סנהדרין דף ס״ד, וזה בכה מאד, וע״י זה הו׳ השגגה מלפני השליט ועשה סיבה של פוטיפרע, וסיבה שלא יצאו ממנו י״ב שבטים, סוטה דף ל״ו והו׳ מוש״ר אין לו מחילה כו׳, ירושלמי ב״ק פ״ה ואכמ״ל.

כי ארד וגו׳ אבל שאולה וגו׳. ר״ל כי חשד את יוסף בעבור שנשתנה דמו מאדום, וא״כ ח״ו יפול לשאול, ואמר כי ארד [להציל] וכו׳, וזה נעשה, כמו דאמר בסוטה ל״ו דע״י דיוקנו של אביו פסק מהדבר, וזה אמר יעקב אבינו בהנבואה שלו.

ויבך אתו אביו. דכל שמתאבל עליו מתאבל עמו כמבואר מ״ק דף [כ, ע״ב] ובאפה דוקא, וזה ר״ל אתו.