[השמטהמש"כ שם דבעי רק ציבור גבי נס. ועייןבירושלמי רפ"ט דברכות אם צריך לברך על ניסי שבטים ע"ש ובזה יובן לשון הגמ' בסנהדרין דף צ"ד ע"א גבי חזקיהו ע"ש ברש"י שנסתם פיו ר"ל כך דבימי חזקיה כבר גלו עשרת השבטים ולכך לא אמר הלל דלא הוי ציבור אך ע' ברש"י מגילה דף ל"א דאז היה ז' של פסח וע' סנהדרין דף צ"ה ע"ב דאותו הזמן היה בישול פירות וע' בכורות דף כ"ו ע"ב ברש"י ד"ה מלאתך דהוי שם מחלוקת דרש"י ותוס' אי חשבינן מיום א' של פסח או מיום שני וע' בירושלמי פ"א דר"ה דבעי שם תבואה שלקתה בע"פ ע"ש משמע דמנינן מיום א' דפסח וע' ר"ה דף י"א וכ"מ. וע' מש"כ הר"ן ז"ל בשם הרמב"ן בפ"ב דשבת דימים אחרונים של פסח מן הדין צ"ל הלל בדילוג ע"ש והנה מבואר בתענית דף כ"ח דאם היחיד התחיל צריך לגמור ההלל וכיון דע"כ היה צריך להתחיל מחמת יו"ט שוב לא היה לו להפסיק וזהו ר"ל נסתם שהפסיק באמצע: ע"כ השמטה]

הרואה פרי כו'. כן מבואר בירושלמי פ"י דפסחים הל' ו' דמשעת ראיה מברך דאמר שם ראה תאנה בכורה ע"ש:

ואם היתה שלו ושל אחרים כו'. משום דס"ל דבעי הנאה משותפת בב"א עיין ירושלמי פ"י דשביעית הל' ו' כל קלח וקלח של שותפות ועיין גיטין דף ל"ד ע"א ועי' סנהדרין ד' מ"ב ע"א דר"ל שם דמברך על אור הלבנה הטוב והמטיב וצ"ל דגשמים שאני דכל טפה וטפה הוא בפ"ע כמבואר ב"ב ד' ט"ז וירושלמי פ"ט דברכות הל' ג' שאת ממניעם זו מזו ע"ש ועיין תענית ד' ט' מטר בשביל יחיד כו' ושם גבי חזיז ע"ש ועיין בר"ה ד' ט"ז ע"א גבי ובחג נידונין על המים דאמר שם נידונין ר"ל כל או"א בפ"ע ועיין ביצה דף ל"ט:

ארבעה צריכין להודות כו'. עיין רש"י זבחים דף ז' ע"א ועיין מנחות ד' ס"ד ע"ב גבי ג' נשים ועיין בירושלמי שקלים פ"ו דבא זאב ליטול בנה ע"ש. ונ"ל דכיון דעיקר ההודאה על קרבן תודה הוא בשעת סמיכה כמש"כ רבינו ז"ל בסוף פ"ג מהל' מעשה קרבנות וגבי נשים ליכא סמיכה שוב לא שייך לגבייהו הך הודאה ולכך הביאו קנים:

עומד ביניהן ומברך כו'. עיין ברכות ד' ל' ע"א גבי תפלת הדרך וסנהדרין ד' מ"ב ע"א ובירושלמי ברכות פ"ט הל' ו' גבי תפלת המרחץ ע"ש ועיין בירושלמי מגילה ריש פ"ד:

ותשיב לב עובדיהם לעבדך כו'. עיין בכסף משנה. והנה באמת הך מחלוקת דרשב"א ורבנן אם מתפללין על עכו"ם שיתגייר דהנה עיין בירושלמי דתענית פ"ג אין מתפללין על מעשה נסים ועיין ברכות ד' נ' ע"א מאן עביד ניסא קוב"ה ועי' מגילה ד' כ"ז ע"א ואלישע ברחמי הוא דעביד ר"ל משום דשם כבר חלה עליו ברכת אליהו שיחיה מתים כמבואר חולין ד' ז' ע"ב והוא ביקש שיקויים כאן כעין הך דנדרים ד' ל"ט ע"ב אם מקרב פומא ע"ש וגר קיי"ל דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי אך מפני שעתידין להתגייר לא הוה מעשה נסים ועיין ע"ז ד' כ"ד ע"א ותוס' שם דף ג' ע"ב ותוס' שם ד' כ"ב ע"ב גבי ישראל שעמדו על הר סיני וגם זה תליא בהך דכיון דאנו מבקשין שיהיה ישראל שוב מותר לבקש עליו והוה כעין הך דקדושין ד' כ"ג גבי גיטו וידו באין כאחד ואף דרשב"א שם לא ס"ל זה ועיין בתוס' כתובות ד' י"א ע"א גבי גר קטן מטבילין אותו כו' ועיין ביבמות ד' כ"ד ע"ב ובירושלמי ריש פ"ד דקדושין:

