וכן אינו חייב לבנות בית כו'. הנה משמע מכאן דהחיוב מה"ת לעשות מעקה רק בשעת בנין והך דב"מ ד' ק"א ע"ב שם גבי שוכר רק מדרבנן ועיין בספרי פ' תצא פסקא רכ"ט רבי אומר בשעת חדשתא עשה לו מעקה ע"ש ועיין תוס' קידושין ד' ל"ד ע"א מה דמחלקי בין לאו לעשה ועיין כתובות ד' ע"ז ע"ב ולא היא מהוה הוה כו' ע"ש ועיין קידושין ד' ע' ע"א גבי הך דר"נ ועיין מו"ק די"א ע"א ובירוש' שם ומה שכתבתי בזה בהל' בית הבחירה:

[השמטהגבי מעקה. והנהמלשון רבינו בהל' בה"ב מוכח דבהמ"ק צריך לעשות לו מעקה וכן משמע מלשון הספרי פ' תצא ואף דקי"ל בחולין דף קל"ו דבתי כנסיות פטורים ממעקה וע' ביומא דף י"ב ודף י"א גבי מזוזה אך י"ל כיון דקי"ל בונים בחול ואח"כ מקדישים ור' ס"ל בספרי דהמעקה צריך לעשות בשעת בנין לכך צריך מעקה ועיין בפ"ד דמדות: ע"כ השמטה]

נמצא ענין הדברים כו'. משמע דס"ל דהך וצונו קאי אלמטה ועיין בפסחים ד' קי"ז ע"ב משמע דקאי אלעיל וכבר כתבתי בזה לעיל:

כיצד הרי שנתעטף וכו'. עיין תוס' סוכה ד' ל"ט ע"א והנה רבינו ז"ל בהל' אישות פ"ג הל' כ"ג ובפרק י' הל' ו' מחלק שם בין ברכת אירוסין לברכת נשואין דבברכת אירוסין אינו מברך אח"כ ובברכת נשואין מברך דס"ל דאירוסין אינו דבר הנמשך ונשואין הוא דבר הנמשך וזה ג"כ שיטת רבינו בהלכות גירושין ס"פ י"א גבי מניקת דמחלק בין ארוסה לנשואה משום דבנשואין בכל יום הוה איסור חדש ולכך יוציא ולא מחמת מה שכתבו התוס' ביבמות שם ועיין במה דפליגי רבינו ז"ל עם הראב"ד בפ' י"ח מהל' אישות הל' י"ד אם גבי מזונות שייך דין קדימה דכל יום ויום הוה חיוב חדש ועיין תוס' כתובות ד' מ"ז ע"ב אם יכולה לומר אכל זמן איני ניזונית ואיני עושה ועיין במה דפליגי רש"י ותוס' ז"ל ב"מ ד' צ"ו ע"ב גבי בעל בנכסי אשתו מי מעל אם ר"ל משעת נשואין או אף לאחר נשואין שבכל יום ויום הוא חיוב חדש ועיין בירושלמי פ"ט דכתובות ה"א מזכותו אתה למד חיובו דאם נפלו לה נכסים לאחר נשואין במה זכה בהן ע"ש חזינן דס"ל דאינו נעשה בכל יום ויום חיוב חדש לזה ועיין בהני תרי לישני דב"ב ד' קנ"ז ע"ב גבי דאקני אם לוה ולוה וחזר וקנה אם לקמא משתעבד ועיין ברש"י נזיר ד' י"ג ע"א דפירש שם דגבי על מנת שאין לך עלי שכו"ע מוכח שם דס"ל דכל דבר ודבר הוה חיוב פרטי בפ"ע ועיין בירושלמי פ"ה דכתובות ה"א לא נמצא קונה אשה ומטלטלין בשוה פרוטה משמע דזה לא דבר הנקנה ממילא ועיין בגיטין ד' פ"ה ע"א חוץ מירושתך מהו אם הוה שיור בגט ע"ש ועיין ירושלמי פ"ז דגיטין לא מצינו אשה נשואה לזה ומעשה ידיה לאחר ע"ש בהלכה ג' ועיין תוס' קדושין ד' ס"ח ע"א דמידי דלא פקעי קדושין ש"מ דתפסי קדושין ע"ש ועיין ביבמות ד' ע"ט ע"ב כגון שנפלה לו ואח"כ נפצע. ובזה י"ל מה דפליגי רבינו והראב"ד ז"ל בהל' גירושין פ"י ה' כ"ג אם מוטל עליו חיוב לרפאות אשתו שנשתטית משום דס"ל לרבינו דהני דברים דהבעל מחויב ליתן לאשתו דהוא מחמת הנשואין בכל יום ויום הוה חיוב חדש כמ"ש וכיון דבשוטה לא שייך זה דאין אדם דר עם נחש בכפיפה פקע החיוב:

כל מצוה שעשייתה הוא גמר חיובה. ובהלכה י"א בענין אם מברכין לעשות או על העשיה, והנה באמת נ"ל דהא דאמרינן בפסחים ד' ז' ע"ב גבי מילה למול לא סגיא כו' אבי הבן כו' ג"כ כן והוא דנ"ל דעל אבי הבן מוטל רק המצוה למול ולא שיהיה נימול דאף אם אמרינן דאם נמשך ערלתו הוה כערל מ"מ אין שוב על אבי הבן חיוב יתירה משאר ב"א וב"ד עיין מש"כ לקמן בהל' מילה הלכך כיון דהוא גמר המצוה שייך בו לשון למול דכבר עשה הדבר משא"כ בב"ד דמוטל עליהם החיוב שיהיה נימול אז צריך לברך על המילה דהדבר לא נגמר עדיין וכן הדין גבי פסח וקדשים שם דגבי בעלים מוטל החיוב הפעולה וגבי ב"ד מוטל שיהיה נפעל ועיין במנחות ד' י"ט ע"א דלא הוה משום בעלים רק גבי פר כה"ג ובאמת שם ר"ל למ"ד פר כה"ג שחיטתו כשרה בזר דלא כמש"כ התוס' שם ד' ה' ע"א וביומא ד' מ"ב ע"א בשם הרי"ק ע"ש רק דלמ"ד פסולה אז הוה מטעם זרות כמבואר ביבמות ד' ל"ג ע"ב ע"ש וכמ"ש התוס' ישנים שם רק למ"ד כשר בזר אז בעי דעת בעלים ובעי שליחות עיין תוס' קידושין ד' מ"א ע"ב ובירושלמי שם דמפסח אין ראיה דאדם שוחט פסחו של חבירו שלא מדעתו וא"צ שליחות ועיין תוס' שם ד' ל"ו ע"ב אך עיין בירושלמי יומא פ"ג ה"ז אמר שם דגם שעיר של יוהכ"פ צריך כהן בשחיטה ושם ודאי לא שייך בעלים וע"כ כדכתיבנא ולא כתוס':

היה לפניו כו'. עיין בירושלמי דמאי פ"ה דאמר שם לחד אמורא דמברך עליהן ברכה אחת אם הפרישן בב"א ע"ש וצ"ל משום דשם תרומה אחת היא עיין במעילה ד' ט"ו ע"ב וגם י"ל משום דכיון דאסור להקדים הוי כחדא מלתא ועיין בתוספתא דמכות פ"ג פלוגתא דר"מ ורבנן אם מעש"ש ובכורים מצטרפין להדדי ועיין במנחות ד' ע' ע"ב גבי חדש דמבואר שם דקלי וכרמל מצטרפין זע"ז אף דהוה ב' לאוין עיין כריתות ד' ה' ועיין פסחים ד' מ"ה ע"א גבי איסורי נזיר ועיין ירושלמי שבת פ"ז גבי הך דקדשי בדה"ב מצטרפין עם קדשי מזבח ע"ש ושבועות ד' כ"ב ע"א גבי קונמות ע"ש וצ"ל דכיון דמבואר בירושלמי פ"א דחלה דכל שחייב על קלוי משום חדש אז חייב אאינך ולכך מצטרפין ע"ש ועיין בירושלמי פ"ג דמעשר שני ה"ה גבי כרי שהוא טבול לראשון ושני אם התרה בו משום שני אם לוקה ע"ש:

מברך לעשות כו'. עיין בירושלמי סוף פ' קמא דדמאי גבי פדיון מעשר שני דמברך על ע"ש וצ"ל דכיון דהוה ממון גבוה אף דרחמנא קריא מעשרו עיין ב"ק ד' ס"ט וכ"מ מ"מ לא מקרי לעצמו, וכן פסק רבינו פ"ד מהל' מע"ש ה"ג ע"ש:

הפריש להם תרומה כו'. עיין בירושלמי ברכות פ"ט ובתוספתא ברכות פ"ה מבואר להיפך ועיין רש"י ברכות ד' מ' ע"ב ע"ש. אך כך דהנה יש בהפרשת תרומות ומעשרות שני פעולות אחד מה שמתיר השיריים ואחד מה שמקדיש הדבר עיין מש"כ רבינו ז"ל בפכ"ג מהל' שבת הל' ט' והל' י"ד ועיין ביצה דף ט' ע"א דגבי חו"ל ליכא מתקן רק מקדיש ותוס' חגיגה ד' ח' ובכורות ד' נ"ח ועיין נדרים ד' י"א וי"ב ע"ש וזהו כונת הראב"ד ז"ל בהל' בכורים פ"ה הל' י"א וקורא לה שם ואומר כו' ר"ל כך דכבר כתבתי בזה בהל' תרומות דלהתיר השיריים די בהפרשה וקביעות ולהקדיש הדבר צריך קריאת שם וא"כ בחו"ל דלא שייך תיקון הברכה רק על ההקדש ולהיפך גבי מעשר עני או מעשר ראשון בלא תרומת מעשר אז הברכה רק על התיקון לא על ההקדש ועיין מש"כ רבינו ז"ל בפ"י מהל' מאכ"א הל' כ' ע"ש אבל באמת דהא צריך לברך ג"כ על הנתינה שהוא מצוה עיין ב"מ ד' י"א ע"ב וחולין ד' קל"ד ע"ב ועיין ברש"י גיטין ד' מ"ז ע"ב ותוס' נדרים ד' ל"ו ע"ב ועי' תוס' בכורות ד' י"א ע"א משמע שבשעת ההפרשה מקרי ג"כ גדר נתינה דזכו בו הכהנים ועיין נדרים ד' פ"ד ע"ש אך באמת נ"מ לפי מה דסבירא לרבינו ז"ל בפ"ד מהל' תרומות דיכול לתרום משלו על של חבירו בלא דעת בעלים וטובת הנאה שלו א"כ נמצא דההקדש הוא שלו רק תיקון השיריים הוא של חבירו וגם מצות הנתינה הוא קיים לכך צריך ג"כ לברך להפריש ורבינו מיירי כגון בשליח ועיין סוף פסחים ד' קכ"א גבי פדיון הבן דמברך על וצ"ל דשם החיוב משום פדיון ומשום מתנות כהונה וכ"ז שהכהן לא קבלם אין עליהם כלל שם מתנות כהונה ושם פדיון נמצא דלא הוא בעצמו מקיים המצוה ונ"מ אם פדה את עצמו דאז החיוב ליתן לכהן רק משום גדר אחריות עיין בכורות ד' נ"א ע"ב ושם ד' י"ב ע"ב ועי' רש"י חולין ד' קל"א ע"א גבי נכסי כהן ובהך דשם בכורות ד' מ"ט שזה מצותו על אביו ע"ש ובקדושין ד' כ"ט ולכך ס"ל לרבינו ז"ל בהל' בכורים פ' י"א דליכא גבי פדיון הבן כהן המסייע בביהג"ר דלא כתוס' בכורות דף נ"א ע"ב וזהו כונת המשנה שם ד' נ"א ע"א לפיכך אם רצה הכהן ע"ש דכיון דכ"ז שלא נתן אין עליו שם מתנה כלל ליכא משום כהן המסייע ונ"מ ג"כ לגבי ראשית הגז ועיין תוס' ב"ק ד' ס"ו ע"א ע"ש וגם נ"מ לדין פה"ב בשבת ויו"ט עיין רש"י ביצה ד' כ"ז ע"ב דאין פודין הקדש ביו"ט ועיין תו"כ פ' אחרי דאין פודין מע"ש ונטע רבעי ביוהכ"פ ע"ש וזה נ"מ אם במה שמתקן הדבר או בעבור שמקדיש הפדיון:

מכאן אתה למד כו'. עיין בהשגות מש"כ דזאת הברכה הוקבעה על נרות שבמקדש כו' משמע מדבריו שצריך לברך על נרות שבמקדש ואף דקיי"ל דאם הדליקן זר כשר כמבואר ביומא ד' כ"ד ע"ב ועיין מש"כ רבינו ז"ל בפ"ט מהל' ביאת מקדש הל' ז' ע"ש אך באמת לפי המבואר בתו"כ פ' אמור פי"ז מוכח דנר מערבי היה צריך דוקא כהן להדליקה ומשום שהוא מדליק אותה מעל המזבח כמש"כ רבינו ז"ל פ"ג מהל' תמידין ומוספין הל' י"ג ע"ש ועיין ביומא ד' מ"ה ע"א וכי תעלה על דעתך כו' ועי' בתוס"י יומא ד' כ"ד מה שהקשו דהא הציווי בהעלותך הוא לאהרן ולבניו ע"ש, אך די"ל כך דהנה מבואר מנחות ד' מ"ט דבהדלקה הראשונה אז נתחנכה המנורה ע"ש ולזה בעי דוקא כהן דלעשות אותה כלי שרת בעי כהן:

בהשגות. מה שהקשה ממצה ומרור ועיין בכסף משנה מה שכתב בשם בעל מ"ע ותמה עליו ע"ש אך באמת הנה מדברי רבינו בספר המצות מוכח דבזמן שיש פסח והוא ראוי לעשות פסח אז פסח מעכב את מצה ומרור והא דמבואר בתוספתא פסחים סוף פ"ב דאינו מעכב זה רק בזמן שאינו יכול ולכך נקרא מצה ומרור רק מכשירי פסח כמבואר פסחים ד"צ ע"א ועי' שם דצ"א ע"ב גבי נשים לר"ש ועיין בקידושין ד' ל"ז ע"ב והוה כהך דמנחות ד' מ"ה ע"א דבזמן שישנן מעכבין זא"ז ע"ש ועי' בירוש' נזיר פ"ו גבי תנופה בנזיר כה"ג ע"ש ועיין מש"כ רבינו ז"ל בהל' ק"פ סוף פ"ד דאם נמנה ממעות הפסח על מצה ומרור יצא לחולין ע"ש ובזה א"ש מה דרבינו ז"ל לקמן בהל' חמץ ומצה פ"ח הל' ז' שינה מלשון התוספתא ונקט על אכילת הזבח וכן הפסח ולא כמבואר בתוספתא סוף פסחים משום דס"ל לרבינו דהתוספתא קאי למ"ד שוחטין הפסח על היחיד וכן החגיגה עיין פסחים ד' ע' ע"א וכ"מ בזה ואנן לא קיי"ל כן ועיין רש"י ברכות ד' מ"ח ע"ב ד"ה כי הוא יברך ועיין תוספתא ברכות פ"ה ע"ש דנקט לשון לאכול ועיין בנדרים ד' ד' ע"ב אם שייך גבי אכילת בעלים גדר מצוה וכבר הארכתי בזה במקום אחר אך עיין בתוס' יבמות ד' מ' ע"א דהמקריב יש עליו חיוב לאכול ועיין זבחים ד' ק"א ע"ב ברש"י ד"ה לא בבמה מוכח דגם בבמה מי שהקריבה עליו המצוה לאוכלה ועיין רש"י ע"ז ד' כ"ה ע"א ד"ה דמחית ע"ש ועיין תוספתא דמנחות פ"ז ע"ש:

כל דבר כו' כגון קריאת הלל. עיין בהשגות הראב"ד מש"כ דהלל של ר"ח כדי לפרסמו עיין סוכה ד' נ"ד ע"ב ובירושלמי פ"ט דשקלים דהשיר כדי לפרסמו וזהו באמת ר"ל הא דאמרינן בר"ה ד' ח' ע"ב וכ"מ שהחודש מתכסה בו היינו דבכל ר"ח צריך לומר השיר של ר"ח כדי לפרסמו ובר"ה הוא להיפך דאומר שיר של יו"ט כמבואר שם ד' ל' ע"ב ע"ש ועיין בירושלמי פ"ד דברכות ה"א בעין טב דאינון ידעי אימת ירחא כו' ובאמת בזמן ב"ד הוה שופר לקידוש ר"ח כמבואר בסנהדרין ד' מ"א ע"ב ונדה ד' ל"ח ע"ש. ובאמת בזה א"ש מה דאמרינן בירושלמי דר"ה פ"ג ה"ו כזה תוקעין בעין טב ועיין בתוס' שם ד' כ"ה ע"א וכ"מ בירושלמי ונ"ל דר"ל של ר"ח ובזה א"ש והנה בגמ' דסוכה ד' נ"ה ע"א אמר דצריך תרי היכירי ע"ש ועיין בזבחים ד' כ' ע"ב ותוס' יומא ד' ל"א ע"ב ע"ש והוא באמת עוד יש היכר מה דמנהגנו לברך ר"ח בשבת קודם והנה בירושלמי דסנהדרין פ"ה ה"ג אמר שם ר"ז כגון אנא דלא צלינא מוספי עד דידעי אימת ירחא והנה גם יש נוהגים לומר שיר של ר"ח בר"ח וא"כ נמצא דזה ג"כ היכר וא"כ לפי זה אם אמרינן הך שיר וגם ברכו בשבת ר"ח אז א"צ לברך ואם לא עשה זה או זה צריך לברך. ובזה א"ש מה דאמרינן בתענית דכ"ח ע"ב דרב ע"ש וכך דבא"י צריך לברך לכוון זמן ר"ח וכעין דאמר בירוש' הנ"ל משא"כ בבל עיין עירובין דף ל"ט ע"ב וא"ש מ"ש התוס':