הקבצו ושמעו. עיין ב״מ דף פ״ט, ע״ב דאין קיבוץ פחות משנים, ור״ל דתחילה רצה לעשות אסיפת כול׳, ואח״כ רק שנים, וכמו גבי שמעון ולוי.

בתרגום אונקלוס: שלטון יהא בשרויא וכו׳. מוכח בזה דס״ל כמ״ש דמלכי דוד וכ״ש מלכי ישראל אין להם גדר [מלך] ממש רק נשיא, ורק אי״ה לע״ל יהי׳ זה משיח ג׳ דורות, וזה ר״ל בסנהדרין דף צ״ח קיסר ופלגא, דפלגא הוה כמו של תורה נשיא, וקיסר הוה של תורה מלך, והארכתי בזה הרבה. וזה ר״ל הך דקדושין דף ל״ז, ע״ב דזה רק אחר ירושה וישיבה, ומ״מ ישראל אז לא זכו לזה מחמת דקלקלו בלשון הבקשה כמבואר סנהדרין דף כ׳, ועיין בספרי פ׳ דברים ופ׳ ראה ופ׳ שופטים, וברפ״א דהל׳ מלכים ברמב״ם, והארכתי בזה הרבה גדר מורח ודאין זה גדר שמו של משיח כמ״ש בזה, ואח״כ לאחר ג׳ דורות אז יתבטל זה, ולא יהי׳ רק נשיא ולא יתנהגו ע״פ דרך הטבע כלל, וזה מבואר לעיל בהפטרה של פרשת ויגש ע״ש בזה, ובסנהדרין שם ואכמ״ל.

ולו יקהת עמים. ברש״י. יבמות ק״י, ע״ב.

סותה. עיין מס׳ נגעים [כלים פט״ז ע״ש].

בתרגום אונקלוס: נעווהי. רש״י ע״ז דף ע״ד, ע״ב.

יששכר חמר גרם. עיין ב״ק דף י״ז וע״ז דף ה׳, ע״ב ע״ש.

שפיפן. ירושלמי פ״ח דתרומות דקרקע נבקעת מפני׳ ולא כלי, ותוס׳ חולין דף ו׳ [צ״ל דף י׳].

בן פורת יוסף. ב״ק דף י״ז כילה כיוסף, ר״ל כילת חתנים ע״ש ברש״י, משום דהא מבואר כתובות דף ס״ו לכבוד החתן וכלה מוסיפין חומש ע״ש, וכאן הוסיפו לו על שם שלו ה׳ כמבואר סוטה דף ל״ו ע״ש, ועיין במה דס״ל להרמב״ם בהל׳ כהמ״ק דנשאר זה וכן כתוב באפוד ע״ש, לא כמסקנת גמ׳ דילן דסוטה שם, ועיין ב״ב דף קכ״ב אם לע״ל יהי׳ יוסף ב׳ שבטים או שבט אחד ע״ש, וכן נ״מ גבי עיר הנדחת עמ״ש בזה בהל׳ ע״ז ובסנהדרין דף קי״ב ע״ש בזה.

בנות צעדה עלי שור. כבר כתבתי בזה כיון דנשים [אינם] חייבים בראי׳ רק בשמחה וא״כ די שיאכל קדשים בגבולין דנאכל בכל הרואה דשילה, ואין צריך לילך לרגל להמשכן [ועמ״ש חגיגה דף ו׳ ע״ש בזה ועיין זבחים דף קי״ח ע״ש], וזה צעדו עלי החומה שיאכלו קדשים בכל הרואה. ועמ״ש ב״ק דף י״ז שם וסוטה דף ל״ו גבי ה׳ של יהוסף, וזה גדר חכמה ראיה, ולא בינה, ומן יעקב הוה בינה, באר בשדה, עיין ברכות דף נ״א ע״ש, וזה יששכר יודעי בינה, ושמש ת״ח, אגרא דשמעתא סברא, וזה הוה בני רכבים כמבואר במכילתא פ׳ יתרו, וזה ר״י פסקה הבינה דירוש׳ סוטה פ״ט ונמוקו עמו, זה שמן זית, עיין סנהדרין דף כ״ד וזה הוה בימי עזרא סנהדרין שם, ועמ״ש מגילה דף ז׳, ע״ב רבה ור״ז ע״ש עוקר הרים וחריף ומקשה ואכמ״ל, וזה אזן שומעת האזינה, ועיין חולין דף ס׳ ודף ע״ט, ע״א ע״ש של (חומר) [חמור], וזה ר״ל חמור גרם.

עד תאות גבעות עולם. תאות הנה מבואר בספרי פ׳ ברכה דהרים של יוסף קודם לכל הרים, וא״כ בזמן חלוקה הוה צריך מדידה גדר קודר, עיין עירובין דף נח, ע״ב ע״ש גבי מומחה, וזה ר״ל כאן, וזה מקום מזבח של שילה דהוה ג״כ גדר רצועה, עיין זבחים דף קי״ח, ע״ב, ועיין בירושלמי פ״א דמגילה.

בנימין זאב וגו׳. ובתרגום אונקלוס: מקדשא וגו׳. הנה בזבחים דף נ״ד הוה פלוגתא אם גרס מדבחא או מקדשא, ר״ל מקום המקודש לדמים, לא בית מקדשא כתרגום ירושלמי, והנה מבואר סוכה דף נ״ד דמזבח הוה נקרא זאב ע״ש בזה, מחמת תמידים כבשים בהמה דקה, ועיין מכילתא פ׳ יתרו דשבת הוה כזאב הטורף מלפניו כו׳, ור״ל דמזבח הוא מן ב׳ שבטים וגם בבית שני הוסיפו עליו, ועיין זבחים דף ס״א, ע״ב ע״ש, ועיין תוספ׳ שביעית פ״ז דבנימין הוה לו ארץ מקדים פירות וארץ המאחר ע״ש, ועמ״ש בחומש הישן שלי בגדר חילוק קדשים דלא הוה חלוקה, וזה גדר עד, ורק לאכילה ניתנה כמבואר קדושין דף נ״ב, ע״ב, ולערב דהיינו העורות, כמבואר פסחים דף נ״ז, זה הוה חילוק הגמורה ומקדשין בו אשה, וזה נקרא שלל וחלוקה.