ובארץ ישראל אומר כו'. עיין בכסף משנה ועיין בהוריות ד' ג' ע"א דקהל לא הוה רק בא"י עיין שם בירושלמי ועיין מש"כ רבינו ז"ל בפיהמ"ש פ"ד דמס' בכורות ועיין בירושלמי תענית פ"ב דלכך אין ת"צ בבבל ולכך אמרינן במגילה דף י"ד דאין אומרים הלל על נס שבחו"ל משום דלא הוה ציבור ועיין בסוכה ד' מ"ד ע"ב ע"ש בתוס' ועיין בירושלמי פסחים פרק י':

אם לא בירך עליה בליל ראשון כו'. ולכך מברכין משום דנהנה וא"כ במקום שיש נר אין צריך זה ועיין בהך דברכות ד' נ"ג ע"א דירח הוה כמו נר ע"ש וע"ש ד' מ"ג ע"ב ולכך בשבת דצריך דוקא נר אין צריך לברך ועמ"ש הר"י בעירובין פ"ג על ד' ל"ח. ובאמת נ"ל דכל לילה ולילה צריך לברך על אור הנתוסף וכן מבואר בירושלמי פ"ט דברכות ה"ג ועיין תוס' פסחים ד' נ"ג בד"ה אין מברכין ע"ש. וגם י"ל דיוצא בברכת יוצר המאורות עיין ברכות ד' י"ב ע"א אך הא האור הזה נסתלק והוה כהך דסוטה ד' מ"ג ע"א גבי בונה בית על מכונו וע"ש בתוספתא דיש פלוגתא ועיין ב"ק ד' צ"ו ע"ב וסוכה ד' כ"ז ע"ב בתוס' ד"ה שאם נפלה ונדרים ד' מ"ז וכ"מ אך אם הוסיף עליו איזה דבר לכו"ע הוה כמו חדש כמבואר בסוטה שם ועיין תוס' סוכה ד' ט' ע"א מחלוקת בשם הירושלמי א"צ להיות החידוש על פני כולה או לא ע"ש ובזה י"ל הך פלוגתא דנהרדעי ור"י בסנהדרין דף מ"א שם והנה בירושלמי שם אמר רק י"ד יום וכשיטת רש"י שם ד' י"ג ע"ב ע"ש בתוס' ד"ה שמור ועיין ר"ה ד' כ"א ע"א דבאמת נגמר בי"ד אך אנו אין אנו רואין רק בט"ו וזה תליא אם מברכין על החידוש או על הראיה כהך דברכות ד' ס' בדר"ה ור"י ע"ש. ובזה י"ל דלכן אמרינן במס' סופרים במ"ש דצריך לברך משום דבירושלמי וכן בבבלי אמר דאותו הלילה נתמעטה הלבנה וא"ש ולכך צריך לברך על האור הניתוסף ומה שאין מברכין על החמה בכל שנה זה משום דישראל מונין ללבנה עיין ר"ה ד' ט"ו וד' כ"ה וסוכה ד' כ"ט ועיין ב"ב ד' כ"ה ע"א לכל רוחתא אוקמן לבר ממזרח ועיין בירושלמי פ"ד דברכות הל' ה' ועיין בסוכה ד' נ"ג ובע"ז ד' ד' ע"ש ועיין ביומא ד' ס"ב ע"ב ובתמיד ד' ל"א ע"ב משום דמחזי כחוקי עכו"ם ועיין מש"כ הראב"ד ז"ל בהשגות בפ"א מהל' תמידין ומוספין הל' י' ע"ש ובאמת הטעם משום דמבואר בברכות ד' נ"ח ע"ב דמזל טלה הוא כן ע"ש ולכך ס"ל לר"י בתוספתא דברכות פ"ה ותרומות פ"י דהמברך על החמה הרי זה מדרך אחרת ע"ש ועיין בסנהדרין ד' נ"ב ע"ב בהך דר"י ורבנן ולכך נהגו לברך ברכת החמה ברבים משום דברבים ליכא חשדא כמבואר בע"ז ד' מ"ג ע"ב וכ"מ ועיין חולין ד' ס' ע"ב:

וכן כשתחזור הלבנה כו'. עיין בירושלמי דנקט לבנה בתקופתה והא דליכא חשבון זמן בלבנה משום הך דר"ה ד' כ"ה ע"א דפעמים בא בארוכה ופעמים בא בקצרה ע"ש: